הכול זמני

פרק 1

עצור, העתיד לפניך!

״לעולם איני חושב על העתיד, הוא בא מהר מדי.״ (אלברט איינשטיין)
תפישת העתיד

היכולת לקלוט ולעבד בהכרתנו זמן ״עתיד״ היא כנראה מיומנות קוגניטיבית המייחדת את המין האנושי בלבד ממרבית בעלי־החיים על פני תבל. האדם הוא היצור היחיד המסוגל לחשוב על אפשרויות בעתיד ולהכתיב לעצמו נגזרות התנהגות בהווה עוד לפני שהעתיד התחיל להתגלגל.
בעלי־החיים לעומתנו יכולים לחשוב על העתיד רק אם הוא מיידי ומאיים. מרבית בעלי־החיים מסוגלים להגיב במהירות שיא לאיום פיזי שהחל להתגלגל לעברם, וגם להצליח לברוח ממנו בהצלחה, אך מרביתם לא מסוגלים לצפות אף לא צעד אחד קדימה ולהקדים מהלך הלוקח בחשבון אפשרויות שונות.

העתיד שזור בחייהם של בני־אדם מגיל צעיר מאוד. כל ילד קטן מתחיל לחשוב על העתיד, על מה שהוא רוצה לעשות ולהיות כשיהיה גדול. חברת הממתקים האמריקנית ״Topps״, החברה המייצרת את מסטיק ״בזוקה״, קלעה בול כשצירפה לכל מסטיק ציורי קומיקס עם עלילה הומוריסטית ופתק ״עתידות״. באחד מהם אף כתוב המשפט המיוחד: ״בקרוב תגיע רחוק,״ ובפתק עם ניבוי העתיד המפורסם ביותר כתוב ״עד גיל 21 תגיע לירח.״ משפט מיתולוגי זה הפך לסימן ההיכר של המסטיק.

ניבוי העתיד, או היכולת לחזות מה יקרה בעתיד, ריתק תמיד את תשומת לבו של האדם. מימי קדם ועד היום אנו משתוקקים לדעת מה צופן לנו העתיד, כדי להימנע ככל הניתן מתקלות או מאסונות או כדי להתגבר עליהם. העתיד צופן בפנינו גם הזדמנויות, שאם נדע אותן מבעוד מועד נוכל להתכונן אליהן כראוי כדי לממשן. דוגמה לכך יכולה להיות חיפוש הזדמנויות עסקיות שונות כמו צפי לעליית מחירי הנדל״ן באזור מסוים.

בעבר הרחוק, כאשר רצה האדם הקדמון לצאת לציד, היה אחד מזקני השבט מטיל עצמות יבשות על הקרקע כדי לנבא אם יהיה זה יום מוצלח לציד. בתרבויות עתיקות נהוג היה להיעזר בחבורת מנחשים לקביעת ההליכים המדיניים. ברומא העתיקה הייתה חבורה של אנשי דת שתפקידה היה לנבא תוצאותיו של כל מהלך מדיני עבור מנהיגי המדינה.
גם כיום, לא מעט אנשי עסקים נעזרים ב״מומחים״ שונים, יודעי ח״ן (חוכמת הנסתר), אסטרולוגים, קוראים בקפה ובכף היד או באנשי דת, כדי לנבא את העתיד הפרטי או העסקי שלהם ולקבל אור ירוק לפני קבלת החלטות חשובות כמו ביצוע עסקאות חשובות. לדוגמה, בעיתונות פורסם כי נוחי דנקנר, מבעלי תאגיד איי־די־בי, כמו גם בעלי עסקים ופוליטיקאים מפורסמים אחרים, כגון המיליארדרית שרי אריסון (ובעבר גם אריאל שרון), נוהגים להתייעץ לעתים עם הרב דוד איפרגן מנתיבות - הידוע בכינויו ״הרנטגן״, בשל יכולתו לראות דברים שאחרים לא מסוגלים לראות - במגוון החלטות אישיות ועסקיות. למען הסר ספק, אין בדוגמה זאת כל כוונה להטיל חלילה דופי בכבוד הרב וביכולותיו ה״רנטגניות״, וכמובן גם לא בנוחי דנקנר, איש עסקים מבריק ומצליח, אלא לציין כי מאחר שה״רנטגן״ אינו ידוע כאיש עסקים המעורה ברזי העסקים ובפרטים של כל עסקה ועסקה, סביר שהערך המוסף שהוא מביא אתו הוא היכולת, כך לפחות על־פי מי שמתייעץ עמו, להעריך (או אם תרצו לנבא) את התועלת או הנזק שיצמחו מביצוע העסקה שעליה נועצים עמו, או מקבלת ההחלטה האישית הרת־הגורל, שאותה אמורים לקבל.

