פגיון אפולוניה

פרק 1

 

אפולוניה,

פרובינציית יהודה,

מזרח האימפריה הרומית,

שנת 128

 

השמש החלה לרדת לכיוון מערב. קרניה השתקפו בגלי הים באלפי נצנוצים מסנוורים. גאורגיוס, שישב על גג ביתו והשקיף על הים, הבחין במפרשים המתקרבים אל החוף. הנער ניסה להתעלם מקרני השמש הבוהקות וקיווה לזהות את ספינתו של אביו, שלשובו ייחל כבר מספר שבועות.

אורליוס, אביו של גאורגיוס, יצא להפלגה לפני יותר מתשעה חודשים, וכל אונייה שהתקרבה אל הנמל הקטן של אפולוניה העלתה גאות מחודשת של ציפיות בלבו של הנער: האם זו הספינה של אביו או עוד אחת מספינות צי הסוחר שפוקדות את עירו מדי שבוע?

"אמא, אני חושב שאבא חזר!" צעק גאורגיוס בהתלהבות.

אמו של גאורגיוס חלפה בפטיו המוריק של הווילה הרומית המפוארת, הממוקמת על שפת המצוק הפונה אל הים, ולשמע קריאתו של בנה החלה לדלג במעלה המדרגות לעבר הגג. כעת עמדו השניים על גג הבית, מסוככים על עיניהם מפני השמש המסנוורת ומשקיפים לעבר האופק. "כן, גאורגי," אמרה האם, "נראה לי שאלו מפרשי הספינה של אבא."

אורליוס היה אחד מגדולי הסוחרים של הפרובינציה ומקורב לשלטון הרומי. בכל פעם שיצא למסע, הביא לבנו ממתקים מיוחדים מרומא. הפעם הבטיח לגאורגיוס שיביא לו מתנה מאחד היעדים שבהם ביקר. הגעגועים לאביו וההבטחה למזכרת מחופים רחוקים, השרו על גאורגיוס חוסר סבלנות. נדמה היה לו שהמפרשים הנראים באופק כלל אינם מתקדמים לעבר הנמל הצנוע של אפולוניה, אך ככל שנקפו הדקות צמצמה הספינה אט אט את המרחק אל החוף.

כשעתיים לאחר שראה גאורגיוס את מפרשי הספינה של אביו באופק, נפגשו השניים על רציף נמלה הקטן של העיר. גאורגיוס סייע לאביו לרדת אל הרציף והם נפלו איש על צוואר רעהו. בחיבוק אמיץ החלו האב והבן לטפס בדרך הצרה המובילה אל מעלה הצוק לעבר ביתם רחב המידות.

כשישבו כל בני המשפחה לארוחת הערב סביב שולחן העץ הכבד שעמד במרכז חדר ההסבה בביתם, התחיל אורליוס לספר לבני משפחתו את סיפור מסעו.

"לאחר שיצאנו מאפולוניה לפני תשעה חודשים, היו פנינו מועדות לרומא, אך סערה באזור איי יוון גרמה לטעות בניווט, שהובילה את האונייה אל יבשה שלא זיהינו בתחילה. עגנו בחופה של אותה ארץ לא מוכרת כדי להצטייד להמשך המסע ולברר עם תושבי המקום את מיקומנו המדויק. או אז גילינו שהגענו לחופי אפריקה, כשלוש מאות מיילים מזרחית לקרתגו. קבלת הפנים שערכו לכבודנו תושבי המקום הייתה נעימה מאוד, והם אף סייעו בידינו להצטייד בכל הדרוש לנו להמשך המסע." אורליוס עצר את שטף סיפורו ולגם מכוס היין הכסופה לגימה ארוכה, ״כמה שהתגעגעתי ליין שלנו," אמר לפני שהמשיך לספר על הסוחר שממנו רכש את הציוד להמשך המסע בים. ״גאורגיוס, הבאתי לך משהו מאותם סוחרים אפריקאים. אחד מהם מכר לי פגיון משובץ אבני חן. לדבריו, פגיון זה הוא בן כאלף שנים והיה שייך למלך היהודים שלמה. הסוחר סיפר לי שאותו פגיון הגיע לידיו במהלך מסחר עם השבטים השחורים מחופה המזרחי של אפריקה, שטענו שמלכתם, מלכת שבא, הייתה אחת מנשותיו של המלך שלמה."

