דונו והדברים הבלתי רגילים שקרו לו

בֹּקֶר בְּלִי שׁוֹקוֹ

יוֹם אֶחָד קָם דוּנוֹ בְּהַרְגָּשָׁה רָעָה. הָיָה לוֹ טַעַם מַר בַּפֶּה. הוּא אָמַר בַּלֵּב: אָמֵן שֶׁאַף אֶחָד לֹא יְדַבֵּר אִתִּי לִפְנֵי שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה שׁוֹקוֹ. אֲבָל הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ אָהֲבוּ לְדַבֵּר.
"בֹּקֶר־בֹּקֶר," חִיֵּךְ אַבָּא שֶׁלּוֹ. דוּנוֹ נָהַם.
"אֲנִי רוֹאֶה שֶׁקַּמְתָּ עַל רֶגֶל שְׂמֹאל," הִמְשִׁיךְ אַבָּא בְּחֹסֶר זְהִירוּת וְצָעַק אֶל מֵעֵבֶר לִכְתֵפוֹ, "דוּנוֹ קָם עַצְבָּנִי! תִּזָּהֲרוּ!"
אַבָּא שֶׁלִּי הוּא הָאִישׁ הֲכִי מְעַצְבֵּן בָּעוֹלָם, חָשַׁב דוּנוֹ. אִם הוּא רַק הָיָה שׁוֹתֵק אוּלַי הַשּׁוֹקוֹ הָיָה עוֹזֵר. אֲבָל עַכְשָׁו אֲפִלּוּ הַשּׁוֹקוֹ לֹא יַעֲזֹר.
גִּידִיק עָמַד בַּמִּטְבָּח וְטִגֵּן בֵּיצָה. הָרֵיחַ הִגְעִיל אֶת דוּנוֹ. בָּרוּר שֶׁהַבֵּן שֶׁל הָאִישׁ הֲכִי מְעַצְבֵּן בָּעוֹלָם יִהְיֶה הַיֶּלֶד הֲכִי מְעַצְבֵּן בָּעוֹלָם, הוּא חָשַׁב.
"מַסְרִיחַ פֹּה," מִלְמֵל דוּנוֹ.
גִּידִיק הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, כְּאִלּוּ לֹא אִכְפַּת לוֹ. לְאַבָּא לֹא אִכְפַּת לְעַצְבֵּן אוֹתוֹ, וּלְגִידִיק לֹא אִכְפַּת לְהַסְרִיחַ לוֹ. וְאֵיפֹה אִמָּא בִּכְלָל? אִם הִיא לֹא פֹּה, כַּנִּרְאֶה גַּם לָהּ לֹא אִכְפַּת. לֹא אִכְפַּת לָהּ מִדּוּנוֹ בְּאֹפֶן כְּלָלִי.
גִּידִיק יָשַׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן וּמָרַח אֶת הַצְּנִים הַשְּׁלִישִׁי מִתּוֹךְ אַרְבָּעָה בְּמִמְרַח גֶּזֶר. הוּא מָרַח אֶת הַמִּמְרָח בְּשִׁכְבָה אֲחִידָה בְּלִי לִגְלשׁ וּבְלִי לְפַסְפֵס אַף חֵלֶק בַּלֶּחֶם. דוּנוֹ רָצָה לְהַגִּיד לוֹ שֶׁזֶּה מְעַצְבֵּן לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו כְּשֶׁהוּא כָּל כָּךְ מְרֻכָּז בִּמְלָאכָה כָּל כָּךְ מְטֻפֶּשֶׁת, אֲבָל כָּל מָה שֶׁיָּצָא לוֹ מֵהַפֶּה הָיָה מִן "בְְּלָעעע" כָּזֶה עִם הַלָּשׁוֹן בַּחוּץ.
גִּידִיק הֵרִים אֶת עֵינָיו וְהִסְתַּכֵּל עַל דוּנוֹ בְּתִמָּהוֹן. הוּא לֹא אָמַר דָּבָר, רַק הִטָּה אֶת רֹאשׁוֹ הַצִּדָּה בְּמַבָּט שֶׁל צִפּוֹר מְבֻלְבֶּלֶת. בְְּלָעעע! צָעַק הַגּוּף שֶׁל דוּנוֹ מִבִּפְנִים.
לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לַעֲצֹר אֶת עַצְמוֹ, זָרַק דוּנוֹ אֶת הַמִּלְחִיָּה שֶׁעָמְדָה עַל הַשֻּׁלְחָן לְתוֹךְ הַצַּלַּחַת שֶׁל גִּידִיק. הַמִּלְחִיָּה נָחֲתָה בְּאֶמְצַע הַבֵּיצָה וְנִפְתְּחָה, מֶלַח נִשְׁפַּךְ, וּמֵרֹב הַפְתָּעָה, הַצְּנִים שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ שֶׁל גִּידִיק הִתְעוֹפֵף לְכִוּוּן הַכִּירַיִם וְנָחַת עַל הַצַּד הַמָּרוּחַ.
גִּידִיק קָפַץ עַל רַגְלָיו, וּבִתְנוּעָה שֶׁל לוֹחֵם נִינְגָ'ה הֵרִים פְּרוּסַת לֶחֶם מֵהַצַּלַּחַת שֶׁלּוֹ וְזָרַק אוֹתָהּ אֶל עֵבֶר דוּנוֹ, כְּמוֹ שֶׁזּוֹרְקִים צַלַּחַת מְעוֹפֶפֶת. הַפְּרוּסָה פָּגְעָה בַּסַּנְטֵר שֶׁל דוּנוֹ, וּמִמְרַח גֶּזֶר כָּתֹם נִמְרַח לוֹ עַל הַצַּוָּאר. דוּנוֹ צָרַח. אַבָּא מִהֵר לַמִּטְבָּח וְרָאָה אֶת שְׁנֵי הָאַחִים עוֹמְדִים זֶה מוּל זֶה בְּחָזֶה נָפוּחַ וְעֵינַיִם בּוֹלְטוֹת.