האסופית 2 - אן מאבונלי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
האסופית 2 - אן מאבונלי
מכר
מאות
עותקים
האסופית 2 - אן מאבונלי
מכר
מאות
עותקים

האסופית 2 - אן מאבונלי

4.9 כוכבים (14 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: טליה דאי
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2011
  • קטגוריה: ילדים ונוער, נוער בוגר
  • מספר עמודים: 303 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 3 דק'

ל. מ. מונטגומרי

לוסי מוד מונטגומרי (באנגלית: Lucy Maud Montgomery)‏ (30 בנובמבר 1874 - 24 באפריל 1942), סופרת קנדית. נולדה באי הנסיך אדוארד, קנדה - אותו מקום בו מתרחשת עלילות ספריה. בהיותה תינוקת התיימה מאמה. בגיל צעיר מאוד מסר אותה אביה לסבה ולסבתה, שגידלו אותה בביתם. בגיל 9 כתבה את שירה הראשון, ומאז לא הפסיקה לכתוב. כסופרת היא נודעת גם בשם ל. מ. מונטגומרי. עיקר פרסומה בא לה מסדרת רומנים, שהראשון בהם הוא "האסופית".

ניתן למצוא גם ב -

תקציר

אן שרלי, האסופית,כבר בת שש עשרה וחצי.

היא עדיין ג´ינג´ית – למרות שלדעתה השיער שלה בכלל ערמוני! – וגם רומנטיקנית, אבל היא כבר לא לבד בעולם, אלא מוקפת חברים ואהבה.

אמנם, היא נאלצה לוותר על הלימודים בקולג´ כדי לעזור למרילה, שסובלת מבעיות עיניים, אבל האופטימיות שלה שוב מנצחת את כל המכשולים.

אן תגלה שהיא מאושרת באבונלי, שהחיים בחווה הירוקה נעימים ושעבודתה כמורה בבית הספר שהיא עצמה למדה בו מעניינת ומרגשת.

אבל גם התפקיד האחראי הזה והשאיפות הבוגרות שלה לא ימנעו ממנה להסתבך בצרות מצחיקות ממש כמו פעם.

אן תפגוש המון אנשים חדשים – חלקם נפשות תאומות, כמו התאומים דיווי ודורה, פול אירווינג, העלמה לוונדר המקסימה – וחלקם... ממש לא!

ובין לבין היא גם תתחיל לדמיין את גבר חלומותיה, ודרך אגב, הוא לא דומה בכלל לגילברט.

מאז שיצא לאור ב-1908 הפך "האסופית" לאחד מספרי הנעורים המצליחים בכל הזמנים. השנים שחלפו רק מוכיחות שאן היא גיבורה נצחית, שמדברת מחדש אל כל דור ודור. זהו הספר השני בסדרת הספרים, שכתבה לוסי מוד מונטגומרי, המלווים את חייה של אן מילדות עד לבגרות. כתר גאה להוציא לאור את הסדרה בעריכה מחודשת – רהוטה, בהירה ומקסימה מתמיד.

