פרולוג
הוא ישב במנהרה ליד הרציף, עם שלט קרטון שניצב על ברכיו. שיער שמנוני הסתיר את פניו, אך לא היה בכך ספק. זה היה הוא. ודלתות הרכבת התחתית עמדו להיסגר.
סְטֶפַן דחף ילד ופילס את דרכו בהמולה. הוא שמח על האוזניות. הן השתיקו את מקהלת התלונות. אישה מבוגרת פתחה וסגרה את פיה כדג זהב, אבל באוזניו נשמע רק קולו של טְרֶנְט רֶנְזוֹר.
You had all of them on your side, didn't you?
הוא היה חייב לרדת. עכשיו. פעמיים בעבר איבד את הבן זונה ואסור שזה יקרה פעם נוספת. סְטֶפַן הטיל את עצמו על הדלת. זרועו נלכדה לרגע, אך הוא הצליח לעבור. הקרון המשיך הלאה בעודו משיב לעצמו את שיווי משקלו על הרציף. המון רב התגודד סביבו. המנורות העמומות שאבו את החיים מפניהם. הם נראו כמו זומבים, אך איש מהם לא היה עד כדי כך מת שלא יגיב אם הוא יעשה זאת כאן למטה. הוא חייב למצוא דרך אחרת. מקום אחר.
You believed in all your lies, didn't you?
הוא נכנס למנהרה. הקבצן הושיט את ידו בלי להרים את מבטו. סְטֶפַן חייך.
"היי, רוֹאוּסְט."
רוֹאוּסְט זקף את ראשו. בן־רגע זיהה את סְטֶפַן וכבר קם על רגליו, במהירות שנדמית בלתי אפשרית. הוא שעט לאורך המנהרה. לבוש בלויי סחבות שחורים, דמוי עורב. סְטֶפַן רץ בעקבותיו. נעליו הלמו ברצפה. הצלילים הדהדו מהקירות מכוסי האריחים. הוא שפשף מכונת כרטיסים, דילג שלוש מדרגות בכל צעד והגיע לרחוב. גשם הצליף על פניו. היה חשוך. רוֹאוּסְט היה רק מטרים ספורים לפניו, אך לפתע חתך לתוך הכביש ורץ בין המכוניות שסטו מדרכו.
סְטֶפַן לא היסס. האינסטינקט דחק בו הלאה. חריקות בלמים. הוא דחף את עצמו ממכסה מנוע רטוב והמשיך לרוץ. צווחות הצופרים התמזגו במוזיקה.
The Ruiner is your only friend, he's the living end, to the cattle he deceives.
הוא חצה באלכסון את כיכר סוהו והרוויח כמה מטרים. אנשים העיפו בו מבטים, אבל לאף אחד לא יהיה אכפת. לא כל עוד מטרתו הייתה חסר־בית.
The raping of the innocent, you know the Ruiner ruins everything he sees.
רוֹאוּסְט הפיל כמה מהעוברים ושבים כשחצה את סֶנְט אַנְס קוֹרְט, פנה שמאלה וחלף על פני פְלַט וַייט, בית הקפה שבו נפגשו לראשונה. ריאותיו בערו, אך סְטֶפַן הימר שסבלו של רוֹאוּסְט רב יותר. הצדק היה עמו. הקבצן האט, הביט סביבו כאחוז תזזית ונבלע בתוך מועדון לילה.
Now the only pure thing left in my fucking world is wearing your disease.
סְטֶפַן נדחף בין האנשים ונכנס בעקבותיו. רוֹאוּסְט היה קל לגילוי. פרא־אדם בין חצאיות צמודות ומחשופים עמוקים.
How did it get so hard? How did it get so long?
רוֹאוּסְט רץ לכיוון יציאת החירום. הוא פתח את הדלת בחבטה ונעלם החוצה. סְטֶפַן יצא בעקבותיו עוד בטרם נסגרה הדלת. הוא הגיח לתוך סמטה. מבוי סתום. הקבצן ניצב ליד פחי הזבל ונהם כחיה לכודה.
The Ruiner's a collector, he's an infector, serving his shit to his flies.
"Game over, רוֹאוּסְט." סְטֶפַן התקרב אליו.
רוֹאוּסְט נסוג אל הקיר ונחבט במרזב. טיח מסביב הברגים ניתז על כתפיו. הגשם שטף אותו במורד המעיל הדהוי. "אנ'לא עשיתי כלום! אנ'לא עשיתי כלום!" צעק בהיסטריה.
זה היה שקר. הכינוי רוֹאוּסְט לא היה מקרי, אבל סְטֶפַן לא טרח לענות. לא היה בו שום דבר אנושי לדון עמו.
Maybe it's a part of me you took to a place I hoped it would never go.
סְטֶפַן היה מודע היטב שידו על העליונה. הגלוק יוכל להישאר תלוי על ירכו. לחסוך קליע. תחת זאת שלף את הצבת.
And maybe that fucked me up much more than you'll ever know.
עיניו של רוֹאוּסְט נפערו לרווחה. מבטו חיפש אחר משהו שיוכל לשמש אותו להגנה. הוא פירק חבק מתכת מהמרזב. הברגים הסתחררו על האספלט. רוֹאוּסְט החל להלום בשיניו בעזרת החבק. שפתו נחתכה. המחסור הבולט בכאב העיד שאדרנלין לא היה החומר המעורר היחיד שזרם בגופו.
And what you gave to me, my perfect ring of scars.
רוֹאוּסְט ירק לכף ידו והושיט אותה לעברו. "קח אותן! קח אותן! אתה לא יכול לגעת בי, הם יתפסו אותך! המנייאקים יתפסו אותך!" בעודו צורח ניגר דם במורד לסתו.
סְטֶפַן לטש מבט בשתי השינים. גושים לבנים בכף היד המטונפת. הגשם נקווה סביבן בשלולית אדומה.
"אידיוט," השיב. "למנייאקים לא אכפת ממה תמות. אף אחד לא יבזבז אגורה כדי לגלות את זה. אתה נשכחת. שכחת את זה?"
סְטֶפַן לא חיכה לתגובה. הוא הטיח את מרפקו באפו של הקבצן. ראשו נחבט בקיר. הוא תפס את השיניים בטרם רוֹאוּסְט נפל ארצה. לאחר מכן גרר את הגבר מחוסר־ההכרה מאחורי הפחים. אשפה זבה מתחת למכסה, כאילו הפח מקיא. באוויר עמדה תערובת ריחות. אוכל רקוב. דם. והצחנה האיומה שחשפה שרוֹאוּסְט כבר לא טרח לבקר בשירותים בכל פעם שעלה הצורך. אולי זה מובן, אחרי למעלה ממאה שנה.
סְטֶפַן שבר את מפרקתו. רוֹאוּסְט היה חסון. נדרשו לו שני ניסיונות בטרם שמע את הנפץ.
הוא הניח את השיניים בכיסו ובחן את סביבתו. לא היו חלונות. לא היו מצלמות. לא היו אנשים. הוא היה בטוח. האספלט הבריק. הגשם תופף על מכסי הפחים. סְטֶפַן העביר את ידו בשיערו הרטוב. הוא השיב את הצבת לתיק. יישר את הז'קט והגביר את עוצמת הקול.
You didn't hurt me, nothing can stop me now.
