1
בבית הוריה של מיטָה, לָה פְּלָטָה 1933
״תך מוצלב בחוט חום, על בד פשתן בצבע טבעי — בגלל זה יצאה לך יפה כל כך המפה.״
״עבדתי יותר על המפה הזאת מאשר על מערכת המפיות, ושם יש שמונה זוגות... אם היו משלמים יותר טוב על מלאכת יד היה לי כדאי לקחת משרתת שתישן כאן, שאוכל להקדיש לזה יותר זמן ברגע שכבר תהיה לי קליינטורה, לא נראה לך?״
״חושבים שמלאכת יד לא מעייפת, אבל אחרי כמה שעות הגב קצת כואב.״
״אבל מיטה רוצה שאני אעשה לה כיסוי למיטה של הילד, בצבעים חזקים כי אין לה הרבה אור בחדרי השינה. שלושה חדרים מחוברים שפונים להול עם חלונות גדולים שמכוסים כולם בסוכך.״
״אם היה לי יותר זמן הייתי מכינה לעצמי כיסוי מיטה. את יודעת מה הכי מעייף? לכתוב במכונת כתיבה על שולחן גבוה כמו שיש לי במשרד.״
״אם הייתי גרה בבית הזה הייתי יושבת ליד החלון כאן בכל רגע שאני יכולה להקדיש לכיסוי המיטה של מיטה. בגלל האור.״
״יש לה רהיטים יפים, למיטה?״
״לאימא חבל נורא שמיטה לא יכולה לנצל עכשיו את הבית הזה, עם כל התנאים שיש בו, נכון?״
״הייתה לי נבואת לב כשהציעו למיטה את העבודה הזאת, היה נדמה לי שהשנה לא תיגמר לעולם, שהיא תלך לשנה, ועכשיו היא כבר נשארה שם. צריך לקבל את זה שהיא תישאר שם לתמיד.״
״היא הייתה צריכה לבוא לחופשה בלה פלטה פעמיים בשנה ולא פעם אחת.״
״הימים טסים ועוברים, ביום הראשון נדמה שלא, נדמה שאפשר לדחוס בו המון, אבל אחר כך הימים עוברים בלי ששמים לב.״
״אימא, גם אני לא מנצלת כל כך את הבית, שלא תחשבי לך.״
״נדמה לי שהילדים שלך נכנסו ללול.״
״קלרה, את צריכה לבוא עם הילדים כל יום, הם לא נוגעים בשתילים. הם משגעים את סבא עם התרנגולות.״
״בכמה אתם מוכרים את העופות?״
״כשתכתבי למיטה תגידי לה שלא תמהר עם הרהיטים. אני פוחדת שאם היא תקנה רהיטים היא תישאר בעיירה הזאת לתמיד. תכתבי לאחותך, היא תמיד רוצה לשמוע מה קורה.״
״את הרהיטים לבית הזה קנית חדשים לגמרי?״
״אם הבית היה גמור כשמיטה קיבלה את התואר והיינו עוברים אליו, אני חושבת שהיה קשה לה יותר לעבור לבד לעיירה הזאת בשביל העבודה.״
״קולונל וָזֵ׳חוֹס באמת כזאת מכוערת כמו שמיטה אומרת?״
״לא, ויולֵטָה. בעיניי היא דווקא די מצאה חן, נכון שהיא לא כזאת מכוערת, אימא? כשרק הגעתי וירדתי מהרכבת היא עשתה עליי רושם מכוער מאוד, כי אין בניינים גבוהים, הכול נראה שטוח מאוד. הם סובלים הרבה מבצורת, אז לא רואים הרבה עצים. בתחנה יש כמה עגלות עם סוסים במקום מוניות, ובמרחק שניים וחצי רחובות נמצא מרכז העיירה. יש כמה עצים, רואים שהם צומחים בקושי, אבל מה שלא רואים בשום מקום זה דשא. מיטה שתלה דשא אנגלי כבר פעמיים, ובנתה במיוחד על חודש אפריל, ובכל זאת הוא לא צמח לה.״
״אבל מרוב שהיא משקה את העציצים יש לה צמחים יפים בחצר, מין פטיו קטן שפונה למטבח, לפינת האוכל ולדלת של ההול.״
״אז לא מכוער שם כל כך?״
