גלי במבצע דיאטה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי במבצע דיאטה

גלי במבצע דיאטה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

יום אחד חזרתי מבית הספר, העפתי את הילקוט לצד ופתאום קפאתי במקומי כאלו שמישהו לקח מסמרים, נעץ לי אותם בנעלים ודפק עם פטיש עד שכפות רגלי סמרו לרצפה. על המקרר התנוססה תמונה מפחידה: היה זה תצלום של אשה שמנה־שמנה־שמנה. השמנים נזלו לה מהזרועות, מהלחיים, מהמתנים, ואת צוארה אי אפשר היה לראות מפני שהוא הסתתר מתחת לסנטר משלש! "מה זה?" גמגמתי בבהלה, "מה עושה הפרה הזאת אצלנו במטבח?" כך התגלה לי שאמא התחילה דיאטה. בהתחלה אמא רצתה לשמר את זה בסוד, ואבא לא הבין למה היא השתנתה, והם נסחפו לריב גדול שנטע בי מתח וחדרה, אבל בסופו של דבר כלנו אמצנו כללים חדשים לשמירה על ארח חיים בריא. 

פרק ראשון

1

מִי תָּלָה עַל הַמְקָרֵר, בְּאֶמְצַע הַמִּטְבָּח, תְּמוּנָה שֶׁל חֲתִיכָה???

יוֹם אֶחָד חָזַרְתִּי מִבֵּית־הַסֵּפֶר, פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, נִכְנַסְתִּי לַמִּטְבָּח וְ...

כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת, בְּמַה שֶּׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם עַד עַכְשָׁו אֵין שׁוּמְדָבָר מְיֻחָד. גַּם אַתֶּם חוֹזְרִים מִבֵּית־הַסֵּפֶר, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְגַם אַתֶּם פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָסִים לַמִּטְבָּח, מִפְּנֵי שֶׁאַחֲרֵי יוֹם לִמּוּדִים אָרֹךְ הַבֶּטֶן שֶׁלָּכֶם בֶּטַח נִדְבֶּקֶת לַגַּב מֵרֹב רָעָב. נָכוֹן?

אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּשֶׁחָזַרְתִּי מִבֵּית־הַסֵּפֶר, עֲיֵפָה וּרְעֵבָה, אוֹ רְעֵבָה וַעֲיֵפָה, לֹא מְשַׁנֶּה הַסֵּדֶר, נִכְנַסְתִּי לַמִּטְבָּח, הֵעַפְתִּי אֶת הַיַּלְקוּט לַצַּד (אָז מָה אִם אִמָּא תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁלַּיַּלְקוּט אֵין רַגְלַיִם וְגַם לֹא כְּנָפַיִם? בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא מְעִירָה לִי עַל כָּךְ אֲנִי עוֹנָה לָהּ: "זֶה בְּסֵדֶר, הַיַּלְקוּט לֹא יִבְרַח") נִגַּשְׁתִּי לַמְקָרֵר כְּדֵי לְהוֹצִיא בַּקְבּוּק מַיִם קָרִים (בְּתִקְוָה שֶׁאָחִי אוֹ אֲחוֹתִי זָכְרוּ לְמַלֵּא - אֵין דָּבָר יוֹתֵר מְעַצְבֵּן מִלִּפְתֹּחַ אֶת הַמְקָרֵר וּלְגַלּוֹת בּוֹ בַּקְבּוּק קַר, אֲבָל רֵיק) וּפִתְאוֹם קָפָאתִי בִּמְקוֹמִי, כְּאִלּוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ לָקַח מַסְמְרִים, נָעַץ לִי אוֹתָם בַּנַּעֲלַיִם וְעִם פַּטִּישׁ שֶׁלֹּא מַכְאִיב דָּפַק וְדָפַק, עַד שֶׁכַּפּוֹת רַגְלַי סֻמְּרוּ לָרִצְפָּה.

"מָה?" הַפֶּה שֶׁלִּי נִפְעַר לִרְוָחָה, לֹא כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי מְנַסָּה לִבְלֹעַ זְבוּב. לְפִי גֹּדֶל הַפֶּה אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב, שֶׁבְּרֶגַע זֶה אֲנִי מְנַסָּה לִבְלֹעַ הִיפּוֹפּוֹטָם!

"גָּלִי?" קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא בָּקַע מֵחֲדַר הָעֲבוֹדָה, "זוֹ אַתְּ?"

"כֵּן... לֹא..." מִלְמַלְתִּי בִּמְבוּכָה.

"גָּלִי, זוֹ אַתְּ?" אִמָּא חָזְרָה.

