הקדשה
ספר זה מוקדש לנחום.
אני חושב שנכון שיהיו לך בראש דמויות שונות כמודל לחיקוי או מושא להשוואה - מוריך ומנהיגיך.
תמיד יהיה ביכולתך לקבוע: כזה רוצה אני להיות, תכונה זו נכון לאמץ, התנהלות זו אהבתי מאוד ואת זאת ממש לא!
מיד יבואו פרקי הספר שבידיך וניתן לראות בו: למנהיגות רכיבים רבים, אך היא גם מכפלת ההשראה שספגת, כל שלמדת, הדוגמאות שקיבלת, מודלים לחיקוי ודוגמאות רעות ממש, שמהן ניתן ללמוד מה לא!
מנהיג מכיל רבים רבים בתוכו: את מנהיגיו וגם את אנשיו - אלה שהנהיג ומהם למד.
רבות למדתי ממורי, מנהלי, מפקדי, ורבות למדתי מהאנשים שפעלו תחת הנהגתי.
מנהיג הוא אדם מתבונן ומקשיב - מעמיק לחשוב ולספוג, והכול מן הניסיון, מההתרחשויות ומהאנשים שסביבו, מעליו ומתחתיו.
יש במנהיג משהו מכל אלה. אין לשכוח את הכרת הטוב, הכרת התודה, ואין לשכוח - משמעו לזכור.
אני זוכר את נחום מעשה יום יום, יש בי הרבה ממנו והוא חסר לי מאוד.
אל״מ (מיל) נחום לב היה מפקד הכוחות המיוחדים של חיל האוויר, מפקדי הישיר כשפיקדתי על יחידת הקומנדו 'שלדג'.
ניסיונו המבצעי היה עשיר, עלילות גבורתו בפעולות עלומות לא ייוודעו לעולם. על האומץ שגילה במבצע נועז הרחק מגבולות ישראל הוא עוטר בצל״ש רמטכ״ל, ובמשך שנים בנה מעמד איתן, כבר-סמכא, מוביל ודומיננטי בתחום המבצעים המיוחדים - בסיירת מטכ״ל ובקומנדו של חיל האוויר.
הוא היה מנהיג והכיל מתחים רבים בתוכו: מתלבט ונחוש, אמיץ ודואג, שמרן ויצירתי.
היתה בו בגרות ושמחת ילד, קשיחות ורוך גם יחד, והוא למשל ידע להכיל אותי ואת סופת הברקים שבי: לאפשר, לכוון, לחנוך ולהציב גבולות.
שפתו היתה עשירה ומלאת זיקה למקורות, ויכוחינו ושיחותינו הציתו את הדמיון, חוללו מבצעים נועזים והניעו חדשנות ושינויים אסטרטגיים.
חשוב מאוד - הוא היה מקצוען, איש מקצוע העושה מלאכתו קודש.
אני סמכתי עליו, זה לא מובן מאליו.
ממש ממש בטחתי בו!
ערב אחד לאחר מפגש חברתי, בחצר אחת בראש-העין, שנים אחרי שכבר סיימנו לשרת יחד ודקות לפני ששנינו נפרדים, אמרתי לו עד כמה השפיע עלי ועד כמה אני מוצא את השפעתו בעשייתי כמפקד בכיר.
זיק ניצת בעיניו.
״באמת?״ הוא שאל, עיניו אורו, ״באמת באמת״, השבתי.
״זה יופי״, הוא חייך במבוכה. הוא ממש שמח. נפרדנו בלחיצת יד אמיצה.
אני אומר לך - חשוב לומר לאנשים את אהבתך, כשהם עדיין כאן.
כמה שבועות אחר כך הודיעו לי שנהרג.
הספר הזה מוקדש לו, ממני, כדי ששמו ייוודע לך וכדי שדמותו תישמר.
זה המעט שאני יכול לעשות לכבודו של מנהיג שאני מעריך ושיש לו חלק חשוב באופן שאני מנהיג בו, באופן שאני תופס בו מנהיגות ומחנך לה.
הקדמה
יש למנהיג שתי דרכים להצליח: האחת - לא לעשות טעויות, והשנייה - לעשות דברים נכונים.
אני מאמין בתנועה, ביצירת מגע, בחיכוך, ביוזמה ובסיכון מחושב. יש לזה מחיר.
בלי חיכוך אין למידה, אין התקדמות, אין שינוי.
גישה מתכנסת ומתגוננת אינה דרכו של מנהיג. ניתן לעבור קדנציות שלמות ופרקי חיים ארוכים מבלי להיפגע, בלי להתעמת וכמעט בלי חיכוך. לזאת לא נקרא מנהיגות, אבל לזה אין מחיר.
חלק חשוב בספר שלפניך נוגע במחירה של מנהיגות והובלה, בתעוזה ובנכונות להסתכן עבור הדברים הנכונים.
אני אומר לך: אם אין לך נכונות לשלם מחירים, אין טעם להמשיך בקריאה. הבה ניפרד כידידים.
