אומן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אומן
5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

משה וינשטוק

משה וינשטוק (נולד ב-27 בנובמבר 1972) הוא איש חינוך ישראלי, סופר, וד"ר למחשבת החינוך. בשנים 2013–2016 עסק בסדרת מחקרים בנושא חוויית הלמידה המשמעותית ביחד עם ד"ר אורית פרנפס. בשנים 2010–2016 הקים וניהל וינשטוק את מיזם "לב לדעת", במסגרתו נכתבו תוכניות לימודים, הוכשרו מפקחים, מנהלים ומורים. במקביל, באותן שנים, שימש וינשטוק בתפקיד מוביל הלמידה במנהל החמ"ד. 

בשנת 2022 פורסם ספר הפרוזה של משה וינשטוק, "שפת התהומות", בהוצאת ידיעות אחרונות.

מספריו:
שפת התהומות, הוצאת ידיעות ספרים, 2022
אומן, המסע הישראלי לקברו של רבי נחמן מברסלב, הוצאת ידיעות ספרים, 2011
לב לדעת – "לקראת למידה משמעותית", הוצאת משרד החינוך
בעלי השמועה, הוצאת לפניהם

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/n54vths6

תקציר

מדי שנה בשנה, בסוף חודש אלול, אורזים את מזוודותיהם בין עשרים לשלושים אלף ישראלים – חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים – ויוצאים לעלות אל קברו של רבי נחמן מברסלב בעיירה אומן שבאוקראינה.

מה מניע ישראלים מכל שדרות החברה, מכל מעמד ומגזר, לעזוב את משפחותיהם ובתיהם, ולהסתופף במשך ימים ושבועות באוהלים ובחדרי מגורים דלים? מה הם מחפשים בעיירה האוקראינית הנידחת? מה באמת מתרחש באומן בראש השנה?

מה קורה במפגש בין יואיליש, חרדי אדוק ממאה שערים, ובין נדב, איש העסקים החילוני מתל אביב? מה עובר על תום, שנפרד מבת זוגו הגרמנייה והגיע לאומן ברכיבה על אופניו, כשהוא פוגש ילד חרדי שמעולם לא ראה אדם כמוהו? עם איזה מטען חוזרים כל האנשים הללו לישראל? איך משפיעה השהות באומן על חייהם בארץ? האם הם חוזרים בתשובה?

ספר זה הוא המסמך הראשון המתעד מבפנים את חוויית המסע לאומן. באמצעות שיחות עם אנשים, התבוננות בתופעה והתנסות אישית, המחבר מנסה להתחקות אחר שורשי התופעה, להתבונן בביטוייה השונים, להקשיב לעדויות הנוסעים, ולהבין את החוויה שגורמת לישראלים כה רבים לחזור לאומן שוב ושוב, שנה אחר שנה.

אומן הוא תיעוד חי ועדכני של תופעה מרתקת, שניו אייג', פוסט-מודרניות ועלייה דתית לרגל חוברים בה ויוצרים פסיפס כמעט בלתי-אפשרי.

ד"ר משה וינשטוק, נשוי ואב לשניים, עוסק בחינוך, בכתיבה ובהוראת מחשבת ישראל וחינוך, בבית מורשה בירושלים ובמכללת הרצוג. מנהל את תוכנית "לב לדעת" העוסקת ברענון ופיתוח הלמידה המשמעותית במערכת החינוך. בשנים תשס"ט ותש"ע יצא למסע שהחל באומן והסתיים בכתיבת ספר זה.

פרק ראשון

פרולוג



בשנת תשס"ט, לאחר שנים של לבטים, נסעתי לאומן לראש השנה. בטרמינל, בשעה אחת לפנות בוקר, כתבתי במחברתי את השורות הבאות:

לאן אני נוסע? למה?
הכי קשה לעזוב את הבית בחורף, כשגשם בחוץ - והיום ירד הגשם הראשון. הילדים נושמים קצובות במיטה ומימי בטח מכסה אותם עכשיו, מכבה את האור, מתהפכת והולכת לישון. לא חסר לי כלום בחיי, יש לי משפחה מקסימה, עבודה טובה, חברים, וחגים נעימים בקרב המשפחה והקהילה.
ואני עוזב הכול לראש השנה... באוקראינה.

באותה שעה לא יכולתי להבין עדיין, לאן ומדוע אני נוסע. אחרי הנסיעה כבר ידעתי לומר שבמהלך שני ימי החג הללו, היטלטלו חיי, מחשבתי, ודברים רבים שהאמנתי בהם, אנה ואנה בפרברי העיירה האוקראינית הזו. עוצמת החוויה והתחושות היממו אותי וליוו אותי במשך חודשים. כך גם היה בשנה שאחריה וביתר עָצמה.
חודשיים לאחר מכן, כשידעתי שכנראה לא אסע שוב, התחלתי במסע שהסתיים, מבלי משים, בכתיבת הספר הזה. ניסיתי להבין, מה יש שם באומן שעושה את זה? והאם אפשר לעשות את זה פה, במדינת ישראל? המסע היה מעניין, מענג, ומדהים בעָצמותיו, אך גם כואב. גיליתי במהלכו גם את פניה הקשות של אומן, את העיוותים, הסיבוכים והקשיים, ועדיין איני חש שפענחתי לגמרי את טיבה.
ארז, שאותו פגשתי בתחילת המסע בהרי ירושלים, יעץ לי לוותר. הוא אמר לי שזה לא אפשרי כי

במסיבה, כשאתה עומד בחוץ ומסתכל על האנשים שרוקדים, מצד אחד בא לך, ומצד שני לא נוח לך להיכנס - נראה לך מוזר. יש לך ביקורת: "מה כל האנשים האלה מזיזים את הגוף שלהם ככה, וכל הדבר הזה?".

