בשנת 2011, כאשר החלו להתגלע מתחים בין המנהיג העליון עלי ח'אמנהא'י לבין הנשיא מחמוד אחמדינז'אד, הואשם אחמדינז'אד, בין השאר, בכך שאינו תומך באסכולה האסלאמית אלא באסכולה האיראנית. ולראיה - הוא הילל את כורש הגדול, מייסד האימפריה האח'מנית במאה השישית לפני הספירה. כורש לא היה מוסלמי.
למעשה, ממלכת פרס האיראנית הייתה מרכזן של שתי אימפריות גדולות זמן רב לפני הולדת נביא האסלאם, ותרבותה של איראן הטרום־אסלאמית השפיעה על היהדות ודרכה על הנצרות ועל תרבויות אחרות בעולם.
ספר זה פורש את סיפורה של איראן הטרום־אסלאמית, נוגע מעט בהיסטוריה והרבה בנושאי דת ותרבות: נלווה את הארים בהגיעם לארצם־של־הארים, היא איראן, ונעקוב אחר התפתחות לשונם; נלווה את זרתושטרה מרגע היווצרותו, דרך היוולדו ועד מותו; נגלה אחת ולתמיד למה אנחנו כאן, ומכיוון שאנחנו חייבים לדעת גם מה יצא לנו מזה, נעסוק גם בקשר היהודי: השפעות איראניות על היהדות, השפעות על העברית, ופרק מיוחד על מגילת אסתר.
כאשר מתוודעים לשורשים, אפשר להבין טוב יותר מדוע שימשה איראן כר לצמיחתם של זרמים אסלאמיים מיסטיים, את המאפיינים של האסלאם השיעי ואת הנטייה האיראנית בימינו לסווג הכול כטוב או כרע כמעט ללא גוני אפור.
ד"ר תמר עילם גינדין היא בלשנית ואיראניסטית, חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מלמדת בחוג ללשון עברית במכללת אורנים, ומרצה במסגרות שונות בנושאי איראן הקדומה ובלשנות.
