גלי והחצ'קון הראשון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גלי והחצ'קון הראשון

גלי והחצ'קון הראשון

ספר מודפס

עוד על הספר

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

נושאים

ניתן למצוא גם ב -

תקציר

באמצע השיעור ענת שאלה אותי: "מה יש לך על הלחי?" והרמתי את היד כדי לנגב. רק בהפסקה, כשנכנסתי לשירותים ונעמדתי מול הראי, גיליתי שבמרחק אצבע וחצי מהשפתיים ביצבץ לו אורח לא רצוי ולא מזוהה: פצעון אדום עם ראש לבן. כמה קטן - ככה לא יפה.
 
נבהלתי. זה חצ'קון? זה סימן שנכנסתי לגיל ההתבגרות? האם בקרוב כל הפרצוף שלי יתמלא?
דפנה, אחותי הגדולה, לא עזרה לי להתמודד. וגם הביקור אצל רופא עור בעל שם לא הצליח לנחם. ידעתי שאם הפצע לא יעבור בעזרת משחה יצטרכו להשתמש במחט...
אבל הפצעון הזה, שכל כך רציתי להיפטר ממנו, גם לימד אותי הרבה. הוא גרם לי לחשב, לחפש ולהרהר. יכול להיות שזה מה שנקרא "להתבגר"?
 
סמדר שיר-סידי כתבה ספרים רבים לבני נוער ולילדים. בהוצאת "ידיעות אחרונות" ראו אור: העשירי, רוני פוני, כל צבעי הקשת, אלף-בית של בית הספר, ילדי אא"א, כחול ולבן ועוד.

פרק ראשון

1
 
הַאִם אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה
טָבְעָה בָּאַסְלָה?
 