מאנגלית: טליה דאי

פרק ראשון

פרק 1
השכן הזועם



באחר צהריים אחד בחודש אוגוסט ישבה נערה גבוהה ודקה, "בת שש־עשרה וחצי", בפתח בית חווה באי הנסיך אֶדוּאַרְד. הנערה הייתה בעלת עיניים אפורות רציניות ושיער שידידיה כינו ערמוני. היא ישבה על מפתן רחב עשוי מאבן אדומה והשתדלה מאוד להתרכז בשירת וֶרְגִילִיוּס בשפה הלטינית.
אבל זה היה אחר צהריים בחודש אוגוסט - אובך כחלחל כיסה את מורדות השדות כמו צעיף, רוחות קלילות התלחשו בשובבות בין עצי הצפצפה ופרגים אדומים פיזזו על רקע הסבך הכהה של האשוחים הצעירים בפינת מטע עצי הדובדבן - ואחר צהריים כזה התאים לחלומות יותר מאשר ללימוד שפות עתיקות. עד מהרה נשמט מידה של אַן הספר של שירת וֶרְגִילִיוּס בלי שנתנה דעתה על כך. סנטרה נתמך בידיה השלובות ועיניה ננעצו בשפעת העננים הצמריים שנערמו ממש מעל ביתו של מר ג' א' הַרִיסוֹן ונראו כמו הר לבן ענק. היא הייתה הרחק מכאן, בעולם נהדר שבו מורה צעירה אחת עשתה עבודה נהדרת, עיצבה גורלות של מדינאים לעתיד ועוררה בלבותיהם של אנשים צעירים שאיפות נשגבות ונעלות.
אמנם, אם נהיה מציאותיים - ויש להודות שאַן הייתה כזאת לעתים רחוקות בלבד ורק כשלא הייתה לה ברירה - ספק אם בית הספר של אֶבוֹנְלִי היה עשוי להצמיח מתוכו הרבה אנשים מפורסמים. אבל לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה תחת השפעה חיובית של מורה - אַן טיפחה ציפיות גבוהות למדי לגבי יכולת ההשפעה של מורה שעושה את הדברים הנכונים. עכשיו הייתה בעיצומו של חיזיון מרגש, שמתרחש כעבור ארבעים שנה, בהשתתפות אישיות מפורסמת דמיונית - עוד לא היה לה ברור במה בדיוק הוא יהיה מפורסם, אבל היא חשבה שיהיה נחמד אם האיש יהיה נשיא קולג׳ או ראש ממשלת קנדה - והוא רוכן מעל ידה, שהתקמטה בינתיים, ונשבע לה שהיא הראשונה שהציתה בלבו שאיפות ושהוא חייב את כל הצלחתו בחיים לשיעורים שהיא לימדה אותו בבית הספר של אֶבוֹנְלִי לפני שנים רבות כל כך. אבל הפרעה מאוד לא נעימה ניפצה את החיזיון הנעים הזה.
פרה קטנה וחביבה מזן גֶ׳רְסִי הופיעה בשביל במנוסה מבוהלת וחמש שניות אחריה הופיע מר הַרִיסוֹן - אם כי המילה "הופיע" אולי עָדִינָה מכדי לתאר את ההתפרצות שלו לתוך החצר.
הוא לא התעכב לפתוח את השער, אלא זינק מעל הגדר והתייצב בזעם מול אַן, ואַן המופתעת קמה על רגליה והביטה בו במבוכה. מר הַרִיסוֹן היה השכן החדש שלהם ממערב, ואמנם היא ראתה אותו מרחוק פעם או פעמיים, אבל מעולם לא פגשה אותו עד רגע זה.
בתחילת אפריל, עוד לפני שאַן שבה מלימודיה במכללה למורים, מכר מר רוֹבֶּרְט בֶּל, בעל החווה שגבלה באדמות החווה הירוקה מצד מערב, את חוותו ועבר לשַרְלוֹטַאוּן. את החווה קנה מר ג׳ א׳ הַרִיסוֹן מניוּ־בְּרַנְסְוִויק שאיש באֶבוֹנְלִי לא הכיר אותו. אבל לא עבר חודש מאז הגיע לאֶבוֹנְלִי וכבר קנה לו שֵם של אדם מוזר, "תימהוני", כדברי גברת רֵיצְ'ל לִינְד. גברת רֵיצְ'ל דיברה תמיד גלויות, כפי שעשויים לזכור אלה מכם שכבר זכו להכיר אותה. מר הַרִיסוֹן היה בהחלט שונה מאנשים אחרים - וכידוע, די בזאת כדי להיחשב תימהוני.
ראשית, מר ג׳ א׳ הַרִיסוֹן ניהל את משק הבית שלו בעצמו והכריז בפומבי שהוא לא רוצה שנשים מטופשות יסתובבו לו בבית. אוכלוסיית הנשים של אֶבוֹנְלִי השיבה לו כגמולו והפיצה סיפורים מַבְעִיתִים על הדרך שבה ניהל את ביתו ובישל את ארוחותיו. הוא שכר את ג'ון הֶנְרי קַרְטֶר הקטן מוַייט־סֶנְדְס, וג'ון הֶנְרי הוא שהפיץ את הרכילות. למשל, הוא סיפר שבבית הַרִיסוֹן אין זמנים קבועים לארוחות. מר הַרִיסוֹן נהג "לחטוף משהו" כשהרגיש רעב. אם ג'ון הֶנְרי היה בסביבה במקרה, הוא היה מקבל את חלקו. אבל אם לא, היה עליו להמתין להזדמנות הבאה שבה יתקוף הרעב את מר הַרִיסוֹן. ג'ון הֶנְרי הצהיר בעגמומיות שהוא היה גווע ברעב אם לא היה נוסע בימי ראשון לבקר את משפחתו ואוכל שם לשובע, ואם אימא שלו לא הייתה מציידת אותו בסל מזון בימי שני בבוקר .
נוסף על כך, מר הַרִיסוֹן אפילו לא ניסה להעמיד פנים שהוא טורח לשטוף כלים מדי יום. הוא נהג לחכות ליום ראשון גשום ואז היה ניגש לעבודה, שוטף את כל הכלים בבת אחת בחבית מי גשם ומניח להם להתייבש מעצמם.
ועוד דבר: מר הַרִיסוֹן נטה לקמצנות. כשהתבקש להשתתף בתשלום שכרו של הכומר, מר אֶלֶן, אמר שהוא מעדיף לחכות ולראות קודם כמה דולרים שוות הדרשות שלו - הוא לא רוצה לקנות חתול בשק. וכשגברת לִינְד הלכה אליו כדי לבקש תרומה למיסיון* - ובאותה הזדמנות להציץ לתוך הבית - הוא אמר לה שבקרב הרכלניות הזקנות של אֶבוֹנְלִי יש יותר כּוֹפְרוֹת מבכל מקום אחר שהוא מכיר, ושהוא ישמח לתרום להקמת מיסיון שיביא אותן לחיק הנצרות. גברת רֵיצְ'ל הסתלקה מהמקום ואמרה שתודה לאל שגברת רוֹבֶּרְט בֶּל נחה בשלום בקברה, כי אם הייתה רואה איך נראה הבית שהיא כל כך התגאתה בו, היה לבה נשבר בקרבה.
[* ארגון שמפיץ את הדת הנוצרית ומנסה להפוך את הכופרים, שלא מאמינים באלוהים, לנוצרים.]
״הרי היא נהגה לקרצף את רצפת המטבח כל יומיים,״ אמרה גברת רֵיצְ'ל במרירות רבה למַרִילָה קַטְבֶּרְט. ״אבל אם היית רואה איך הרצפה נראית עכשיו! הייתי צריכה להרים את החצאית שלי שלא תיגע ברצפה כשדרכתי עליה.״
נוסף על כל אלה היה למר הַרִיסוֹן תוכי ושמו גִ׳ינְגֶ׳ר. לאיש באֶבוֹנְלִי לא היה מעולם תוכי בבית ומכאן שזה כנראה לא מעשה ראוי. ועוד איזה תוכי! אם להאמין לג'ון הֶנְרי, זאת הייתה ציפור גסת־רוח ואיומה שקיללה קללות נוראיות. גברת קַרְטֶר הייתה מחזירה את ג'ון הֶנְרי הביתה תכף ומיד, אם רק הייתה בטוחה שתוכל למצוא לו מקום עבודה אחר. יום אחד, כשג'ון הֶנְרי התכופף קרוב מדי לכלובו של גִ׳ינְגֶ׳ר, ניקר התוכי פיסה מצווארו; כשהיה ג'ון הֶנְרי חסר המזל בא לבקר את משפחתו בימי ראשון, נהגה גברת קַרְטֶר להראות לכולם את הסימן שנשאר בצווארו.
כל הדברים הללו חלפו במוחה של אַן כשמר הַרִיסוֹן ניצב לפניה, כועס מכדי לדבר כנראה. גם במצב הרוח הכי ידידותי שלו לא היה יכול מר הַרִיסוֹן להיחשב לגבר נאה - הוא היה נמוך, שמן וקירח - אבל עכשיו, כשפניו העגולות היו אדומות מזעם ועיניו הכחולות הבולטות כמעט יצאו מחוריהן, אַן חשבה שהוא האיש המכוער ביותר שראתה אי פעם.