״כשרק הגעתי וז׳חוס נראתה לי מכוערת, אבל החיים שם מאוד רגועים. למיטה יש משרתת שמבשלת ומנקה לה את הבית, ומטפלת ששומרת לה על הילד כשהיא בבית חולים. כל העניים בקולונל וז׳חוס מתים עליה כי מיטה לא חוסכת עליהם בצמר גפן וגם לא במי חמצן ובתחבושות.״
״הבית חולים חדש ויפה?״
״הרוקח שהיה אחראי על המעבדה לפני מיטה התקמצן על הכול, כאילו הציוד שלו בכלל, ולא של בית החולים.״
״ראיתי את הסרט האחרון עם קרלוס פָּלָאוּ.״
״מיטה תראה אותו כשהוא יגיע לווז׳חוס.״
״כמה זמן היא הייתה חברה של קרלוס פלאו?״
״אף פעם לא תיארנו לעצמנו שקרלוס פלאו יצליח.״
״היא אף פעם לא הייתה חברה של קרלוס פלאו, הוא היה מזמין אותה לרקוד אבל אני תמיד חיכיתי לסוף הנשף בשביל לחזור הביתה עם הבנות.״
״הוא היה מושך בחבלים מאחורי הקלעים בתיאטרון הקטן של העירייה.״
״הוא השחקן הטוב היחיד בקולנוע הארגנטינאי.״
״הבעל של מיטה דומה שתי טיפות מים לקרלוס פלאו, תמיד אמרתי את זה.״
״פחות או יותר, דומה וגם לא דומה.״
״חלק מבני משפחת פלאו עדיין חיים באותו שיכון עלוב.״
״אבל בחיים לא האמנתי שמיטה תתרגל לחיות בעיירה.״
״התרנגולות אוכלות קודם כול את השאריות של הארוחה, עוד לפני התירס.״
״סבא׳לה, איזה עוף תשחט ליום ראשון?״
״היום אני אשחט אחד בשביל אבא של ויולטה; אל תגיד לסבתא, שלא תכעס.״
״ויולטה חזרה למטבח עם אימא וסבתא, הן לא רואות אותך עכשיו.״
״אני אשחט את העוף הזה בשביל אבא של ויולטה ואשלח לו אותו בהפתעה.״
״סבא׳לה, מי מרוויח יותר — אתה מהעופות או אבא של ויולטה מכל הנעליים שהוא מתקן?״
״קלרה, על יד אימא שלך לא יכולתי לספר לך על המשרד. הוא גבר שכמה שאת יותר בקשר איתו הוא יותר מוצא חן בעינייך. והוא הציע לי חברות.״
״איך את יכולה להגיד שהוא הציע לך חברות? חברות זה כשבחור רוצה בחורה, גבר נשוי לא יכול להציע לך חברות, מה שהוא עושה זה להציע לך קשר, ויולטה. אל תתחילי לבלבל לי בין הדברים כי אז יותר טוב שלא תספרי לי כלום.״
״הוא לא בחור יפה בכלל. אבל הוא מתחיל למצוא חן כשמשוחחים איתו.״
״אם את רוצה לרקום כיסוי מיטה העונה הכי טובה זה עכשיו, כשהימים מתארכים ונשארת לך איזה שעה של אור אחרי המשרד; כשרוקמים באור טבעי מתעייפים הרבה פחות, ויש לך מזל שאת יוצאת מוקדם כל כך מהמשרד.״
״מסכנה אָדֵלָה.״
״המסכנה צריכה לעבוד במשרד באור מלאכותי כבר מהבוקר.״
״אני אצטרך ללכת בלי לראות את אדלה.״
״לא ידעת שהיא עובדת מאוחר כל כך?״
״אדלה הייתה צריכה עכשיו תואר, ולא לעבוד בתור פקידה.״
״עכשיו זאת שיש לה תואר היא זאת שלא צריכה אותו.״
״איך הולך לבעל של מיטה עם העסקים?״
״הוא מכר בית ובהכנסות הוא קנה כמה עגלים. אימא רוצה שאני אכין למיטה כיסוי מיטה אבל נראה לי שאני לא אוכל. אני אשלח לה את הציורים של הדוגמאות לווז׳חוס והיא יכולה להכין אותו בעצמה. לה יש שתי משרתות. אל תגידי כלום אבל אבא הלך לשחוט עוף כדי שתביאי לאבא שלך בהפתעה.״