אֶת הַפִּצְעוֹן הַקָּטָן שֶׁצָּמַח לִי עַל הַלֶּחִי הַיְּמָנִית, לְיַד הַפֶּה, הָיִיתִי מְגַלָּה מִזְּמַן אִלּוּ הָיָה לִי אֹפִי אַחֵר.
אִלּוּ הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁכָּל בֹּקֶר מִתְעוֹרֶרֶת, קוֹפֶצֶת מֵהַמִּטָּה, רָצָה לַמַּרְאָה, בּוֹחֶנֶת אֶת תָּוֵי פָּנֶיהָ וּבוֹדֶקֶת שֶׁהִיא מֻשְׁלֶמֶת, וַדַּאי הָיִיתִי שָׂמָה לֵב שֶׁבְּמֶרְחַק אֶצְבַּע וָחֵצִי מֵהַשְּׂפָתַיִם מְבַצְבֵּץ לוֹ אוֹרֵחַ לֹא רָצוּי וְלֹא מְזֹהֶה: פִּצְעוֹן אָדֹם עִם רֹאשׁ לָבָן. כַּמָּה קָטָן - כָּכָה לֹא יָפֶה.
אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֲנִי לֹא יַלְדָּה שֶׁגָּרָה מוּל הָרְאִי כְּמוֹ דַּפְנָה, אֲחוֹתִי...
דַּפְנָה, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, מְבַלָּה שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת מוּל הַפַּרְצוּף שֶׁל עַצְמָהּ. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהַבַּיִת עַל גַּלְגַּלִּים וְכֻלָּם מְמַהֲרִים, הִיא מִסְתַּגֶּרֶת בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה וְתוֹפֶסֶת אוֹתוֹ לְרֶבַע שָׁעָה.
"דַּפְנָה", אֲנִי דּוֹפֶקֶת עַל הַדֶּלֶת בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה, "נִתְקַעְתְּ?"
"לֹא", הִיא עוֹנָה, "אֲנִי עֲסוּקָה".
אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עַל הַקִּיר, מְחַכָּה וְאַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת שׁוּב דּוֹפֶקֶת.
"דַּפְנָה, נָפַלְתְּ לָאַסְלָה? טָבַעְתְּ?"
"גִּיחִי גִּיחִי", הִיא רוֹטֶנֶת מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַנְּעוּלָה. "לָמָּה שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְ'אֶרֶץ נֶהְדֶּרֶת'? אַתְּ בַּדְרָנִית הַשָּׁנָה".
אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת מִכָּאן לְשָׁם, מְחַכָּה וּמִתְאַפֶּקֶת. וְשׁוּב דּוֹפֶקֶת.
"דַּפְנָה, הַכֹּל בְּסֵדֶר?"
"לֹא", הִיא מְהַמְהֶמֶת, "אֲנִי עוֹד לֹא מוּכָנָה".
"אֲבָל דַּפְנָה", אֲנִי מִתְעַצְבֶּנֶת, "אַתְּ לֹא הַיְּחִידָה שֶׁחַיֶּבֶת לְהִתְאַרְגֵּן לְבֵית הַסֵּפֶר!"
בְּתֹם דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת כְּנֶצַח הוֹד מַעֲלָתָהּ פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת.
"בְּבַקָּשָׁה", הִיא יוֹצֵאת לַמִּסְדְּרוֹן, "הָאַמְבַּטְיָה עוֹמֶדֶת לְשֵׁרוּתֵךְ. עַכְשָׁו אַתְּ מְרֻצָּה?"
"לֹא", אֲנִי מְעַקֶּמֶת אֶת הָאַף, "בִּגְלָלֵךְ אֲנִי אֲאַחֵר!"
"מָה אֲנִי אֲשֵׁמָה שֶׁלּוֹקֵחַ לִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן לְהִסְתָּרֵק?" הִיא מַתְרִיסָה.
אִמָּא שׁוֹמַעַת אֶת הַקּוֹלוֹת וּמַגִּיעָה. וּכְמוֹ תָּמִיד, הִיא מְנַסָּה לְפַשֵּׁר.
"דַּפְנָה", אוֹמֶרֶת אִמָּא לְבִתָּהּ הַבְּכוֹרָה, "אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לְהִסְתָּרֵק בָּאַמְבַּטְיָה. אַתְּ יְכוֹלָה לָקַחַת אֶת הַמַּסְרֵק וְהַמִּבְרֶשֶׁת לַחֶדֶר שֶׁלָּךְ, יֵשׁ שָׁם מַרְאָה עֲנָקִית".
"לָמָּה שֶׁאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה?" אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה מִתַּמֶּמֶת. הִיא אַלּוּפָה בִּלְשַׂחֵק אֶת זוֹ שֶׁלֹּא מְבִינָה.
"כְּדֵי שֶׁגַּם גָּלִי וּבֵּן יוּכְלוּ לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם", מַסְבִּירָה לָהּ אִמָּא בְּקוֹל נָעִים וְרַךְ. "הֵם לֹא יְכוֹלִים לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם בַּחֲדָרִים שֶׁלָּהֶם. כְּדֵי לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם צָרִיךְ כִּיּוֹר וּמַיִם. אָז מָחָר תִּסְתָּרְקִי בַּחֶדֶר, בְּסֵדֶר?"
"בְּסֵדֶר", דַּפְנָה מַפְטִירָה.
אֲבָל עַד לְבֹקֶר הַמָּחֳרָת הַכֹּל נִשְׁכָּח וְהִיא שׁוּב מִשְׁתַּלֶּטֶת עַל הָאַמְבַּטְיָה לְרֶבַע שָׁעָה.
דַּפְנָה, אֲחוֹתִי, הִיא לֹא הַיְּחִידָה שֶׁבּוֹחֶנֶת אֶת עַצְמָהּ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם לִפְנֵי כָּל יְצִיאָה מֵהַבַּיִת. גַּם עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, הוֹלֶכֶת בְּדַרְכָּהּ. בְּשֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת בַּצֹּמֶת וּמְחַכָּה לְעֲנָת, שֶׁאַף פַּעַם לֹא מַגִּיעָה בַּזְּמַן, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִיא מְאַחֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עָלֶיהָ לְהַתְאִים אֶת צֶבַע הַגּוּמִיּוֹת שֶׁל הַקּוּקִיּוֹת לְצֶבַע הַחֻלְצָה. עַד כְּדֵי כָּךְ הִיא מַקְפִּידָה.
"גָּלִי, אַל תִּשְׁאֲלִי מַה קָּרָה", אוֹמֶרֶת עֲנָת כְּשֶׁהִיא מַגִּיעָה לַצֹּמֶת, נוֹשֶׁפֶת וּמִתְנַשֶּׁפֶת. "הַבֹּקֶר לָבַשְׁתִּי חֻלְצָה כְּתֻמָּה, אָז הָפַכְתִּי אֶת הַבַּיִת וְחִפַּשְׂתִּי גּוּמִיּוֹת כְּתֻמּוֹת... וְלֹא מָצָאתִי... כֻּלָּן נֶעֶלְמוּ כְּאִלּוּ שֶׁבָּלְעָה אוֹתָן הָאֲדָמָה".
"יָכֹלְתְּ לֶאֱסֹף אֶת הַשֵּׂעָר עִם גּוּמִיּוֹת אֲדֻמּוֹת", אֲנִי מְעִירָה.
"גָּלִי!" הִיא נֶעֱצֶרֶת כְּשֶׁעַל פָּנֶיהָ תַּדְהֵמָה. "גּוּמִיּוֹת אֲדֻמּוֹת וְחֻלְצָה כְּתֻמָּה?"
"כֵּן", אֲנִי מְהַנְהֶנֶת.
"לֹא!" הִיא מוֹחָה בְּתֹקֶף, "כָּתֹם וְאָדֹם לֹא הוֹלְכִים בְּיַחַד!"
"אֲבָל מִי אָמַר שֶׁחַיָּבִים לְהַתְאִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁל הַקּוּקִיּוֹת לַצֶּבַע שֶׁל הַחֻלְצָה?" אֲנִי מַקְשָׁה.
"מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת 'מִי אָמַר'? אֲנִי אָמַרְתִּי!" פּוֹסֶקֶת עֲנָת. "אֲנִי!"
"עֲנָתִי", אֲנִי אוֹחֶזֶת בִּזְרוֹעָהּ וְגוֹרֶרֶת אוֹתָהּ לְעֵבֶר בֵּית הַסֵּפֶר, "אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל אוֹתָךְ מַשֶּׁהוּ אִישִׁי?"
הִיא שׁוּב נֶעֱצֶרֶת. בְּאֶמְצַע הַצֹּמֶת. כְּאִלּוּ שֶׁהַשָּׁעָה לֹא רֶבַע לִשְׁמוֹנֶה וּכְאִלּוּ שֶׁהַפַּעֲמוֹן שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר יְחַכֶּה לָהּ עַד שֶׁהִיא תִּתְיַשֵּׁב בַּכִּתָּה.
"מַשֶּׁהוּ אִישִׁי?" הִיא מִתְלַבֶּטֶת. "אַתְּ יְכוֹלָה לְנַסּוֹת. אֲנִי לֹא מַבְטִיחָה לַעֲנוֹת".
"אָז אַל תַּבְטִיחִי", אֲנִי מְחַיֶּכֶת אֶל חֲבֶרְתִּי, "אֲבָל תַּגִּידִי לִי אֶת הָאֱמֶת: אַתְּ גַּם מַתְאִימָה אֶת צֶבַע הַחֻלְצָה לַצֶּבַע שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים?"
חִיּוּךְ רָחָב נִפְרַשׂ אָז עַל שְׂפָתֶיהָ שֶׁל חֲבֶרְתִּי הַטּוֹבָה. אִלּוּ עֲנָת יָדְעָה שֶׁהַשְּׂפָתַיִם שֶׁלָּהּ וְרֻדּוֹת אוּלַי הִיא הָיְתָה מִתְחַלְחֶלֶת וְטוֹעֶנֶת שֶׁאָסוּר לְשַׁלֵּב בֵּין הַוָּרֹד שֶׁל הַפֶּה לְבֵין הַכָּתֹם שֶׁל הַחֻלְצָה וְשֶׁל הַקּוּקִיּוֹת.
"בּוֹאִי", אֲנִי מְזָרֶזֶת אוֹתָהּ וְגַם לָהּ אֲנִי מַצִּיעָה פְּשָׁרָה. "אוּלַי כְּדַאי שֶׁמָּחָר בַּבֹּקֶר תִּלְבְּשִׁי חֻלְצָה לְבָנָה".
"לָמָּה?" הִיא תּוֹהָה.
"לָבָן הוּא צֶבַע שֶׁמִּשְׁתַּלֵּב עִם כָּל הַצְּבָעִים", אֲנִי מְנַסָּה לְחַקּוֹת אֶת הַטּוֹן הָרַךְ וְהַנָּעִים שֶׁבּוֹ אִמָּא שֶׁלִּי מְדַבֶּרֶת אֶל אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה. "אִם תִּלְבְּשִׁי חֻלְצָה לְבָנָה לֹא תִּצְטָרְכִי לְבַזְבֵּז זְמַן יָקָר בְּחִפּוּשׂ אַחַר גּוּמִיּוֹת בְּצֶבַע מְיֻחָד".