האדם מרגיש לעתים חסר אונים נוכח פני העתיד. הוא אינו יודע אם העתיד שלו יהיה טוב או חלילה רע. האדם עומד לעתים מול צומתי קבלת החלטות גורליות עבורו, ללא יכולת להיות בטוח שאכן הוא עומד לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר מבחינתו. יתרה מכך, הוא אפילו לא יודע כמה זמן נותר לו לחיות. על רקע זה ניתן להסביר את צורך האדם לקבל רמזים, ניחושים ונבואות לגבי העתיד.
תפישת העתיד אינה אחידה אצל כל בני־האדם. יש המאמינים שהעתיד כבר ״כתוב״ ואנו מהווים מעין ניצבים במחזה שנכתב מראש על־ידי אותו כוח עליון, הבמאי של המחזה, האלוהים, המוגדר בכל דת בצורה שונה. גישה זאת מכונה פטליזם (מהמלה האנגלית Fatal שמשמעותה ״גורל״).
כדי להמחיש את גישת הפטליזם נספר את הסיפור המפורסם ״פגישה בסמארה״, של הסופר הבריטי סומרסט מוהם (1965-1874). להלן הסיפור:
״משרתו של סוחר חשוב בבגדד הלך לשוק לקנות את צורכי הבית. לפתע דחפה אותו בשוק דמות לבושה שחורים. הסתובב המשרת לאחור וראה מולו את מלאך המוות. נבעת כולו, רץ המשרת לבית אדונו וביקש ממנו את המהיר בסוסיו שייקחהו למקום הנידח והרחוק ביותר בממלכה, על מנת להימלט מהפגישה הצפויה עם מלאך המוות. דהר המשרת כל הלילה על סוסו במהירות רבה כדי שיגיע עם שחר לעיר סמארה הרחוקה. באותו הזמן הלך אדונו הנסער לשוק לנזוף במלאך המוות שהחריד את משרתו הנאמן. אמר לו הסוחר: ׳מדוע באת לכאן להבעית את הנאמן שבמשרתי?׳ ׳חלילה לי,׳ ענה לו מלאך המוות, ׳אני הוא שהופתעתי למצוא את עבדך בשוק של בגדד, מאחר שביומני רשום שנקבעה לי פגישה אתו מחר עם שחר בסמארה׳.״
אחרים מאמינים שאכן האל הכל־יכול הוא המכוון את כל הקורה בעולם, אך לאדם בכל זאת יכולה להיות השפעה על העתיד, אם רק יבחר בדרך של קיום כל מצוות הדת ככתבן וכלשונן. בעלי האמונה הדתית החזקה מאמינים כי אין דבר הנתון ליד המקרה, וכאנקדוטה הם משתמשים גם בגימטרייה לחיזוק טענתם.
המלה ״מקרה״ בהיפוך אותיות הופכת ל ״רק מה׳״ (רק מהשם), וכשקוראים אותה מהסוף להתחלה מקבלים את צמד המילים ״ה׳ רקם״. בדת ההינדית, אגב, קיים מושג הקארמה (הגורל), שגם הוא באופן מפתיע כולל בעברית את אותן אותיות. האם גם זו מקריות?

אחרים מאמינים שכל הקורה לנו הנו, בסופו של דבר, עניין של צירופי מקרים אקראיים לחלוטין שמורכבים ממקום, מזמן ומלעשות, או בקיצור, ראשי התיבות של המלה מזל. על־פי תפישה זו, לאדם יש שליטה מסוימת על עתידו בכוח החלטותיו, בחירותיו ומעשיו, למעט השפעת כוחות טבע עליוניים, כגון אסונות טבע או מחלות חשוכות מרפא.

עקב הצורך הפסיכולוגי של רובנו לנסות ולדעת, ולו באופן חלקי או מרומז, מה צופן לנו העתיד, התפתחו לאורך תולדות האנושות שיטות, תורות ואמונות שונות ומשונות שניסו להתמודד עם האתגר של ניבוי העתיד.
שיטות לניבוי העתיד התפתחו כמעט בכל התרבויות. מקצוע מגדת־העתידות נחשב בחלקן למקצוע מכובד מאוד, ובתרבויות אחרות לשרלטני.
שליטי יוון העתיקה נהגו להיוועץ באוראקל במקדש אפולו אשר בדלפי, שניבאה את העתיד במלמוליה, הבלתי מובנים לעתים. בני תרבות האינקה שבדרום אמריקה האמינו שהחיים נשלטים על־ידי כוחות בלתי נראים ולפיכך, לפני כל ביצוע פעולה חשובה נהגו מנהיגי האינקה להיוועץ בכוהנים שחזו את העתיד: חיזוי עתידות שימש גם לאבחון מחלות, לניבוי גורל קרבות, למניעת פשעים וגם להחלטה על סוג הקורבן שיועלה ולאיזה אל. לכוהני האינקה היו דרכים שונות ומשונות לחיזוי העתיד. התבוננות בתנועת עכבישים, צפייה בתצורת עלי הקוקה בכלי שטוח ואף חקר ריאותיה של הלמה הלבנה שהועלתה כקורבן (הריאות נופחו על־ידי נשיפת אוויר לקנה הנשימה החתוך, הוצאו על־ידי הכוהנים ונבדקו ביסודיות).
דרך נוספת של כוהני האינקה לניבוי העתיד הייתה לשתות סם הזיות שהשפיע על מערכת העצבים המרכזית. האינקה האמינו שסם זה איפשר לאדם ליצור קשר עם כוחות על־טבעיים והכוהנים ניצלו קשר זה לקבלת תשובות לשאלותיהם. גם ביהדות התפתח מענה לצורך בניבוי העתיד, ולשם כך היו קיימים הנביאים. בהיסטוריית העם היהודי אנו מכירים שבעה־עשר נביאים מפורסמים אשר ניבאו במשך תקופת המלכים: אליהו הנביא, אלישע, יהוידע, עובדיה, יונה, זכריה, הושע, עמוס, ישעיהו, מיכה, יואל, נחום, חבקוק, צפניה, חולדה הנביאה, ירמיהו ויחזקאל. הנביאים נתפשו כמתווכים שהביאו את דבר ה׳ אל העם ומנהיגיו, חלקם ידועים כנביאי תוכחה וזעם וחלקם כנביאי נחמה וישועה.
יחזקאל היה הנביא האחרון לפני חורבן הבית והמשיך להתנבא גם בזמן גלות בבל. בזמן הגלות ניבאו גם ברוך בן נריה ודניאל, ובזמן בית שני ניבאו גם הנביאים חגי, זכריה ומלאכי.

