מדי שבוע ולעיתים אף מדי יום, אני מקבל "דרישות שלום" מסבי הדגול, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל. כך, למשל, מישהו מספר לי איך הרב הציל את משפחתו מציפורני הנאצים, אחר מעביר לי מאמר של סבי שלא הכרתי, מישהי שולחת לי מכתב ובו תיאור ביקורו בבית הספר בו למדה, רב חשוב מתאר כיצד הגיע הרב לבקר בישיבה שלו בנערותו ובחן אותו, ואחֵר מתאר את פסיקותיו ההלכתיות הנועזות; ניצול שואה מעביר לי תמונה עם הרב במחנה עקורים, ומחו"ל מגיע פריט מידע על ביקורו בקהילה או על ברית מילה שערך באירלנד. לכל אלה מצטרפת הפעילות המבורכת של המוסדות הנושאים את השם הרצוג. ואני קורא ושומע ומשתאה מן ההיקף העצום של העשייה, הידע והפעילות של הרב הרצוג ושואל את עצמי כמאמר השיר "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?", איפה ישנם עוד רבנים מסוגו של הרב הרצוג, כי לכאלה זקוק העם שלנו גם בדורנו שלנו.
אני זוכר את הרגע המרגש בו קיבל אבי חיים הרצוג, נשיאה השישי של מדינת ישראל, ב-1991, את המהדורה הראשונה של רבנות בסערת הימים - חייו ומשנתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל. אבא סבר, ובצדק, שיש לספר את הסיפור של מנהיג רוחני עצום שעמד מול האתגר הייחודי שעבר על עמנו משואה לתקומה ויכול לו. איש מדע והלכה, בעל אישיות חובקת עולמות תוכן שונים ומגוונים, שהאמין באמונה שלמה ולא חשש להכיר בעלי אמונות ותפישֹות שונות משלו ולנהל איתם דיאלוג. מנהיג הלכתי ומדיני שלא חדל מלהציל נפשות בכל רחבי תבל מציפורני הקלגסים, והאמין כי הציונות ומדינת ישראל הן התחלת הגאולה. החוויה שעבר הרב הרצוג בזמן קבלת העצמאות של אירלנד, עת כיהן שם כרב הראשי, עיצבה את תפישֹת עולמו לקראת כינונה של מדינה יהודית ודמוקרטית. אני מתפלל ומקווה שהרוח היהודית המתונה וההומניסטית ששיקפה את משנתו ואת סיפור חייו אכן תגיע באמצעות ספר זה לכל בית ישראל.
אזכיר במעמד זה את סבתי - העזר כנגדו - הרבנית שרה הרצוג ז"ל, אשת־חיל רבת פעלים בזכות עצמה, שבלעדיה לא היה הרב מממש את שליחותו העצומה. כרך זה מוקדש גם לזכרה ולזכר שני בניהם האהובים, אבי חיים, אלוף בצה"ל, שגריר ישראל באו"ם ונשיאה השישי של מדינת ישראל, ודודי יעקב דוד, רב ודוקטור, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ודיפלומט מחונן. שניהם ספגו מאביהם, הרב הרצוג, נשמה יהודית יתרה, השכלה כללית רחבה ותחושת שליחות עמוקה למען העם היהודי ומדינת ישראל.
תודה מיוחדת לסופר ולעיתונאי המחונן ידידנו שאול מייזליש, שכתב את הביוגרפיה הזו ומאז הפך לנושא דברו ומשנתו של הרב הרצוג, הפיק סרט על אודותיו, מרצה בבתי ספר, בבתי כנסת ובקהילות שונות ומספר את סיפורו של הרב הרצוג. יבואו על הברכה המוציא לאור של הוצאת ידיעות ספרים, איש האשכולות דב איכנולד, רותי בן ארי שאין שנייה לה, עמיחי ברהולץ המקצוען, קציעה פרייד, ומפיק הספר האחד והיחיד קותי טפר.
