התפתחות ותורשה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
התפתחות ותורשה

התפתחות ותורשה

ספר מודפס

עוד על הספר

ישעיהו ליבוביץ

ישעיהו ליבוביץ (נהגה: לֶיְבּוֹבִיץ'; 29 בינואר 1903, ריגה – 18 באוגוסט 1994, ירושלים) היה מדען והוגה דעות. שימש כעורך האנציקלופדיה העברית והיה פרופסור לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל, וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית". ליבוביץ פרסם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט את משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית. בהגותו הפילוסופית ניכרים יסודות קאנטיאניים מובהקים; יסודות אלה ניכרים גם בגישתו של ליבוביץ לפילוסופיה של המדע, בעיקר בכך שהוא ראה את השיטה המדעית ככפויה על הכרת האדם, ובכך שהוא ראה חלקים ניכרים של ענפי הפסיכולוגיה כעומדים מחוץ לתחום המדע.‏[1] בהגותו הדתית גרס ליבוביץ כי עיקרה של היהדות הוא המצוות המעשיות, ולא האמונה. הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכים כגון אדמה ולאום. מבחינה פוליטית זוהה ליבוביץ עם השמאל, ותמך בהפרדת הדת מהמדינה. ליבוביץ נודע בסגנון התבטאותו, ובכלל זה בהתבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם "יהודונאצים". עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.

תקציר

תורת ההתפתחות ותורת התורשה (גנטיקה) הם שני המקצועות הגדולים של הביולוגיה התיאורטית המושתתת על הממצאים של הביולוגיה התצפיתית והניסויית. תורת התורשה מבססת לכאורה את תורת ההתפתחות, זו האחרונה נועדה להסביר את עצם תופעת החיים. אולם במצבו הנוכחי של המחקר הביולוגי אין בהישגים הגדולים של תורת התורשה משום תשובה לבעיות שמציגה תורת ההתפתחות. בעייתיות זו של הביולוגיה בימינו היא הנושא העיקרי של ספר זה. בפרקי הספר דן הפרופ' ישעיהו ליבוביץ בברור המושגים "חיים", "התפתחות", במושגי היסוד של הגנטיקה החדישה; בסקירת ההתפתחות הביולוגית; בשילובם ההדדי של תורשה והתפתחות בתיאוריות המדעיות השונות של תחומים אלה; בהתחלקות התאים ויצור תאי הרבייה; בכרומוזומים, בגנים ובצופן הגנטי; ובשאלה האם הגנטיקה מסבירה את ההתפתחות?

ישעיהו ליבוביץ

ישעיהו ליבוביץ (נהגה: לֶיְבּוֹבִיץ'; 29 בינואר 1903, ריגה – 18 באוגוסט 1994, ירושלים) היה מדען והוגה דעות. שימש כעורך האנציקלופדיה העברית והיה פרופסור לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל, וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית". ליבוביץ פרסם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט את משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית. בהגותו הפילוסופית ניכרים יסודות קאנטיאניים מובהקים; יסודות אלה ניכרים גם בגישתו של ליבוביץ לפילוסופיה של המדע, בעיקר בכך שהוא ראה את השיטה המדעית ככפויה על הכרת האדם, ובכך שהוא ראה חלקים ניכרים של ענפי הפסיכולוגיה כעומדים מחוץ לתחום המדע.‏[1] בהגותו הדתית גרס ליבוביץ כי עיקרה של היהדות הוא המצוות המעשיות, ולא האמונה. הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכים כגון אדמה ולאום. מבחינה פוליטית זוהה ליבוביץ עם השמאל, ותמך בהפרדת הדת מהמדינה. ליבוביץ נודע בסגנון התבטאותו, ובכלל זה בהתבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם "יהודונאצים". עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.

עוד על הספר

התפתחות ותורשה ישעיהו ליבוביץ

טעימה מהספר תעלה בקרוב...