"לֹא", שָׁמַעְתִּי אֶת הַשִּׁנַּיִם שֶׁלִּי נוֹקְשׁוֹת, "זוֹ הַחֲתִיכָה".

"חֲתִיכָה?" אִמָּא יָצְאָה מֵחֲדַר הָעֲבוֹדָה הַקָּטָן שֶׁלָּהּ וְצָעֲדָה בַּמִּסְדְּרוֹן לְעֵבֶר הַמִּטְבָּח: "מַה קָּרָה?"

"אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי?" שָׁאַלְתִּי.

"אָז אֶת מִי אֲנִי אֶשְׁאַל?" אִמָּא צָחֲקָה.

"לֹא יוֹדַעַת", מָשַׁכְתִּי בַּכְּתֵפַיִם, "אוּלַי אַתְּ רוֹצָה לִשְׁאֹל... אוֹתָהּ!"

"אוֹתָהּ?" אִמָּא הִתְקָרְבָה אֵלַי.

"אֶת הָאוֹרַחַת", לָחַשְׁתִּי.

"אוֹרַחַת?" אִמָּא הִתְפַּלְּאָה. "אֵין כָּאן אַף אוֹרַחַת. דַּפְנָה הוֹדִיעָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם אֵצֶל חֲבֵרָה, בֵּן עוֹד לֹא חָזַר מֵחוּג הַקָּרָטֶה וְרַק אֲנַחְנוּ בַּבַּיִת - אַתְּ וַאֲנִי".

"לֹא", הֵנַדְתִּי בְּרֹאשִׁי. "יֵשׁ עוֹד מִישֶׁהִי".

"מִי?" אִמָּא עָמְדָה מוּלִי, מַעֲבִירָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַל לְחָיַי וְנוֹגַעַת לִי בַּמֵּצַח, בּוֹדֶקֶת אִם יֵשׁ לִי חֹם.

בְּלִי מִלִּים הֵרַמְתִּי אֶת הַיָּד, מַצְבִּיעָה עַל הַמְּקָרֵר. וְלֹא בְּמִקְרֶה אֲנִי מְתָאֶרֶת אֵיךְ הֵרַמְתִּי אֶת הַיָּד וְהִצְבַּעְתִּי. עָשִׂיתִי אֶת זֶה מִבְּלִי לְהָעִיף מַבָּט בַּתְּמוּנָה הַחֲשׁוּדָה שֶׁמִּישֶׁהוּ תָּלָה עַל חֲזִית הַמְּקָרֵר, בְּעֶזְרַת שְׁנֵי מַגְנֶטִים - אֶחָד בְּצוּרַת בָּנָנָה וְהַשֵּׁנִי בְּצוּרַת עוּגַת שׁוֹקוֹלָד. הָיָה זֶה תַּצְלוּם צִבְעוֹנִי שֶׁכְּבָר הִצְהִיב בְּשׁוּלָיו, אֲבָל פָּנֶיהָ שֶׁל הַמְּצֻלֶּמֶת הָיוּ בְּרוּרִים וְהַגּוּף שֶׁלָּהּ נִרְאָה כְּאִלּוּ נִתְלַשׁ מֵאֵיזֶשֶׁהוּ יַרְחוֹן אָפְנָה.

הִיא הָיְתָה רָזָה־רָזָה, כְּמוֹ גִּבְעוֹל דַּקִּיק. וְהִיא לָבְשָׁה מִכְנְסֵי גִּ'ינְס, צְמוּדִים־צְמוּדִים, וְחֻלְצַת פַּסִּים. שְׂעָרָהּ הָאָרֹךְ נֶאֱסַף לְקוּקוּ שׁוֹבָב, בְּמַעֲלֵה רֹאשָׁהּ, וּשְׂפָתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת הִתְעַקְּלוּ לְחִיּוּךְ רָחָב, קוֹרֵן, מָלֵא שִׂמְחַת חַיִּים. לְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁהַחִיּוּךְ הַזֶּה מֻכָּר לִי, אַךְ מִהַרְתִּי לְבַטֵּל אֶת הַהַשְׁעָרָה. לֹא, זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. הֲרֵי הַחִיּוּךְ הַמְּאֻשָּׁר הַזֶּה יוֹשֵׁב מֵעַל גּוּף שֶׁל דֻּגְמָנִית!

הָעֵינַיִם שֶׁל אִמָּא עָקְבוּ אַחֲרֵי כַּף יָדִי. בְּזָוִית הָעַיִן הֵצַצְתִּי אֵלֶיהָ וְרָאִיתִי שֶׁהִיא רוֹאָה עַל מָה אֲנִי מַצְבִּיעָה.