כשסיים אורליוס את המשך סיפור מסעו בנמלי הים התיכון, הגיעו הסבלים לווילה המשפחתית והחלו להעלות את כל ציודו מהספינה. סבלנותו של גאורגיוס עמדה לפקוע כשאביו פתח את הארגזים והחל לפרוק את מטענו. תוך כדי פריקת הציוד, פנה אורליוס אל בנו: ״גאורגיוס, אתה זוכר את הבטחתי לך לפני צאתי למסע — שאחזור בידיים מלאות. הנה קיימתי אותה: זוהי המתנה, שלטענת האדם שרכשתיה ממנו, שירתה אנשים חשובים בעבר."

אורליוס הגיש לבנו את הפגיון המוזהב. ידית הפגיון הייתה שזורה בחוטי זהב וארגמן, שנמשכו לכל אורכה עד הלהב המבריק, ושלוש אבני חן היו משובצות בה: אדומה, תכולה וסגולה.

בידיים רועדות אחז גאורגיוס בפגיון המרשים והרגיש שהוא מחזיק בחפץ שישנה את חייו.

 

* * *

 

קריאות התרנגול העירו את גאורגיוס מוקדם בבוקר. ברגע שפקח את עיניו, נפל מבטו על הפגיון שקיבל אתמול.

אני חייב לברר מי זה שלמה ומה הקשר בין פרובינציית יהודה לבין אפריקה שממנה אבא הביא לי את הפגיון המפואר הזה, חשב לעצמו הנער הסקרן.

בארוחת הבוקר החליט גאורגיוס לנסות ולחקור קצת יותר בעניין, ופנה לאמו: "אמא, איך קוראים לזקן כאן בעיר שמכיר את כל הסיפורים על העבר?"

"אתה מתכוון לטוגורוס? מה קרה שפתאום אתה רוצה לדעת איך קוראים לזקן החכם הזה?"

"הדברים שאבא סיפר אתמול על הפגיון המוזהב שנתן לי לא יוצאים לי מהראש. אני מרגיש שיש מאחוריו עוד סיפור, סוד שאני חייב לגלות."

גאורגיוס סיים את ארוחת הבוקר ומיהר לצאת. הוא צעד במהירות במורד הרחוב היוצא מביתו שעל סף הצוק לעבר מרכז העיר — לכיוון ביתו של טוגורוס הזקן.

טוגורוס פתח את הדלת לשמע דפיקתו של גאורגיוס. "בוקר טוב, טוגורוס," פתח הנער ומיד המשיך, "אתה לא מכיר אותי, אני הבן של אורליוס אפולוניוס." "כן, נערי, במה אוכל לעזור לך?" שאל טוגורוס בתימהון מה. גאורגיוס הנבוך השפיל מבטו לרגע, אך בן רגע התעשת והישיר מבטו אל הישיש. "רציתי לדעת אם תוכל לספר לי מי היה שלמה, מלך היהודים."

טוגורוס המופתע הכניס את גאורגיוס הצעיר לביתו, ובלבו שמח על כך שבחור צעיר מהאליטה של העיר מתעניין לפתע בנושאים הרחוקים מלהעסיק את רוב בני גילו. ״ידידי הצעיר, שב ואספר לך בשמחה." גאורגיוס התיישב על אחד מכיסאות העץ הכבדים שמסביב לשולחן העבודה של טוגורוס, ולא הצליח להסיר את מבטו ממדפי העץ שהסתירו את הקירות בבית. המדפים היו עמוסים לעייפה במגילות וספרים, ורק על קיר אחד מאחורי כסאו של הזקן הייתה תלויה מפה צבעונית של האימפריה הרומית. לאורם העמום של הנרות שעל השולחן הצליח גאורגיוס להבחין בסימון הדרכים הרומיות על המפה לאורכה ורוחבה של האימפריה, שנראו לו כעורקי דם המתפצלים ומתחברים בין הפרובינציות הרבות מאירופה ועד אסיה.