קולו של מר הַרִיסוֹן חזר אליו בבת אחת.
״אני לא אסבול את זה,״ התיז את מילותיו. ״אפילו לא יום אחד נוסף, עלמתי, את שומעת? שכה אחיה, זאת כבר הפעם השלישית! השלישית! נגמרה לי הסבלנות, עלמתי! הזהרתי את הדודה שלך בפעם האחרונה שלא תיתן לזה לקרות שוב! אבל היא נתנה לזה לקרות שוב! היא נתנה לזה לקרות - והייתי רוצה לדעת למה. לכן אני כאן, עלמתי!״
״אולי תסביר לי מה הבעיה?״ שאלה אַן בנימת דיבור נעימה ככל האפשר. לאחרונה הרבתה להתאמן בנימת הדיבור הזאת, כדי שעם תחילת שנת הלימודים היא תבוא לה באופן טבעי. אבל לא נראה שהדבר השפיע על מר הַרִיסוֹן הנזעם.
״מה הבעיה, את שואלת? אני אגיד לך מה הבעיה! הבעיה היא, עלמתי, שלפני פחות מחצי שעה שוב מצאתי את פרת הגֶ׳רְסִי הזאת ששייכת לדודה שלך רועה בשדה שיבולת השועל שלי. שימי לב, זאת הפעם השלישית שזה קורה! מצאתי אותה אצלי ביום שלישי שעבר ומצאתי אותה אתמול. באתי לכאן ואמרתי לדודה שלך שתדאג שזה לא יקרה שוב, והיא נתנה לזה לקרות שוב. איפה דודה שלך, עלמתי? אני פשוט רוצה לראות אותה רגע ולומר לה מה אני חושב עליה - מה ג׳ א׳ הַרִיסוֹן חושב עליה.״
״אם אתה מתכוון לעלמה מַרִילָה קַטְבֶּרְט, היא לא דודה שלי. והיא נסעה לאיסְט גְרַפְטוֹן לבקר קרובת משפחה שלה שלקתה במחלה קשה,״ אמרה אַן בכבוד ובנימוס. ״אני מצטערת מאוד שהפרה שלי פרצה לשדה שלך. הפרה שייכת לי ולא לגברת קַטְבֶּרְט - מַתְיוּ העניק לי אותה לפני שלוש שנים, כשעוד הייתה עֶגְלָה צעירה, והוא קנה אותה ממר בֶּל.״
״את מצטערת, עלמתי?! הצער שלך לא עוזר לי! אולי כדאי שתיגשי ותראי את ההֶרֶס שהחיה הזאת גרמה לשדה שלי. היא רמסה את כולו, עלמתי, מהקצה עד הקצה.״
״אני מצטערת מאוד,״ חזרה ואמרה אַן בהחלטיות. ״אבל אולי אם היית שומר שהגדרות שלך יהיו במצב טוב יותר, דוֹלי לא הייתה פולשת לשדה שלך. הגדר שמפרידה בין שדה שיבולת השועל שלך לשדה המרעה שלנו שייכת לך. וכבר לפני כמה זמן שמתי לב שהיא לא יציבה במיוחד.״
״הגדר שלי בסדר גמור,״ התיז מר הַרִיסוֹן, כועס שבעתיים מפני שהאַשְמָה הופנתה כלפיו. ״גם חומת כלא לא הייתה עוצרת את הפרה השְׂטָנִית הזאת. ותרשי לי לומר לך משהו, ג'ינג'ית שכמותך - אם הפרה הזאת שלך, כמו שאת טוענת, כדאי מאוד שתקדישי את הזמן שלך לוודא שהיא לא אוכלת תבואה של אחרים במקום לקרוא רומנים מטופשים...״ אמר ושלח מבט ביקורתי לספר החף מפשע של שירת וֶרְגִילִיוּס שהיה מונח לרגליה של אַן.
מר הַרִיסוֹן נגע בנקודה רגישה - צבע השיער של אַן היה מאז ומעולם נושא כאוב עבורה.
״אני מעדיפה שיהיה לי שיער ג'ינג'י מאשר שלא יהיה לי שיער בכלל חוץ מכמה זנבות מסביב לאוזניים,״ התפרצה.
גם היא קלעה למטרה, כי מר הַרִיסוֹן היה רגיש ביותר בעניין הקרחת שלו. הוא כמעט נחנק שוב מכעס ונעץ באַן מבטי זעם אילמים. קור רוחה של אַן שב אליה בינתיים, והיא ניצלה זאת.
״אני יכולה להבין אותך, מר הַרִיסוֹן, מפני שיש לי דמיון. כן, אני יכולה להבין כמה זה מרגיז למצוא פרה בשדה שלך, ולכן לא אשמור לך טינה על הדברים שאמרת לי. אני מבטיחה לך שדוֹלי לא תפרוץ עוד לעולם לשדה שיבולת השועל שלך. אני נותנת לך את מילת הכבוד שלי בעניין הזה.״
״טוב, כדאי שתדאגי לזה,״ מלמל מר הַרִיסוֹן בנימה רגועה יותר. אבל הוא הסתלק בפסיעות גסות, עדיין כועס, ואַן שמעה אותו ממשיך לנהום ולרטון לעצמו, עד שיצא מטווח שמיעתה.
מוטרדת ביותר חצתה אַן את החצר ונעלה את הפרה השובבה במכלאה.
״היא בשום אופן לא תוכל לצאת מכאן, אלא אם היא תהרוס את הגדר,״ חשבה. ״היא נראית די רגועה עכשיו. אני מניחה שהיא התמלאה מכל שיבולת השועל. חבל שלא מכרתי אותה למר שִירֶר כשהוא רצה לקנות אותה בשבוע שעבר. אבל חשבתי שכדאי לחכות למכירה הפומבית ולמכור את כל הבהמות יחד. מר הַרִיסוֹן באמת תימהוני. ואין ספק שהוא לא נפש תאומה.״
אַן מעולם לא התעייפה מהחיפוש אחר נפשות תאומות.
היא חזרה לבית בדיוק כשמַרִילָה קַטְבֶּרְט נכנסה עם הכרכרה לתוך החצר. אַן מיהרה להכין להן תה והן דנו בעניין סביב שולחן האוכל.
״אני אשמח כשהמכירה הפומבית תסתיים,״ אמרה מַרִילָה. ״זאת אחריות גדולה מדי להחזיק כל כך הרבה בהמות, כשאין לנו מי שישגיח עליהן מלבד מַרְטִין, הפועל השכיר, שאי אפשר לסמוך עליו. הוא עדיין לא חזר, למרות שהבטיח שיחזור אתמול בלילה אם אתן לו יום חופש כדי שיוכל ללכת להלווייה של דודה שלו. אני לא יודעת כמה דודות יש לו - בכל אופן זאת הרביעית שמתה מאז ששכרתי אותו לפני שנה. אני אהיה אסירת תודה כשייגמר הקציר ומר בַּרִי ייקח את ניהול החווה לידיו. אנחנו חייבות להחזיק את דוֹלי במכלאה עד שמַרְטִין יחזור ולא לתת לה לצאת למרעה האחורי, כי צריך לתקן את הגדרות שם. נו, לא חסרות צרות, כמו שרֵיצְ'ל לִינְד אומרת. הנה, מֶרִי קִית' המסכנה גוססת ואין לי מושג מה יהיה על שני הילדים שלה. יש לה אח שגר בבְּרִיטִיש קוֹלוּמְבִּיה והיא כתבה לו על הילדים, אבל עדיין לא שמעה ממנו.״
״איך הילדים? בני כמה הם?״
״בערך בני שש. הם תאומים.״
״תאומים תמיד עניינו אותי, במיוחד מאז שגברת הֶמוֹנְד ילדה כל כך הרבה זוגות תאומים,״ אמרה אַן בהתלהבות. ״הם יפים?״
״למען האמת לא יכולתי לראות - הם היו מלוכלכים מדי. דֵיוִוי הכין עוגות בוץ בחוץ ודוֹרָה יצאה לקרוא לו. דֵיוִוי דחף אותה לתוך עוגת הבוץ הגדולה ביותר, ואז, כשהיא פרצה בבכי, הוא התפלש בבוץ בעצמו כדי להראות לה שאין לה על מה לבכות. מֶרִי אומרת שדוֹרָה היא ילדה טובה מאוד, אבל דֵיוִוי שובב גדול. אפשר לומר שהוא מעולם לא קיבל חינוך כלשהו, כי אבא שלו מת עוד כשהיה תינוק ומרי חלתה בערך באותו זמן.״
״אני תמיד מצטערת לשמוע על ילדים שלא זכו לחינוך,״ אמרה אַן בכובד ראש. ״הרי גם אני לא קיבלתי שום חינוך עד שלקחתם אותי אליכם. אני מקווה שהדוד שלהם ידאג להם. איך בדיוק את וגברת קִית' קרובות משפחה?״
״מֶרִי? אנחנו בכלל לא קרובות משפחה. היינו קרובים של בעלה - הוא היה דודן רחוק שלנו. הנה גברת לִינְד באה דרך החצר. תיארתי לעצמי שהיא תבוא כדי לשמוע מה שלום מֶרִי.״