חז״ל מונים ארבעים ושמונה נביאים שניבאו לישראל, מאברהם אבינו ועד מלאכי (לא כולם נמנו לעיל), וכן היו נביאים נוספים שנבואתם לא תועדה כלל. הסיבה לכך היא שכנראה נבואתם לא הייתה דרושה לעם ישראל לדורותיו או שנבואתם תועדה אך לא נשתמרה. אחד הנביאים המוכרים ביותר, יחזקאל (593 לפני הספירה), ניבא מתל־אביב (כן, זאת לא טעות), שהייתה בעבר עיר או מושבה בבלית שבה רוכז חלק גדול מגולי יהודה. פעילותו הנבואית התחילה בגיל שלושים ונמשכה עשרים ושתיים שנים לפחות.
לפני חורבן המקדש היה יחזקאל נביא פורענות, שקשר את עוונות עמו לחורבן ולגלות בבל שיבואו בעקבותיהם. לאחר חורבן בית־המקדש היה לנביא נחמה, ודבריו כוונו בחלקם לשיבת ציון אחרי גלות בבל ובחלקם לאחרית הימים.
חזון הגאולה הידוע ביותר של יחזקאל הוא חזון העצמות היבשות (יחזקאל ל״ז, א׳-י״ד). חורבן ירושלים וגלות בבל הביאו את הגולים לאבד את אמונתם ביכולת השיבה ארצה ובתקומה לאומית. אך בניגוד לאותם גולים, יחזקאל מציג בחזונו כיצד מחיה אלוהים גם עצמות יבשות. חשוב לציין כי התופעה של עם החוזר לארצו לא הייתה ידועה כלל בהיסטוריה של הימים ההם, ולמרות זאת חזה יחזקאל את תקומת עם ישראל בארצו כנגד כל הסיכויים, ולמרות עמים שצפויים לעלות על ירושלים (מלחמת גוג ומגוג) אך לבסוף להישמד. יחזקאל תיאר בחזון העצמות היבשות כיצד עצמות אדם מעלות עור וגידים וקורמות בשר מעליהן. הוא חזה כיצד באחרית הימים יחיו יחד בארצם כל בני ישראל, כולל שרידי עשרת השבטים והעמים, שישרדו אחרי הרעה שתבוא עליהם. הפחת רוח החיים בעצמות המתות תביא את השלב האחרון בגאולה, שלב שבו ישובו חיי הרוח המקוריים של עם ישראל על כנם.

במקביל לנביאים פעלו חוזי עתידות למיניהם, שנקראו בשמות שונים. בתנ״ך (דברים י״ח, ט׳-י״א) כתוב על איסור גורף ומוחלט של עיסוק בניבוי העתיד: ״כי אתה בא אל הארץ אשר ה׳ אלוהיך נותן לך לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם. לא ימצא בך מעביר בנו וביתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחובר־חבר ושואל־אוב וידעוני ודורש אל המתים״.
מה הפירוש של כל ה״מקצועות החופשיים״ הללו: קוסם, מעונן, מנחש, מכשף, חובר־חבר, שואל אוב, ידעוני ודורש אל המתים?
נתחיל בקוסם - בשונה מתקופתנו, בה קוסם מבצע קסם שהנו אחיזת עיניים או שינוי טבע המציאות, כאן הכוונה במלה קוסם היא: מנבא עתידות באמצעות מעשים או חפצים שונים.
מעוֹנן - הוא אדם הקובע באמצעות חיזוי בכוכבים מהם הזמנים הטובים לביצוע מעשים מסוימים ומהם הזמנים הרעים לכך.
מנחש - הוא אדם הקובע באמצעות דברים שקורים לו או בסביבתו האם כדאי או לא כדאי לעשות דברים, כאשר אין קשר רציונאלי בין הסימן למעשה.
מכשף - הוא אדם שעושה מעשים שנראים כחורגים מגדר הטבע הפיזיקלי, ומייחס את זה לכוחות מיוחדים שיש בו ושאין לאנשים רגילים או ללחשים שעשה.
חובר־חבר - הוא אדם הלוחש לחשים כדי להרחיק נזקים או אסונות העומדים לפתחנו (נחשים, מחלות וכו׳), לעתים תוך כדי אחיזת חפצים או ביצוע תנועות שונות.
שואל־אוב - הוא אדם העושה מעשים פולחניים כדי לגרום להעלאת נשמה של אדם מת ולאפשר לה לדבר עם אדם אחר. טקסים אלו והדומים להם נקראים ״העלאה באוב״ (או בשם המוכר בימינו - סיאנס).
ידעוני - הוא מעין שילוב של בעל אוב וקוסם. כשואל־אוב גם הוא עושה מעשי פולחן, וכקוסם מטרתו היא ניבוי העתידות.
אחרון אך לא כל־כך חביב (לפחות על־פי התנ״ך), ידידנו הדורש אל המתים - שדומה מעט לשואל־אוב, מאחר שמטרת שניהם היא קיום אינטרקציה עם מתים.
בספר שמואל מסופר על בעלת האוב שאליה פנה שאול המלך. שאול ראה את מחנה הפלשתים הגדול והמפחיד שניצב מולו בהר הגלבוע והבין שהוא וצבאו בסכנה קיומית. הוא פנה לבעלת האוב שישבה ביישוב עין דור (כיום קיבוץ הסמוך להר תבור) להתייעצות ולניבוי בקשר לעתיד לבוא ולסיכויי הצלחתו בקרב. בעלת האוב העלתה את שמואל הנביא והוא ניבא לשאול על מותו הצפוי במלחמה, כפי שאכן קרה.
הצורך של פנייה למגידי עתידות בעת צרה קיים גם כיום, ולא מעט מגידי עתידות בכל השיטות שצוינו בפרק (ושיטות נוספות) מתפרנסים מכך יפה.
באופן טבעי נשאלת השאלה, מה רע בחיזוי העתיד ומדוע התורה אוסרת זאת לחלוטין ואף קובעת עונשים כבדים למפרי האיסור? יש לכך כמה הסברים מקובלים:
א. המעשים המאגיים הם חריגה מהטבע כפי שה׳ רצה שהוא יהיה. אולי ניתן לשנות בעזרתם את סדרו הטבעי של העולם, אך דרך זו לשינוי אינה רצויה.
ב. האמונה בכוחו של האדם לנבא היא ייחוס כוח גדול ומוגזם שאין לאדם במציאות, וכמו כל ייחוס כוח לא מתאים, יש לכך חשש לעבודה זרה.
ג. חיזוי העתיד נוטל את האחריות מהאדם. הכשפים הם פתרון קל מדי, המונע מהאדם לשנות את העולם בדרכים אחרות ורצויות.
ד. רצון להגן על הציבור מפני הטעייתו והולכתו שולל על־ידי מאחזי עיניים למיניהם.