"אָהּ", הִיא פָּרְצָה בִּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל, "זוֹ הָאוֹרַחַת?"

"כֵּן", מִלְמַלְתִּי בִּמְבוּכָה.

"גָּלִי", אִמָּא הִמְשִׁיכָה לִצְחֹק, "מַה קָּרָה?"

"מַה קָּרָה?" סִנַּנְתִּי בְּכַעַס, מִפְּנֵי שֶׁהַצְּחוֹק שֶׁל אִמָּא נִשְׁמַע לִי מַרְגִּיז, "אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי?"

"כֵּן", הִיא הִנְהֲנָה, "אֶת מִי אֲנִי אֶשְׁאַל אִם לֹא אוֹתָךְ?"

"אֲבָל אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָךְ!" רָקַעְתִּי בָּרַגְלַיִם. "מִי הִכְנִיס אֶת הַיְּפֵהפִיָּה הַזֹּאת לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ? מִי תָּלָה אוֹתָהּ עַל הַמְקָרֵר שֶׁלָּנוּ, בְּאֶמְצַע הַמִּטְבָּח?"

"אֲנִי", אָמְרָה אִמָּא בְּשִׂיא הַשַּׁלְוָה.

"מָה?" הִתְחַלְחַלְתִּי.

"אֲנִי", הִיא חָזְרָה.

"אַתְּ?" הַקּוֹל שֶׁלִּי נִסְדַּק.

לְהַפְתָּעָתִי הָרַבָּה, אִמָּא הִנְהֲנָה וְגַם חִיְּכָה.

"לָמָּה?" פָּסַעְתִּי לְאָחוֹר. "לָמָּה עָשִׂית אֶת זֶה?"

"סְתָם", הָיְתָה תְּשׁוּבָתָהּ.

"סְתָם?" לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמִשְׁמַע אָזְנַי, "סְתָם תָּלִית עַל הַמְּקָרֵר תְּמוּנָה שֶׁל בַּחוּרָה צְעִירָה שֶׁנִּרְאֵית כְּמוֹ דֻּגְמָנִית מַבְטִיחָה? וְכֵיוָן שֶׁהַחִיּוּכִים שֶׁל אִמָּא עִצְבְּנוּ אוֹתִי נוֹרָא הִפְנֵיתִי לָהּ אֶת הַגַּב וְהִתְחַלְתִּי לָצֵאת מֵהַמִּטְבָּח, כְּאִלּוּ שָׁכַחְתִּי עַד כַּמָּה אֲנִי רְעֵבָה.

אִמָּא הָלְכָה בְּעִקְּבוֹתַי.

"אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה הַבַּיִת שֶׁלָּךְ", הִתְקַדַּמְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹן, "וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה הַמִּטְבָּח שֶׁלָּךְ, וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעַל הַמְקָרֵר שֶׁלָּךְ אַתְּ יְכוֹלָה לִתְלוֹת כָּל מַה שֶּׁבָּא לָךְ, וַאֲנִי נִשְׁבַּעַת לָךְ שֶׁלֹּא הָיִיתִי אוֹמֶרֶת אַף מִלָּה אִלּוּ חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה וְגִלִּיתִי עַל הַמְקָרֵר תְּמוּנָה שֶׁל נוֹף, אוֹ שֶׁל פְּרָחִים, אוֹ שֶׁל אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה..."

עָצַרְתִּי לְרֶגַע, מְמַלֵּאת אֶת הָרֵאוֹת בְּחַמְצָן.

"גָּלִי, אוּלַי תֵּרָגְעִי?" אִמָּא נִצְּלָה אֶת הַהֲפוּגָה כְּדֵי לְהַשְׁחִיל שְׁאֵלָה.

"לָמָּה שֶׁאֲנִי אֵרָגַע?" הִתְקוֹמַמְתִּי. "לָמָּה אֲנִי צְרִיכָה לַחְזֹר מִבֵּית־הַסֵּפֶר, לְהִכָּנֵס לַמִּטְבָּח וּלְהִתָּקֵל בִּתְמוּנָה מַקְסִימָה שֶׁל בַּחוּרָה שֶׁנִּרְאֵית כְּמוֹ דֻּגְמָנִית?" וּבַלֵּב שֶׁלִּי הוֹסַפְתִּי, שֶׁאִלּוּ שָׁמַעְתִּי שֶׁאַבָּא הֶחְלִיט לִתְלוֹת אֶת הַדֻּגְמָנִית הַיְּפֵהפִיָּה הַזֹּאת עַל הַמְּקָרֵר זֶה לֹא הָיָה מַרְגִּיז אוֹתִי פָּחוֹת, אֲבָל זֶה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר הֶגְיוֹנִי.