״אל תספרי לה על מר הַרִיסוֹן ועל הפרה,״ התחננה אַן.
מַרִילָה הבטיחה לא לספר, אבל לא היה כל צורך בכך, כי ברגע שגברת לִינְד התיישבה היא מיד פתחה ואמרה:
״כשחזרתי הביתה מקַרְמוֹדִי היום ראיתי את מר הַרִיסוֹן מגרש את הפרה שלכן משדה שיבולת השועל שלו. הוא נראה לי רותח מכעס. הוא חולל מהומה גדולה?״
אַן ומַרִילָה החליפו בחשאי חיוכים משועשעים. מעט מאוד דברים באֶבוֹנְלִי נעלמו מעיניה של גברת לִינְד. רק הבוקר אמרה אַן: ״גם אם תיכנסי לחדר שלך באמצע הלילה, תנעלי את הדלת ותגיפי את התריסים, ותתעטשי - למחרת תשאל אותך גברת לִינְד אם הצטננת!״
״נראה שכן,״ הודתה מַרִילָה. ״לא הייתי בבית. הוא צעק על אַן ונזף בה.״
״אני חושבת שהוא אדם מאוד לא נעים,״ אמרה אַן וטלטלה בכעס את ראשה האדמוני.
״את צודקת לגמרי,״ אמרה גברת רֵיצְ'ל בנימה חמורה. ״כששמעתי שרוֹבֶּרְט בֶּל מכר את החווה שלו לאיש מניוּ־בְּרַנְסְוִויק, ידעתי שצפויות צרות. כל כך הרבה זרים באים לאֶבוֹנְלִי, שאני לא יודעת מה יהיה על המקום הזה. עוד מעט לא נהיה בטוחים אפילו במיטות שלנו.״
״אילו עוד זרים באים לכאן?״ שאלה מַרִילָה.
״מה, לא שמעת? קודם כול, משפחת דוֹנֶל. הם שכרו את הבית הישן של פִּיטֶר סְלוֹן; פִּיטֶר מעסיק את האיש כמנהל הטחנה שלו. הם באו מהמזרח ואף אחד לא יודע עליהם שום דבר. חוץ מזה, טִימוֹתִי קוֹטוֹן הבטלן הזה עומד לעבור הנה מוַייט־סֶנְדְס עם המשפחה שלו והם פשוט יהיו למעמסה על הציבור. הוא חולה שחפת - כשהוא לא גונב - ואשתו היא אישה עצלנית שלא מצליחה לעשות שום דבר כמו שצריך. היא רוחצת כלים בישיבה. חוץ מזה, גברת ג׳וֹרְג׳ פַּיי לקחה אליה את אַנְטוֹנִי פַּיי, האחיין היתום של בעלה. הוא ילמד בבית הספר אצלך, אַן, אז את צריכה להתכונן לבעיות, אני אומרת לך. ויהיה לך עוד תלמיד זר - פּוֹל אִירְוִוינְג מגיע מארצות הברית לגור עם סבתא שלו. את זוכרת את אבא שלו, מַרִילָה - סְטיוֶון אִירְוִוינְג, האיש שנטש את לַוֶונְדֶר לוּאִיס מגְרַפְטוֹן?״
״אני לא חושבת שהוא נטש אותה. הייתה שם מריבה - אני מניחה ששני הצדדים היו אשמים.״
״בכל אופן, הוא לא התחתן איתה, ואומרים שמאז היא מתנהגת בצורה מוזרה מאוד - הרי היא חיה לבדה בבית האבן הקטן הזה שהיא מכנה ׳משכן ההֵדים׳. סְטיוֶון נסע לארצות הברית, נכנס לשותפות עסקית עם הדוד שלו והתחתן עם אישה 'יֶנְקִית'*. מאז הוא לא חזר הביתה, אבל אימא שלו ביקרה אצלו פעם או פעמיים. אשתו מתה לפני שנתיים והוא שולח לכאן את הבן שלו שיחיה עם אימא שלו תקופה קצרה. הילד בן עשר ואני לא יודעת איזה מין תלמיד הוא יהיה. אצל ה׳יֶנְקִים׳ האלה אף פעם אי אפשר לדעת.״
[* ינקים - כינוי לאמריקאים.]
גברת לִינְד התייחסה לכל האנשים שלא התמזל מזלם להיוולד או להתחנך באי הנסיך אֶדוּאַרְד בספקנות גמורה. נכון, הם עשויים להתגלות כאנשים טובים, אבל ליתר ביטחון כדאי להטיל בזה ספק. במיוחד טיפחה דעות קדומות נגד ה"יֶנְקִים". בעלה עבד פעם בבּוֹסְטוֹן ומעסיקו רימה אותו בעשרה דולרים - מאז הייתה גברת רֵיצְ'ל משוכנעת שכולם כאלה בארצות הברית ולא היה כוח עֲלֵי אדמות שיזיז אותה מדעתה.
״לבית הספר של אֶבוֹנְלִי לא יזיקו כמה פרצופים חדשים,״ אמרה מַרִילָה ביובש. ״ואם הילד הזה דומה קצת לאבא שלו, הוא יהיה בסדר גמור. סְטיוֶון אִירְוִוינְג היה הנער הנחמד ביותר שגדל בסביבה הזאת, למרות שאנשים מסוימים חשבו שהוא גאוותן. גברת אִירְוִוינְג בוודאי שמחה מאוד שהילד יגור איתה. היא בודדה מאוד מאז שבעלה מת.״
״הילד אולי יהיה בסדר גמור, אבל הוא יהיה שונה מילדי אֶבוֹנְלִי,״ אמרה גברת רֵיצְ'ל, ובזאת סיכמה את העניין. דעותיה של גברת רֵיצְ'ל על אנשים, מקומות או עניינים היו עמידות בפני כל שינוי. ״ומה הדבר הזה שאני שומעת, אַן, שאת מתכננת לייסד אגודה לשיפור הכפר?״
אַן הסמיקה. ״רק העליתי את זה בפני כמה נערות ונערים במפגש האחרון של מועדון הדיונים. הם חשבו שזה רעיון טוב - גם מר וגברת אֶלֶן חושבים ככה. אגודות כאלה הוקמו לאחרונה בכפרים רבים.״
״אם תעשו את זה, תסתבכו באינסוף צרות. כדאי שתניחי לעניין, אַן. אנשים לא אוהבים שאומרים להם להשתפר.״
״אנחנו לא מתכוונים לשפר את האנשים, אלא רק את אֶבוֹנְלִי. אפשר לעשות הרבה דברים שיוסיפו חן למקום. למשל, אם נוכל לשכנע את מר לִיוַוי בּוֹלְטֶר להרוס את הבית הישן והמכוער הזה בחווה העליונה שלו! זה לא יהיה שיפור?״
״בהחלט כן,״ הודתה גברת רֵיצְ'ל. ״החורבה הישנה הזאת מכערת את הכפר כבר שנים. אבל אם האגודה שלכם תצליח לשכנע את לִיוַוי בּוֹלְטֶר לעשות משהו לטובת הציבור בלי שישלמו לו על זה - נו, את זה הייתי רוצה לראות במו־עיני. אני לא רוצה להוציא לך את הרוח מהמפרשים, אַן, כי ייתכן שיש משהו ברעיון הזה שלך, גם אם לקחת אותו מאיזה כתב עת 'יֶנְקִי' מטופש. אבל את תהיי עסוקה מאוד בבית הספר וכידידה אני מייעצת לך לא להתעסק בשיפורים האלה. אבל נו, אל מי אני מדברת, הרי אני יודעת שכשאת מחליטה לעשות משהו, את תעשי אותו. את תמיד משיגה את שלך בדרך זו או אחרת.״
משהו בהבעתה הנחושה של אַן רמז שגברת רֵיצְ'ל לא טעתה מאוד בהערכה הזאת. אַן גמרה אוֹמֶר בלבה להקים את האגודה לשיפור. גם גִילְבֶּרְט בְּלַייט, שעמד ללמד בבית הספר בוַייט־סֶנְדְס ולבלות את סופי השבוע בבית, היה נלהב מהרעיון, ורוב הצעירים האחרים היו מוכנים לכל פעילות שהבטיחה מפגשים תכופים וכתוצאה מכך גם קצת הנאה. איש מהם, להוציא את אַן וגִילְבֶּרְט, לא ידע בדיוק באילו "שיפורים" מדובר - אבל השניים האלו תכננו את הדברים ודנו בהם כל כך הרבה, עד שהכפר אֶבוֹנְלִי כבר לבש צורה מושלמת, אם כי בדמיונם בלבד.
לגברת רֵיצְ'ל הייתה עוד בשורה אחת לבשר.
״בית הספר בקַרְמוֹדִי קיבל מורה ששמה פְּרִיסִילְיָה גְרַנְט. למדת במכללה למורים עם נערה בשם הזה, נכון, אַן?״
״נכון מאוד. באמת? פְּרִיסִילְיָה תלמֵד בקַרְמוֹדִי? זה נפלא!״ קראה אַן. עיניה האפורות ניצתו ודמו עתה לכוכבי ערב וגברת לִינְד תהתה, ולא בפעם הראשונה, אם תצליח אי פעם להחליט סופית אם אַן שֶׁרְלִי היא באמת נערה יפה או לא.