שיטות לניבוי העתיד

בניבוי העתיד ניתן למצוא שתי שיטות: ניבוי ישיר, ללא כל אמצעי מתווך, וניבוי בעזרת מתווך. ניבוי ללא מתווך מתרחש כאשר אדם ״חש בעצמותיו״ כי משהו יקרה בעתיד ומבטא זאת במילים, בלי שידע מהיכן נובע מקור ידיעתו על העתיד להתרחש. יכולת ניבוי זאת הנה מעין מתת אל, ואינה ניתנת ללימוד או להעתקה.
ישנם לא מעט אנשים המנבאים ללא מתווך פרטים מדויקים רבים על אנשים שהם פוגשים בפעם הראשונה, ובלי שקיבלו כל מידע מוקדם על האדם שהם עומדים לפגוש.
ישנם גם לא מעט סיפורים על אנשים שניצלו מאסונות כי חשו שמשהו רע עומד להתרחש ובשל כך ביטלו או שינו את תוכניותיהם המקוריות ברגע האחרון, שאלמלא כך היו נפגעים. לדוגמה, אנשים שנמנעו עקב תחושתם מלעלות על מטוס שהתרסק מאוחר יותר.

השיטה הנפוצה יותר לניבוי העתיד היא ניבוי בעזרת מתווך, שהוא אמצעי או חפץ כלשהו שהמנבא מתבונן בו או מקשיב אליו וכך לומד ממנו על העתיד. מתווך זה יכול להיות עצמות יבשות, גרמי השמים, קווים בכף היד, משקעי קפה בכוס, קלפים מסוגים שונים, קוביות, צירופי מספרים, תאריך לידה וכדומה.
חלק מהשיטות היו מקובלות בעבר ואינן קיימות יותר כיום, וחלקן שרירות וקיימות גם כיום. עם זאת, העמדה המדעית המקובלת היא שיכולת על־חושית בניבוי העתיד מעולם לא הודגמה והוכחה בניסוי בתנאים מבוקרים, ושתורות של ניבוי העתיד כגון אסטרולוגיה, כירולוגיה, נומרולוגיה או גרפולוגיה הן חסרות כל תוקף מדעי ולא הוכחו מעולם.

להלן יוצגו בצורה מתומצתת חלק מהשיטות הנפוצות ביותר לניבוי העתיד בעזרת מתווך.

ניבוי על־פי קריאה במשקעי קפה

בשיטה זאת מפרשים את העתיד על־פי הסימנים הנשארים בספל לאחר שתיית הקפה. הצורות המופיעות כמשקע בספל הקפה לאחר שתייתו נחשבות כבעלות משמעות מיוחדת בהגדת עתידות.
לאחר שתיית רוב הנוזל שבספל משאירים מעט מן הנוזל על קרקעית הספל ומסובבים אותו ביד שלוש פעמים בכיוון השעון, כך שהנוזל שנשאר בספל יגיע עד לשפתו, ואז הופכים אותו במהירות כשפניו מטה, אל התחתית. משאירים את הספל במצבו ההפוך עד שיתרוקן מן הנוזל, סופרים עד שבע והופכים את הספל בחזרה. עתה נשארו צורות שונות על דופנות הספל והן נתפסות כבעלות משמעות.
לכל צורה מיוחסת פרשנות מסורתית, כך שעל־ידי קריאה נכונה מפענח המנחש את אופיו ואת גורלו של האדם.
בעת הקריאה בקפה על ידית הספל להיות מכוונת כלפי הקורא. צורות המופיעות משמאל לידית הספל קשורות למאורעות בעבר, וצורות המופיעות מימין לידית מתייחסות למאורעות שיתרחשו בעתיד. כיוונן של הצורות ביחס לידית חשוב אף הוא: אלו הפונות אל הידית מסמלות התקרבות, ואלו שגבן פונה אל הידית מסמלות נסיעה או עזיבה. צורות המופיעות בסמוך לידית מציינות מאורעות שיתרחשו קרוב לבית.
בשיטה זו דופנות הספל משמשות כסקלת זמן. שפת הספל מציינת את ההווה ומאורעות העומדים להתרחש והאזור מאמצע הדופן ועד לקרקעית הספל מציין את העתיד הרחוק יותר. הקרקעית עצמה נחשבת כאזור המציין חוסר מזל, לכן צורות המופיעות עליה הן בלתי רצויות.
כמו שיטות הניבוי האחרות, הקריאה במשקעי הקפה דורשת מהקורא ריכוז מוחלט, תוך הפעלת אינטואיציה ודמיון, יחד עם פירוש הסמלים לפי הטבלה המקובלת, כשהצורות משמשות כנקודת מוצא. לא תמיד הצורות ברורות, ולכן נדרשים מהקורא בקפה ניסיון רב והפעלת דמיון כדי להבחין בסמלים.
להלן כמה דוגמאות לצורות של משקעי קפה ומשמעויות מסורתיות המיוחסות להן בקריאת קפה:
אגס - מזל טוב ורווחה כלכלית.
אוהל - צרה.
אווזים - הצלחה חברתית, הזמנה לאירועים.
אוזן - חדשות בלתי צפויות ומעניינות.
אווירון - נסיעה פתאומית, התפתחות מאכזבת.
אזיקים - אסון.
אש - הצלחה אמנותית והישגים.
כך הלאה. מאות צורות ומשמעויות בצִדן.

