על אהבה ושדים אחרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
על אהבה ושדים אחרים
הוספה למועדפים

על אהבה ושדים אחרים

ספר מודפס
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: אמציה פורת, ריטה מלצר
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 1995
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 163 עמ' מודפסים

גבריאל גרסיה מארקס

גבריאל גרסיה מארקס נולד ב־1927 בעיירה ארקטקה שבצפון קולומביה, וגר שם עד גיל שמונה בבית סבו וסבתו. אחר כך עבר לגור עם הוריו בסוקרה. את רוב שנות לימודיו בבית-הספר עשה בפנימיות, וכשסיים את לימודיו התיכוניים החל ללמוד – ברצון הוריו ובניגוד לרצונו – משפטים באוניברסיטה בבוגוטה. בסוף שנות הארבעים החל לעבוד כעיתונאי וכתב את סיפוריו הראשונים. ב־1950 עזב את לימודיו באוניברסיטה והחליט להתמסר לכתיבה. הוסיף לעבוד בעיתונאות בכתב ובתפקידים אחרים בקולומוביה ומחוץ לה, בין השאר ברומא, פריס, ברצלונה, לה הבאנה, קרקס וניו יורק. תקופה ארוכה התגורר במקסיקו סיטי ואחר כך בערים שונות בדרום אמריקה ובאירופה. במשך השנים גברה מעורבותו הפוליטית. באמצע שנות החמישים החלו לצאת לאור ספריו הראשונים וב־1967 קנה לו תהילה בינלאומית עם פרסום הספר מאה שנים של בדידות. בעם עובד ראו אור בעברית ב"ספרייה לעם": מאה שנים של בדידות, סתיו של פטריארך, אהבה בימי כולרה, גנרל במבוך, שנים עשר סיפורים נודדים, על אהבה ושדים אחרים, ידיעה על חטיפה, לחיות כדי לספר; זכרונות מהזונות העצובות שלי וסיפורו של ניצול. ב"פרוזה אחרת" - כרוניקה של מוות ידוע מראש.
 
בשנת 1982 קיבל מארקס את פרס נובל לספרות.

תקציר

סירוה מריה, בתו יחידתו של המרקיז דה קסלדוארו, נולדה פגית במאה השמונה עשרה בעיר נמל קריבית והמיילדת אמרה שהיא לא תחיה. באותה שעה נדרה דימינדה דה אדוינטו, השפחה הכושית התקיפה שמשלה בבית האציל, נדר לקדושיה שלה, שאם תחיה הילדה לא ייגזז שער ראשה עד ליל כלולותיה. והילדה חיתה.
 
אמה שנאה אותה מלידתה, אביה לא התעניין בה, ולכן היניקה אותה דימינדה השפחה וגידלה אותה בחצר העבדים, והילדה למדה לרקוד קודם שלמדה לדבר, דיברה שלוש שפות אפריקניות, בילבלה חיות ועופות כששרה בקולותיהם, והיתה מוקפת פמליה עליזה של כושיות ואינדיאניות שטיפחו באהבה אותה ואת שערה הארוך. 
בעולם מעיק שאיש לא היה בן חורין בו, היתה סירוה חופשייה. חצר העבדים היתה ביתה ומשפחתה. "הדבר היחיד שעושה את הילדה הזאת לבנה", היתה אמה רוטנת, "הוא הצבע". יום אחד הלכה סירוה לשוק כדי לקנות קישוטים למסיבת יום הולדתה השנים עשר, ושם נשך אותה כלב נגוע בכלבת. מכאן ואילך מתערבים הלבנים ותרבותם התערבות גורלית בחייה. וגם האהבה.
מספריו של גבריאל גרסיה מארקס, הסופר המהולל חתן פרס נובל לספרות, ראו אור בהוצאת "עם עובד" מאה שנים של בדידות, סתיו של פטריארך, כרוניקה של מוות ידוע מראש, אהבה בימי כולרה, גנרל במבוך, ושנים עשר סיפורים נודדים.
גבריאל גרסיה מארקס נולד ב־1927 בעיירה ארקטקה שבצפון קולומביה, וגר שם עד גיל שמונה בבית סבו וסבתו. אחר כך עבר לגור עם הוריו בסוקרה. את רוב שנות לימודיו בבית-הספר עשה בפנימיות, וכשסיים את לימודיו התיכוניים החל ללמוד – ברצון הוריו ובניגוד לרצונו – משפטים באוניברסיטה בבוגוטה. בסוף שנות הארבעים החל לעבוד כעיתונאי וכתב את סיפוריו הראשונים. ב־1950 עזב את לימודיו באוניברסיטה והחליט להתמסר לכתיבה. הוסיף לעבוד בעיתונאות בכתב ובתפקידים אחרים בקולומוביה ומחוץ לה, בין השאר ברומא, פריס, ברצלונה, לה הבאנה, קרקס וניו יורק. תקופה ארוכה התגורר במקסיקו סיטי ואחר כך בערים שונות בדרום אמריקה ובאירופה. במשך השנים גברה מעורבותו הפוליטית. באמצע שנות החמישים החלו לצאת לאור ספריו הראשונים וב־1967 קנה לו תהילה בינלאומית עם פרסום הספר מאה שנים של בדידות. בעם עובד ראו אור בעברית ב"ספרייה לעם": מאה שנים של בדידות, סתיו של פטריארך, אהבה בימי כולרה, גנרל במבוך, שנים עשר סיפורים נודדים, על אהבה ושדים אחרים, ידיעה על חטיפה, לחיות כדי לספר; זכרונות מהזונות העצובות שלי וסיפורו של ניצול. ב"פרוזה אחרת" - כרוניקה של מוות ידוע מראש.
 
בשנת 1982 קיבל מארקס את פרס נובל לספרות.

עוד על הספר

  • תרגום: אמציה פורת, ריטה מלצר
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 1995
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 163 עמ' מודפסים
על אהבה ושדים אחרים גבריאל גרסיה מארקס

טעימה מהספר תעלה בקרוב...