אסיים בתודה מיוחדת לאמי אורה, כלת הרב והרבנית הרצוג, וכן לאחיי ולאחותי - יואל, מיכאל ורונית. זכינו יחדיו לתמוך בהוצאה לאור של ספר זה. זכיתי בשנים האחרונות להוציא לאור את הביוגרפיה הזו באנגלית, להשלים את תרגום הקודקס המשפט העברי של הרב הרצוג, המוסדות העיקריים של המשפט העברי, להוציאו לאור בעברית, ובכך להמשיך ולממש את צוואותיהם הספרותיות של סבי הדגול, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, ושל אבי מורי חיים הרצוג ז"ל, ובע"ה נזכה לעוד ספרים ופרסומים פרי עטם, המתוכננים לראות אור.
אחתום את דברַי במילות התפילה לשלום המדינה שחיבר הרב הרצוג זצ"ל, ותיקן ידידו, חתן פרס הנובל לספרות ש"י עגנון ז"ל, הנאמרת בבתי הכנסת בישראל ובתפוצות:
"אבינו שבשמיים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו. הגן עליה באברת חסדך ופרושֹ עליה סוכת שלומך..."
אב, מורה, מנהיג
מאת חיים הרצוג ז"ל, הנשיא השישי של מדינת ישראל,
בנו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל
כשאני מתבקש להעלות את זכר מרן אבינו זצ"ל, אני כותב כאן תחילה כבן אשר אהב את אביו, עם כל הפשטות והתמימות של אהבה כזאת ואשר זכינו, אחי יעקב זצ"ל ואני, לאהבה הטהורה של אב לבנים.
גדולים, מלומדים ומוכשרים ממני עמדו ועוד יעמדו במשך הדורות על סגולותיו המיוחדות של אבי זצ"ל. עברו 30 שנה מאז היום המר בו עבר מלפנינו לישיבה של מעלה, וכאשר אני רואה כיצד אנו ממשיכים להסתכל אחריו אני נזכר בגמרא - "אב בית דין עובר, עומד מלפניו מלא עיניו וכיוון שעבר ד' אמות יושב... שנאמר, 'והביטו אחרי משה עד בואו האהלה'... (שמות, לג, ח)".1
דומני, שכאשר אני חושב על האוצרות האדירים של תורה וחוכמה אשר גילינו בכתבי היד שלו, כאשר אני רואה לנגד עיני את חידושי התורה שלו, את התשובות, את פסקי הדין, את צלילתו למים עמוקים של התורה שבעל פה ושבכתב, את התכתבויותיו עם גאוני הדור בכל אתר ואתר, את הרהוריו על אנושות, מדע, מדיניות, חוקה, תקומת ישראל, את אוצרות המחשבה שלו על חוכמת העולם, את חריפותו במשפט ובחוק. כאשר אני נזכר בכל אלה ואני יודע כי רק אחוז קטן ביותר של חוכמתו יצא עד כה לאור והעשיר את עם ישראל, הרי שנדמה לי כי אנו עומדים מלפניו מלא עיניו, כי טרם התיישבנו וכי אנו מביטים אחריו כי טרם בא האהלה. ואכן, אנו ממשיכים לעמוד בהכנעה. נראה כי אישיותו השקטה החלה להתבלט לאחר מותו מתוך האוצרות אשר הותיר אחריו. ואכן, אלה עתידים לראות אור בהוצאת מוסד הרב קוק, ובשיתוף עם יד הרב הרצוג, כשכתביו עתידים להיות מכונסים בכ-18 כרכים.2
