ג'ורג' והמפץ הגדול

רוז, ג'ורג', ויליאם ושרלוט מהו המקום הכי מתאים ביקום למגורי חזיר? הקישה אנני על המקלדת של קוסמוס, מחשב־העל. "קוסמוס בטח יֵדע!" הכריזה. "הוא בטוח מסוגל למצוא לפרדי מקום יותר טוב מהחווה העלובה והמגעילה הזאת."

החווה שבה התגורר כעת פרדי החזיר היתה למעשה נחמדה בהחלט — כל שאר החיות, בכל אופן, נראו מאושרות שם. רק פרדי, החזיר האהוב של ג'ורג', היה אומלל.

"אני מרגיש נורא," אמר ג'ורג' בעצב כשקוסמוס, מחשב־העל החזק ביותר בעולם, עבר על מיליוני ומיליארדי הקבצים שלו בניסיון לענות על השאלה של אנני בנוגע לחזירים. "פרדי כל כך כעס, שהוא אפילו לא היה מוכן להסתכל עלי."

"הוא הסתכל עלי!" אמרה אנני בלהט, ונעצה עיניים בצג. "ראיתי שהוא בפירוש מעביר לי מסר בעיני החזיר שלו, והמסר היה: הצילו! תוציאו אותי מפה!"

הביקור אצל פרדי בחווה שבפאתי פוֹקְסבּרידג', העיירה האוניברסיטאית שבה גרו ג'ורג' ואנני, לא היה מוצלח. כשאמה של אנני, סוזן, באה לאסוף אותם אחרי הצהריים, היא הופתעה למצוא את ג'ורג' סמוק מרוב זעם, ואת אנני על סף דמעות.

"ג'ורג'! אנני!" אמרה סוזן. "מה קרה לכם שניכם?"

"זה פרדי!" התפרצה אנני כשזינקה למושב האחורי של המכונית. "הוא שונא להיות בחווה."

פרדי היה חזיר המחמד של ג'ורג'. ג'ורג' קיבל אותו בתור חזרזיר קטן מסבתו כמתנה לחג המולד. הוריו של ג'ורג' היו פעילים למען איכות הסביבה, ולכן גם לא התלהבו במיוחד ממתנות. הפריע להם לראות איך כל הצעצועים המיותרים, המקולקלים והלא רצויים שנשארו מחג המולד מצטברים לערמות ענקיות של שאריות פלסטיק ומתכת שצפות על פני הימים, חונקות לווייתנים ומרעילות שחפים, או מתגבבים להררי פסולת מכוערים על היבשה.

סבתו של ג'ורג' ידעה שאם תיתן לג'ורג' מתנה רגילה, הוריו יחזירו אותה מיד, וכולם יתרגזו ויתעצבו. היא רצתה לתת לו מתנה שיוכל לשמור, ולכן ידעה שעליה לחשוב על משהו מיוחד — משהו שיועיל לכדור הארץ במקום להרוס אותו.

וכך, באחד מערבי חג המולד, מצא ג'ורג' על מפתן הדלת קופסת קרטון. בתוכה היה חזרזיר ורוד וקטן, ופתק מסבתא שבו נכתב: האם תוכלו להעניק לחזיר הצעיר הזה בית חם? ג'ורג' נורא התרגש. הפעם קיבל מתנת חג מולד שהוריו יהיו חייבים לאפשר לו לשמור; וזה לא הסתכם בזה: הנה היה לו גם חזיר פרטי משלו.

אבל הבעיה עם חזרזירים ורודים וחמודים היא שבחלוף הזמן הם נעשים גדולים. גדולים יותר ויותר, עד שהם נהיים עצומים — גדולים מדי לחצר האחורית של בית טורי רגיל בעיר, עם רצועת אדמה צרה עם ירקות עלובים שתחובה בין שתי גדרות שמפרידות אותה מהחצרות השכנות. אבל להוריו של ג'ורג' היה לב רחום וחנון באמת, כך שפרדי — השם שהעניק ג'ורג' לחזיר — המשיך לגור בדיר שלו שבחצר עד שהגיע לממדים כבירים — עכשיו דמה יותר לגור פילים מאשר לחזיר. לג'ורג' לא היה אכפת שפרדי נעשה כזה גדול — הוא נקשר מאוד לחזיר שלו ובילה שעות ארוכות בחצר בשיחה איתו או שסתם ישב בצִלו העצום וקרא ספרים על נפלאות היקום.