"אָז לָמָּה תָּלִית אֶת הָאוֹרַחַת־פּוֹרַחַת הַזֹּאת עַל הַמְקָרֵר בַּמִּטְבָּח שֶׁלָּנוּ, כְּאִלּוּ שֶׁהִיא חֵלֶק מֵהַמִּשְׁפָּחָה?" הֵטַחְתִּי בָּהּ. "וְלָמָּה כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָךְ לָמָּה צֵרַפְתְּ אוֹתָהּ לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁעָשִׂית אֶת זֶה סְתָם?"

"אוּף, כַּמָּה שְׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לָךְ", אִמָּא נֶאֶנְחָה.

עָצַרְתִּי בַּסָּלוֹן וְהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַסַּפָּה. גַּם כְּדֵי לִרְמֹז לָהּ שֶׁאֲנִי מְחַכָּה לִתְשׁוּבָה, וְגַם כְּדֵי לְהַבְהִיר לָהּ שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁאֲנִי רְעֵבָה וַעֲיֵפָה אֵין לִי שׁוּם כַּוָּנָה לְהִכָּנֵס לַמִּטְבָּח וְשׁוּב לִמְצֹא אֶת עַצְמִי מוּל הַחֲתִיכָה בְּגִ'ינְס וְקוּקוּ שׁוֹבָב.

אִמָּא הִתְיַשְּׁבָה מוּלִי, בַּכֻּרְסָה הַבּוֹדֶדֶת, מָתְחָה אֶת רַגְלֶיהָ וְאָמְרָה: "גָּלִי, לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁהַתְּמוּנָה תִּגְרֹם לָךְ לְהִתְרַגְּשׁוּת כָּל־כָּךְ גְּדוֹלָה".

שָׁתַקְתִּי, מְחַכָּה לְהֶמְשֵׁךְ.

"אִם הַתְּמוּנָה הַזֹּאת כָּל־כָּךְ מַפְרִיעָה לָךְ אֲנִי יְכוֹלָה לְהוֹרִיד אוֹתָהּ מֵהַמְקָרֵר", הִיא הִצִּיעָה.

שִׁלַּבְתִּי אֶת הַיָּדַיִם עַל הֶחָזֶה.

"אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֲנִי אוֹרִיד אוֹתָהּ?" הִיא שָׁאֲלָה.

"אֲנִי אֶשְׂמַח אִם הַתְּמוּנָה הַזֹּאת תָּעוּף מֵהַבַּיִת שֶׁלָּנוּ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר", אָמַרְתִּי, "אֲבָל יוֹתֵר חָשׁוּב לִי לְהָבִין לָמָּה הֶחְלַטְתְּ לִתְלוֹת אוֹתָהּ עַל הַמְקָרֵר".

"אָז אוּלַי כְּדַאי שֶׁקֹּדֶם אֲנִי אוֹרִיד אוֹתָהּ וְאַחֲרֵי זֶה נְדַבֵּר?" אִמָּא הִמְשִׁיכָה לְהִתְפַּתֵּל.

"לֹא", הֵנַדְתִּי רֹאשִׁי לִשְׁלִילָה. "אֲנִי רוֹצָה שֶׁקֹּדֶם תַּסְבִּירִי לִי לָמָּה הִכְנַסְתְּ אוֹתָהּ לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ וְלָמָּה תָּלִית אוֹתָהּ עַל הַמְקָרֵר בַּמִּטְבָּח".

אִמָּא כִּוְּצָה מִצְחָהּ וּלְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁאֲנִי מְזַהָה בּוֹ קֶמֶט חָדָשׁ.

"אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת", הוֹסַפְתִּי. "לֹא רוֹצָה וְלֹא דּוֹרֶשֶׁת, אֶלָּא מְבַקֶּשֶׁת".

הִיא הִתְבַּצְּרָה בִּשְׁתִיקָתָהּ.

"תַּסְבִּירִי לִי", חָזַרְתִּי בְּקוֹל רַךְ. "בְּבַקָּשָׁה".

מָה, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי תְּמוּנַת הַדֻּגְמָנִית מִסְתַּתֵּר אֵיזֶשֶׁהוּ סוֹד? מַשֶּׁהוּ שֶׁאָסוּר לָהּ לְגַלּוֹת? אוּלַי הַיְּפֵהפִיָּה הַזֹּאת הִיא חֲבֶרְתּוֹ הַחֲדָשָׁה שֶׁל אַבָּא? וְאוּלַי זוֹ מִישֶׁהִי שֶׁהוּא אָהַב פַּעַם, מִזְּמַן־מִזְּמַן, הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁהִכִּיר אֶת אִמָּא וְצָעַד אִתָּהּ לְעֵבֶר הַחֻפָּה?

