בעשור האחרון לחייו הקצרים פירסם הסופר הצ'יליאני הגולה בספרד, רוברטו בולניו, שורה של יצירות פרוזה שהפכו אותו לדעת רבים לסופר כותב הספרדית הבולט בדורו. רק לפני שנה וקצת תורגמה 'בלשי הפרא,' יצירת המופת של בולניו שראתה אור במקור ב,1998- ולפניה ראו אור, גם כן בעם עובד, הרומנים המצוינים 'כוכב רחוק' (1996) ו'נוקטורנו בצ'ילה' .(2000) 'שיחות טלפון' הוא קובץ של סיפורים קצרים של בולניו שראה אור במקור ב.1997-
היצירות של בולניו כתובות בריאליזם מיוחד במינו, ריאליזם לכאורה: העולם ביצירות אלו הוא הספרות והספרות היא העולם. הדיקטטורה של פינושה, למשל, נידונה ב'כוכב רחוק' באמצעות דמותו של משורר פשיסטי, ואילו ב'בלשי הפרא' מועלה עולם שלם, עתיר דמויות, של חבורת משוררים ומכריהם. בקובץ הנוכחי, בסיפור בשם 'אנריקֶהמרטין' המספר על משורר בשם זה, מלמדת הפתיחה, על רגל אחת, מהי תורת בולניו: "משורר יכול לשאת הכל. כלומר אדם יכול לשאת הכל. אלא שאין זו אמת: מעטים הם הדברים שאדם יכול לשאת, לשאת באמת; משורר, לעומת זאת, יכול לשאת הכל. זו התפיסה שגדלנו עליה. ההיגד הראשון הוא עובדה, אבל מוביל לחורבן, לטירוף, למוות."
המשורר הוא האדם והאדם הוא המשורר. ואולי המשורר הוא האדם בה"א הידיעה? כמובן, זה היגד אירוני: בולניו מודע לכך שהוא חוּ נך על התפיסה הזו ומודע גם למחירה. אבל בפרוזה שלו הוא מצליח להכיל את שתי המחשבות הסותרות - שהמשורר הוא יוצא דופן ושטירוף לחשוב כך - בו זמנית. זה אחד הגורמים לטון המיוחד של היצירה הזו, לאירוניה המלנכולית שלה.
הסיפורים הפותחים את 'שיחות טלפון' מייצגים את העולם יוצא הדופן של בולניו. כך הוא למשל הסיפור 'אנרי סימון לֶפּר ַ נס,' המספר על סופר צרפתי כושל בשם זה שהתגלה כגיבור אמיתי בזמן מלחמת העולם השנייה, עת סייע להצלתם של אנשי ספרות צרפתים רבים שנרדפו על ידי משטר וישי והנאצים. בעולם של בולניו גם אירוע כמו מלחמת העולם השנייה נשקף מבעד לעינית הספרות. רפובליקת וישי ו"הרפובליקה הספרותית" מתמזגות, הספרות היא הפוליטיקה והפוליטיקה היא הספרות; ועם זאת מבטא הסיפור את האירוניה והמודעות העצמית של בולניו ביחס לצמצום העולם ליקום הספרות, שהרי גיבורו, אדם ראוי להערצה, הוא סופר כושל.
בסיפור אחר פוגש סופר צ'יליאני, בן דמותו של בולניו (גם זה טריק קבוע שלו,( בסופר ארגנטינאי נודע החי גם הוא בספרד. פגישתם מתרחשת כשהם מגלים ששניהם משתתפים בתחרויות סיפורים קצרים פרובינציאליות כדי לקושש כספים לפרנסתם. הסופר הארגנטינאי ממריץ את המספר הצ'יליאני להשתתף בתחרויות הללו: הוא מציג "מין אסטרטגיה כוללת לזכייה בפרסי ספרות פרובינציאליים," ואף "פתח בדברי הלל (שלא נודעו לי מעולם אם נאמרו ברצינות או בצחוק) לפרסים כמקור פרנסה לחיי היומיום." שני הסופרים הגולים מתיידדים, והמספר שואל את חברו אם בתו מתכוונת אף היא להתמסר לספרות. "אלוהים ישמור, לא," עונה הארגנטינאי, "הילדה הולכת ללמוד רפואה." בחושפו את הבטנה של חיי הספרות, את קשיי הפרנסה של הסופרים ואת הציניות המשעשעת שבה הם עושים את אמנותם קרדום לחפור בה, בהציגו את האהבה המרה והנכזבת שהיא לעיתים אהבת הספרות, נאמן בולניו לצמצום העקרוני והקומי של יצירתו, להצגת סופרים ומשוררים לא רק כבני אדם אלא כמעט כבני האדם היחידים הקיימים.