סיפורי חייו הם גיוון נפלא של התקופה בה עברנו עד הגיענו לעצמאות וגם לאחר מכן. לא אוכל להרחיב במסגרת צרה זו, אולם הוא כיהן כאב רוחני לעם בעת מלחמתו על קיום ומאבקו לעצמאות, וכל התקופה הנפלאה הזאת משתקפת מתוך הכתבים אשר נשארו. כה גדולה מסת פעילותו, עד שלמשקיף מן הצד נראה כי מדובר במספר רב של אנשים, איש איש בנושא שלו, ולא בדמות אחת שאיחדה בתוכה מגוון כזה. כך הוא מזדקר כגדול בתורה, ולידו גדול בחוכמת עולם ובמדע בשפתו של עולם זה, ולידו מנהיג רוחני הער לבעיות השעה ומעורה עמוק עמוק בהן. וכל אלה הענקים ביחד מתמזגים לאדם אחד. תרומתו לתורה ולחוכמת ישראל היא מונומנטלית, והמחפש בין כתביו מוצא הצעה יסודית ביחס לחוקה בישראל על בסיס ההלכה - הצעה המבוססת על גדלות בתורה, כמו גם בידיעה עמוקה של חוקי העמים הנהוגים בעולם. בכתביו נמצא ספרות ענפה על פועלו בשטח ההצלה, פרשה מפוארת כשלעצמה. או, לדוגמה, התכתבות בינו לבין זאב ז'בוטינסקי מצד אחד וד"ר חיים ויצמן מצד שני ערב מלחמת העולם השנייה, כאשר הוא מתווך ביניהם ומנסה להביא לידי שלום ואיחוד בקרב התנועה הציונית. או את מכתבי התחנונים שלו לרבני הקהילות הקדושות באירופה ולגדולי ישראל, המזהירים בדברי נבואה ממש מפני השואה, שלפי דעתו בוא תבוא. הוא מתחנן בפניהם שיזדרזו ויעלו עם קהילותיהם ארצה.
אבי־מורי השכיל למצוא שפה משותפת עם כל חוגי היישוב היהודי, מגדולי וגאוני התורה וראשי הישיבות עד לחכמי המדע, מפַּרנסי הקהילה ומנהיגי היישוב עד לחקלאי השדה, מראשי היהדות בעולם עד לחבר בקיבוץ, ממלכים ונשיאים ועד לעניי ירושלים. הוא, יחד עם אמי הרבנית ז"ל, הקים בית אשר הפך למרכז ליהדות העולם ובכך קידש שם שמים. מעל לכול, הוא סימל את סמכות התורה בכבוד ובהדר בצורה שאין עליה עוררין. אכן התאים לו הכינוי "שר התורה" - כי הוא היה שר בישראל וגדול בתורה.
אני נזכר בקינת דוד המלך על אבנר בן־נר כאשר בכה "הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל". ופירשו חכמים, כי ייתכן שהיום איננו מבינים את אשר קרה, אולם יבוא היום ונדע - "הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל" - עוד נחוש בכך, עוד נצויד בהכרה - "הלא תדעו" - עוד נבין ונבכה. וכך גם היום. אני מאמין כי היום אנו מעריכים נכונה את אשר אבד לנו.
היום כאשר אנו רואים את הקוטביות שבין יהודי ליהודי, שבין יהודי מאמין ליהודי מאמין, היום כאשר אנו רואים את הפירוד בציבור בכלל ובציבור הדתי בפרט, היום כאשר אנו ערים להשתוללות של משיחי שקר המנסים לדחוק את הקץ ופועלים מתוך תערובת של התנשאות ובורות, היום ניתן להעריך את הסמכותיות שהקרין אבי־מורי זצ"ל.
אני זוכר את היום הגדול בבית הכנסת "החורבה", עת הוכתר אבא זצ"ל ברוב פאר והדר. אני רואה בעיני רוחי את התהלוכה המפוארת כאשר אבא צועד דרך שער יפו, לאורך רחוב דוד, בראש אבירי התורה ונכבדי הקהל, ובראשם צועד הקוואס בצלאל, מכה במוטו ומודיע ברבים כי הנה הולך שר התורה. היה זה יום חורפי. גשם קל ירד, גשם של ברכה. נכנסנו אל "החורבה" המפוארת, ונתקבלנו על ידי הגבאים והקהל, ובראשם מר ירחמיאל אמדורסקי. גדולי רבני ירושלים הצטופפו בקהל יחד עם יקירי ירושלים, ונציגי השלטון ומדינות זרות, במעמד היסטורי זה.