״בעיניי זה לא הוגן שהיא התחתנה בעיירה ההיא במקום לעזור לאימא שלך, אחרי כל מה שהם הקריבו בשביל הלימודים שלה.״
״המשקפיים החדשים של אדלה עשויים משריון צב אמיתי.״
״תסלח לי, אני לא עוזרת לך לשחוט את העוף כי זה מזעזע אותי, אבל אבא יודה לך מכל הלב.״
״גם מיטה לא רצתה להסתכל כששחטתי עופות, אבל אחר כך היא הייתה אוכלת הכול.״
״מי שעשתה הכי הרבה עניינים הייתה החברה ההיא של מיטה מהאוניברסיטה, הבת של הפרופסור.״
״סופיה קַבָּלוּס?״
״היא התחתנה?״
״מיטה בטח מתגעגעת בווז׳חוס לחיים שהיו לה כאן.״
״כף רגלה של סופיה קבלוס לא דרכה יותר בבית הזה אחרי שמיטה נסעה. כבר חודשים על גבי חודשים אני לא רואה אותה.״
״במשרד סיפרו לי שאבא שלה משוגע כל על הראש, הוא כל הזמן נעדר מהשיעורים. והם כל הזמן רק קוראים. אתם לא רואים את סופיה כי היא סגורה כל הזמן בבית וקוראת.״
״אל תלכי לפני שתבוא אדלה.״
״אני רוצה לראות את המשקפיים החדשים.״
״הם עלו לה כמעט חצי משכורת חודשית.״
״בימים שהיא העבירה בלי משקפיים היא מתה מכאבי ראש.״
״סבתא׳לה, למה ויולטה מאפרת את העיניים בשחור?״
״היא כבר התחילה להסתבך עם הבוס החדש שהביאו לה.״
״אבא שלה יהיה מרוצה מהעוף שלנו. מי יודע כמה זמן עבר מאז שהם אכלו עוף.״
״קשה לי להגיד לה את זה, אבל יותר גרוע לשתוק ושהיא תסתבך עוד יותר עם הגבר הזה.״
״מסכנה האימא, אם הייתה קמה מהקבר...״
״ויולטה קלטה שאנחנו כבר לא מביאים את הנעליים לאבא שלה.״
״כל פעם שהלכתי לאסוף את הנעליים חזרתי בידיים ריקות. לא יכול להיות שהוא יבטיח לך להכין אותן ליום שלישי ואז ביום שלישי הן עוד לא מוכנות, גם אם זה סתם עקב. ככה הוא איבד את כל הלקוחות שלו, בגלל שהוא חושב על דברים אחרים.״
״כבר לא עושים חזרות באגודה האיטלקית, אין טעם, האופרה קשה מאוד, אם הקולות לא מעולים זה פשוט זוועה.״
״מישהו מזמין אותו יום אחד, ביום הבא מישהו אחר. אפילו אבא שלך מזמין לו מדי פעם משקה, הוא לא רוצה לספר אבל אני בטוחה בזה.״
״מיטה וסופיה קבלוס היו צריכות לצאת מהחזרה כי הן התפקעו מצחוק.״
״מה אני יכולה להכין לארוחת ערב היום?״
״את צריכה לקטוף עלים מהחסה בערוגה מאחורה, הקצוות כבר מתחילים להשחים.״
״אני יכולה להכין סטייקים עם הרבה סלט. אבא שלך יכול לגמור את המרק מהצהריים אם זה לא יספיק לו. למה הוא צריך לתת במתנה עוף לסנדלר הזה?״
״אבא של ויולטה מקבל יותר מכתבים מאיטליה מאשר אנחנו.״
״הגיע הזמן שאני אחזור הביתה; לארוחת ערב אני אכין קרוקֵטים, הילדים אוהבים את זה וטיטו אוכל אותם אם אני שמה אותם על השולחן ולא אומרת כלום.״
״אני לא יודעת למה הוא לא הולך לרופא.״
״אבא, אני רוצה שתשחט לי עוף ליום ראשון.״
״אני תמיד אכלתי הכול ואף פעם לא קרה לי כלום.״
״איזה איש עקשן, חושב שכל אחד יכול לאכול כמו שור, כמוהו. איזה עקשן.״