ניבוי על־פי קלפים

מקור ומקום מוצאם הראשוני של הקלפים אינו ידוע בבירור. קלפי הטארוט, שהופיעו לראשונה במאה ה־14 בצפון איטליה, הם הקלפים הקדומים ביותר המוכרים לנו, ומהם התפתחה מאוחר יותר חפיסת הקלפים המודרנית המוכרת לכולנו שכוללת חמישים ושניים קלפים.
ישנן סברות רבות למקור מוצאם הראשוני של הקלפים: מהודו, מסין או מחכמי הקבלה. חפיסת קלפי הטארוט מתחלקת לשתי מערכות: מערכת ראשית ומערכת משנית. קלפי הטארוט שימשו למשחק, לניבוי העתיד וגם ללימוד.
המערכת הראשית של קלפי הטארוט מורכבת מעשרים ושניים קלפי תמונות, עשרים ואחד מהם ממוספרים בסדר עולה וקלף אחד איננו ממוספר, הוא נקרא קלף השוטה. התמונות המופיעות בקלפי המערכת הראשית נקראות לפי הסדר: השוטה, הקוסם, הכוהנת הגדולה, הקיסרית, הקיסר, האפיפיור (הכוהן הגדול), האוהבים (או החתונה), המרכבה, צדק, הנזיר, גלגל המזל, כוח, האיש התלוי (או יהודה), מוות (או הקוצר), מתינות, השטן, המגדל הנופל, הכוכב, הירח, השמש, יום הדין והעולם.
כל קלף כולל תמונה מצוירת המסמלת משמעות מסוימת בחייו של האדם ומשמעות אחרת אם הקלף הפוך על צדו השני.
המערכת המשנית כוללת חמישים ושישה קלפים, הנחלקים לארבע סדרות בנות ארבעה־עשר קלפים:
סדרת החרבות (המקבילה לעלה שבחפיסה המודרנית).
סדרת השרביטים (המקביל לתלתן).
סדרת הגביעים (המקביל ללב).
סדרת המחומשים (המקביל ליהלום).
בכל סדרה יש ארבעה קלפי תמונות: מלך, מלכה, אביר ונער, ועשרה קלפי מספרים.
חפיסת הקלפים המודרנית הנה צאצא של המערכת המשנית של קלפי הטארוט: המערכה הראשית הושמטה, מלבד השוטה שהפך לג׳וקר, ומלבד האביר והנער שצורפו לקלף אחד, הוא הנסיך שבחפיסה המודרנית.

ישנן כמה שיטות לקריאה בקלפי הטארוט, כשכל שיטה נבדלת מהאחרות באופן פריסה שונה של הקלפים על השולחן. פריסת הקלפים מתבצעת לאחר שהאדם שאת עתידו מנסים לנבא טורף את הקלפים.
אופן הפריסה השונה בא כדי לענות על סוגים שונים של תחזיות. לדוגמה: הפריסה הקלטית, הנפוצה והפשוטה ביותר, פריסת הפרסה, שמשתמשים בה בדרך כלל כדי לענות על שאלה מסוימת, פריסת הכוכב בן שבעת הקצוות, שמשתמשים בה בדרך כלל לשם תחזית שבועית, פרישת המעגל לשם הכנת תחזית שנתית, פריסת הכוכב הגדול ופריסת המניפה.
לא נלאה אותך, קורא יקר, בהמשך נבכי השיטה, אך בוודאי הבנת שבחירת סדרת הקלפים על־ידי האדם היא חומר הגלם, או אותו מתווך, שממנו שואב המנבא את עתידו של האדם.

ניבוי על־פי הנומרולוגיה - תורת המספרים

כמו שיטות אחרות של ניבוי, גם הנומרולוגיה טוענת לקיומו של סדר הנמצא מעבר לריבוי התופעות, סדר אשר בעזרתו ניתן להסביר את המאורעות על־פי עקרונות ברורים. הנומרולוגיה המערבית מניחה כי המציאות בנויה בצורה מתמטית ואת כל הדברים ניתן לייצג באמצעות מספרים.
שתי הנחות נמצאות בבסיס השיטה. האחת היא שגם אופיו וגורלו של כל אדם יכולים להיות מובעים על־ידי מספרים, והאחרת היא ששמו של אדם (וכן שם של כל דבר אחר) מכיל את מהותו האמיתית.
שמך, לפיכך, אינו תווית מקרית המודבקת אליך על־ידי הוריך, אלא הזהות האמיתית שלך, שאמורה להראות מי אתה ומה עתידך.