ואז עלה אבי לשאת את דברו ועמד ליד ארון הקודש המפואר. לפתע בקעו העננים ושמש החלה זורחת וקרן אור פרצה בעד חלון למעלה והאירה עליו ממש, כאילו ירדה השכינה ועטפה אותו. אז נשא את אחת הדרשות המזהירות שלו, וקיבל עליו כתר תורה, כאשר הוא מעלה את זכר אביו הגאון, רבי יואל לייב זצ"ל, אשר את ארונו הביא ארצה רק שנה לפני כן, וכאשר סבי השני, הגאון ר' שמואל יצחק הילמן זצ"ל, יושב במזרח ומאזין.
רבותי, במשך השנים היתה לי הזכות לתאר אותו בהזדמנויות שונות, לתאר אותו כאב, פשוטו כמשמעו, לתאר את רגעיו הגדולים בבתי הכנסת הזכורים לי, למן הטקס המפואר בעת הכתרתו ועד ליום בו עמד לפני ארון הקודש עטוף בטלית וקרע את הספר הלבן של ממשלת המנדט קבל עם ועדה. היתה לי הזכות לתאר את אהבתו לכפר, למשק, לטבע, לתארו כרב־אב רוחני אמיתי לקהילה הקטנה שלו בחוץ לארץ - לתאר את מפגשיו האדירים עם גדולי התורה בישראל ואת אהבתו העמוקה לעולם הישיבות, לתארו כאדם עם חוש הומור עמוק ועם מטען אינסופי של אהבת ישראל ואהבת האדם והאנושות.
לפני כשנתיים הביאו לדפוס את עבודתו על "התכלת", המוזכרת גם בספר שלפניכם. כאשר שאלתי את המדענים מדוע הם יוזמים דבר כזה, ענו כי התברר במשך השנים, עם התקדמות המדע, כי עבודתו של אבי זצ"ל היא אחת המזהירות והחשובות ביותר שנכתבה במאה הזאת בנושא זה, וכי קיים ביקוש בעולם המדע לעבודה זו, על אף שנכתבה לפני כ-75 שנה. ככל שתקופתו מקבלת את הפרספקטיבה של משפט ההיסטוריה, הרי שהענק הזה באדם מזדקר גבוה גבוה, והרבגוניות שלו היא היא הבולטת במיוחד.
"ואילו קרעין שאין מתאחין וכו'... הקורע על אביו... ועל רבם שלימדם תורה ועל אב בית דין וכו'... ועל ספר תורה שנשרף", ובהמשך: "ולא מתאחין מולן. ככתוב - 'ויחזק בגדיו ויקרעם לשנים קרעים', משמע שנאמר ויקרעם איני יודע שלשנים, אלא מלמד שקבועים ועומדים לשנים לעולם".3
ככל שנכיר את אבי־מורי יותר, ככל שנראה את גדלותו מרחוק, לא יתאחה הקרע שלנו. ואם לדידנו כבן וכילדים קורעין ואין מתאחין כי אבינו היה, על אחת כמה וכמה כאשר כולנו קרענו לא רק על אב, כי אם גם על, "רבם שלימדם תורה ועל אב בית דין ועל ספר תורה שנשרף".
אכן קרעין, וככל שאנו מתרחקים - אין מתאחין.
ובישיבה של מעלה, יחד עם אמי הרבנית ואחי יעקב ז"ל, מי ייתן והוא יעמוד במרומים לזכותנו ולזכות עם ישראל.
חיים הרצוג
מתוך הספד במלאות 30 שנה לפטירתו של אביו
מבוא
מאת שאול מייזליש
קורא יקר,
זו היתה תחושתי לאורך כל תקופת איסוף החומר והכתיבה של ספר אלבומי זה: דמותו של הרב הרצוג זצ"ל התעצמה בעיני כמחוללת רבנות של אמת, רבנות שהוראתה היתה לכלל האומה, שותפה מלאה בכל סיפור כינונה של המדינה. רבנות שהיתה מעורבת בעשייה הכללית, אסרה על ניתוק מעשייה זו ודרבנה למילוי חובת יישובה של הארץ, בחינת "לא תוהו בראה - לשבת יצרה" (ישעיהו, מה, יח).