אֲבָל אִם הַתְּמוּנָה הַזֹּאת קְשׁוּרָה, בְּאֵיזוֹשֶׁהִי צוּרָה, לְאַבָּא - אָז לָמָּה אִמָּא הֶחְלִיטָה לִתְלוֹת אוֹתָהּ עַל הַמְּקָרֵר, בְּאֶמְצַע הַמִּטְבָּח?

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

גלי במבצע דיאטה סמדר שיר

1

מִי תָּלָה עַל הַמְקָרֵר, בְּאֶמְצַע הַמִּטְבָּח, תְּמוּנָה שֶׁל חֲתִיכָה???

יוֹם אֶחָד חָזַרְתִּי מִבֵּית־הַסֵּפֶר, פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, נִכְנַסְתִּי לַמִּטְבָּח וְ...

כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת, בְּמַה שֶּׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם עַד עַכְשָׁו אֵין שׁוּמְדָבָר מְיֻחָד. גַּם אַתֶּם חוֹזְרִים מִבֵּית־הַסֵּפֶר, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְגַם אַתֶּם פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָסִים לַמִּטְבָּח, מִפְּנֵי שֶׁאַחֲרֵי יוֹם לִמּוּדִים אָרֹךְ הַבֶּטֶן שֶׁלָּכֶם בֶּטַח נִדְבֶּקֶת לַגַּב מֵרֹב רָעָב. נָכוֹן?

אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּשֶׁחָזַרְתִּי מִבֵּית־הַסֵּפֶר, עֲיֵפָה וּרְעֵבָה, אוֹ רְעֵבָה וַעֲיֵפָה, לֹא מְשַׁנֶּה הַסֵּדֶר, נִכְנַסְתִּי לַמִּטְבָּח, הֵעַפְתִּי אֶת הַיַּלְקוּט לַצַּד (אָז מָה אִם אִמָּא תָּמִיד אוֹמֶרֶת שֶׁלַּיַּלְקוּט אֵין רַגְלַיִם וְגַם לֹא כְּנָפַיִם? בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא מְעִירָה לִי עַל כָּךְ אֲנִי עוֹנָה לָהּ: "זֶה בְּסֵדֶר, הַיַּלְקוּט לֹא יִבְרַח") נִגַּשְׁתִּי לַמְקָרֵר כְּדֵי לְהוֹצִיא בַּקְבּוּק מַיִם קָרִים (בְּתִקְוָה שֶׁאָחִי אוֹ אֲחוֹתִי זָכְרוּ לְמַלֵּא - אֵין דָּבָר יוֹתֵר מְעַצְבֵּן מִלִּפְתֹּחַ אֶת הַמְקָרֵר וּלְגַלּוֹת בּוֹ בַּקְבּוּק קַר, אֲבָל רֵיק) וּפִתְאוֹם קָפָאתִי בִּמְקוֹמִי, כְּאִלּוּ שֶׁמִּישֶׁהוּ לָקַח מַסְמְרִים, נָעַץ לִי אוֹתָם בַּנַּעֲלַיִם וְעִם פַּטִּישׁ שֶׁלֹּא מַכְאִיב דָּפַק וְדָפַק, עַד שֶׁכַּפּוֹת רַגְלַי סֻמְּרוּ לָרִצְפָּה.

"מָה?" הַפֶּה שֶׁלִּי נִפְעַר לִרְוָחָה, לֹא כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי מְנַסָּה לִבְלֹעַ זְבוּב. לְפִי גֹּדֶל הַפֶּה אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב, שֶׁבְּרֶגַע זֶה אֲנִי מְנַסָּה לִבְלֹעַ הִיפּוֹפּוֹטָם!

"גָּלִי?" קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא בָּקַע מֵחֲדַר הָעֲבוֹדָה, "זוֹ אַתְּ?"

"כֵּן... לֹא..." מִלְמַלְתִּי בִּמְבוּכָה.

"גָּלִי, זוֹ אַתְּ?" אִמָּא חָזְרָה.

"לֹא", שָׁמַעְתִּי אֶת הַשִּׁנַּיִם שֶׁלִּי נוֹקְשׁוֹת, "זוֹ הַחֲתִיכָה".

"חֲתִיכָה?" אִמָּא יָצְאָה מֵחֲדַר הָעֲבוֹדָה הַקָּטָן שֶׁלָּהּ וְצָעֲדָה בַּמִּסְדְּרוֹן לְעֵבֶר הַמִּטְבָּח: "מַה קָּרָה?"

"אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי?" שָׁאַלְתִּי.