ל. מ. מונטגומרי

לוסי מוד מונטגומרי (באנגלית: Lucy Maud Montgomery)‏ (30 בנובמבר 1874 - 24 באפריל 1942), סופרת קנדית. נולדה באי הנסיך אדוארד, קנדה - אותו מקום בו מתרחשת עלילות ספריה. בהיותה תינוקת התיימה מאמה. בגיל צעיר מאוד מסר אותה אביה לסבה ולסבתה, שגידלו אותה בביתם. בגיל 9 כתבה את שירה הראשון, ומאז לא הפסיקה לכתוב. כסופרת היא נודעת גם בשם ל. מ. מונטגומרי. עיקר פרסומה בא לה מסדרת רומנים, שהראשון בהם הוא "האסופית".

עוד על הספר

  • תרגום: טליה דאי
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2011
  • קטגוריה: ילדים ונוער, נוער בוגר
  • מספר עמודים: 303 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 3 דק'

ניתן למצוא גם ב -

האסופית 2 - אן מאבונלי ל. מ. מונטגומרי

פרק 1
השכן הזועם



באחר צהריים אחד בחודש אוגוסט ישבה נערה גבוהה ודקה, "בת שש־עשרה וחצי", בפתח בית חווה באי הנסיך אֶדוּאַרְד. הנערה הייתה בעלת עיניים אפורות רציניות ושיער שידידיה כינו ערמוני. היא ישבה על מפתן רחב עשוי מאבן אדומה והשתדלה מאוד להתרכז בשירת וֶרְגִילִיוּס בשפה הלטינית.
אבל זה היה אחר צהריים בחודש אוגוסט - אובך כחלחל כיסה את מורדות השדות כמו צעיף, רוחות קלילות התלחשו בשובבות בין עצי הצפצפה ופרגים אדומים פיזזו על רקע הסבך הכהה של האשוחים הצעירים בפינת מטע עצי הדובדבן - ואחר צהריים כזה התאים לחלומות יותר מאשר ללימוד שפות עתיקות. עד מהרה נשמט מידה של אַן הספר של שירת וֶרְגִילִיוּס בלי שנתנה דעתה על כך. סנטרה נתמך בידיה השלובות ועיניה ננעצו בשפעת העננים הצמריים שנערמו ממש מעל ביתו של מר ג' א' הַרִיסוֹן ונראו כמו הר לבן ענק. היא הייתה הרחק מכאן, בעולם נהדר שבו מורה צעירה אחת עשתה עבודה נהדרת, עיצבה גורלות של מדינאים לעתיד ועוררה בלבותיהם של אנשים צעירים שאיפות נשגבות ונעלות.
אמנם, אם נהיה מציאותיים - ויש להודות שאַן הייתה כזאת לעתים רחוקות בלבד ורק כשלא הייתה לה ברירה - ספק אם בית הספר של אֶבוֹנְלִי היה עשוי להצמיח מתוכו הרבה אנשים מפורסמים. אבל לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה תחת השפעה חיובית של מורה - אַן טיפחה ציפיות גבוהות למדי לגבי יכולת ההשפעה של מורה שעושה את הדברים הנכונים. עכשיו הייתה בעיצומו של חיזיון מרגש, שמתרחש כעבור ארבעים שנה, בהשתתפות אישיות מפורסמת דמיונית - עוד לא היה לה ברור במה בדיוק הוא יהיה מפורסם, אבל היא חשבה שיהיה נחמד אם האיש יהיה נשיא קולג׳ או ראש ממשלת קנדה - והוא רוכן מעל ידה, שהתקמטה בינתיים, ונשבע לה שהיא הראשונה שהציתה בלבו שאיפות ושהוא חייב את כל הצלחתו בחיים לשיעורים שהיא לימדה אותו בבית הספר של אֶבוֹנְלִי לפני שנים רבות כל כך. אבל הפרעה מאוד לא נעימה ניפצה את החיזיון הנעים הזה.
פרה קטנה וחביבה מזן גֶ׳רְסִי הופיעה בשביל במנוסה מבוהלת וחמש שניות אחריה הופיע מר הַרִיסוֹן - אם כי המילה "הופיע" אולי עָדִינָה מכדי לתאר את ההתפרצות שלו לתוך החצר.
הוא לא התעכב לפתוח את השער, אלא זינק מעל הגדר והתייצב בזעם מול אַן, ואַן המופתעת קמה על רגליה והביטה בו במבוכה. מר הַרִיסוֹן היה השכן החדש שלהם ממערב, ואמנם היא ראתה אותו מרחוק פעם או פעמיים, אבל מעולם לא פגשה אותו עד רגע זה.
בתחילת אפריל, עוד לפני שאַן שבה מלימודיה במכללה למורים, מכר מר רוֹבֶּרְט בֶּל, בעל החווה שגבלה באדמות החווה הירוקה מצד מערב, את חוותו ועבר לשַרְלוֹטַאוּן. את החווה קנה מר ג׳ א׳ הַרִיסוֹן מניוּ־בְּרַנְסְוִויק שאיש באֶבוֹנְלִי לא הכיר אותו. אבל לא עבר חודש מאז הגיע לאֶבוֹנְלִי וכבר קנה לו שֵם של אדם מוזר, "תימהוני", כדברי גברת רֵיצְ'ל לִינְד. גברת רֵיצְ'ל דיברה תמיד גלויות, כפי שעשויים לזכור אלה מכם שכבר זכו להכיר אותה. מר הַרִיסוֹן היה בהחלט שונה מאנשים אחרים - וכידוע, די בזאת כדי להיחשב תימהוני.
ראשית, מר ג׳ א׳ הַרִיסוֹן ניהל את משק הבית שלו בעצמו והכריז בפומבי שהוא לא רוצה שנשים מטופשות יסתובבו לו בבית. אוכלוסיית הנשים של אֶבוֹנְלִי השיבה לו כגמולו והפיצה סיפורים מַבְעִיתִים על הדרך שבה ניהל את ביתו ובישל את ארוחותיו. הוא שכר את ג'ון הֶנְרי קַרְטֶר הקטן מוַייט־סֶנְדְס, וג'ון הֶנְרי הוא שהפיץ את הרכילות. למשל, הוא סיפר שבבית הַרִיסוֹן אין זמנים קבועים לארוחות. מר הַרִיסוֹן נהג "לחטוף משהו" כשהרגיש רעב. אם ג'ון הֶנְרי היה בסביבה במקרה, הוא היה מקבל את חלקו. אבל אם לא, היה עליו להמתין להזדמנות הבאה שבה יתקוף הרעב את מר הַרִיסוֹן. ג'ון הֶנְרי הצהיר בעגמומיות שהוא היה גווע ברעב אם לא היה נוסע בימי ראשון לבקר את משפחתו ואוכל שם לשובע, ואם אימא שלו לא הייתה מציידת אותו בסל מזון בימי שני בבוקר .
