פְּרוֹלוֹג
וִיקְטוֹר הִתְעוֹרֵר בְּבֶהָלָה. הוּא אָחַז בְּחַרְבּוֹ, הִתְיַשֵּׁב וְהִבִּיט לְכָל הַכִּוּוּנִים. הַשָּׁעָה הָיְתָה מְעַט לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְהַשָּׁמַיִם בַּמִּזְרָח הֵחֵלּוּ לְהִתְבַּהֵר. הַגֶּחָלִים מֵהַמְּדוּרָה שֶׁל אֶמֶשׁ עֲדַיִן לָהֲטוּ. וִיקְטוֹר סָקַר אֶת הַמִּישׁוֹרִים הַמֻּצְלָלִים וְאֶת עֵדֶר הַבָּקָר. שׁוּם דָּבָר לֹא נִרְאָה יוֹצֵא דֹּפֶן.
"זֶה בֶּטַח הָיָה חֲלוֹם רַע," הוּא חָשַׁב וְהִתְמַקֵּם בַּחֲזָרָה בְּתוֹךְ שַׂק הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ.
אֲבָל הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִישֹׁן. בַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים הֻתְקַף עֵדֶר הַבָּקָר שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. בַּהַתְקָפָה הָאַחֲרוֹנָה נֶהֶרְגוּ אַרְבָּעָה עֲגָלִים. אִישׁ לֹא יָדַע מִי אוֹ מָה עוֹמְדִים מֵאֲחוֹרֵי הַהַתְקָפוֹת הָאֵלֶּה. וִיקְטוֹר לֹא יָדַע מָה לַחְשֹׁב, אֲבָל הוּא בְּהֶחְלֵט שָׂמַח שֶׁהַלַּיְלָה כִּמְעַט עָבַר. הוּא הָיָה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הָעֵדֶר רַק עַד הַבֹּקֶר. הַגְּבָרִים יָשְׁנוּ כֻּלָּם לְיַד הַמְּדוּרוֹת שֶׁלָּהֶם, הַרְחֵק מֵהָעֵדֶר.
הוּא הִקְשִׁיב לְרַחֲשֵׁי הַמִּישׁוֹרִים. רוּחַ קְלִילָה לָחֲשָׁה בֵּין הָעֲשָׂבִים הַגְּבוֹהִים, וְהוּא שָׁמַע אֶת אַחֲרוֹנֵי הַצִּרְצָרִים מְצַרְצְרִים חֶרֶשׁ. אָז קָרְאָה צִפּוֹר מֵעַל הַבָּקָר הַגּוֹעֶה.
רַק רֶגַע... מַשֶּׁהוּ פֹּה לֹא בְּסֵדֶר. הַפָּרוֹת אֲמוּרוֹת לִישֹׁן, לֹא לִגְעוֹת!
וִיקְטוֹר הִתְיַשֵּׁב וּבָחַן אֶת הָעֵדֶר שֶׁלּוֹ. הַפָּרוֹת עָמְדוּ מְכֻנָּסוֹת יַחְדָּו, צְפוּפוֹת יוֹתֵר מֵהָרָגִיל, וְהָעֲגָלִים שֶׁלָּהֶן הָיוּ מְקֻבָּצִים בָּאֶמְצַע — סִימָן לְכָךְ שֶׁהֵם הִרְגִּישׁוּ מְאֻיָּמִים. אֲבָל לָמָּה?
בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַע וִיקְטוֹר צְלִיל פְּרָסוֹת נוֹקְשׁוֹת בַּמֶּרְחָק. הַאִם זֶה רַק הַדִּמְיוֹן שֶׁלּוֹ?
הַבָּקָר הֵחֵל לִרְקֹעַ בְּחֹסֶר מְנוּחָה. וִיקְטוֹר נִתֵּר עַל רַגְלָיו. שַׁעֲטַת הַפְּרָסוֹת הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה!
יֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ.
אָז הִתְרוֹמְמָה דְּמוּת גְּדוֹלָה מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה שֶׁלְּפָנָיו.
לְפֶתַע עָמַד מוּלוֹ, בָּאוֹר הָאָדֹם שֶׁל הַמְּדוּרָה, יְצוּר פֶּרֶא מַבְעִית.
וִיקְטוֹר הִשְׁתַּנֵּק. חֵלֶק גּוּפָהּ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת הָיָה כְּשֶׁל בֶּן אָדָם, אֲבָל לְמַטָּה מִמָּתְנָיו הוּא הָיָה מְחֻבָּר לְגוּף שֶׁל סוּס רַב־עָצְמָה!
וִיקְטוֹר מָעַד לְאָחוֹר בְּאֵימָה וְהֵרִים מַבָּט אֶל הַיְּצוּר.
שְׂעָרוֹ וּזְקָנוֹ הַשְּׁחֹרִים הָיוּ פְּרוּעִים וּסְבוּכִים, וְהִשְׁתַּקְּפוּת הַגֶּחָלִים שֶׁל הַמְּדוּרָה בְּעֵינָיו הַשְּׁחֹרוֹת גָּרְמָה לָהֶן לְהֵרָאוֹת כְּאִלּוּ הֵן בּוֹעֲרוֹת בְּלֶהָבָה אֲדֻמָּה זוֹעֶמֶת.
הַחַיָּה הִתְרוֹמְמָה עַל רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת בִּנְהָמוֹת אַכְזָרִיּוֹת, וּפַרְסוֹתֶיהָ בָּטְשׁוּ בָּאֲוִיר. וִיקְטוֹר נִתְקַף אֵימָה כְּשֶׁהֵבִין שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְהִסְתַּעֵר!
הוּא נִסָּה לַחְמֹק הַצִּדָּה בְּנִתּוּר, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה מָהִיר מַסְפִּיק. אַחַת מִפַּרְסוֹתֶיהָ שֶׁל הַחַיָּה פָּגְעָה בְּרֹאשׁוֹ וְהִפִּילָה אוֹתוֹ לַקַּרְקַע. אָז דָּהֲרָה הַחַיָּה לְתוֹךְ הָאֵשׁ וּפִזְּרָה אֶת הַגֶּחָלִים הַלּוֹהֲטוֹת בְּסוּפָה שֶׁל נִיצוֹצוֹת. הִיא הִטְּתָה אֶת רֹאשָׁהּ לְאָחוֹר וְשָׁאֲגָה בְּשָׁעָה שֶׁהָעֵשֶׂב הַיָּבֵשׁ שֶׁל הַמִּישׁוֹרִים הֵחֵל לְהִתְלַקֵּחַ.
וִיקְטוֹר, מְעֻרְפַּל חוּשִׁים, רָאָה אֶת הַיְּצוּר מִסְתַּעֵר אֶל עֵבֶר הַבָּקָר חֲסַר הַיֶּשַׁע, הַמִּשְׁתּוֹלֵל...
אָז הַכְּאֵב גָּבַר עָלָיו, וְהַכֹּל הִשְׁחִיר.