הנומרולוג הופך את שם האדם לספרות ומנתח את אישיותו וגורלו של האדם בהתאם לכך. כל אות באלף בית העברי קשורה למספר מסוים: א=1, ב=2, ג=3, ד=4,ה=5, ו=6, ז=7, ח=8, ט=9, י=10, כ=20, ל=30, מ=40, נ=50, ס=60, ע=70, פ=80, צ=90, ק=100, ר=200, ש=300, ת=400.
על מנת לתרגם את השם המלא שלך (שם פרטי ושם משפחה) למספר, הופכים את כל האותיות המרכיבות את השם למספרים על־ידי המרה בהתאם לערך המספרי של כל אחת מהאותיות, ומחברים אותם.
אם הסכום המתקבל הוא בן שתי ספרות או יותר מחברים גם אותן, וכך הלאה, עד שנקבל ספרה אחת בלבד, זוהי הספרה שמייצגת אותך בנומרולוגיה.
אגב, שמות החיבה ושמות אחרים משקפים את התדמית שלך בעיני אלו המכנים אותך בשמות אלו.

מספר נוסף החשוב לנומרולוגים נוצר מצירוף הספרות של תאריך הלידה של האדם. מספר זה משקף את אופיו וגורלו של האדם כפי שנטבעו בו עם לידתו, והוא עשוי להתאים או לא להתאים למספר השם שלו.
משמעות אי התאמה כזאת היא קונפליקטים פנימיים ומאבקים רבים הצפויים לו בחייו.

הנומרולוגיה המודרנית מתבססת על עקרונות פיתגוראים וקבליים, ולכל מספר ומספר מיוחס מכלול סמלי משלו ומשמעות מיוחדת לגבי האדם. לפיכך, מניתוח המספרים המרכזיים בחייו של האדם כמו המספרים הנגזרים משמו, תאריך הולדתו, שם בת־הזוג שלו, מספר ושם הרחוב שבו הוא גר, מספר תעודת הזהות שלו וכן הלאה, מנחשים את גורלו.

נחשב לדוגמה את המספר של השם גלית קידר ושל תאריך הלידה שלה, 15.2.1975.
גלית = 443 = 400 + 10 + 30 + 3
קידר = 314 = 200 + 4 + 10 + 100
גלית קידר = 7 = 6 + 1 ,16 = 4 + 5 + 7 ,754 = 314 + 443
כלומר הספרה הנומרולוגית של גלית היא 7.

עתה נחשב את מספר הלידה של גלית:
3 = 0 + 3 ,30 = 5 + 7 + 9 + 1 + 2 + 5 + 1 = 15.2.1975
המספר 3 הוא מספר הלידה של גלית ומשקף את אופיה וגורלה.
לפי הנומרולוגיה, לכל ספרה יש תדר אנרגטי משלה. לדוגמה: הספרה 1 מרמזת על אינדיבידואליות, יכולת הנהגה, כישורים ניהוליים, קושי עם סמכות ורצון להחליט לבד. לכן, על פי הנומרולוגיה, ילד שייקרא יואב ילווה כל חייו בתכונות אלו. לעתים הן יהוו עבורו מקפצה ולעתים נטל.

צירוף יום וחודש הלידה שלך לכל שנה שהיא ייתן את מספר השנה האישי שלך. לדוגמה: אם נולדת בשניים במאי אזי שנת 2005 תהיה עבורך שנת המספר 5 לפי החישוב הבא:
(5=1+4, 14=2+5+2+0+0+5). זה אומר שנה של שינויים וניסיונות חדשים, וייתכן גם שנה של חיי אהבה קדחתניים.

לשם ניתוח מעמיק יותר ממליצים הנומרולוגים לפרק את השם לאותיותיו ולראות כמה פעמים מופיעה כל אות ואילו אותיות חסרות. חזרה של אות או מספר מסוים, הנגזר מכך, מציינת שהתכונה האופיינית למספר זה הנה חזקה מאוד באדם. אם כך, נשאלת השאלה אם על־ידי החלפת שמו של האדם ניתן לשנות את גורלו? האם החלפת כתובת מגורים יכולה לשפר את הרגשתו של האדם בביתו? האם בחירת תאריך ״טוב״ יותר לנישואים ישפיע לטובה על מערכת היחסים עם בן/בת־הזוג המיועד/ת? על דעת הנומרולוגים התשובה היא בהחלט כן, ולכן לא אחת ממליצים הנומרולוגים לאדם המבקש את עצתם לשנות שם או כתובת או לחלופין, לא להתחבר לשותף עסקי מסוים או לא להתחתן עם בחור/ה מסוימ/ת, כי הנגזרת המספרית של שמותיהם אינה הרמונית לשמו.

חישוב לדוגמה - ימי מזל לחתונה. על מנת למצוא איזה מן הימים בחודש שבו אתה עומד להינשא הוא המתאים ביותר להיות יום החתונה, עורכים את החישוב הבא: סופרים את הימים מיום הירח המלא שבחודש זה עד לסוף החודש. מפחיתים את המספר שקיבלת ממספר הימים שבחודש ולאחר מכן מכפילים את השארית בגילך.
לדוגמה:
יום הירח המלא (בחודש מארס) 5
מספר הימים בחודש מארס 31
מספר הימים מיום הירח המלא עד לסוף החודש 26
---------------------------------------------------
השארית 5

נניח לצורך החישוב שאתה בן עשרים ושלוש ולכן מבצעים את החישוב הבא: 115=23x5. מכאן, שהימים הטובים עבורך לקביעת מועד נישואיך יהיו 11 ו־5 בחודש. אם כך, כל שנותר הוא לברך אותך, קורא יקר, אם עדיין לא התחתנת, בנישואים מאושרים עד מאה ועשרים. מובן שדוגמה זו הנה בבחינת קצה המזלג, מאחר שעולם הנומרולוגיה מורכב הרבה יותר, ולראיה, ספרים רבים נכתבו וממשיכים להיכתב בתחום זה.