נוסף על כך, מר הַרִיסוֹן אפילו לא ניסה להעמיד פנים שהוא טורח לשטוף כלים מדי יום. הוא נהג לחכות ליום ראשון גשום ואז היה ניגש לעבודה, שוטף את כל הכלים בבת אחת בחבית מי גשם ומניח להם להתייבש מעצמם.
ועוד דבר: מר הַרִיסוֹן נטה לקמצנות. כשהתבקש להשתתף בתשלום שכרו של הכומר, מר אֶלֶן, אמר שהוא מעדיף לחכות ולראות קודם כמה דולרים שוות הדרשות שלו - הוא לא רוצה לקנות חתול בשק. וכשגברת לִינְד הלכה אליו כדי לבקש תרומה למיסיון* - ובאותה הזדמנות להציץ לתוך הבית - הוא אמר לה שבקרב הרכלניות הזקנות של אֶבוֹנְלִי יש יותר כּוֹפְרוֹת מבכל מקום אחר שהוא מכיר, ושהוא ישמח לתרום להקמת מיסיון שיביא אותן לחיק הנצרות. גברת רֵיצְ'ל הסתלקה מהמקום ואמרה שתודה לאל שגברת רוֹבֶּרְט בֶּל נחה בשלום בקברה, כי אם הייתה רואה איך נראה הבית שהיא כל כך התגאתה בו, היה לבה נשבר בקרבה.
[* ארגון שמפיץ את הדת הנוצרית ומנסה להפוך את הכופרים, שלא מאמינים באלוהים, לנוצרים.]
״הרי היא נהגה לקרצף את רצפת המטבח כל יומיים,״ אמרה גברת רֵיצְ'ל במרירות רבה למַרִילָה קַטְבֶּרְט. ״אבל אם היית רואה איך הרצפה נראית עכשיו! הייתי צריכה להרים את החצאית שלי שלא תיגע ברצפה כשדרכתי עליה.״
נוסף על כל אלה היה למר הַרִיסוֹן תוכי ושמו גִ׳ינְגֶ׳ר. לאיש באֶבוֹנְלִי לא היה מעולם תוכי בבית ומכאן שזה כנראה לא מעשה ראוי. ועוד איזה תוכי! אם להאמין לג'ון הֶנְרי, זאת הייתה ציפור גסת־רוח ואיומה שקיללה קללות נוראיות. גברת קַרְטֶר הייתה מחזירה את ג'ון הֶנְרי הביתה תכף ומיד, אם רק הייתה בטוחה שתוכל למצוא לו מקום עבודה אחר. יום אחד, כשג'ון הֶנְרי התכופף קרוב מדי לכלובו של גִ׳ינְגֶ׳ר, ניקר התוכי פיסה מצווארו; כשהיה ג'ון הֶנְרי חסר המזל בא לבקר את משפחתו בימי ראשון, נהגה גברת קַרְטֶר להראות לכולם את הסימן שנשאר בצווארו.
כל הדברים הללו חלפו במוחה של אַן כשמר הַרִיסוֹן ניצב לפניה, כועס מכדי לדבר כנראה. גם במצב הרוח הכי ידידותי שלו לא היה יכול מר הַרִיסוֹן להיחשב לגבר נאה - הוא היה נמוך, שמן וקירח - אבל עכשיו, כשפניו העגולות היו אדומות מזעם ועיניו הכחולות הבולטות כמעט יצאו מחוריהן, אַן חשבה שהוא האיש המכוער ביותר שראתה אי פעם.
קולו של מר הַרִיסוֹן חזר אליו בבת אחת.
״אני לא אסבול את זה,״ התיז את מילותיו. ״אפילו לא יום אחד נוסף, עלמתי, את שומעת? שכה אחיה, זאת כבר הפעם השלישית! השלישית! נגמרה לי הסבלנות, עלמתי! הזהרתי את הדודה שלך בפעם האחרונה שלא תיתן לזה לקרות שוב! אבל היא נתנה לזה לקרות שוב! היא נתנה לזה לקרות - והייתי רוצה לדעת למה. לכן אני כאן, עלמתי!״
״אולי תסביר לי מה הבעיה?״ שאלה אַן בנימת דיבור נעימה ככל האפשר. לאחרונה הרבתה להתאמן בנימת הדיבור הזאת, כדי שעם תחילת שנת הלימודים היא תבוא לה באופן טבעי. אבל לא נראה שהדבר השפיע על מר הַרִיסוֹן הנזעם.
״מה הבעיה, את שואלת? אני אגיד לך מה הבעיה! הבעיה היא, עלמתי, שלפני פחות מחצי שעה שוב מצאתי את פרת הגֶ׳רְסִי הזאת ששייכת לדודה שלך רועה בשדה שיבולת השועל שלי. שימי לב, זאת הפעם השלישית שזה קורה! מצאתי אותה אצלי ביום שלישי שעבר ומצאתי אותה אתמול. באתי לכאן ואמרתי לדודה שלך שתדאג שזה לא יקרה שוב, והיא נתנה לזה לקרות שוב. איפה דודה שלך, עלמתי? אני פשוט רוצה לראות אותה רגע ולומר לה מה אני חושב עליה - מה ג׳ א׳ הַרִיסוֹן חושב עליה.״
״אם אתה מתכוון לעלמה מַרִילָה קַטְבֶּרְט, היא לא דודה שלי. והיא נסעה לאיסְט גְרַפְטוֹן לבקר קרובת משפחה שלה שלקתה במחלה קשה,״ אמרה אַן בכבוד ובנימוס. ״אני מצטערת מאוד שהפרה שלי פרצה לשדה שלך. הפרה שייכת לי ולא לגברת קַטְבֶּרְט - מַתְיוּ העניק לי אותה לפני שלוש שנים, כשעוד הייתה עֶגְלָה צעירה, והוא קנה אותה ממר בֶּל.״
״את מצטערת, עלמתי?! הצער שלך לא עוזר לי! אולי כדאי שתיגשי ותראי את ההֶרֶס שהחיה הזאת גרמה לשדה שלי. היא רמסה את כולו, עלמתי, מהקצה עד הקצה.״
״אני מצטערת מאוד,״ חזרה ואמרה אַן בהחלטיות. ״אבל אולי אם היית שומר שהגדרות שלך יהיו במצב טוב יותר, דוֹלי לא הייתה פולשת לשדה שלך. הגדר שמפרידה בין שדה שיבולת השועל שלך לשדה המרעה שלנו שייכת לך. וכבר לפני כמה זמן שמתי לב שהיא לא יציבה במיוחד.״
״הגדר שלי בסדר גמור,״ התיז מר הַרִיסוֹן, כועס שבעתיים מפני שהאַשְמָה הופנתה כלפיו. ״גם חומת כלא לא הייתה עוצרת את הפרה השְׂטָנִית הזאת. ותרשי לי לומר לך משהו, ג'ינג'ית שכמותך - אם הפרה הזאת שלך, כמו שאת טוענת, כדאי מאוד שתקדישי את הזמן שלך לוודא שהיא לא אוכלת תבואה של אחרים במקום לקרוא רומנים מטופשים...״ אמר ושלח מבט ביקורתי לספר החף מפשע של שירת וֶרְגִילִיוּס שהיה מונח לרגליה של אַן.
מר הַרִיסוֹן נגע בנקודה רגישה - צבע השיער של אַן היה מאז ומעולם נושא כאוב עבורה.