"אָז אֶת מִי אֲנִי אֶשְׁאַל?" אִמָּא צָחֲקָה.

"לֹא יוֹדַעַת", מָשַׁכְתִּי בַּכְּתֵפַיִם, "אוּלַי אַתְּ רוֹצָה לִשְׁאֹל... אוֹתָהּ!"

"אוֹתָהּ?" אִמָּא הִתְקָרְבָה אֵלַי.

"אֶת הָאוֹרַחַת", לָחַשְׁתִּי.

"אוֹרַחַת?" אִמָּא הִתְפַּלְּאָה. "אֵין כָּאן אַף אוֹרַחַת. דַּפְנָה הוֹדִיעָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם אֵצֶל חֲבֵרָה, בֵּן עוֹד לֹא חָזַר מֵחוּג הַקָּרָטֶה וְרַק אֲנַחְנוּ בַּבַּיִת - אַתְּ וַאֲנִי".

"לֹא", הֵנַדְתִּי בְּרֹאשִׁי. "יֵשׁ עוֹד מִישֶׁהִי".

"מִי?" אִמָּא עָמְדָה מוּלִי, מַעֲבִירָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַל לְחָיַי וְנוֹגַעַת לִי בַּמֵּצַח, בּוֹדֶקֶת אִם יֵשׁ לִי חֹם.

בְּלִי מִלִּים הֵרַמְתִּי אֶת הַיָּד, מַצְבִּיעָה עַל הַמְּקָרֵר. וְלֹא בְּמִקְרֶה אֲנִי מְתָאֶרֶת אֵיךְ הֵרַמְתִּי אֶת הַיָּד וְהִצְבַּעְתִּי. עָשִׂיתִי אֶת זֶה מִבְּלִי לְהָעִיף מַבָּט בַּתְּמוּנָה הַחֲשׁוּדָה שֶׁמִּישֶׁהוּ תָּלָה עַל חֲזִית הַמְּקָרֵר, בְּעֶזְרַת שְׁנֵי מַגְנֶטִים - אֶחָד בְּצוּרַת בָּנָנָה וְהַשֵּׁנִי בְּצוּרַת עוּגַת שׁוֹקוֹלָד. הָיָה זֶה תַּצְלוּם צִבְעוֹנִי שֶׁכְּבָר הִצְהִיב בְּשׁוּלָיו, אֲבָל פָּנֶיהָ שֶׁל הַמְּצֻלֶּמֶת הָיוּ בְּרוּרִים וְהַגּוּף שֶׁלָּהּ נִרְאָה כְּאִלּוּ נִתְלַשׁ מֵאֵיזֶשֶׁהוּ יַרְחוֹן אָפְנָה.

הִיא הָיְתָה רָזָה־רָזָה, כְּמוֹ גִּבְעוֹל דַּקִּיק. וְהִיא לָבְשָׁה מִכְנְסֵי גִּ'ינְס, צְמוּדִים־צְמוּדִים, וְחֻלְצַת פַּסִּים. שְׂעָרָהּ הָאָרֹךְ נֶאֱסַף לְקוּקוּ שׁוֹבָב, בְּמַעֲלֵה רֹאשָׁהּ, וּשְׂפָתֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת הִתְעַקְּלוּ לְחִיּוּךְ רָחָב, קוֹרֵן, מָלֵא שִׂמְחַת חַיִּים. לְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁהַחִיּוּךְ הַזֶּה מֻכָּר לִי, אַךְ מִהַרְתִּי לְבַטֵּל אֶת הַהַשְׁעָרָה. לֹא, זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. הֲרֵי הַחִיּוּךְ הַמְּאֻשָּׁר הַזֶּה יוֹשֵׁב מֵעַל גּוּף שֶׁל דֻּגְמָנִית!

הָעֵינַיִם שֶׁל אִמָּא עָקְבוּ אַחֲרֵי כַּף יָדִי. בְּזָוִית הָעַיִן הֵצַצְתִּי אֵלֶיהָ וְרָאִיתִי שֶׁהִיא רוֹאָה עַל מָה אֲנִי מַצְבִּיעָה.

"אָהּ", הִיא פָּרְצָה בִּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל, "זוֹ הָאוֹרַחַת?"

"כֵּן", מִלְמַלְתִּי בִּמְבוּכָה.

"גָּלִי", אִמָּא הִמְשִׁיכָה לִצְחֹק, "מַה קָּרָה?"

"מַה קָּרָה?" סִנַּנְתִּי בְּכַעַס, מִפְּנֵי שֶׁהַצְּחוֹק שֶׁל אִמָּא נִשְׁמַע לִי מַרְגִּיז, "אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי?"