ניבוי על־פי קריאה בכף היד - כירולוגיה

כירולוגיה היא מדע העוסק בחקר קווי כף היד. קווי כף היד השמאלית נחשבים כמשקפים את התכונות הבסיסיות של האדם, וקווי כף היד הימנית נחשבים כמשקפים את ההתפתחות שעבר האדם במרוצת חייו.
כפות ידיו של כל אדם, כמו גם טביעות אצבעותיו, הנן ייחודיות ומשתנות עם הזמן. הבנת מבנה היד, הקווים החרוצים בה, כיוונם ואורכם, משמשת לקורא בכף היד סימני דרך להבנת אישיותו, עברו וגורלו של האדם.
בכף היד ניתן למצוא את ״קו החיים״, המציין חיוניות, כוח ובריאות, ״קו השכל״, המציין יכולת שכלית ואינטלקטואלית, ״קו הלב״, המשקף בגרות ועומק רגשי, ״קו הגורל״, המציין הצלחה וכישלון בחיים, ״קו השמש״, המציין פרסום ומזל, ״קו הבריאות״, המצביע על סכנת מחלות ותאונות, קו האינטואיציה״, המצביע על רגישות, מודעות וכוחות על חושיים מפותחים וכך הלאה.
על־פי קווים אלו, כמו גם מבנה כף היד והגבעות השונות שבה, מנבא הקורא בקפה גם את גורלו של האדם.

ניבוי על־פי פענוח פשר החלומות

מאז ומעולם העסיקה תופעת החלום את בני האדם ועוררה בהם את הצורך בהסבר ובפירוש. כל תרבות פירשה והסבירה את החלום על־פי דרכה ועל־פי מושגיה.
מי מאתנו לא חלם חלומות שכעבור פרק זמן קצר התגשמו, כמו למשל - דמות מעברנו שלא נפגשנו עמה זמן רב ולפתע מופיעה שוב בחיינו זמן קצר אחרי שהופיעה בחלומנו. או אירוע שקורה לנו ואנו מרגישים שכבר היינו בו בסיטואציה אחרת או שראינו אותו בחלום. בצרפתית התופעה נקראת דה־ז׳ה־וו, ביטוי שפירושו ״כבר ראינו את זה קודם״, והיא הוטבעה על־ידי החוקר הצרפתי אמיל בוליק.
הדה־ז׳ה־וו היא חוויה רגעית ובלתי צפויה, ואף שהיא חוויה נפוצה יחסית הידע עליה מועט יחסית. שמה המדעי של תופעת הדה־ז׳ה־וו הוא פרומנזיה (מלטינית: ״לפני הזיכרון״). תופעה זאת נפוצה יותר אצל אנשים צעירים, אצל חולי סכיזופרניה ואצל אנשים הסובלים ממחלת האפילפסיה (מחלת הנפילה).

לפי אמונה קדומה, החלומות הם ישויות הנשלחות על־ידי האלים כדי לבשר לבני האדם בשורות שונות. הבשורות עשויות להיות בעלות תוכן נבואי - כך האמינו למשל בני יוון הקדומה. האמונה כי פירוש נכון של החלום מאפשר לאדם הצצה אל מסתרי העתיד נפוצה ביותר. בסיפורי התנ״ך, לדוגמה, מבשר האלוהים את בשורותיו ורצונותיו על־ידי חלומות נבואיים שהוא שולח לאנשים הנבחרים על ידו. חלום יוסף, חלום יעקב וחלום פרעה הם דוגמאות טובות לחלומות שניבאו גורל אישי, לאומי או כללי.
לא מעט אנשים ביצעו תפנית דרמטית בחייהם, במשלח ידם או באמונתם עקב חלום שהם חלמו, שהצביע להם על בחירת הכיוון או על הפעולה הנדרשת מהם, כאילו מדובר בייעוד או בצו מלמעלה.
לפיכך, האדם נזקק למומחים או ל״פותרי חלומות״ כדי שידריכו אותו בפתרון החלום. בתרבויות רבות נתפסו התמונות המופיעות בחלום כסמלים, אך הסמלים שונים בכל תרבות. זיגמונד פרויד (1939-1856), אבי הפסיכולוגיה המודרנית, טען כי תמונות החלום הן תמונות העולות מן התת־מודע, אותו תחום שתכניו אינם מגיעים אלינו כשאנו בהכרה מלאה במשך שעות הערות שלנו.
בזמן השינה, כשאין קליטה של מציאות חדשה, משתחררים התכנים המודחקים ומנסים לעלות אל התודעה. לעתים אנו חולמים חלום שמשמעותו ברורה לנו ולעתים מופיעים התכנים הלא־מודעים כשהם מוסווים לסמלים. לשיטתו של פרויד, יש למצוא באיזה אופן קשור המאורע שהתרחש בחלום לעולם הזיכרונות והרגשות של החולם.