״אני מעדיפה שיהיה לי שיער ג'ינג'י מאשר שלא יהיה לי שיער בכלל חוץ מכמה זנבות מסביב לאוזניים,״ התפרצה.
גם היא קלעה למטרה, כי מר הַרִיסוֹן היה רגיש ביותר בעניין הקרחת שלו. הוא כמעט נחנק שוב מכעס ונעץ באַן מבטי זעם אילמים. קור רוחה של אַן שב אליה בינתיים, והיא ניצלה זאת.
״אני יכולה להבין אותך, מר הַרִיסוֹן, מפני שיש לי דמיון. כן, אני יכולה להבין כמה זה מרגיז למצוא פרה בשדה שלך, ולכן לא אשמור לך טינה על הדברים שאמרת לי. אני מבטיחה לך שדוֹלי לא תפרוץ עוד לעולם לשדה שיבולת השועל שלך. אני נותנת לך את מילת הכבוד שלי בעניין הזה.״
״טוב, כדאי שתדאגי לזה,״ מלמל מר הַרִיסוֹן בנימה רגועה יותר. אבל הוא הסתלק בפסיעות גסות, עדיין כועס, ואַן שמעה אותו ממשיך לנהום ולרטון לעצמו, עד שיצא מטווח שמיעתה.
מוטרדת ביותר חצתה אַן את החצר ונעלה את הפרה השובבה במכלאה.
״היא בשום אופן לא תוכל לצאת מכאן, אלא אם היא תהרוס את הגדר,״ חשבה. ״היא נראית די רגועה עכשיו. אני מניחה שהיא התמלאה מכל שיבולת השועל. חבל שלא מכרתי אותה למר שִירֶר כשהוא רצה לקנות אותה בשבוע שעבר. אבל חשבתי שכדאי לחכות למכירה הפומבית ולמכור את כל הבהמות יחד. מר הַרִיסוֹן באמת תימהוני. ואין ספק שהוא לא נפש תאומה.״
אַן מעולם לא התעייפה מהחיפוש אחר נפשות תאומות.
היא חזרה לבית בדיוק כשמַרִילָה קַטְבֶּרְט נכנסה עם הכרכרה לתוך החצר. אַן מיהרה להכין להן תה והן דנו בעניין סביב שולחן האוכל.
״אני אשמח כשהמכירה הפומבית תסתיים,״ אמרה מַרִילָה. ״זאת אחריות גדולה מדי להחזיק כל כך הרבה בהמות, כשאין לנו מי שישגיח עליהן מלבד מַרְטִין, הפועל השכיר, שאי אפשר לסמוך עליו. הוא עדיין לא חזר, למרות שהבטיח שיחזור אתמול בלילה אם אתן לו יום חופש כדי שיוכל ללכת להלווייה של דודה שלו. אני לא יודעת כמה דודות יש לו - בכל אופן זאת הרביעית שמתה מאז ששכרתי אותו לפני שנה. אני אהיה אסירת תודה כשייגמר הקציר ומר בַּרִי ייקח את ניהול החווה לידיו. אנחנו חייבות להחזיק את דוֹלי במכלאה עד שמַרְטִין יחזור ולא לתת לה לצאת למרעה האחורי, כי צריך לתקן את הגדרות שם. נו, לא חסרות צרות, כמו שרֵיצְ'ל לִינְד אומרת. הנה, מֶרִי קִית' המסכנה גוססת ואין לי מושג מה יהיה על שני הילדים שלה. יש לה אח שגר בבְּרִיטִיש קוֹלוּמְבִּיה והיא כתבה לו על הילדים, אבל עדיין לא שמעה ממנו.״
״איך הילדים? בני כמה הם?״
״בערך בני שש. הם תאומים.״
״תאומים תמיד עניינו אותי, במיוחד מאז שגברת הֶמוֹנְד ילדה כל כך הרבה זוגות תאומים,״ אמרה אַן בהתלהבות. ״הם יפים?״
״למען האמת לא יכולתי לראות - הם היו מלוכלכים מדי. דֵיוִוי הכין עוגות בוץ בחוץ ודוֹרָה יצאה לקרוא לו. דֵיוִוי דחף אותה לתוך עוגת הבוץ הגדולה ביותר, ואז, כשהיא פרצה בבכי, הוא התפלש בבוץ בעצמו כדי להראות לה שאין לה על מה לבכות. מֶרִי אומרת שדוֹרָה היא ילדה טובה מאוד, אבל דֵיוִוי שובב גדול. אפשר לומר שהוא מעולם לא קיבל חינוך כלשהו, כי אבא שלו מת עוד כשהיה תינוק ומרי חלתה בערך באותו זמן.״
״אני תמיד מצטערת לשמוע על ילדים שלא זכו לחינוך,״ אמרה אַן בכובד ראש. ״הרי גם אני לא קיבלתי שום חינוך עד שלקחתם אותי אליכם. אני מקווה שהדוד שלהם ידאג להם. איך בדיוק את וגברת קִית' קרובות משפחה?״
״מֶרִי? אנחנו בכלל לא קרובות משפחה. היינו קרובים של בעלה - הוא היה דודן רחוק שלנו. הנה גברת לִינְד באה דרך החצר. תיארתי לעצמי שהיא תבוא כדי לשמוע מה שלום מֶרִי.״
״אל תספרי לה על מר הַרִיסוֹן ועל הפרה,״ התחננה אַן.
מַרִילָה הבטיחה לא לספר, אבל לא היה כל צורך בכך, כי ברגע שגברת לִינְד התיישבה היא מיד פתחה ואמרה:
״כשחזרתי הביתה מקַרְמוֹדִי היום ראיתי את מר הַרִיסוֹן מגרש את הפרה שלכן משדה שיבולת השועל שלו. הוא נראה לי רותח מכעס. הוא חולל מהומה גדולה?״
אַן ומַרִילָה החליפו בחשאי חיוכים משועשעים. מעט מאוד דברים באֶבוֹנְלִי נעלמו מעיניה של גברת לִינְד. רק הבוקר אמרה אַן: ״גם אם תיכנסי לחדר שלך באמצע הלילה, תנעלי את הדלת ותגיפי את התריסים, ותתעטשי - למחרת תשאל אותך גברת לִינְד אם הצטננת!״
״נראה שכן,״ הודתה מַרִילָה. ״לא הייתי בבית. הוא צעק על אַן ונזף בה.״
״אני חושבת שהוא אדם מאוד לא נעים,״ אמרה אַן וטלטלה בכעס את ראשה האדמוני.
״את צודקת לגמרי,״ אמרה גברת רֵיצְ'ל בנימה חמורה. ״כששמעתי שרוֹבֶּרְט בֶּל מכר את החווה שלו לאיש מניוּ־בְּרַנְסְוִויק, ידעתי שצפויות צרות. כל כך הרבה זרים באים לאֶבוֹנְלִי, שאני לא יודעת מה יהיה על המקום הזה. עוד מעט לא נהיה בטוחים אפילו במיטות שלנו.״
״אילו עוד זרים באים לכאן?״ שאלה מַרִילָה.