אבל אביו של ג'ורג', טֵרֶנס, מעולם חיבב את פרדי. פרדי היה גדול מדי, חזירי מדי, ורוד מדי, והוא נהנה לכרכר על פני ערוגת הירקות המוקפדת של טרנס, למעוך את התרד והברוקולי ולכרסם בחוסר התחשבות את קצות הגזרים. בקיץ האחרון, לפני שהתאומות נולדו, יצאה כל המשפחה לחופשה. במהירות הבזק מצא טרנס מקום לפרדי בפינת חי סמוכה, והבטיח לג'ורג' שכאשר יחזרו מהחופשה, החזיר יוכל לשוב הביתה.

רק שזה מעולם לא קרה. ג'ורג' והוריו חזרו מההרפתקאות שלהם, והשכנים בבית הסמוך — אֵריק המדען, אשתו סוזן ובתם אנני — חזרו משהותם בארצות הברית. ואז אמא של ג'ורג' ילדה תאומות, ג'וּנוֹ והֵרָה, שבכו וגרגרו וחייכו. ואז בכו עוד קצת. ובכל פעם שאחת מהן הפסיקה לבכות, השתרר שקט נהדר למשך חצי שנייה בערך. ואז התינוקת השנייה היתה פוצחת ביללות, עד שג'ורג' חשב שהמוח שלו עלול להתפוצץ ולנזול לו החוצה מהאוזניים. אמו ואביו נראו תמיד לחוצים ועייפים, ולג'ורג' לא היה נעים לבקש מהם כל דבר שהוא. ולכן ברגע שאנני חזרה מארצות הברית, התחיל לחמוק דרך הפִּרצה בגדר שבחצר האחורית לעתים תכופות יותר ויותר, עד שבעצם עבר לגור בבית הסמוך עם חברתו, עם המשפחה המשוגעת שלה ועם מחשב־העל החזק ביותר בעולם.

אבל מצבו של פרדי היה גרוע יותר, כי הוא בכלל לא חזר הביתה.

ברגע שהתינוקות נולדו, אביו של ג'ורג' אמר שיש להם מספיק על הראש גם בלי חזיר סוּפּר־ענק שתופס את רוב החצר האחורית. "בכל מקרה," אמר לג'ורג' בנימה נמלצת בתשובה למחאותיו, "פרדי הוא יציר האדמה. הוא לא שייך לך — הוא שייך לטבע."

אבל פרדי בכלל לא היה יכול להישאר בפינת החי הקטנה והידידותית, שהיתה חייבת להיסגר בתחילת חופשת הקיץ האחרונה. פרדי הועבר יחד עם שאר החיות למקום גדול יותר שבו הוחזקו חיות משק מזנים נדירים יחסית, ושבו ביקרו המוני אנשים, בעיקר בחופשת הקיץ. ג'ורג' חשב שזה קצת כמו המעבר שלו ושל אנני לחטיבת הביניים — מעבר למקום הרבה יותר גדול. זה היה קצת מפחיד.

"טבע, בטח!" גיחך עתה בינו לבינו משנזכר בדברים שאמר אביו. קוסמוס המחשב עדיין הגה בשאלה המורכבת בנוגע למקום הטוב ביותר ביקום בשביל חזיר מחוסר בית. "לא נראה לי שפרדי יודע שהוא יציר האדמה — הוא בסך הכול רוצה להיות איתנו," אמר ג'ורג'.

"הוא נראה כל כך עצוב!" אמרה אנני. "אני בטוחה שהוא בכה."

מוקדם יותר באותו היום, כשהגיעו לחווה, מצאו ג'ורג' ואנני את פרדי כשהוא שרוע על בטנו על רצפת המכלאה שלו, רגליו פשוטות החוצה משני צדי גופו, עיניו עמומות ולחייו שקועות. החזירים האחרים פיזזו מסביב ונראו שמחים ובריאים. המכלאה היתה מרווחת ומאווררת, החווה היתה נקייה והעובדים חביבים. אבל למרות כל זאת, נראה פרדי אבוד בגיהינום חזירי משלו. ג'ורג' נתקף ייסורי מצפון קשים. חופשת הקיץ נגמרה, והוא לא עשה דבר כדי להחזיר את פרדי הביתה. אנני היתה זו שהציעה לנסוע היום לבקר בחווה, והיא זו שהציקה לאמה עד שהסכימה להסיע אותם לשם ולבוא אחר כך לאסוף אותם.