הזקן התחיל לספר על שלמה המלך ומיקד את תשומת ליבו של גאורגיוס במטרה לשמה הגיע. "המלך היהודי שלמה היה השליט המפואר ביותר של תושבי הארץ הזו. הוא היה בנו של דוד, מכונן הממלכה הראשונה של עם ישראל. שלמה היה זה שהקים את המקדש של היהודים לפני אלף שנים. המבנה הזה עמד שנים רבות עד שנחרב והוקם שוב על ידי הורדוס לפני 130 שנה. הורדוס הקים את המקדש ופיאר אותו כדי להפוך בעיני נתיניו למלך הגדול בתולדות עַם העברים, גדול אף יותר משלמה. סיפורם של מִקְדַשֵי היהודים תושבי הארץ הגיע לסיומו לפני שישים שנה, אז הגיע טיטוס על מנת להחריב גם את המקדש החדש של הורדוס. העם העתיק הזה משמר את המסורת המפוארת שלו בקנאות שנים רבות, וגם נגד השינויים שהאימפריה כפתה עליו הוא החליט להתקומם כמו שעשה נגד כיבושים אחרים בעבר, אבל טיטוס הגדול, שהפך לאחר מכן גם לקיסר האימפריה, הצליח לדכא את המרידה שלהם ולהביא חורבן על המקדש ועל עצמאותם."

גאורגיוס גמע בשקיקה כל מילה שטוגורוס סיפר לו. הוא שמע בעבר את השמות שציין החכם, אבל מעולם לא במסגרת סיפור שהסעיר את דמיונו. מעניין איך המקדשים האלה של היהודים קשורים למתנה שקיבל רק לפני מספר שעות מאביו, חשב לעצמו.

״טוגורוס," שאל גאורגיוס כשקם ללכת, "איפה אני יכול ללמוד עוד על התקופה הזו?"

״אשמח לספר לך סיפורים נוספים, בחור צעיר," השיב טוגורוס, ״אבל הידע השלם שאתה מחפש נמצא הרחק מכאן, במדפים עמוסי מגילות המלאות בחכמה, בספריות גדולות הרבה יותר ממה שאתה רואה כאן בביתי."

"ואיפה נמצאות המגילות האלו?" שאל גאורגיוס בהתלהבות, "תגיד לי, בבקשה!"

"אתה יכול למצוא אותן ברומא או בירושלים," ענה הזקן והמשיך, "המומחה הגדול ביותר באזורנו לדברי הימים נמצא בירושלים. שמו דוקריטוס פלווה. הוא האדם שיכול לשטוח באוזניך את כל קורות הארץ הזו. הוא מקבל אחת לשנה רק שלושה תלמידים מצטיינים מרחבי הפרובינציות המזרחיות כדי ללמד אותם את ההיסטוריה המפוארת של האימפריה שלנו, רומא. אם מישהו יכול להיות לך לעזר — זה הוא."

גאורגיוס הפליג במחשבותיו וניסה לדמיין את ממלכות היהודים ואת בית המקדש שלהם, שהוחרב על ידי טיטוס הגדול. בו ברגע החליט הנער להעמיק בלימודי ארץ הולדתו, אשר הסעירה את דמיונו.

דמותו של המומחה, דוקריטוס פלווה, שמלמד בני מזל ספורים כל שנה, הפכה להיות מושא לשאיפותיו של גאורגיוס, אשר החליט שיום יבוא והוא יהפוך לתלמידו.