״מה, לא שמעת? קודם כול, משפחת דוֹנֶל. הם שכרו את הבית הישן של פִּיטֶר סְלוֹן; פִּיטֶר מעסיק את האיש כמנהל הטחנה שלו. הם באו מהמזרח ואף אחד לא יודע עליהם שום דבר. חוץ מזה, טִימוֹתִי קוֹטוֹן הבטלן הזה עומד לעבור הנה מוַייט־סֶנְדְס עם המשפחה שלו והם פשוט יהיו למעמסה על הציבור. הוא חולה שחפת - כשהוא לא גונב - ואשתו היא אישה עצלנית שלא מצליחה לעשות שום דבר כמו שצריך. היא רוחצת כלים בישיבה. חוץ מזה, גברת ג׳וֹרְג׳ פַּיי לקחה אליה את אַנְטוֹנִי פַּיי, האחיין היתום של בעלה. הוא ילמד בבית הספר אצלך, אַן, אז את צריכה להתכונן לבעיות, אני אומרת לך. ויהיה לך עוד תלמיד זר - פּוֹל אִירְוִוינְג מגיע מארצות הברית לגור עם סבתא שלו. את זוכרת את אבא שלו, מַרִילָה - סְטיוֶון אִירְוִוינְג, האיש שנטש את לַוֶונְדֶר לוּאִיס מגְרַפְטוֹן?״
״אני לא חושבת שהוא נטש אותה. הייתה שם מריבה - אני מניחה ששני הצדדים היו אשמים.״
״בכל אופן, הוא לא התחתן איתה, ואומרים שמאז היא מתנהגת בצורה מוזרה מאוד - הרי היא חיה לבדה בבית האבן הקטן הזה שהיא מכנה ׳משכן ההֵדים׳. סְטיוֶון נסע לארצות הברית, נכנס לשותפות עסקית עם הדוד שלו והתחתן עם אישה 'יֶנְקִית'*. מאז הוא לא חזר הביתה, אבל אימא שלו ביקרה אצלו פעם או פעמיים. אשתו מתה לפני שנתיים והוא שולח לכאן את הבן שלו שיחיה עם אימא שלו תקופה קצרה. הילד בן עשר ואני לא יודעת איזה מין תלמיד הוא יהיה. אצל ה׳יֶנְקִים׳ האלה אף פעם אי אפשר לדעת.״
[* ינקים - כינוי לאמריקאים.]
גברת לִינְד התייחסה לכל האנשים שלא התמזל מזלם להיוולד או להתחנך באי הנסיך אֶדוּאַרְד בספקנות גמורה. נכון, הם עשויים להתגלות כאנשים טובים, אבל ליתר ביטחון כדאי להטיל בזה ספק. במיוחד טיפחה דעות קדומות נגד ה"יֶנְקִים". בעלה עבד פעם בבּוֹסְטוֹן ומעסיקו רימה אותו בעשרה דולרים - מאז הייתה גברת רֵיצְ'ל משוכנעת שכולם כאלה בארצות הברית ולא היה כוח עֲלֵי אדמות שיזיז אותה מדעתה.
״לבית הספר של אֶבוֹנְלִי לא יזיקו כמה פרצופים חדשים,״ אמרה מַרִילָה ביובש. ״ואם הילד הזה דומה קצת לאבא שלו, הוא יהיה בסדר גמור. סְטיוֶון אִירְוִוינְג היה הנער הנחמד ביותר שגדל בסביבה הזאת, למרות שאנשים מסוימים חשבו שהוא גאוותן. גברת אִירְוִוינְג בוודאי שמחה מאוד שהילד יגור איתה. היא בודדה מאוד מאז שבעלה מת.״
״הילד אולי יהיה בסדר גמור, אבל הוא יהיה שונה מילדי אֶבוֹנְלִי,״ אמרה גברת רֵיצְ'ל, ובזאת סיכמה את העניין. דעותיה של גברת רֵיצְ'ל על אנשים, מקומות או עניינים היו עמידות בפני כל שינוי. ״ומה הדבר הזה שאני שומעת, אַן, שאת מתכננת לייסד אגודה לשיפור הכפר?״
אַן הסמיקה. ״רק העליתי את זה בפני כמה נערות ונערים במפגש האחרון של מועדון הדיונים. הם חשבו שזה רעיון טוב - גם מר וגברת אֶלֶן חושבים ככה. אגודות כאלה הוקמו לאחרונה בכפרים רבים.״
״אם תעשו את זה, תסתבכו באינסוף צרות. כדאי שתניחי לעניין, אַן. אנשים לא אוהבים שאומרים להם להשתפר.״
״אנחנו לא מתכוונים לשפר את האנשים, אלא רק את אֶבוֹנְלִי. אפשר לעשות הרבה דברים שיוסיפו חן למקום. למשל, אם נוכל לשכנע את מר לִיוַוי בּוֹלְטֶר להרוס את הבית הישן והמכוער הזה בחווה העליונה שלו! זה לא יהיה שיפור?״
״בהחלט כן,״ הודתה גברת רֵיצְ'ל. ״החורבה הישנה הזאת מכערת את הכפר כבר שנים. אבל אם האגודה שלכם תצליח לשכנע את לִיוַוי בּוֹלְטֶר לעשות משהו לטובת הציבור בלי שישלמו לו על זה - נו, את זה הייתי רוצה לראות במו־עיני. אני לא רוצה להוציא לך את הרוח מהמפרשים, אַן, כי ייתכן שיש משהו ברעיון הזה שלך, גם אם לקחת אותו מאיזה כתב עת 'יֶנְקִי' מטופש. אבל את תהיי עסוקה מאוד בבית הספר וכידידה אני מייעצת לך לא להתעסק בשיפורים האלה. אבל נו, אל מי אני מדברת, הרי אני יודעת שכשאת מחליטה לעשות משהו, את תעשי אותו. את תמיד משיגה את שלך בדרך זו או אחרת.״
משהו בהבעתה הנחושה של אַן רמז שגברת רֵיצְ'ל לא טעתה מאוד בהערכה הזאת. אַן גמרה אוֹמֶר בלבה להקים את האגודה לשיפור. גם גִילְבֶּרְט בְּלַייט, שעמד ללמד בבית הספר בוַייט־סֶנְדְס ולבלות את סופי השבוע בבית, היה נלהב מהרעיון, ורוב הצעירים האחרים היו מוכנים לכל פעילות שהבטיחה מפגשים תכופים וכתוצאה מכך גם קצת הנאה. איש מהם, להוציא את אַן וגִילְבֶּרְט, לא ידע בדיוק באילו "שיפורים" מדובר - אבל השניים האלו תכננו את הדברים ודנו בהם כל כך הרבה, עד שהכפר אֶבוֹנְלִי כבר לבש צורה מושלמת, אם כי בדמיונם בלבד.
לגברת רֵיצְ'ל הייתה עוד בשורה אחת לבשר.
״בית הספר בקַרְמוֹדִי קיבל מורה ששמה פְּרִיסִילְיָה גְרַנְט. למדת במכללה למורים עם נערה בשם הזה, נכון, אַן?״
״נכון מאוד. באמת? פְּרִיסִילְיָה תלמֵד בקַרְמוֹדִי? זה נפלא!״ קראה אַן. עיניה האפורות ניצתו ודמו עתה לכוכבי ערב וגברת לִינְד תהתה, ולא בפעם הראשונה, אם תצליח אי פעם להחליט סופית אם אַן שֶׁרְלִי היא באמת נערה יפה או לא.