״הקיבה של טיטו הרוסה, הוא מוכרח לשמור על עצמו.״
״והאח שלו אותו דבר, רואים שיש להם קיבה עדינה, זה עניין משפחתי.״
״זה לא משפחתי, זאת הגיסה שלי שהרסה לטיטו את הקיבה לגמרי, עוד כשהם היו מאורסים הוא היה מתלונן על בעיות בעיכול, שאלתי אותו מה הוא אכל והתשובה הייתה תמיד אותו הדבר: אוכל כבד.״
״כשטיטו גר עם האח שלו הוא כבר התלונן על הקיבה.״
״אני רואה שהגיסה שלי ממשיכה להכין להם את התבשילים הגרועים האלה, בשביל לתת טעם לאוכל היא שמה הרבה פפריקה, הדבר היחידי שהיא מצליחה לחשוב עליו זה להוסיף פפריקה.״
״היא כל הזמן ברחוב האישה הזאת, אז מתי יישאר לה זמן למטבח?״
״בשביל תבשיל טוב צריך זמן, והשגחה. אין לך מושג, אימא, כמה זה עוזר שיש לך ירקות שצומחים כאן בבית, כי אחרת צריך לזכור לקנות הרבה דברים, כל מיני ירקות ותבלינים שלא יהיו כבדים. תמיד צריך בזיליקום, רוזמרין והמון פטרוזיליה. ולה אין אף פעם כלום במזווה, אז ברגע האחרון היא שופכת פפריקה לסיר וכל האוכל יוצא לה כבד, אפילו שהיא מבזבזת הון כסף על בשר רזה.״
״אני לא יודעת איך מיטה מסתדרת, כי גם בֶּרְטוֹ יש לו קיבה רגישה מאוד.״
״אם הוא אוכל בשקט הוא מעכל הכול. מיטה אומרת שהכול עצבים, בעצם לברטו אין קיבה רגישה כמו לטיטו.״
״סבא הלך להביא את העוף לאבא של ויולטה. את מרשה לי ללכת איתו, אימא?״
״הוא הלך בסינר האפור. אם מיטה הייתה רואה אותו יוצא לרחוב בסינר האפור הזה היא הייתה רותחת מכעס.״
״קלרה, אבא שלך אוהב להסתובב בחלוק הזה.״
״מיטה כבר לא הייתה מגינה על ויולטה אם היא הייתה יודעת מה היא אמרה עליה.״
״אימא, סבא׳לה כבר חצה את הרחוב, אז אני לא יכול ללכת איתו.״
״אבל אדלה לא הייתה יכולה ללמוד, עם העיניים החלשות שלה. תזכרי איזה כאב ראש היא הייתה חוטפת.״
״שעות העבודה שם אינסופיות, והיא צריכה לעבוד באור חשמלי.״
״מי יודע, אם מיטה הייתה באה לגור בלה פלטה אולי הייתה חוזרת לה ההתלהבות מהמקצוע. אבא של סופיה היה יכול לעזור לה להיכנס לאוניברסיטה כעוזרת של מישהו.״
״כל כך מתחשק לי לראות את הילד של מיטה.״
״לא, כי ברטו רוצה שמיטה לא תעבוד יותר ברגע שהעניינים שלו יסתדרו קצת.״
״אני גמורה מעייפות.״
״ויולטה חשבה שאת עובדת מתשע עד שש, והיא הייתה צריכה ללכת להכין ארוחת ערב לאבא שלה. היא מסרה לך דרישת שלום.״
״היה לה משהו להגיד לי?״
״היא התחילה לספר לקלרה על איזה גבר במשרד.״
״דווקא רציתי לדבר עם ויולטה, מסכנה. אבא שלה מכין לעצמו ארוחת ערב לבד, מי יודע לאן היא הלכה.״
״היא אמרה שהיא צריכה ללכת להכין ארוחת ערב לאבא שלה, היא הלכה לפני שבע.״
״אימא, אני גמורה מעייפות. מה עשית אחרי הצהריים?״
״רציתי לנקות את השטיח של המדרגות, אבל קלרה באה, אז התיישבנו לתפור קצת.״
״שכנעת אותה להכין את כיסוי המיטה בשביל מיטה?״
״היא תשלח לה את כל הדוגמאות. כל כך מתחשק לי לראות את הילדון של מיטה.״