אֲבָל עֲנָת מְנִידָה רֹאשָׁהּ לִשְׁלִילָה, וּשְׁתֵּי הַקּוּקִיּוֹת שֶׁלָּהּ רוֹקְדוֹת עַל עָרְפָּהּ כְּשֶׁהִיא טוֹעֶנֶת שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם כַּוָּנָה לִלְבֹּשׁ חֻלְצָה לְבָנָה לְבֵית הַסֵּפֶר מִפְּנֵי שֶׁ"לָּבָן זֶה צֶבַע חֲגִיגִי, וַאֲנִי לוֹבֶשֶׁת חֻלְצָה לְבָנָה רַק כְּשֶׁמְּאַרְגְּנִים לָנוּ אֵיזֶה טֶקֶס".
"בְּסֵדֶר", אֲנִי מִתְרַכֶּכֶת, "אָז אַל תִּלְבְּשִׁי חֻלְצָה לְבָנָה, תִּלְבְּשִׁי חֻלְצָה צִבְעוֹנִית, אֲבָל תַּאַסְפִי אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁלָּךְ בְּגוּמִיּוֹת לְבָנוֹת. הֲרֵי לָבָן הוֹלֵךְ עִם כָּל צֶבַע, נָכוֹן?"
"זֶה רַעְיוֹן!" עֲנָת מִתְלַהֶבֶת וּמַבְטִיחָה לִי שֶׁזֶּה מַה שֶּׁהִיא תַּעֲשֶׂה. הִיא גַּם מַבְטִיחָה שֶׁמָּחָר הִיא תַּגִּיעַ בַּזְּמַן לִנְקֻדַּת הַמִּפְגָּשׁ שֶׁלָּנוּ, בַּצֹּמֶת, אֲבָל אֵין לִי סָפֵק שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה. מָחָר בַּבֹּקֶר בֶּטַח תָּצוּץ אֶצְלָהּ בְּעָיָה אַחֶרֶת שֶׁקְּשׁוּרָה בְּהַתְאָמַת צְבָעִים אוֹ שֶׁיִּהְיֶה עָלֶיהָ לְהִתְעַכֵּב מוּל הַמַּרְאָה בְּנִסָּיוֹן נוֹאָשׁ לְהַחְלִיק תַּלְתַּל סוֹרֵר.
"עֲנָת", אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם, "אַתְּ הוֹלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר! לַכִּתָּה! לֹא לִתְצוּגַת אָפְנָה!"
"אָז מָה?" הִיא דּוֹחָה אֶת הַבִּקֹּרֶת, "גַּם כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת מְסֻדֶּרֶת! מָה, אַתְּ לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת יָפָה?"
זֶה מַה שֶּׁעֲנָת שָׁאֲלָה אוֹתִי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהּ כִּמְעַט אִחַרְנוּ לַכִּתָּה. כֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁמַעְנוּ אֶת צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן הִתְחַלְנוּ לָרוּץ מַהֵר וְלֹא יָכֹלְנוּ לְדַבֵּר, אֲבָל הַשְּׁאֵלָה שֶׁלָּהּ נִתְקְעָה לִי בָּרֹאשׁ. נִתְקְעָה - וְלֹא יָצְאָה. בְּהַפְסָקַת עֶשֶׂר, כְּשֶׁהוֹצֵאנוּ אֶת הַסֶּנְדְוִיצִ'ים מֵהַתִּיקִים, אָמַרְתִּי לַעֲנָת שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לְיָדִי: "זֶה לֹא שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת יָפָה..."
"גָּלִי", הִיא נָעֲצָה בִּי עֵינֵי עֵגֶל, "עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת?"
"עַל מַה שֶּׁשָּׁאַלְתְּ אוֹתִי בַּבֹּקֶר, בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר..."
"אָה!" הִיא נָעֲצָה אֶת הַשִּׁנַּיִם שֶׁלָּהּ בִּפְרוּסַת הַלֶּחֶם, "עַכְשָׁו נִזְכַּרְתְּ?"
"זֶה לֹא שֶׁעַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי", גַּם אֲנִי נָגַסְתִּי. "אַתְּ שָׁאַלְתְּ וְלֹא הִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת, אֲבָל לֹא שָׁכַחְתִּי".
"אֲנִי שָׁאַלְתִּי? מַה שָּׁאַלְתִּי?" הִיא לָעֲסָה.
לֹא הִמְשַׁכְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה מִפְּנֵי שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ כְּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר. אוּלַי הָיִיתִי מִתְעַקֶּשֶׁת לְדַבֵּר עַל יֹפִי אִלּוּ הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁבּוֹדֶקֶת אֶת עַצְמָהּ בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת וְשֶׁבְּכָל מַצָּב מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהֵרָאוֹת זוֹהֶרֶת, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֲנִי לֹא כָּזֹאת סִיַּמְתִּי לֶאֱכֹל וְיָצָאתִי לֶחָצֵר. כַּמָּה בָּנוֹת מֵהַכִּתָּה הִתְאַמְּנוּ בְּרִקּוּדֵי עַם לִקְרַאת הַהַרְקָדָה שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי וּמִיכַל הִזְמִינָה אוֹתִי לְהִצְטָרֵף לַמַּעְגָּל, אֲבָל הֶעֱדַפְתִּי לָשֶׁבֶת בַּצַּד, עַל הַסַּפְסָל. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לִטְּפוּ לִי אֶת הַגַּב כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי עַל הַמִּשְׁקָל שֶׁיֵּשׁ לַהוֹפָעָה הַחִיצוֹנִית בַּסְּפָרִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת.
'גָּלִי, אַתְּ לֹא בְּסֵדֶר', נָזַפְתִּי בְּעַצְמִי. 'אַף פַּעַם לֹא כָּתַבְתְּ עַל הַיַּלְדָּה הֲכִי יָפָה'.
'אָז מָה?' קוֹל פְּנִימִי הִתְקוֹמֵם בְּתוֹכִי כְּשֶׁהַכְּרִיכוֹת שֶׁל הַסְּפָרִים שֶׁלִּי רָצוּ מוּל עֵינַי, כְּמוֹ בְּסֶרֶט נָע. אָמְנָם אֲנִי לֹא נוֹהֶגֶת לַעֲמֹד שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת מוּל הָרְאִי, אֲבָל הַסְּפָרִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת הֵם כְּמוֹ הָרְאִי שֶׁלִּי. הֵם מְשַׁקְּפִים אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת וּמַרְגִּישָׁה. אִם אַף פַּעַם לֹא הִקְדַּשְׁתִּי סֵפֶר, וַאֲפִלּוּ לֹא פֶּרֶק, לַיַּלְדָּה הֲכִי יָפָה בַּגַּן אוֹ הֲכִי יָפָה בַּכִּתָּה זֶה מִפְּנֵי שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלִּי הַשֵּׂכֶל וְהָאֹפִי יוֹתֵר חֲשׁוּבִים מֵהַיֹּפִי וּזְכוּתִי לַחְשֹׁב כָּךְ.
אֵין לִי שׁוּם בְּעָיָה שֶׁהַיַּלְדָּה הֲכִי יָפָה בַּגַּן, בַּכִּתָּה, בַּשְּׁכוּנָה, בָּאָרֶץ, בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן וּבְכָל הַגְּלוֹבּוּס תִּכְתֹּב סֵפֶר עַל עוֹלָמָהּ וְעַל מַה שֶּׁהִיא חוֹשֶׁבֶת וּמַרְגִּישָׁה. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי, בְּאֹפֶן אִישִׁי, לֹא כָּל כָּךְ אֶתְעַנְיֵן לִקְרֹא אֵיךְ הִיא מְעַצֶּבֶת שְׂמָלוֹת וְאֵיךְ הִיא קוֹלַעַת צַמּוֹת, אֲבָל בָּטוּחַ שֶׁגַּם לְסֵפֶר כָּזֶה יִהְיוּ קוֹרְאוֹת רַבּוֹת.
זֶה מַה שֶּׁטּוֹב בִּסְפָרִים, סִכַּמְתִּי, כְּשֶׁהַצִּלְצוּל הַמֻּכָּר חָתַם אֶת הַהַפְסָקָה. הַמִּבְחָר גָּדוֹל וּמְגֻוָּן, וְכָל אֶחָד יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר לְסֵפֶר שֶׁמְּעַנְיֵן אוֹתוֹ, שֶׁמְּדַבֵּר אֵלָיו, וְשֶׁכּוֹבֵשׁ אוֹתוֹ כְּאִלּוּ שֶׁהַסּוֹפֵר כָּתַב וְדִבֵּר מִגְּרוֹנוֹ.
אֲבָל כְּשֶׁהִשְׁתַּלַּבְתִּי בְּתוֹךְ הַגּוּשׁ הַצָּפוּף וְהַקּוֹלָנִי שֶׁל הַתַּלְמִידִים שֶׁצָּבְאוּ עַל פֶּתַח הַבִּנְיָן עָבְרָה בִּי הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאוּלַי אֲנִי טוֹעָה. שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת הַחַיִּים בִּשְׁנֵי צְבָעִים, שָׁחֹר וְלָבָן, כְּאִלּוּ שֶׁקַּיָּמוֹת רַק שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת - אוֹ שֶׁאַתְּ סוֹגֶדֶת לְיֹפִי אוֹ שֶׁאַתְּ מִתְעַלֶּמֶת מִמֶּנּוּ לַחֲלוּטִין - בְּשָׁעָה שֶׁהַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים מֻרְכָּבִים מֵהַרְבֵּה יוֹתֵר גְּוָנִים, נְטִיּוֹת וּרְצוֹנוֹת.
וְלָקַחְתִּי אֶת עַצְמִי בְּתוֹר דֻּגְמָה. אָמְנָם אֲנִי לֹא מִתְנַהֶגֶת כְּמוֹ דַּפְנָה, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, שֶׁכָּל בֹּקֶר מִסְתַּגֶּרֶת בָּאַמְבַּטְיָה לְרֶבַע שָׁעָה וְלֹא נִפְרֶדֶת מֵהָרְאִי עַד שֶׁהִיא מְוַדֵּאת שֶׁכָּל שַׂעֲרָה עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, וַאֲנִי גַּם לֹא מִתְנַהֶגֶת כְּמוֹ עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא תָּעֵז לָצֵאת מִבֵּיתָהּ לִפְנֵי שֶׁהִתְאִימָה אֶת צֶבַע הַקּוּקִיּוֹת לְצֶבַע הַחֻלְצָה, אֲבָל הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי לֹא עוֹשָׂה שְׁמִינִיּוֹת בָּאֲוִיר כְּדֵי לְהֵרָאוֹת יָפָה וְזוֹהֶרֶת לֹא אוֹמֶרֶת שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת מְכֹעֶרֶת. חָשׁוּב לִי לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים נְקִיִּים. בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ עָלַי לְהַגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר בְּחֻלְצָה לְבָנָה אֲנִי אַקְפִּיד שֶׁהִיא תִּהְיֶה מְגֹהֶצֶת...