אם מקובל עליך שלמנהיגות יש מחיר, זאת כיוון שהיא תכונה מחוללת, מניעה שינויים, מפעילה, סוחפת ומזיזה בני אדם - הבה נצא למסע יחד.
הרשיתי לעצמי את היומרה הזו, להציע לך את תפיסתי על מנהיגות, גם זאת אחרי לבטים קשים. אני סבור שמידת הענווה ראויה למנהיג אמיתי.
הרי רבים וטובים ממני עברו ימים ורכסים, מסעות ומשאות. למה לך לשמוע דווקא את שאני למדתי?
ובכן, עברתי לא מעט, כנראה שגם ממש הרבה. עד כה היה זה סיפור מלחמה וסיפור אהבה. אני אומר לך: אי אפשר להנהיג בלי אהבה, אי אפשר להנהיג בלי להילחם!
למנהיג צריכה להיות מטרה, ומסע חייו יהיה משמעותי!
הובלה היא עניין של בחירה. עליך לבחור בהובלה ולהיבחר להובלה.
זהו קשר בלתי פוסק בין בחירה לבחירה; בכל פעם אתה בוחר להוביל, ואנשיך בוחרים ללכת בעקבותיך.
בכל פעם שהדבר עמד בפני, בחרתי להתייצב בחרטום, ויש לכך משמעות: מן החרטום רואים את הדברים אחרת, שם סופגים את כל הגלים ואת כל המטחים, הם מתנפצים ממש עליך. בגבך נעוצות עיניים רבות ולבבות פועמים מאחוריך. האנשים הצועדים בעקבותיך רושפים ונושפים, דוחפים או מגבים - הם בונים עליך והם חושבים מחשבות משלהם, חלק גדול מהן - עליך!
שיהיו לך הדברים ברורים - במצבי משבר כל מחשבותיהם נתונות לך.
יש להובלה בחזית מחיר כבד, יש בה רגעי אושר שלא יאומנו, יש בה צער גדול.
כדאי לזכור: טלטלות וסערות הן לא תמיד חובה. לאדם יש בדרך כלל זכות בחירה. עליך לבחור: להוביל או להיות מובל?
משהו חזק דוחף להנהגה, חזק ממני וממך. בחרת ״כן״ ואתה על הכביש המהיר, מהיר מאוד, מהיר מדי.(!)
ובדרך כלל אי אפשר לרדת מן המסילה; זו רכבת הרים, עולה ויורדת, מפחידה, מסעירה, מרגשת, בונה, מרסקת...
עליך לבחור.
אחרי הבחירה חשוב לדעת: המסע הזה, על הסופות והמערבולות שבו, אינו קשור רק בך. המשפחה שלך בפנים, יקיריך בפנים, זו קפיצה ממצוק ויקיריך קופצים אחריך.
מה יש שם למטה? לאן מובילה המסילה? האם בכלל נגיע? לאן?
אי הוודאות היא חלק מן המסע. הוא מלא אתגרים, במעט מאוד ניתן לבטוח.
למה לך?
מניסיון - איני יכול להבטיח לך הנאה, אני יכול להבטיח מאמץ גדול, סערת נפש, תשישות, התרוממות רוח, חרדה, התמוגגות - ובעיקר רעש עמום של שאון המון אחריך - המון תהליכים ועשייה, המון אדם הפוסע אחריך, המון עיניים נעוצות בגב ולפעמים גם סכינים.
אני הייתי שם, אני עדיין שם וגם מתכוון להמשיך. יש לי מה להציע לך. אולי הדברים ידברו אליך, יקוממו אותך, יסעירו, יעוררו השראה, יעוררו התנגדות?
כל האפשרויות טובות בעיני מאוד, העיקר שייווצר חיכוך בין דברי לבין מחשבותיך - רק כך מתבצעת למידה.
כשדבר אחד (אתה ואת) פוגש דבר שני (אני ודברי), נוצר מפגש, חיכוך, התנגשות - כך נולד הדבר השלישי שהוא הידע החדש, הוא מתאים רק לך וזו מתנתי לך.
על כן גמרתי אומר לכתוב את התרכיז הזה, כינוס תובנות ותמצית דעותי, ואני מציע לך לקרוא בכל זאת את שאני חושב.
כתבתי לך מתוך המסע עצמו, שידור ישיר מהלב הפועם, המוח הקודח והנפש עצמה - אותה אחת שחוותה התרוממות רוח ונכוותה מן הכאב.
אני שב ואומר לך, הבאתי לך את התמצית שבתמצית - גלולה בשחרור איטי. כשהספר הזה יהיה מאחוריך, אפשר שיהיה ברור לך מה לבחור ואם לבחור.
כל הכתוב אותנטי, גם אם כבר אחרי עיבוד, ליטוש ולמידה: כתבתי לך מתוך האש והעשן, מן הנקיקים והפסגות, ובעיקר מן הדילמה החדה, המתמשכת: לאן ללכת? היכן למקם עצמי בין המון האדם ומהומת החיים?