״הרצפה נראית יפה מאוד עם השעווה, כשחיכיתי בכניסה שתפתחי לי את הדלת ראיתי שהכול מבריק, מהכניסה עד קצה ההול.״
״קלרה צדקה, אבל אני לא אסכים שהיא תעשה לי שוב שעווה כשייעלם הברק, יש לה מספיק עם הבית שלה והילדים והבעל. הוא אוהב קרוקֵטים ואסור לו לאכול מטוגן, אז לקלרה יש סבלנות לבשל לו את הבשר, ולקצוץ אותו ולתבל ברוזמרין ובגבינה, ואז היא נותנת לו מכת חום בתנור עד שהקרוקטים מזהיבים ונראים כמו קרוקטים מטוגנים אמיתיים: זה משלה את העין, ולא פוגע לו בקיבה.״
״אם צריך לעשות שעווה לשבת הבאה אני יכולה לעשות לך הכול בערב.״
״ויולטה לא ידעה שאת עובדת שעות ארוכות כל כך.״
״הייתה המון עבודה היום.״
״ויולטה התלוננה שמכונת הכתיבה שלה עומדת על שולחן גבוה, וזה מעייף אותה.״
״במשרד שלה אין אפילו חצי מהעבודה שיש אצלנו.״
״העיניים שלה היו מאופרות כמו של צוענייה. היא בטח הלכה להיפגש עם הגבר הזה.״
״אבל אם הוא נשוי, בשעה כזאת הוא בטח אוכל ארוחת ערב בבית.״
״אז היא כנראה נפגשה עם מישהו אחר.״
״מה את רוצה שהיא תעשה? אם היא חוזרת הביתה היא פוגשת שם רק את אבא שלה.״
״לפעמים אני חושבת מה היה קורה אם האימהות היו מוציאות את הראש מהקבר.״
״קודם צריך לטאטא, אחר כך להעביר את הסמרטוט כדי שהרצפה תהיה נקייה ותספוג את השעווה. אחר כך את מרטיבה כל פעם את הסמרטוט בשעווה, בלי להספיג אותו, ומפזרת שכבה של שעווה אחידה־אחידה על כל המרצפות. אחר כך נותנים לזה להתייבש קצת ואז בא החלק הכי מעייף, ללכת על הסמרטוטים כדי להוציא את הברק.״
״היא לא הייתה ככה אם אימא שלה הייתה חיה.״
״בקיץ יראו מהכניסה לא רק את המרצפות המבריקות של הכניסה ושל ההול, הדלתות בין ההול לפטיו המקורה יהיו פתוחות ויראו גם את המרצפות עד קצה הפטיו.״
״מיטה אומרת שלא כיף לה לסדר את הבית שהם שכרו, כי הוא כזה ישן.״
״הכי נורא זה שבווז׳חוס קשה מאוד לגדל צמחים.״
״נחמד שיש בית גדול כל כך, אבל גם יש הרבה עבודה לשמור עליו נקי.״
״מיטה המסכנה לא נהנתה ממנו אף פעם.״
״מחוץ ללול אני לא רוצה שתסתובב עם הסינר הזה.״
״אבא, תערוך שולחן, אני נורא עייפה. כואב לי הגב.״
״כמה זמן כבר לא קיבלנו מכתב מאיטליה?״
״אתמול הגיע מכתב ממיטה, וזהו. הייתי רוצה לשלוח תמונה של הבית למשפחה באיטליה.״
״מה היה בחבילה שקלרה לקחה?״
״לחם קשה, בשביל להכין פירורים.״
״לא שלחת לאיטליה שום תמונה של הבית? תשלחי להם, הם תמיד רוצים לשמוע חדשות.״
״אני אכתוב להם אפילו שהם לא כתבו.״
״כשיגמרו לקצור את האספסת הם יכתבו.״
״מיטה אומרת שהיא מפחדת שיתחיל האביב בקולונל וז׳חוס, כי אז יש הכי הרבה רוח ואבק.״
״אדלה, תכתבי לאחותך, היא תמיד רוצה לשמוע חדשות, אתן לא יודעות איך זה להיות רחוק מהמשפחה.״
״מה להגיד לה?״
״אל תגידי לה שיצאתי בסינר האפור. תגידי לה שתבוא כבר כי אנחנו רוצים לראות את הילד.״
״ודרישת שלום חמה לברטו.״