זֶה שְׁבִיל הַזָּהָב שֶׁלִּי, וּלְפִי דַּעְתִּי זֶה הַמֶּסֶר שֶׁחָשׁוּב לְהַעֲבִיר בַּסִּפּוּר אוֹ בַּסֵּפֶר. כָּל אֶחָד יָכוֹל לִבְחֹר לְעַצְמוֹ אֶת שְׁבִיל הַזָּהָב שֶׁלּוֹ, אֶת סֻלַּם הָעֲדִיפֻיּוֹת שֶׁלּוֹ וְאֶת הַמִּשְׁקָל שֶׁהוּא בּוֹחֵר לְהַעֲנִיק לַתְּחוּמִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים, שֶׁלֹּא מֻרְכָּבִים מִשָּׁחֹר וְלָבָן, אֶלָּא מִכָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.
בַּדֶּרֶךְ לַכִּתָּה הִתְחַלְתִּי לְהַרְגִּישׁ שֶׁמְּדַגְדֵּג לִי בָּאֶצְבָּעוֹת. זֶה מַה שֶּׁתָּמִיד קוֹרֶה לִי כְּשֶׁלְּפֶתַע פִּתְאוֹם מַבְזִיק בִּי רַעְיוֹן. בְּבַת אַחַת אֲנִי הוֹפֶכֶת לְחַסְרַת מְנוּחָה. לֹא בָּא לִי לְהִכָּנֵס לַכִּתָּה וְלִפְתֹּחַ אֶת הַמַּחְבֶּרֶת. אֲנִי רוֹצָה לָשֶׁבֶת בַּחֶדֶר שֶׁלִּי, מוּל הַמַּחְשֵׁב, וְלָתֵת לָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי לָנוּעַ עַל הַמִּקְלֶדֶת...
'סַבְלָנוּת, גָּלִי', הִטַּפְתִּי לְעַצְמִי. 'חַכִּי. הַמַּחְשֵׁב לֹא יִבְרַח לְשׁוּם מָקוֹם'.
כַּמָּה שֶׁקַּל לְהַגִּיד אֶת זֶה וְכַמָּה שֶׁקָּשֶׁה לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה. סַבְלָנוּת לֹא קוֹנִים בַּמַּכֹּלֶת וְגַם לֹא בַּקַּנְיוֹן. וּכְשֶׁרַעְיוֹן טָרִי נִצָּת בְּמֹחִי וּמְדַגְדֵּג לִי בָּאֶצְבָּעוֹת אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת הַכֹּל - חוּץ מִלְּחַכּוֹת.
אֵין בְּרֵרָה, נֶאֱלַצְתִּי לְהֵרָגַע. הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא שֶׁלִּי, פָּתַחְתִּי אֶת הַיַּלְקוּט, הוֹצֵאתִי אֶת חוֹבֶרֶת חֶשְׁבּוֹן וְתָלִיתִי אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלִּי בַּלּוּחַ כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי כְּבָר מוּכָנָה לִתְחִלַּת הַשִּׁעוּר. זֶה מַה שֶּׁאֲנִי נוֹהֶגֶת לַעֲשׂוֹת בְּשִׁעוּרִים מְשַׁעַמְמִים אוֹ כְּשֶׁהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי נוֹדְדוֹת לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. הַמּוֹרִים בְּטוּחִים שֶׁאִם אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עֲלֵיהֶם וְעַל הַלּוּחַ זֶה סִימָן שֶׁאֲנִי מְרֻכֶּזֶת, וּבְעֶצֶם זֶה בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ. כְּכָל שֶׁאֲנִי נִרְאֵית יוֹתֵר מְרֻתֶּקֶת זֶה סִימָן שֶׁאֲנִי יוֹתֵר מְרַחֶפֶת.
"מַה פִּתְאוֹם הוֹצֵאת אֶת חוֹבֶרֶת חֶשְׁבּוֹן?" שָׁאֲלָה אוֹתִי עֲנָת. "עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ שִׁעוּר מוֹלֶדֶת".
"הִתְבַּלְבַּלְתִּי", סִנַּנְתִּי וְשׁוּב הִתְכּוֹפַפְתִּי לְעֵבֶר הַיַּלְקוּט. לַמּוֹרָה לְמוֹלֶדֶת קוֹרְאִים לִיאוֹרָה, הִיא מוֹרָה חֲדָשָׁה בְּבֵית הַסֵּפֶר וְכָל שִׁעוּר שֶׁלָּהּ נִפְתָּח בְּחִידוֹן. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּכְנְסָה לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ וְשָׁאֲלָה בְּקוֹל צַיְצָנִי: "תַּלְמִידִים יְקָרִים, אוּלַי תּוּכְלוּ לְגַלּוֹת לִי הֵיכָן שׁוֹכֵן מוֹשָׁב יָצִיץ?" פָּרַצְנוּ בִּצְחוֹק. חָשַׁבְנוּ שֶׁהִיא עוֹבֶדֶת עָלֵינוּ. לֹא הֶאֱמַנּוּ שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ מָקוֹם כָּזֶה, וְהִמְשַׁכְנוּ לְגַחֵךְ גַּם כְּשֶׁלִּיאוֹרָה הֶרְאֲתָה לָנוּ שֶׁהַשֵּׁם יָצִיץ מוֹפִיעַ בַּשְּׁפֵלָה, דְּרוֹמִית לְרַמְלָה. מֵאָז כְּבָר הִתְרַגַּלְנוּ לַחִידוֹנִים שֶׁל לִיאוֹרָה, לַשֵּׁמוֹת הַמּוּזָרִים שֶׁהִיא שׁוֹלֶפֶת וּלְאַנְחוֹת הָעֶצֶב שֶׁבּוֹקְעוֹת מִגְּרוֹנָהּ בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא מְגַלָּה עַד כַּמָּה אֲנַחְנוּ לֹא בְּקִיאִים בַּמַּפָּה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיָּפָה.
הָאֲנָחוֹת שֶׁל הַמּוֹרָה לְמוֹלֶדֶת לֹא מַצְחִיקוֹת אוֹתִי. כָּל אֲנָחָה מְעִידָה עַל חֹר בַּהַשְׂכָּלָה וְדוֹחֶפֶת אוֹתִי לְהִתְעַמֵּק בַּמַּפָּה וּלְשַׁנֵּן כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר שֵׁמוֹת שֶׁל מְקוֹמוֹת וַאֲתָרִים עַד לַחִידוֹן הַבָּא, אֲבָל לַמְרוֹת שֶׁלִּיאוֹרָה עוֹד לֹא נִכְנְסָה לַכִּתָּה שִׁחְרַרְתִּי אֲנָחָה. אִם זֶה שִׁעוּר מוֹלֶדֶת, וְאִם גַּם הַפַּעַם הוּא יִפָּתַח בְּחִידוֹן, לֹא אוּכַל לְבַצֵּעַ אֶת הַטְּרִיק שֶׁלִּי - לִתְלוֹת אֶת הָעֵינַיִם בַּלּוּחַ וּלְהִתְחַזּוֹת לִמְרֻכֶּזֶת כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַפְלִיג בַּמַּחְשָׁבוֹת.
"גָּלִי, מַה יֵּשׁ לָךְ?" עֲנָת שָׁאֲלָה.
"מַה יֵּשׁ לִי?" מָשַׁכְתִּי בַּכְּתֵפַיִם. "שׁוּמְדָבָר".
"זֶה לֹא שׁוּמְדָבָר", זָרְקָה אֵלַי עֲנָת, כְּשֶׁהוֹצִיאָה אֶת מַחְבֶּרֶת מוֹלֶדֶת מִיַּלְקוּטָהּ וְהִנִּיחָה אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן.
"סְתָם הִתְבַּלְבַּלְתִּי", אָמַרְתִּי. "כָּל אֶחָד יָכוֹל לִטְעוֹת, לֹא?" אָמְנָם עֲנָת הִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, אֲבָל אֲפִלּוּ לָהּ לֹא רָצִיתִי לְגַלּוֹת שֶׁאִם הוֹצֵאתִי מַחְבֶּרֶת חֶשְׁבּוֹן בִּמְקוֹם מַחְבֶּרֶת מוֹלֶדֶת זֶה לֹא "שׁוּמְדָבָר" וְגַם לֹא "סְתָם" - זֶה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי כְּבָר רִחֲפוּ לְעֵבֶר הַשּׁוּרוֹת שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב. אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת לְשַׁתֵּף אַף אֶחָד בַּדְּבָרִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת. כְּשֶׁאֲנִי מְסַיֶּמֶת לִכְתֹּב אֵין לִי שׁוּם בְּעָיָה לְהַרְאוֹת - לְהֶפֶךְ, הַסְּפָרִים יוֹצְאִים לָאוֹר בְּתִקְוָה שֶׁיַּגִּיעוּ אֶל כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר קוֹרְאִים וְקוֹרְאוֹת - אֲבָל כָּל עוֹד הָרַעְיוֹנוֹת מִתְבַּשְּׁלִים בְּתוֹכִי, בַּדִּמְיוֹן וּבַבֶּטֶן, אֲנִי מַעֲדִיפָה לִשְׁמֹר אוֹתָם בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת.
"לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְחוֹבֶרֶת חֶשְׁבּוֹן", אָמְרָה עֲנָת וּמִשּׁוּם מָה נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁהִיא נוֹעֶצֶת בִּי מַבָּט עָמֹק.
"אָז לְמָה הִתְכַּוַּנְתְּ?" הִתְפַּלֵּאתִי.
"שָׁאַלְתִּי מַה יֵּשׁ לָךְ עַל הַלֶּחִי".
"עַל הַלֶּחִי?" הֵרַמְתִּי אֶת יָד יָמִין וְנָגַעְתִּי בַּלֶּחִי הַשְּׂמָאלִית.
"בַּלֶּחִי הַשְּׁנִיָּה", הִיא אָמְרָה.
הֵרַמְתִּי אֶת יָד שְׂמֹאל וְנָגַעְתִּי בַּלֶּחִי הַיְּמָנִית. הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי לֹא זִהוּ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד. "מַה יֵּשׁ לִי בַּלֶּחִי?" שָׁאַלְתִּי, אֲבָל לִפְנֵי שֶׁעֲנָת הִסְפִּיקָה לַעֲנוֹת נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַמּוֹרָה לִיאוֹרָה נִכְנְסָה.