דמות כזו, דומני, לא חזרה מאז בעולם הרבנות. מה שהצלחתי לדלות ולכתוב על היקפה הוא רק מעט מזעיר ממה שצריך להיאמר על אישיות ייחודית זו, וטוב הוא שהחלה פריחה תרבותית ספרותית החוזרת אל הדמות והופכת אותה אקטואלית ורלוונטית.
באיסוף החומר נעזרתי בספרו המונומנטלי של הרב שמואל אבידור הכהן יחיד בדורו (הוצאת כתר, ירושלים, 1980), במחקריה היסודיים ורבי הגילויים של ד"ר שולמית אליאש, מאוניברסיטת בר־אילן, ובעבודותיו של מר שמעון אורבאך, מנהל מחוז הצפון במשרד הדתות.
חן חן לעוזר המחקר אבי דסקל ש"חרש" ארכיונים וגנזכים ללא סוף, ולעורך האחראי מר יהודה שיף, שלא חסך עמל לשוות לספר (במהדורתו המקורית) את מראהו רב הנוי.
תודה מיוחדת למר חיים קליין, מנכ"ל "היכל שלמה", שהעמיד לרשותנו את ארכיון וספריית הרב, עבר עמנו בין בתרי המסמכים והתעודות ופענח עבורנו - הדור שלא הכיר את הרב אישית - פרשיות סתומות אך רבות משקל בהיסטוריה של עם ישראל. הידע העשיר שלו עולה מתוך דפים רבים בספר זה. אבל כל זאת אינו עומד מול תמיכתו, דרבונו ועצתו הטובה של כב' נשיא המדינה, מר חיים הרצוג, שלא חסך טרחה כדי להציג נכונה את דמותו של אביו, הרב־המנהיג.
ככל שחולפות השנים מאז צאת המהדורה הראשונה, הולכת ומתעצמת דמותו של הרב הרצוג זצ"ל ומתווספים סיפורים, מחקרים וזהרורים מחוכמתו, שלמותו במידות, היותו ענק בהלכה ורועה רוחני בתקופות הקשות ביותר שעברו על היישוב היהודי ותפארת ירושלים. הרב הרצוג השליך נפשו מנגד, כדי לקיים עם ואומה שהיו משוש חייו.
מאז גם זכיתי לביים את הסרט על חייו ועל משנתו של רב דגול זה. אני חייב לציין את נכדו, יצחק (בוז'י) הרצוג, הקרוי על שמו, שאינו חוסך מאמץ כדי לגולל בפני דור חדש שצמח בארץ מה היתה תרומתו העצומה של סבו להרמת קרן היהדות בעולם כולו, תובנותיו שהוסיפו לערכי הרוח, התרבות ואהבת האדם. הוא עושה זאת הן באמצעות כינוסים שבמרכזם עומד הסרט והן בחידוש הוצאת ספר זה שאתם אוחזים בידיכם. מה שעשה אביו של יצחק, הנשיא חיים הרצוג, הוא ממשיך בנאמנות ובכישרון ברוך ומוציא לאור את מעיינות סבו.
הברכה והתודה נתונה לו על כך.
הרב הרצוג היה רבן של ישראל שסלל דרך שהשפיעה מאצילותו על עולם שלם, הוא עשה זאת ביופי אנושי ומנהיגותי שמותיר חותם קב־ונקי עד לימינו.
תקוותי שהספר אכן יספר ולו במעט את סיפורו של רב יחיד בדורו.
ולסיום, הערה אישית: בעקבות המחקר וכתיבת חיבור זה מצאתי את עצמי בהרבה עניינים העומדים ברומו של עולמנו - הולך אל הכתבים ומחפש בהם הֶכוון ודרך: כיצד היה נוהג הרב? כמה חסרה חוכמתו הטובה והאנושית כל כך. בדרך כלל עולות התשובות והמקבילות מבין הדברים - ספוגות בתמצית חוכמת היהדות של האיש, וכאילו נכתבו אך אתמול. אם משהו מכל זה יגיע אל הקוראים - והיה זה שכרי.
שאול מייזליש