איזו משמעות לצקת לחיי ועד כמה אוכל לחצוב מסילות, לקדוח לעומק, לפרוץ גדרות, לנוע, להניע ולהזיז הרים.
למה שינוע אחרי כל ההמון הזה, האנשים היקרים האלה, ומה יקרה אם אכשל, אחטא, אחטיא?
מה יהיה על אנשי ומה יהיה עלי?
כמה כוח יש לי בכלל, ומאין אשאב את תעצומות הנפש?
מה יהיה המחיר והאם אני מוכן לשלם אותו?
ובכן, אני בחרתי לשלם אותו פעמים רבות ואני מפציר בך - אלה שאלות מפתח, רק כך ניתן לבחור ורק מתוך כך מתייצבים בחוד, בחרטום, על ההגאים.
כיוון שמנהיגים מציבים מגדלור בחשיכה, חורצים גורלות, קובעים כיוון ומנווטים בסערה - ברורה לך ולי חשיבותה של איכות ההנהגה.
איחולים חמים להצלחה במסע שלפניך, בכל דרך שתבחר.
גל
הקול הוא הכול
קול פנימי קורא לך לקום וללכת, לצאת לדרך, להוביל ולהנהיג. הכול מתחיל מהקול, והקול הוא בעצם הכול.
ממנו נובעת התחושה וההבנה שעליך להתייצב ולהוביל, להתוות כיוון חדש או לתקן כיוון קיים. קול פנימי הוא המנוע והמניע לבחירה האישית בהובלה. זו בחירה אישית, לא להיות מובל, כן לעמוד בחזית, כן להוביל!
"קול קורא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול"
חנה סנש, בדרך
ללא התחושה והידיעה שנבחרת, ובלי בחירה שלך להיענות לקול הקורא, לא יהיו בך תעצומות הנפש, לא יימצא בך המעיין המתגבר, שהינם משאבים חיוניים למנהיג שבחר ונבחר למשימה, לשליחות.
"ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני"
ישעיהו ו, ח
הבחירה בהובלה היא בחירה בדרך חיים, ומשמעותה אמירת "הנני" – אני מוכן להתייצב לכל משימה, כמוביל וכמנהיג. הריני מעמיד את עצמי לרשות המדינה, החברה, העם, המשימה.
ספק אם הקול הפנימי הוא רצוני, אך על מנת לשמוע אותו, יש לחפשו, לרצות בו ולמצאו. הוא האש הבוערת בעצמותיו של המנהיג, והוא שמאפשר את העמידה בתלאות המסע.
הנכונות לצאת לדרך, האמונה בצדקת הדרך, ההתרגשות וחדוות המסע – משל להיענותו של אברהם לקריאה "לך לך": קום ונוע אל מקומות חדשים, אל ארץ לא נודעת, אל האפלה, אל המדבר, אל האין. כל אלה נובעים מן הקול הפנימי, מן המעיין המתגבר ומתעצומות הנפש – הם מקורות הכוח של המנהיג. שם, במרחבי האין, יעשה המנהיג את היש; יברא יש מאין; מאין ייבנה הכול.
"אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי"
(תהלים קכא, א)
יש הסבורים כי פסוק זה מסתיים בסימן שאלה, ומבטא מצוקה וחוסר אונים, אך אני סבור כי יש כאן סימן קריאה! עזרו של המנהיג יבוא מן החלל, מן החסר, מן הריק ומן האין. פריצות דרך, הובלה במרחבים חדשים – אלה יתרחשו במקומות ששוררת בהם אפלה; ישנו מדבר, וקרקע בתולה, לעתים אף מצוקה ממש. אין כל ערך בהדלקת פנס בחדר מואר; אין מנהיגות בנשיאת לפיד באור יום; מנהיג מביא ערך מוסף במיוחד בעלטה, במבוכה ובמדבר, שם הוא מוביל ומאיר את הדרך.
כך, מתוך תעצומות וחדוות עשייה, יוצא המנהיג לדרך, עומד בתלאות המסע, ובונה ויוצר ומחולל – כי ההנהגה בוערת בו ויש בו ביטחון עצמי שהצדק אתו; שהוא עושה מעשה נכון וחשוב. האש הבוערת צורבת בו מחויבות עמוקה למדינה, לעם, לחברה, למשימה.
"וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת, עָצֻר בְּעַצְמֹתָי"
(ירמיהו כ, ט)
על מנת להנהיג יידרשו לך מקורות כוח ומקורות השראה.
חיוניותם של מקורות העוצמה הפנימיים כבר הוזכרה, אך לא די בהם. ישנם גם מקורות העוצמה החיצוניים – למשל התנ"ך, טקסטים, דמויות מופת, מנהיגים, בני משפחה, תהליכים, התרחשויות ואירועים מעצבים.
כלל מקורות ההשראה מזינים את תעצומות הנפש, והופכים את הקול, להכול.