סמדר שיר

סמדר שיר-סידי (נולדה ב-10 בספטמבר 1957) היא סופרת שכתבה למעלה מ-300 ספרים, עיתונאית, מחזאית ופזמונאית.

שיר החלה לכתוב בגיל 5 ובגיל 8 הייתה ע"ק (עיתונאית קטנה) בשבועון הילדים "הארץ שלנו" ומאוחר יותר הייתה כתבת נוער במעריב לנוער. את ספרה הראשון, "מונולוגים של נערה", כתבה בגיל 16. היה זה ספר שירים, אשר בעקבותיו כתבה במעריב לנוער את המדור "דברים קטנים" - אשר בעקבותיו ערכה במעריב לנוער מדור בשם זה, ובעקבותיו יצאו לאור הספרים "שירי רחוב", "עוד שירי רחוב", "עלא כיפאק", "שירים זרוקים" ו"דברים קטנים ומדליקים". את שם העט "סמדר שיר" בחרה בעצת תרצה אתר כדי שבבית הספר הדתי לא ידעו שהיא כותבת בעיתונים חילוניים. הקשר שלה עם הקוראים הצעירים העמיק אחרי שהפכה לאם בעצמה, ובעקבות כך כתבה ספרים וסדרות שמיועדים לילדים כמעט מגיל אפס. בכך הפכה להיות אחת מסופרי הילדים והנוער המצליחים בארץ. בין השאר כתבה את סדרות ספרי הילדים צוציק, גלי ונמרודרורוני.
בשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם, בתחום ספרות ילדים ונוער, על ספרה "העשירי".
בשנת 2011 זכתה באות ספר הזהב של התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים מספרה "שירת מרים", שיצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/mr34hutt
ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

נושאים

ניתן למצוא גם ב -

גלי והחצ'קון הראשון סמדר שיר
1
 
הַאִם אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה
טָבְעָה בָּאַסְלָה?
 