ג'ורג' ואנני שאלו את עובדי החווה מה הבעיה עם פרדי. גם הם נראו מודאגים. הווטרינרית כבר בדקה את פרדי: הוא לא היה חולה, לדבריה; הוא רק נראה מאוד אומלל, כאילו נמק מגעגועים. הוא הרי גדל בחצר האחורית השקטה של ג'ורג', ומשם עבר לפינת חי קטנה שבה רק ילדים מעטים באו ללטף אותו. במקום החדש הוא היה מוקף בחיות רועשות ולא מוכרות, ומוצף במבקרים רבים מדי יום: זה היה כנראה הלם גדול מדי בשבילו. פרדי מעולם לא חי קודם עם חזירים אחרים. הוא לגמרי לא היה רגיל לחיות אחרות: למעשה, הוא החשיב את עצמו יותר כאדם מאשר כחזיר. הוא לא הבין מה הוא עושה בחווה שבה מבקרים מתגודדים סביב הדיר שלו ולוטשים בו עיניים בפיות פעורים.

"אנחנו לא יכולים לקחת אותו הביתה?" שאל ג'ורג'.

העובדים נראו נבוכים מעט. היו הרבה חוקים ותקנות בנוגע להעברת חיות ממקום למקום. ובכל מקרה, נראה להם שפרדי פשוט גדול מכדי לחיות בחצר עירונית. "הוא ירגיש יותר טוב בקרוב!" הם הבטיחו לג'ורג'. "חכה ותראה — בפעם הבאה שתבוא לבקר, מצבו ישתפר פלאים."

"אבל הוא כאן כבר כמה שבועות," מחה ג'ורג'.

עובדי החווה לא שמעו, או העדיפו להתעלם ממנו.

לאנני, לעומת זאת, היו רעיונות אחרים בראש. ברגע שחזרו לביתה, היא התחילה לרקום תוכניות. "אנחנו לא יכולים להביא את פרדי בחזרה לבית שלך," אמרה בזמן שהדליקה את קוסמוס, "כי אבא שלך פשוט יחזיר אותו מיד לחווה. והוא לא יכול לחיות כאן איתנו."

ג'ורג' ידע, לצערו, שהצדק עִמה. הוא סקר במבטו את חדר העבודה של אֵריק: קוסמוס היה מונח על השולחן, מעל ערמות על גבי ערמות של מאמרים מדעיים, מוקף מגדלים מטים לנפול של ספרים, כוסות תה מלאות למחצה ופיסות נייר שעליהן משורבטות משוואות חשובות. אביה של אנני השתמש במחשב־העל לעבודה על התיאוריות שלו בנוגע למקורות היקום. מציאת בית לחזיר היתה, כך התברר, קשה כמעט באותה המידה.

כשאנני ומשפחתה רק עברו לבית הזה, הציג החזיר של ג'ורג' את עצמו לפניהם בכניסה דרמטית, כשפרץ בשעטה לחדר העבודה של אֵריק והעיף ספרים לכל עבר. אֵריק דווקא היה מרוצה, כי בזכות כל המהומה פרדי עזר לו למעשה למצוא ספר שחיפש. אבל בימים אלה — זאת ידעו ג'ורג' ואנני היטב — אֵריק לא יקבל בברכה תוספת של חזיר למשק הבית. הוא היה עסוק מכדי לטפל בחזיר.

"אנחנו צריכים למצוא לפרדי מקום נחמד," אמרה אנני בנחישות.

פּינג! המסך של קוסמוס חזר לחיים והחל להבהב בשלל צבעים — סימן ברור שהמחשב רב־העוצמה היה מרוצה מעצמו. "הכנתי לכם סיכום של התנאים בתחומי המרחב הקוסמי המקומי שלנו, והתאמתם לחיים של יונקים ממשפחת החזיריים," אמר. "אנא הקליקו על כל ריבוע לקבלת סקירה בנוגע להיתכנות הקיום של החזיר שלכם בכל אחד מכוכבי הלכת בתחומי מערכת השמש שלנו. הרשיתי לעצמי לספק..." — צחקק המחשב לעצמו — "...איור בעבור כל כוכב לכת לצד ההערות שלי."

"שיואו!" אמרה אנני. "קוסמוס, אתה הגדול מכולם."

על המסך של קוסמוס נראו שמונה ריבועים קטנים, ועל כל אחד מהם שמו של כוכב לכת במערכת השמש. אנני לחצה על הריבוע שכותרתו כוכב חמה (מרקורי)...