ניסיתי בדברים הבאים להיכנס מעט למסיבה, בשקט בשקט. להיות קשוב לתחושות הרוקדים, לכאבים שלהם, להריח את הריחות, לשמוע את הקולות. לא ויתרתי על עמדת המתבונן, אבל השתדלתי להותיר את השיפוטיות ואת המבט החוקר, מעט מאחור.

ההתרחשות באומן ניצבת על סף הסוד, היא טומנת בחובה דברים מרתקים כמו גם מחירים כבדים. החשש שבגילוי דברים מעין אלו הוא התפוגגות המסתורין וערטול הקסם. במשך חודשים ארוכים, ניסיתי לפרום בעדינות ובהיסוס, בעזרת נוסעים רבים, את קורי ההתרחשות. להבין אותה, את הקורה בה ואת הקשיים האורבים בתוכה. ניסיתי לעשות זאת מספיק בשביל להבין ולדעת, אבל בלא לגלות ביד גסה את מה שאינו אפשרי.
אני מקווה ומתפלל שהדבר עלה בידי.

משה וינשטוק

משה וינשטוק (נולד ב-27 בנובמבר 1972) הוא איש חינוך ישראלי, סופר, וד"ר למחשבת החינוך. בשנים 2013–2016 עסק בסדרת מחקרים בנושא חוויית הלמידה המשמעותית ביחד עם ד"ר אורית פרנפס. בשנים 2010–2016 הקים וניהל וינשטוק את מיזם "לב לדעת", במסגרתו נכתבו תוכניות לימודים, הוכשרו מפקחים, מנהלים ומורים. במקביל, באותן שנים, שימש וינשטוק בתפקיד מוביל הלמידה במנהל החמ"ד. 

בשנת 2022 פורסם ספר הפרוזה של משה וינשטוק, "שפת התהומות", בהוצאת ידיעות אחרונות.

מספריו:
שפת התהומות, הוצאת ידיעות ספרים, 2022
אומן, המסע הישראלי לקברו של רבי נחמן מברסלב, הוצאת ידיעות ספרים, 2011
לב לדעת – "לקראת למידה משמעותית", הוצאת משרד החינוך
בעלי השמועה, הוצאת לפניהם

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/n54vths6

עוד על הספר

אומן משה וינשטוק

פרולוג



בשנת תשס"ט, לאחר שנים של לבטים, נסעתי לאומן לראש השנה. בטרמינל, בשעה אחת לפנות בוקר, כתבתי במחברתי את השורות הבאות:

לאן אני נוסע? למה?
הכי קשה לעזוב את הבית בחורף, כשגשם בחוץ - והיום ירד הגשם הראשון. הילדים נושמים קצובות במיטה ומימי בטח מכסה אותם עכשיו, מכבה את האור, מתהפכת והולכת לישון. לא חסר לי כלום בחיי, יש לי משפחה מקסימה, עבודה טובה, חברים, וחגים נעימים בקרב המשפחה והקהילה.
ואני עוזב הכול לראש השנה... באוקראינה.

באותה שעה לא יכולתי להבין עדיין, לאן ומדוע אני נוסע. אחרי הנסיעה כבר ידעתי לומר שבמהלך שני ימי החג הללו, היטלטלו חיי, מחשבתי, ודברים רבים שהאמנתי בהם, אנה ואנה בפרברי העיירה האוקראינית הזו. עוצמת החוויה והתחושות היממו אותי וליוו אותי במשך חודשים. כך גם היה בשנה שאחריה וביתר עָצמה.
חודשיים לאחר מכן, כשידעתי שכנראה לא אסע שוב, התחלתי במסע שהסתיים, מבלי משים, בכתיבת הספר הזה. ניסיתי להבין, מה יש שם באומן שעושה את זה? והאם אפשר לעשות את זה פה, במדינת ישראל? המסע היה מעניין, מענג, ומדהים בעָצמותיו, אך גם כואב. גיליתי במהלכו גם את פניה הקשות של אומן, את העיוותים, הסיבוכים והקשיים, ועדיין איני חש שפענחתי לגמרי את טיבה.
ארז, שאותו פגשתי בתחילת המסע בהרי ירושלים, יעץ לי לוותר. הוא אמר לי שזה לא אפשרי כי

במסיבה, כשאתה עומד בחוץ ומסתכל על האנשים שרוקדים, מצד אחד בא לך, ומצד שני לא נוח לך להיכנס - נראה לך מוזר. יש לך ביקורת: "מה כל האנשים האלה מזיזים את הגוף שלהם ככה, וכל הדבר הזה?".

ניסיתי בדברים הבאים להיכנס מעט למסיבה, בשקט בשקט. להיות קשוב לתחושות הרוקדים, לכאבים שלהם, להריח את הריחות, לשמוע את הקולות. לא ויתרתי על עמדת המתבונן, אבל השתדלתי להותיר את השיפוטיות ואת המבט החוקר, מעט מאחור.

ההתרחשות באומן ניצבת על סף הסוד, היא טומנת בחובה דברים מרתקים כמו גם מחירים כבדים. החשש שבגילוי דברים מעין אלו הוא התפוגגות המסתורין וערטול הקסם. במשך חודשים ארוכים, ניסיתי לפרום בעדינות ובהיסוס, בעזרת נוסעים רבים, את קורי ההתרחשות. להבין אותה, את הקורה בה ואת הקשיים האורבים בתוכה. ניסיתי לעשות זאת מספיק בשביל להבין ולדעת, אבל בלא לגלות ביד גסה את מה שאינו אפשרי.
אני מקווה ומתפלל שהדבר עלה בידי.