אֶת הַפִּצְעוֹן הַקָּטָן שֶׁצָּמַח לִי עַל הַלֶּחִי הַיְּמָנִית, לְיַד הַפֶּה, הָיִיתִי מְגַלָּה מִזְּמַן אִלּוּ הָיָה לִי אֹפִי אַחֵר.
אִלּוּ הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁכָּל בֹּקֶר מִתְעוֹרֶרֶת, קוֹפֶצֶת מֵהַמִּטָּה, רָצָה לַמַּרְאָה, בּוֹחֶנֶת אֶת תָּוֵי פָּנֶיהָ וּבוֹדֶקֶת שֶׁהִיא מֻשְׁלֶמֶת, וַדַּאי הָיִיתִי שָׂמָה לֵב שֶׁבְּמֶרְחַק אֶצְבַּע וָחֵצִי מֵהַשְּׂפָתַיִם מְבַצְבֵּץ לוֹ אוֹרֵחַ לֹא רָצוּי וְלֹא מְזֹהֶה: פִּצְעוֹן אָדֹם עִם רֹאשׁ לָבָן. כַּמָּה קָטָן - כָּכָה לֹא יָפֶה.
אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֲנִי לֹא יַלְדָּה שֶׁגָּרָה מוּל הָרְאִי כְּמוֹ דַּפְנָה, אֲחוֹתִי...
דַּפְנָה, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, מְבַלָּה שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת מוּל הַפַּרְצוּף שֶׁל עַצְמָהּ. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהַבַּיִת עַל גַּלְגַּלִּים וְכֻלָּם מְמַהֲרִים, הִיא מִסְתַּגֶּרֶת בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה וְתוֹפֶסֶת אוֹתוֹ לְרֶבַע שָׁעָה.
"דַּפְנָה", אֲנִי דּוֹפֶקֶת עַל הַדֶּלֶת בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה, "נִתְקַעְתְּ?"
"לֹא", הִיא עוֹנָה, "אֲנִי עֲסוּקָה".
אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עַל הַקִּיר, מְחַכָּה וְאַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת שׁוּב דּוֹפֶקֶת.
"דַּפְנָה, נָפַלְתְּ לָאַסְלָה? טָבַעְתְּ?"
"גִּיחִי גִּיחִי", הִיא רוֹטֶנֶת מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת הַנְּעוּלָה. "לָמָּה שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְ'אֶרֶץ נֶהְדֶּרֶת'? אַתְּ בַּדְרָנִית הַשָּׁנָה".
אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת מִכָּאן לְשָׁם, מְחַכָּה וּמִתְאַפֶּקֶת. וְשׁוּב דּוֹפֶקֶת.
"דַּפְנָה, הַכֹּל בְּסֵדֶר?"
"לֹא", הִיא מְהַמְהֶמֶת, "אֲנִי עוֹד לֹא מוּכָנָה".
"אֲבָל דַּפְנָה", אֲנִי מִתְעַצְבֶּנֶת, "אַתְּ לֹא הַיְּחִידָה שֶׁחַיֶּבֶת לְהִתְאַרְגֵּן לְבֵית הַסֵּפֶר!"
בְּתֹם דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת כְּנֶצַח הוֹד מַעֲלָתָהּ פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת.
"בְּבַקָּשָׁה", הִיא יוֹצֵאת לַמִּסְדְּרוֹן, "הָאַמְבַּטְיָה עוֹמֶדֶת לְשֵׁרוּתֵךְ. עַכְשָׁו אַתְּ מְרֻצָּה?"
"לֹא", אֲנִי מְעַקֶּמֶת אֶת הָאַף, "בִּגְלָלֵךְ אֲנִי אֲאַחֵר!"
"מָה אֲנִי אֲשֵׁמָה שֶׁלּוֹקֵחַ לִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן לְהִסְתָּרֵק?" הִיא מַתְרִיסָה.
אִמָּא שׁוֹמַעַת אֶת הַקּוֹלוֹת וּמַגִּיעָה. וּכְמוֹ תָּמִיד, הִיא מְנַסָּה לְפַשֵּׁר.
"דַּפְנָה", אוֹמֶרֶת אִמָּא לְבִתָּהּ הַבְּכוֹרָה, "אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לְהִסְתָּרֵק בָּאַמְבַּטְיָה. אַתְּ יְכוֹלָה לָקַחַת אֶת הַמַּסְרֵק וְהַמִּבְרֶשֶׁת לַחֶדֶר שֶׁלָּךְ, יֵשׁ שָׁם מַרְאָה עֲנָקִית".
"לָמָּה שֶׁאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה?" אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה מִתַּמֶּמֶת. הִיא אַלּוּפָה בִּלְשַׂחֵק אֶת זוֹ שֶׁלֹּא מְבִינָה.
"כְּדֵי שֶׁגַּם גָּלִי וּבֵּן יוּכְלוּ לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם", מַסְבִּירָה לָהּ אִמָּא בְּקוֹל נָעִים וְרַךְ. "הֵם לֹא יְכוֹלִים לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם בַּחֲדָרִים שֶׁלָּהֶם. כְּדֵי לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם צָרִיךְ כִּיּוֹר וּמַיִם. אָז מָחָר תִּסְתָּרְקִי בַּחֶדֶר, בְּסֵדֶר?"
"בְּסֵדֶר", דַּפְנָה מַפְטִירָה.
אֲבָל עַד לְבֹקֶר הַמָּחֳרָת הַכֹּל נִשְׁכָּח וְהִיא שׁוּב מִשְׁתַּלֶּטֶת עַל הָאַמְבַּטְיָה לְרֶבַע שָׁעָה.
דַּפְנָה, אֲחוֹתִי, הִיא לֹא הַיְּחִידָה שֶׁבּוֹחֶנֶת אֶת עַצְמָהּ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם לִפְנֵי כָּל יְצִיאָה מֵהַבַּיִת. גַּם עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, הוֹלֶכֶת בְּדַרְכָּהּ. בְּשֶׁבַע וָחֵצִי בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת בַּצֹּמֶת וּמְחַכָּה לְעֲנָת, שֶׁאַף פַּעַם לֹא מַגִּיעָה בַּזְּמַן, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִיא מְאַחֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עָלֶיהָ לְהַתְאִים אֶת צֶבַע הַגּוּמִיּוֹת שֶׁל הַקּוּקִיּוֹת לְצֶבַע הַחֻלְצָה. עַד כְּדֵי כָּךְ הִיא מַקְפִּידָה.
"גָּלִי, אַל תִּשְׁאֲלִי מַה קָּרָה", אוֹמֶרֶת עֲנָת כְּשֶׁהִיא מַגִּיעָה לַצֹּמֶת, נוֹשֶׁפֶת וּמִתְנַשֶּׁפֶת. "הַבֹּקֶר לָבַשְׁתִּי חֻלְצָה כְּתֻמָּה, אָז הָפַכְתִּי אֶת הַבַּיִת וְחִפַּשְׂתִּי גּוּמִיּוֹת כְּתֻמּוֹת... וְלֹא מָצָאתִי... כֻּלָּן נֶעֶלְמוּ כְּאִלּוּ שֶׁבָּלְעָה אוֹתָן הָאֲדָמָה".
"יָכֹלְתְּ לֶאֱסֹף אֶת הַשֵּׂעָר עִם גּוּמִיּוֹת אֲדֻמּוֹת", אֲנִי מְעִירָה.
"גָּלִי!" הִיא נֶעֱצֶרֶת כְּשֶׁעַל פָּנֶיהָ תַּדְהֵמָה. "גּוּמִיּוֹת אֲדֻמּוֹת וְחֻלְצָה כְּתֻמָּה?"
"כֵּן", אֲנִי מְהַנְהֶנֶת.
"לֹא!" הִיא מוֹחָה בְּתֹקֶף, "כָּתֹם וְאָדֹם לֹא הוֹלְכִים בְּיַחַד!"
"אֲבָל מִי אָמַר שֶׁחַיָּבִים לְהַתְאִים אֶת הַצֶּבַע שֶׁל הַקּוּקִיּוֹת לַצֶּבַע שֶׁל הַחֻלְצָה?" אֲנִי מַקְשָׁה.
"מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת 'מִי אָמַר'? אֲנִי אָמַרְתִּי!" פּוֹסֶקֶת עֲנָת. "אֲנִי!"
"עֲנָתִי", אֲנִי אוֹחֶזֶת בִּזְרוֹעָהּ וְגוֹרֶרֶת אוֹתָהּ לְעֵבֶר בֵּית הַסֵּפֶר, "אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל אוֹתָךְ מַשֶּׁהוּ אִישִׁי?"
הִיא שׁוּב נֶעֱצֶרֶת. בְּאֶמְצַע הַצֹּמֶת. כְּאִלּוּ שֶׁהַשָּׁעָה לֹא רֶבַע לִשְׁמוֹנֶה וּכְאִלּוּ שֶׁהַפַּעֲמוֹן שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר יְחַכֶּה לָהּ עַד שֶׁהִיא תִּתְיַשֵּׁב בַּכִּתָּה.
"מַשֶּׁהוּ אִישִׁי?" הִיא מִתְלַבֶּטֶת. "אַתְּ יְכוֹלָה לְנַסּוֹת. אֲנִי לֹא מַבְטִיחָה לַעֲנוֹת".
"אָז אַל תַּבְטִיחִי", אֲנִי מְחַיֶּכֶת אֶל חֲבֶרְתִּי, "אֲבָל תַּגִּידִי לִי אֶת הָאֱמֶת: אַתְּ גַּם מַתְאִימָה אֶת צֶבַע הַחֻלְצָה לַצֶּבַע שֶׁל הַתַּחְתּוֹנִים?"
חִיּוּךְ רָחָב נִפְרַשׂ אָז עַל שְׂפָתֶיהָ שֶׁל חֲבֶרְתִּי הַטּוֹבָה. אִלּוּ עֲנָת יָדְעָה שֶׁהַשְּׂפָתַיִם שֶׁלָּהּ וְרֻדּוֹת אוּלַי הִיא הָיְתָה מִתְחַלְחֶלֶת וְטוֹעֶנֶת שֶׁאָסוּר לְשַׁלֵּב בֵּין הַוָּרֹד שֶׁל הַפֶּה לְבֵין הַכָּתֹם שֶׁל הַחֻלְצָה וְשֶׁל הַקּוּקִיּוֹת.
"בּוֹאִי", אֲנִי מְזָרֶזֶת אוֹתָהּ וְגַם לָהּ אֲנִי מַצִּיעָה פְּשָׁרָה. "אוּלַי כְּדַאי שֶׁמָּחָר בַּבֹּקֶר תִּלְבְּשִׁי חֻלְצָה לְבָנָה".
"לָמָּה?" הִיא תּוֹהָה.
"לָבָן הוּא צֶבַע שֶׁמִּשְׁתַּלֵּב עִם כָּל הַצְּבָעִים", אֲנִי מְנַסָּה לְחַקּוֹת אֶת הַטּוֹן הָרַךְ וְהַנָּעִים שֶׁבּוֹ אִמָּא שֶׁלִּי מְדַבֶּרֶת אֶל אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה. "אִם תִּלְבְּשִׁי חֻלְצָה לְבָנָה לֹא תִּצְטָרְכִי לְבַזְבֵּז זְמַן יָקָר בְּחִפּוּשׂ אַחַר גּוּמִיּוֹת בְּצֶבַע מְיֻחָד".