הסיפורים בקובץ שעוסקים בספרות ובאנשי ספרות הם טובים מאוד. ברור שבולניו מצוי בהם באלמנט שלו. אולם לא כל הקובץ עוסק באנשי ספרות. הסיפורים האחרים, יש בהם מוצלחים יותר ויש מוצלחים פחות; חלקם הם לא יותר מסקיצות או מהתלות. אלה סיפורים העוסקים בטיפוסי שוליים וגולים בברצלונה, במאהבות של המספר, בכוכבת סרטי פורנו; סיפור אחר הוא דיאלוג משעשע בין שני בלשים צ'יליאנים שמספרים כיצד חילצו ממאסר פוליטי את חברם לספסל הלימודים, הקרוי בסיפור בלאנו, בזמן ההפיכה של פינושה ב.1973- בסיפורים האלה, בעיקר בסיפורי המאהבות, מתבלטת יכולתו של בולניו לשרטט חיים שלמים בדפים ספורים. במיטבם מזכירים סיפורי 'שיחות טלפון' את בולניו המבריק מהיצירות האחרות. בחולשתם הם ממחישים את מאבקו של הסופר המיוחד הזה לפלס לעצמו את דרכו הספרותית ולמצוא את קולו.
עוד 3 ספרים של בולניו שלא תורגמו:
אנטוורפן 2002 <
2666 > 2004
הרייך השלישי 2011 <
בתמונה: רוברטו בולניו
ענק בקטנה
עד שתתורגם עוד יצירת מופת משלו, מפנקת עם עובד את מעריצי רוברטו בולניו בקובץ סיפורים המאפשר הצצה חטופה בגדולתו
בעשור האחרון לחייו הקצרים פירסם הסופר הצ'יליאני הגולה בספרד, רוברטו בולניו, שורה של יצירות פרוזה שהפכו אותו לדעת רבים לסופר כותב הספרדית הבולט בדורו. רק לפני שנה וקצת תורגמה 'בלשי הפרא,' יצירת המופת של בולניו שראתה אור במקור ב,1998- ולפניה ראו אור, גם כן בעם עובד, הרומנים המצוינים 'כוכב רחוק' (1996) ו'נוקטורנו בצ'ילה' .(2000) 'שיחות טלפון' הוא קובץ של סיפורים קצרים של בולניו שראה אור במקור ב.1997-
היצירות של בולניו כתובות בריאליזם מיוחד במינו, ריאליזם לכאורה: העולם ביצירות אלו הוא הספרות והספרות היא העולם. הדיקטטורה של פינושה, למשל, נידונה ב'כוכב רחוק' באמצעות דמותו של משורר פשיסטי, ואילו ב'בלשי הפרא' מועלה עולם שלם, עתיר דמויות, של חבורת משוררים ומכריהם. בקובץ הנוכחי, בסיפור בשם 'אנריקֶהמרטין' המספר על משורר בשם זה, מלמדת הפתיחה, על רגל אחת, מהי תורת בולניו: "משורר יכול לשאת הכל. כלומר אדם יכול לשאת הכל. אלא שאין זו אמת: מעטים הם הדברים שאדם יכול לשאת, לשאת באמת; משורר, לעומת זאת, יכול לשאת הכל. זו התפיסה שגדלנו עליה. ההיגד הראשון הוא עובדה, אבל מוביל לחורבן, לטירוף, למוות."
המשורר הוא האדם והאדם הוא המשורר. ואולי המשורר הוא האדם בה"א הידיעה? כמובן, זה היגד אירוני: בולניו מודע לכך שהוא חוּ נך על התפיסה הזו ומודע גם למחירה. אבל בפרוזה שלו הוא מצליח להכיל את שתי המחשבות הסותרות - שהמשורר הוא יוצא דופן ושטירוף לחשוב כך - בו זמנית. זה אחד הגורמים לטון המיוחד של היצירה הזו, לאירוניה המלנכולית שלה.