"כֵּן", הִיא הִנְהֲנָה, "אֶת מִי אֲנִי אֶשְׁאַל אִם לֹא אוֹתָךְ?"

"אֲבָל אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָךְ!" רָקַעְתִּי בָּרַגְלַיִם. "מִי הִכְנִיס אֶת הַיְּפֵהפִיָּה הַזֹּאת לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ? מִי תָּלָה אוֹתָהּ עַל הַמְקָרֵר שֶׁלָּנוּ, בְּאֶמְצַע הַמִּטְבָּח?"

"אֲנִי", אָמְרָה אִמָּא בְּשִׂיא הַשַּׁלְוָה.

"מָה?" הִתְחַלְחַלְתִּי.

"אֲנִי", הִיא חָזְרָה.

"אַתְּ?" הַקּוֹל שֶׁלִּי נִסְדַּק.

לְהַפְתָּעָתִי הָרַבָּה, אִמָּא הִנְהֲנָה וְגַם חִיְּכָה.

"לָמָּה?" פָּסַעְתִּי לְאָחוֹר. "לָמָּה עָשִׂית אֶת זֶה?"

"סְתָם", הָיְתָה תְּשׁוּבָתָהּ.

"סְתָם?" לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמִשְׁמַע אָזְנַי, "סְתָם תָּלִית עַל הַמְּקָרֵר תְּמוּנָה שֶׁל בַּחוּרָה צְעִירָה שֶׁנִּרְאֵית כְּמוֹ דֻּגְמָנִית מַבְטִיחָה? וְכֵיוָן שֶׁהַחִיּוּכִים שֶׁל אִמָּא עִצְבְּנוּ אוֹתִי נוֹרָא הִפְנֵיתִי לָהּ אֶת הַגַּב וְהִתְחַלְתִּי לָצֵאת מֵהַמִּטְבָּח, כְּאִלּוּ שָׁכַחְתִּי עַד כַּמָּה אֲנִי רְעֵבָה.

אִמָּא הָלְכָה בְּעִקְּבוֹתַי.

"אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה הַבַּיִת שֶׁלָּךְ", הִתְקַדַּמְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹן, "וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה הַמִּטְבָּח שֶׁלָּךְ, וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעַל הַמְקָרֵר שֶׁלָּךְ אַתְּ יְכוֹלָה לִתְלוֹת כָּל מַה שֶּׁבָּא לָךְ, וַאֲנִי נִשְׁבַּעַת לָךְ שֶׁלֹּא הָיִיתִי אוֹמֶרֶת אַף מִלָּה אִלּוּ חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה וְגִלִּיתִי עַל הַמְקָרֵר תְּמוּנָה שֶׁל נוֹף, אוֹ שֶׁל פְּרָחִים, אוֹ שֶׁל אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה..."

עָצַרְתִּי לְרֶגַע, מְמַלֵּאת אֶת הָרֵאוֹת בְּחַמְצָן.

"גָּלִי, אוּלַי תֵּרָגְעִי?" אִמָּא נִצְּלָה אֶת הַהֲפוּגָה כְּדֵי לְהַשְׁחִיל שְׁאֵלָה.

"לָמָּה שֶׁאֲנִי אֵרָגַע?" הִתְקוֹמַמְתִּי. "לָמָּה אֲנִי צְרִיכָה לַחְזֹר מִבֵּית־הַסֵּפֶר, לְהִכָּנֵס לַמִּטְבָּח וּלְהִתָּקֵל בִּתְמוּנָה מַקְסִימָה שֶׁל בַּחוּרָה שֶׁנִּרְאֵית כְּמוֹ דֻּגְמָנִית?" וּבַלֵּב שֶׁלִּי הוֹסַפְתִּי, שֶׁאִלּוּ שָׁמַעְתִּי שֶׁאַבָּא הֶחְלִיט לִתְלוֹת אֶת הַדֻּגְמָנִית הַיְּפֵהפִיָּה הַזֹּאת עַל הַמְּקָרֵר זֶה לֹא הָיָה מַרְגִּיז אוֹתִי פָּחוֹת, אֲבָל זֶה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר הֶגְיוֹנִי.

"אָז לָמָּה תָּלִית אֶת הָאוֹרַחַת־פּוֹרַחַת הַזֹּאת עַל הַמְקָרֵר בַּמִּטְבָּח שֶׁלָּנוּ, כְּאִלּוּ שֶׁהִיא חֵלֶק מֵהַמִּשְׁפָּחָה?" הֵטַחְתִּי בָּהּ. "וְלָמָּה כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָךְ לָמָּה צֵרַפְתְּ אוֹתָהּ לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁעָשִׂית אֶת זֶה סְתָם?"