אֲבָל עֲנָת מְנִידָה רֹאשָׁהּ לִשְׁלִילָה, וּשְׁתֵּי הַקּוּקִיּוֹת שֶׁלָּהּ רוֹקְדוֹת עַל עָרְפָּהּ כְּשֶׁהִיא טוֹעֶנֶת שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם כַּוָּנָה לִלְבֹּשׁ חֻלְצָה לְבָנָה לְבֵית הַסֵּפֶר מִפְּנֵי שֶׁ"לָּבָן זֶה צֶבַע חֲגִיגִי, וַאֲנִי לוֹבֶשֶׁת חֻלְצָה לְבָנָה רַק כְּשֶׁמְּאַרְגְּנִים לָנוּ אֵיזֶה טֶקֶס".
"בְּסֵדֶר", אֲנִי מִתְרַכֶּכֶת, "אָז אַל תִּלְבְּשִׁי חֻלְצָה לְבָנָה, תִּלְבְּשִׁי חֻלְצָה צִבְעוֹנִית, אֲבָל תַּאַסְפִי אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁלָּךְ בְּגוּמִיּוֹת לְבָנוֹת. הֲרֵי לָבָן הוֹלֵךְ עִם כָּל צֶבַע, נָכוֹן?"
"זֶה רַעְיוֹן!" עֲנָת מִתְלַהֶבֶת וּמַבְטִיחָה לִי שֶׁזֶּה מַה שֶּׁהִיא תַּעֲשֶׂה. הִיא גַּם מַבְטִיחָה שֶׁמָּחָר הִיא תַּגִּיעַ בַּזְּמַן לִנְקֻדַּת הַמִּפְגָּשׁ שֶׁלָּנוּ, בַּצֹּמֶת, אֲבָל אֵין לִי סָפֵק שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה. מָחָר בַּבֹּקֶר בֶּטַח תָּצוּץ אֶצְלָהּ בְּעָיָה אַחֶרֶת שֶׁקְּשׁוּרָה בְּהַתְאָמַת צְבָעִים אוֹ שֶׁיִּהְיֶה עָלֶיהָ לְהִתְעַכֵּב מוּל הַמַּרְאָה בְּנִסָּיוֹן נוֹאָשׁ לְהַחְלִיק תַּלְתַּל סוֹרֵר.
"עֲנָת", אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם, "אַתְּ הוֹלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר! לַכִּתָּה! לֹא לִתְצוּגַת אָפְנָה!"
"אָז מָה?" הִיא דּוֹחָה אֶת הַבִּקֹּרֶת, "גַּם כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת מְסֻדֶּרֶת! מָה, אַתְּ לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת יָפָה?"
זֶה מַה שֶּׁעֲנָת שָׁאֲלָה אוֹתִי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהּ כִּמְעַט אִחַרְנוּ לַכִּתָּה. כֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁמַעְנוּ אֶת צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן הִתְחַלְנוּ לָרוּץ מַהֵר וְלֹא יָכֹלְנוּ לְדַבֵּר, אֲבָל הַשְּׁאֵלָה שֶׁלָּהּ נִתְקְעָה לִי בָּרֹאשׁ. נִתְקְעָה - וְלֹא יָצְאָה. בְּהַפְסָקַת עֶשֶׂר, כְּשֶׁהוֹצֵאנוּ אֶת הַסֶּנְדְוִיצִ'ים מֵהַתִּיקִים, אָמַרְתִּי לַעֲנָת שֶׁיּוֹשֶׁבֶת לְיָדִי: "זֶה לֹא שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת יָפָה..."
"גָּלִי", הִיא נָעֲצָה בִּי עֵינֵי עֵגֶל, "עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת?"
"עַל מַה שֶּׁשָּׁאַלְתְּ אוֹתִי בַּבֹּקֶר, בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר..."
"אָה!" הִיא נָעֲצָה אֶת הַשִּׁנַּיִם שֶׁלָּהּ בִּפְרוּסַת הַלֶּחֶם, "עַכְשָׁו נִזְכַּרְתְּ?"
"זֶה לֹא שֶׁעַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי", גַּם אֲנִי נָגַסְתִּי. "אַתְּ שָׁאַלְתְּ וְלֹא הִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת, אֲבָל לֹא שָׁכַחְתִּי".
"אֲנִי שָׁאַלְתִּי? מַה שָּׁאַלְתִּי?" הִיא לָעֲסָה.
לֹא הִמְשַׁכְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה מִפְּנֵי שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ כְּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר. אוּלַי הָיִיתִי מִתְעַקֶּשֶׁת לְדַבֵּר עַל יֹפִי אִלּוּ הָיִיתִי יַלְדָּה שֶׁבּוֹדֶקֶת אֶת עַצְמָהּ בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת וְשֶׁבְּכָל מַצָּב מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהֵרָאוֹת זוֹהֶרֶת, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֲנִי לֹא כָּזֹאת סִיַּמְתִּי לֶאֱכֹל וְיָצָאתִי לֶחָצֵר. כַּמָּה בָּנוֹת מֵהַכִּתָּה הִתְאַמְּנוּ בְּרִקּוּדֵי עַם לִקְרַאת הַהַרְקָדָה שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁי וּמִיכַל הִזְמִינָה אוֹתִי לְהִצְטָרֵף לַמַּעְגָּל, אֲבָל הֶעֱדַפְתִּי לָשֶׁבֶת בַּצַּד, עַל הַסַּפְסָל. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לִטְּפוּ לִי אֶת הַגַּב כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי עַל הַמִּשְׁקָל שֶׁיֵּשׁ לַהוֹפָעָה הַחִיצוֹנִית בַּסְּפָרִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת.
'גָּלִי, אַתְּ לֹא בְּסֵדֶר', נָזַפְתִּי בְּעַצְמִי. 'אַף פַּעַם לֹא כָּתַבְתְּ עַל הַיַּלְדָּה הֲכִי יָפָה'.
'אָז מָה?' קוֹל פְּנִימִי הִתְקוֹמֵם בְּתוֹכִי כְּשֶׁהַכְּרִיכוֹת שֶׁל הַסְּפָרִים שֶׁלִּי רָצוּ מוּל עֵינַי, כְּמוֹ בְּסֶרֶט נָע. אָמְנָם אֲנִי לֹא נוֹהֶגֶת לַעֲמֹד שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת מוּל הָרְאִי, אֲבָל הַסְּפָרִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת הֵם כְּמוֹ הָרְאִי שֶׁלִּי. הֵם מְשַׁקְּפִים אֶת מַה שֶּׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת וּמַרְגִּישָׁה. אִם אַף פַּעַם לֹא הִקְדַּשְׁתִּי סֵפֶר, וַאֲפִלּוּ לֹא פֶּרֶק, לַיַּלְדָּה הֲכִי יָפָה בַּגַּן אוֹ הֲכִי יָפָה בַּכִּתָּה זֶה מִפְּנֵי שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלִּי הַשֵּׂכֶל וְהָאֹפִי יוֹתֵר חֲשׁוּבִים מֵהַיֹּפִי וּזְכוּתִי לַחְשֹׁב כָּךְ.
אֵין לִי שׁוּם בְּעָיָה שֶׁהַיַּלְדָּה הֲכִי יָפָה בַּגַּן, בַּכִּתָּה, בַּשְּׁכוּנָה, בָּאָרֶץ, בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן וּבְכָל הַגְּלוֹבּוּס תִּכְתֹּב סֵפֶר עַל עוֹלָמָהּ וְעַל מַה שֶּׁהִיא חוֹשֶׁבֶת וּמַרְגִּישָׁה. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי, בְּאֹפֶן אִישִׁי, לֹא כָּל כָּךְ אֶתְעַנְיֵן לִקְרֹא אֵיךְ הִיא מְעַצֶּבֶת שְׂמָלוֹת וְאֵיךְ הִיא קוֹלַעַת צַמּוֹת, אֲבָל בָּטוּחַ שֶׁגַּם לְסֵפֶר כָּזֶה יִהְיוּ קוֹרְאוֹת רַבּוֹת.
זֶה מַה שֶּׁטּוֹב בִּסְפָרִים, סִכַּמְתִּי, כְּשֶׁהַצִּלְצוּל הַמֻּכָּר חָתַם אֶת הַהַפְסָקָה. הַמִּבְחָר גָּדוֹל וּמְגֻוָּן, וְכָל אֶחָד יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר לְסֵפֶר שֶׁמְּעַנְיֵן אוֹתוֹ, שֶׁמְּדַבֵּר אֵלָיו, וְשֶׁכּוֹבֵשׁ אוֹתוֹ כְּאִלּוּ שֶׁהַסּוֹפֵר כָּתַב וְדִבֵּר מִגְּרוֹנוֹ.
אֲבָל כְּשֶׁהִשְׁתַּלַּבְתִּי בְּתוֹךְ הַגּוּשׁ הַצָּפוּף וְהַקּוֹלָנִי שֶׁל הַתַּלְמִידִים שֶׁצָּבְאוּ עַל פֶּתַח הַבִּנְיָן עָבְרָה בִּי הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאוּלַי אֲנִי טוֹעָה. שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת הַחַיִּים בִּשְׁנֵי צְבָעִים, שָׁחֹר וְלָבָן, כְּאִלּוּ שֶׁקַּיָּמוֹת רַק שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת - אוֹ שֶׁאַתְּ סוֹגֶדֶת לְיֹפִי אוֹ שֶׁאַתְּ מִתְעַלֶּמֶת מִמֶּנּוּ לַחֲלוּטִין - בְּשָׁעָה שֶׁהַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים מֻרְכָּבִים מֵהַרְבֵּה יוֹתֵר גְּוָנִים, נְטִיּוֹת וּרְצוֹנוֹת.
וְלָקַחְתִּי אֶת עַצְמִי בְּתוֹר דֻּגְמָה. אָמְנָם אֲנִי לֹא מִתְנַהֶגֶת כְּמוֹ דַּפְנָה, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, שֶׁכָּל בֹּקֶר מִסְתַּגֶּרֶת בָּאַמְבַּטְיָה לְרֶבַע שָׁעָה וְלֹא נִפְרֶדֶת מֵהָרְאִי עַד שֶׁהִיא מְוַדֵּאת שֶׁכָּל שַׂעֲרָה עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ, וַאֲנִי גַּם לֹא מִתְנַהֶגֶת כְּמוֹ עֲנָת, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא תָּעֵז לָצֵאת מִבֵּיתָהּ לִפְנֵי שֶׁהִתְאִימָה אֶת צֶבַע הַקּוּקִיּוֹת לְצֶבַע הַחֻלְצָה, אֲבָל הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי לֹא עוֹשָׂה שְׁמִינִיּוֹת בָּאֲוִיר כְּדֵי לְהֵרָאוֹת יָפָה וְזוֹהֶרֶת לֹא אוֹמֶרֶת שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת מְכֹעֶרֶת. חָשׁוּב לִי לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים נְקִיִּים. בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ עָלַי לְהַגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר בְּחֻלְצָה לְבָנָה אֲנִי אַקְפִּיד שֶׁהִיא תִּהְיֶה מְגֹהֶצֶת...