״תגידי לה שאם הם יבואו לחיות בלה פלטה הם יכולים לגור אצלנו, הבית גדול ויש המון מקום. נצטרך למצוא איזה עבודה טובה לברטו.״
״אל תהיה עקשן, אבא. הוא כבר אמר לך שהוא לא רוצה להיות שכיר.״
״תספרי לה שבילית עם סופיה קבלוס, תשקרי לה.״
״אני תמיד מתכוונת לצלצל אליה ואחר כך אני שוכחת. מחר אני אטלפן לה מהמשרד.״
״תגידי לה שסופיה קבלוס אמרה לך שאבא שלה יכול להשיג לה עבודה באוניברסיטה, בתור אסיסטנטית של איזה מרצה אחר.״
״ויולטה הביאה איזה רכילות חדשה?״
״משום־מה היא דיברה על מיטה, למה היא השקיעה כל כך הרבה בלימודי רוקחות למרות שזה לא מה שהיא רצתה, אם אחר כך היא התחתנה וכבר לא חושבת לעבוד בזה יותר.״
״אני אכתוב למיטה ואגיד לה שאם היא תהיה בלה פלטה, ובטח ובטח אם היא תעבוד באוניברסיטה, היא תוכל להירשם לפקולטה למדעי הרוח, כמו שהיא רצתה.״
״די עם הלימודים. עד מתי?״
״אבא, אל תאכל יותר, אתה תתפוצץ.״
״אל תיתנו לקלרה יותר מדי לחם קשה, אחר כך לא יישאר לי בשביל התרנגולות.״
״כבר גירדתי צנצנת שלמה של לחם לשניצלים, אז את כל מה שיישאר השבוע תוכל לתת לתרנגולות.״
״אתה מתלונן שאין לחם ודווקא אתה אוכל כל כך הרבה לחם בארוחה שאני לא יודעת איך יש לך מקום בבטן.״
״איפה מקרינים את הסרט עם קרלוס פלאו?״
״זו בכורה, בסֵלֵקְט.״
״כשירדו המחירים של הכרטיסים אני רוצה לראות אותו.״
״בצילום בעיתון הוא דומה לברטו שתי טיפות מים.״
״היום ויולטה רק העבירה כל הזמן ביקורת על מיטה, על השיגעון שלה לקולנוע.״
״נראה לי שוויולטה כתבה למיטה ומיטה לא ענתה לה.״
״בגלל זה היא נגד מיטה.״
״במכתב האחרון מיטה כתבה בסוף, ׳המכתב הזה גם לוויולטה׳.״
״ויולטה רצתה מכתב במיוחד בשבילה.״
״מה היא אמרה?״
״שלמיטה יש שיגעון לקולנוע ושהיא תמיד עושה מה שבא לה ושהיא התחתנה עם ברטו שנראה בדיוק כמו שחקן קולנוע.״
״אם לא תאכלי תהיי חולה.״
״מרוב עייפות הלך לי הרעב. היום נפלו לי המשקפיים על הרצפה, כמעט מתִּי מפחד.״
״איפה?״
״ברחוב. אם הם היו נשברים לי שוב אני חושבת שהייתי מתה.״
״מתי את צריכה ללכת שוב לרופא עיניים?״
״חבל לי לעייף את העיניים על סרט, אחרת הייתי הולכת לראות את קרלוס פלאו.״
״הוא דומה לברטו בעיקר בפרופיל.״
״אם מיטה תשיג עבודה באוניברסיטה נוכל להיפגש אחרי העבודה שלי. שאני רואה בדרך את החלונות של הספרייה אין פעם שאני לא נזכרת במיטה.״
״ולחשוב שאחרי כל השעות שהיא העבירה בלימודים לקורסים שלה עוד התחשק לה להיכנס לשם עם סופיה.״
״ועוד לקרוא. למיטה יש עיניים מברזל.״
״לקרוא רומנים.״
״אני תמיד רואה שם את אותם פרצופים, אין הרבה אור בספרייה הזאת. המנורות העלובות האלה שתלויות מהתקרה שחורות מרוב לכלוך, יש להן אהיל זכוכית בצורת חצאית של רקדנית, הזכוכית לבנה והן שחורות מרוב פיח. אפשר היה לנקות אותן בדקה עם סמרטוט ספוג בטרפנטין, גם את הנורות וגם את האהילים, ואז היה יותר אור בספרייה הזאת.״