הסיפורים הפותחים את 'שיחות טלפון' מייצגים את העולם יוצא הדופן של בולניו. כך הוא למשל הסיפור 'אנרי סימון לֶפּר ַ נס,' המספר על סופר צרפתי כושל בשם זה שהתגלה כגיבור אמיתי בזמן מלחמת העולם השנייה, עת סייע להצלתם של אנשי ספרות צרפתים רבים שנרדפו על ידי משטר וישי והנאצים. בעולם של בולניו גם אירוע כמו מלחמת העולם השנייה נשקף מבעד לעינית הספרות. רפובליקת וישי ו"הרפובליקה הספרותית" מתמזגות, הספרות היא הפוליטיקה והפוליטיקה היא הספרות; ועם זאת מבטא הסיפור את האירוניה והמודעות העצמית של בולניו ביחס לצמצום העולם ליקום הספרות, שהרי גיבורו, אדם ראוי להערצה, הוא סופר כושל.
בסיפור אחר פוגש סופר צ'יליאני, בן דמותו של בולניו (גם זה טריק קבוע שלו,( בסופר ארגנטינאי נודע החי גם הוא בספרד. פגישתם מתרחשת כשהם מגלים ששניהם משתתפים בתחרויות סיפורים קצרים פרובינציאליות כדי לקושש כספים לפרנסתם. הסופר הארגנטינאי ממריץ את המספר הצ'יליאני להשתתף בתחרויות הללו: הוא מציג "מין אסטרטגיה כוללת לזכייה בפרסי ספרות פרובינציאליים," ואף "פתח בדברי הלל (שלא נודעו לי מעולם אם נאמרו ברצינות או בצחוק) לפרסים כמקור פרנסה לחיי היומיום." שני הסופרים הגולים מתיידדים, והמספר שואל את חברו אם בתו מתכוונת אף היא להתמסר לספרות. "אלוהים ישמור, לא," עונה הארגנטינאי, "הילדה הולכת ללמוד רפואה." בחושפו את הבטנה של חיי הספרות, את קשיי הפרנסה של הסופרים ואת הציניות המשעשעת שבה הם עושים את אמנותם קרדום לחפור בה, בהציגו את האהבה המרה והנכזבת שהיא לעיתים אהבת הספרות, נאמן בולניו לצמצום העקרוני והקומי של יצירתו, להצגת סופרים ומשוררים לא רק כבני אדם אלא כמעט כבני האדם היחידים הקיימים.
הסיפורים בקובץ שעוסקים בספרות ובאנשי ספרות הם טובים מאוד. ברור שבולניו מצוי בהם באלמנט שלו. אולם לא כל הקובץ עוסק באנשי ספרות. הסיפורים האחרים, יש בהם מוצלחים יותר ויש מוצלחים פחות; חלקם הם לא יותר מסקיצות או מהתלות. אלה סיפורים העוסקים בטיפוסי שוליים וגולים בברצלונה, במאהבות של המספר, בכוכבת סרטי פורנו; סיפור אחר הוא דיאלוג משעשע בין שני בלשים צ'יליאנים שמספרים כיצד חילצו ממאסר פוליטי את חברם לספסל הלימודים, הקרוי בסיפור בלאנו, בזמן ההפיכה של פינושה ב.1973- בסיפורים האלה, בעיקר בסיפורי המאהבות, מתבלטת יכולתו של בולניו לשרטט חיים שלמים בדפים ספורים. במיטבם מזכירים סיפורי 'שיחות טלפון' את בולניו המבריק מהיצירות האחרות. בחולשתם הם ממחישים את מאבקו של הסופר המיוחד הזה לפלס לעצמו את דרכו הספרותית ולמצוא את קולו.
עוד 3 ספרים של בולניו שלא תורגמו:
אנטוורפן 2002 <
2666 > 2004
הרייך השלישי 2011 <
בתמונה: רוברטו בולניו
אריק גלסנר
7 לילות
04/01/2013
לקריאת הסקירה המלאה >
.png)