זֶה שְׁבִיל הַזָּהָב שֶׁלִּי, וּלְפִי דַּעְתִּי זֶה הַמֶּסֶר שֶׁחָשׁוּב לְהַעֲבִיר בַּסִּפּוּר אוֹ בַּסֵּפֶר. כָּל אֶחָד יָכוֹל לִבְחֹר לְעַצְמוֹ אֶת שְׁבִיל הַזָּהָב שֶׁלּוֹ, אֶת סֻלַּם הָעֲדִיפֻיּוֹת שֶׁלּוֹ וְאֶת הַמִּשְׁקָל שֶׁהוּא בּוֹחֵר לְהַעֲנִיק לַתְּחוּמִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הַחַיִּים, שֶׁלֹּא מֻרְכָּבִים מִשָּׁחֹר וְלָבָן, אֶלָּא מִכָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.
בַּדֶּרֶךְ לַכִּתָּה הִתְחַלְתִּי לְהַרְגִּישׁ שֶׁמְּדַגְדֵּג לִי בָּאֶצְבָּעוֹת. זֶה מַה שֶּׁתָּמִיד קוֹרֶה לִי כְּשֶׁלְּפֶתַע פִּתְאוֹם מַבְזִיק בִּי רַעְיוֹן. בְּבַת אַחַת אֲנִי הוֹפֶכֶת לְחַסְרַת מְנוּחָה. לֹא בָּא לִי לְהִכָּנֵס לַכִּתָּה וְלִפְתֹּחַ אֶת הַמַּחְבֶּרֶת. אֲנִי רוֹצָה לָשֶׁבֶת בַּחֶדֶר שֶׁלִּי, מוּל הַמַּחְשֵׁב, וְלָתֵת לָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי לָנוּעַ עַל הַמִּקְלֶדֶת...
'סַבְלָנוּת, גָּלִי', הִטַּפְתִּי לְעַצְמִי. 'חַכִּי. הַמַּחְשֵׁב לֹא יִבְרַח לְשׁוּם מָקוֹם'.
כַּמָּה שֶׁקַּל לְהַגִּיד אֶת זֶה וְכַמָּה שֶׁקָּשֶׁה לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה. סַבְלָנוּת לֹא קוֹנִים בַּמַּכֹּלֶת וְגַם לֹא בַּקַּנְיוֹן. וּכְשֶׁרַעְיוֹן טָרִי נִצָּת בְּמֹחִי וּמְדַגְדֵּג לִי בָּאֶצְבָּעוֹת אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת הַכֹּל - חוּץ מִלְּחַכּוֹת.
אֵין בְּרֵרָה, נֶאֱלַצְתִּי לְהֵרָגַע. הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא שֶׁלִּי, פָּתַחְתִּי אֶת הַיַּלְקוּט, הוֹצֵאתִי אֶת חוֹבֶרֶת חֶשְׁבּוֹן וְתָלִיתִי אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלִּי בַּלּוּחַ כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי כְּבָר מוּכָנָה לִתְחִלַּת הַשִּׁעוּר. זֶה מַה שֶּׁאֲנִי נוֹהֶגֶת לַעֲשׂוֹת בְּשִׁעוּרִים מְשַׁעַמְמִים אוֹ כְּשֶׁהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי נוֹדְדוֹת לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. הַמּוֹרִים בְּטוּחִים שֶׁאִם אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עֲלֵיהֶם וְעַל הַלּוּחַ זֶה סִימָן שֶׁאֲנִי מְרֻכֶּזֶת, וּבְעֶצֶם זֶה בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ. כְּכָל שֶׁאֲנִי נִרְאֵית יוֹתֵר מְרֻתֶּקֶת זֶה סִימָן שֶׁאֲנִי יוֹתֵר מְרַחֶפֶת.
"מַה פִּתְאוֹם הוֹצֵאת אֶת חוֹבֶרֶת חֶשְׁבּוֹן?" שָׁאֲלָה אוֹתִי עֲנָת. "עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ שִׁעוּר מוֹלֶדֶת".
"הִתְבַּלְבַּלְתִּי", סִנַּנְתִּי וְשׁוּב הִתְכּוֹפַפְתִּי לְעֵבֶר הַיַּלְקוּט. לַמּוֹרָה לְמוֹלֶדֶת קוֹרְאִים לִיאוֹרָה, הִיא מוֹרָה חֲדָשָׁה בְּבֵית הַסֵּפֶר וְכָל שִׁעוּר שֶׁלָּהּ נִפְתָּח בְּחִידוֹן. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּכְנְסָה לַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ וְשָׁאֲלָה בְּקוֹל צַיְצָנִי: "תַּלְמִידִים יְקָרִים, אוּלַי תּוּכְלוּ לְגַלּוֹת לִי הֵיכָן שׁוֹכֵן מוֹשָׁב יָצִיץ?" פָּרַצְנוּ בִּצְחוֹק. חָשַׁבְנוּ שֶׁהִיא עוֹבֶדֶת עָלֵינוּ. לֹא הֶאֱמַנּוּ שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ מָקוֹם כָּזֶה, וְהִמְשַׁכְנוּ לְגַחֵךְ גַּם כְּשֶׁלִּיאוֹרָה הֶרְאֲתָה לָנוּ שֶׁהַשֵּׁם יָצִיץ מוֹפִיעַ בַּשְּׁפֵלָה, דְּרוֹמִית לְרַמְלָה. מֵאָז כְּבָר הִתְרַגַּלְנוּ לַחִידוֹנִים שֶׁל לִיאוֹרָה, לַשֵּׁמוֹת הַמּוּזָרִים שֶׁהִיא שׁוֹלֶפֶת וּלְאַנְחוֹת הָעֶצֶב שֶׁבּוֹקְעוֹת מִגְּרוֹנָהּ בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא מְגַלָּה עַד כַּמָּה אֲנַחְנוּ לֹא בְּקִיאִים בַּמַּפָּה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיָּפָה.
הָאֲנָחוֹת שֶׁל הַמּוֹרָה לְמוֹלֶדֶת לֹא מַצְחִיקוֹת אוֹתִי. כָּל אֲנָחָה מְעִידָה עַל חֹר בַּהַשְׂכָּלָה וְדוֹחֶפֶת אוֹתִי לְהִתְעַמֵּק בַּמַּפָּה וּלְשַׁנֵּן כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר שֵׁמוֹת שֶׁל מְקוֹמוֹת וַאֲתָרִים עַד לַחִידוֹן הַבָּא, אֲבָל לַמְרוֹת שֶׁלִּיאוֹרָה עוֹד לֹא נִכְנְסָה לַכִּתָּה שִׁחְרַרְתִּי אֲנָחָה. אִם זֶה שִׁעוּר מוֹלֶדֶת, וְאִם גַּם הַפַּעַם הוּא יִפָּתַח בְּחִידוֹן, לֹא אוּכַל לְבַצֵּעַ אֶת הַטְּרִיק שֶׁלִּי - לִתְלוֹת אֶת הָעֵינַיִם בַּלּוּחַ וּלְהִתְחַזּוֹת לִמְרֻכֶּזֶת כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַפְלִיג בַּמַּחְשָׁבוֹת.
"גָּלִי, מַה יֵּשׁ לָךְ?" עֲנָת שָׁאֲלָה.
"מַה יֵּשׁ לִי?" מָשַׁכְתִּי בַּכְּתֵפַיִם. "שׁוּמְדָבָר".
"זֶה לֹא שׁוּמְדָבָר", זָרְקָה אֵלַי עֲנָת, כְּשֶׁהוֹצִיאָה אֶת מַחְבֶּרֶת מוֹלֶדֶת מִיַּלְקוּטָהּ וְהִנִּיחָה אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן.
"סְתָם הִתְבַּלְבַּלְתִּי", אָמַרְתִּי. "כָּל אֶחָד יָכוֹל לִטְעוֹת, לֹא?" אָמְנָם עֲנָת הִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, אֲבָל אֲפִלּוּ לָהּ לֹא רָצִיתִי לְגַלּוֹת שֶׁאִם הוֹצֵאתִי מַחְבֶּרֶת חֶשְׁבּוֹן בִּמְקוֹם מַחְבֶּרֶת מוֹלֶדֶת זֶה לֹא "שׁוּמְדָבָר" וְגַם לֹא "סְתָם" - זֶה מִפְּנֵי שֶׁהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי כְּבָר רִחֲפוּ לְעֵבֶר הַשּׁוּרוֹת שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב. אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת לְשַׁתֵּף אַף אֶחָד בַּדְּבָרִים שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת. כְּשֶׁאֲנִי מְסַיֶּמֶת לִכְתֹּב אֵין לִי שׁוּם בְּעָיָה לְהַרְאוֹת - לְהֶפֶךְ, הַסְּפָרִים יוֹצְאִים לָאוֹר בְּתִקְוָה שֶׁיַּגִּיעוּ אֶל כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר קוֹרְאִים וְקוֹרְאוֹת - אֲבָל כָּל עוֹד הָרַעְיוֹנוֹת מִתְבַּשְּׁלִים בְּתוֹכִי, בַּדִּמְיוֹן וּבַבֶּטֶן, אֲנִי מַעֲדִיפָה לִשְׁמֹר אוֹתָם בְּסוֹדֵי סוֹדוֹת.
"לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי לְחוֹבֶרֶת חֶשְׁבּוֹן", אָמְרָה עֲנָת וּמִשּׁוּם מָה נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁהִיא נוֹעֶצֶת בִּי מַבָּט עָמֹק.
"אָז לְמָה הִתְכַּוַּנְתְּ?" הִתְפַּלֵּאתִי.
"שָׁאַלְתִּי מַה יֵּשׁ לָךְ עַל הַלֶּחִי".
"עַל הַלֶּחִי?" הֵרַמְתִּי אֶת יָד יָמִין וְנָגַעְתִּי בַּלֶּחִי הַשְּׂמָאלִית.
"בַּלֶּחִי הַשְּׁנִיָּה", הִיא אָמְרָה.
הֵרַמְתִּי אֶת יָד שְׂמֹאל וְנָגַעְתִּי בַּלֶּחִי הַיְּמָנִית. הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי לֹא זִהוּ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד. "מַה יֵּשׁ לִי בַּלֶּחִי?" שָׁאַלְתִּי, אֲבָל לִפְנֵי שֶׁעֲנָת הִסְפִּיקָה לַעֲנוֹת נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַמּוֹרָה לִיאוֹרָה נִכְנְסָה.