"אוּף, כַּמָּה שְׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לָךְ", אִמָּא נֶאֶנְחָה.

עָצַרְתִּי בַּסָּלוֹן וְהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַסַּפָּה. גַּם כְּדֵי לִרְמֹז לָהּ שֶׁאֲנִי מְחַכָּה לִתְשׁוּבָה, וְגַם כְּדֵי לְהַבְהִיר לָהּ שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁאֲנִי רְעֵבָה וַעֲיֵפָה אֵין לִי שׁוּם כַּוָּנָה לְהִכָּנֵס לַמִּטְבָּח וְשׁוּב לִמְצֹא אֶת עַצְמִי מוּל הַחֲתִיכָה בְּגִ'ינְס וְקוּקוּ שׁוֹבָב.

אִמָּא הִתְיַשְּׁבָה מוּלִי, בַּכֻּרְסָה הַבּוֹדֶדֶת, מָתְחָה אֶת רַגְלֶיהָ וְאָמְרָה: "גָּלִי, לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁהַתְּמוּנָה תִּגְרֹם לָךְ לְהִתְרַגְּשׁוּת כָּל־כָּךְ גְּדוֹלָה".

שָׁתַקְתִּי, מְחַכָּה לְהֶמְשֵׁךְ.

"אִם הַתְּמוּנָה הַזֹּאת כָּל־כָּךְ מַפְרִיעָה לָךְ אֲנִי יְכוֹלָה לְהוֹרִיד אוֹתָהּ מֵהַמְקָרֵר", הִיא הִצִּיעָה.

שִׁלַּבְתִּי אֶת הַיָּדַיִם עַל הֶחָזֶה.

"אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֲנִי אוֹרִיד אוֹתָהּ?" הִיא שָׁאֲלָה.

"אֲנִי אֶשְׂמַח אִם הַתְּמוּנָה הַזֹּאת תָּעוּף מֵהַבַּיִת שֶׁלָּנוּ כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר", אָמַרְתִּי, "אֲבָל יוֹתֵר חָשׁוּב לִי לְהָבִין לָמָּה הֶחְלַטְתְּ לִתְלוֹת אוֹתָהּ עַל הַמְקָרֵר".

"אָז אוּלַי כְּדַאי שֶׁקֹּדֶם אֲנִי אוֹרִיד אוֹתָהּ וְאַחֲרֵי זֶה נְדַבֵּר?" אִמָּא הִמְשִׁיכָה לְהִתְפַּתֵּל.

"לֹא", הֵנַדְתִּי רֹאשִׁי לִשְׁלִילָה. "אֲנִי רוֹצָה שֶׁקֹּדֶם תַּסְבִּירִי לִי לָמָּה הִכְנַסְתְּ אוֹתָהּ לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ וְלָמָּה תָּלִית אוֹתָהּ עַל הַמְקָרֵר בַּמִּטְבָּח".

אִמָּא כִּוְּצָה מִצְחָהּ וּלְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁאֲנִי מְזַהָה בּוֹ קֶמֶט חָדָשׁ.

"אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת", הוֹסַפְתִּי. "לֹא רוֹצָה וְלֹא דּוֹרֶשֶׁת, אֶלָּא מְבַקֶּשֶׁת".

הִיא הִתְבַּצְּרָה בִּשְׁתִיקָתָהּ.

"תַּסְבִּירִי לִי", חָזַרְתִּי בְּקוֹל רַךְ. "בְּבַקָּשָׁה".

מָה, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי תְּמוּנַת הַדֻּגְמָנִית מִסְתַּתֵּר אֵיזֶשֶׁהוּ סוֹד? מַשֶּׁהוּ שֶׁאָסוּר לָהּ לְגַלּוֹת? אוּלַי הַיְּפֵהפִיָּה הַזֹּאת הִיא חֲבֶרְתּוֹ הַחֲדָשָׁה שֶׁל אַבָּא? וְאוּלַי זוֹ מִישֶׁהִי שֶׁהוּא אָהַב פַּעַם, מִזְּמַן־מִזְּמַן, הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁהִכִּיר אֶת אִמָּא וְצָעַד אִתָּהּ לְעֵבֶר הַחֻפָּה?

אֲבָל אִם הַתְּמוּנָה הַזֹּאת קְשׁוּרָה, בְּאֵיזוֹשֶׁהִי צוּרָה, לְאַבָּא - אָז לָמָּה אִמָּא הֶחְלִיטָה לִתְלוֹת אוֹתָהּ עַל הַמְּקָרֵר, בְּאֶמְצַע הַמִּטְבָּח?