הפסיכולוג קארל גוסטב יונג (1961-1875) חילק את הרוח האנושית לשלושה תחומים: המודע, הלא־מודע והלא־מודע הקולקטיבי.
הלא־מודע הקולקטיבי מכיל אבות־טיפוס (ארכיטיפים) - תמונות שמקורן בזיכרונות קודמים של המין האנושי המועברים בדרך התורשה מדור לדור. אבות־הטיפוס מופיעים כסמלים קבועים בתולדות התרבות וניתן לזהותם במיתולוגיות השונות ובחלומות.

להלן כמה סמלים ומשמעויות להופעתם בחלומות, המקובלות על־ידי מפענחי חלומות.
אבא - סמל להצלחה ואושר.
אדמה - נוחות חומרית, הנאות.
אגוזים - מזל טוב, אושר ואהבה.
אוצר - בגידה, קנאה, ביזיון.
אצבעות - האשמה, מריבות, חשד.
ארנק - גילוי סוד.
בור - כישלונות וקשיים.
בנק - כוח ושגשוג.
גווייה - פרשת אהבה אומללה.
וכן הלאה.

גם לחיות שונות המופיעות בחלום יש משמעות מרכזית, כגון:
דוב - מתחרה על חיבתו של אדם חשוב.
דג - הארה רוחנית.
זאב - חבר בוגדני.
יונה לבנה - אהבה, אושר ושביעות רצון.
נחש - אויב.
עורב - ייאוש, חדשות רעות, פחד מן הלא־ידוע.
עקרב - ביקורת, אויבים, בגידה וכן הלאה.
סמלים אלו הם חומר הגלם של פותר החלומות, שמוסיף להם גם פרשנויות משלו.

ניבוי על־פי האסטרולוגיה

אסטרולוגיה היא התורה החוקרת את השתקפותם של תנועת גרמי השמים בנעשה בעולמנו ובמיוחד בגורלו של האדם. פירוש המלה אסטרולוגיה הוא ״חוכמת הכוכבים״ (מיוונית: אסטרום - כוכב, לוגוס - לימוד).
על סמך ניסיון של אלפי שנים, קובעת האסטרולוגיה כי תנועת הכוכבים בשמים מקבילה לנעשה בעולמנו מטה. אם הירח מסוגל לגרום לתופעת גאות ושפל, האם זה לא הגיוני לחשוב שהוא ישפיע גם עלינו כבני אדם אשר גופם מורכב מכ־80% נוזלים? בימי קדם האמינו כי האסטרולוג יודע לחזות עתידות על־ידי מהלך הכוכבים בשמים ולפיכך היו שליטים ומלכים שלא זזו בלי אסטרולוג, ששימש להם ככלי עזר לקבלת החלטות חשובות.
השמש, הירח וכוכבי הלכת הם אבני היסוד של האסטרולוגיה ומסמלים תכונות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות באדם ובעולם הסובב אותו. כך למשל השמש, היא מרכז החיים במערכת השמש שלנו ועל כן היא מסמלת את הלב, שהוא מוקד החיים בגוף האדם. כל אחד משמונת כוכבי הלכת המקיפים את השמש, מרקורי, ונוס, מאדים, יופיטר, שבתאי, נפטון, אורנוס, מסמל אב־טיפוס פסיכולוגי. כך למשל הכוכב מרקורי מסמל תקשורת, בעוד הכוכב ונוס מסמל יופי ואהבה.

גלגל המזלות, הנקרא גם זודיאק (ביוונית פירוש המלה - ״חיות קטנות״), הוא מרכיב חשוב באסטרולוגיה. חסידיה מאמינים שמיקום הכוכבים משפיע על המתרחש על פני כדור־הארץ או משקף אותו, ולפיכך המזל של האדם נקבע על־פי האזור בגלגל המזלות שבו נמצאת השמש בעת הולדתו.
גלגל המזלות הוא מעגל דמיוני המחולק לשנים־עשר חלקים (פלחים), המציין את הצורה שבה מבוטאים העקרונות המסומלים על־ידי גרמי השמיים: השמש, הירח וכוכבי הלכת.
מקור שמותיהם של קבוצות הכוכבים נובע מהדמיון של כל קבוצת כוכבים ליצור שאת שמו היא נושאת. לדוגמה: קבוצת הכוכבים המכונה ״דגים״ מזכירה בצורתה את צורת הדג וקבוצת הכוכבים ״טלה״ דומה לקרני איל.
מעניין אם כן איך נראית קבוצת הכוכבים הנקראת ״בתולה״.

התאריכים המדויקים עשויים להשתנות בסדר גודל של יומיים בהתאם למחזור השנים המעוברות.
כדי לנבא את העתיד לפי תאריך הולדתו של האדם, על האסטרולוג למצוא תחילה את המזל השולט בחייו: טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי או דגים.

לניתוח אישיות מעמיק משתמשים האסטרולוגים במפה אסטרולוגית, היא ההורוסקופ. ניתוח האדם במפות אלה מתבצע לפי שלושה נתונים המיוחדים לכל אחד מאתנו - תאריך לידה, שעת לידה ומקום הלידה. ניתן להכין מפה אסטרולוגית גם למדינה, על־פי מועד ״לידתה״, לדוגמה: ארצות־הברית, ש״נולדה״ בארבעה ביולי, 1776 בפילדלפיה. ואם כבר מזכירים את ארצות־הברית, מייד לאחר ״אסון התאומים״, שהתרחש ב־2001 באי מנהטן שבניו־יורק, נפתחו אתרי אסטרולוגיה באינטרנט שבהם אסטרולוגים מרחבי העולם ניסו להבין איך קרה שאיש לא חזה ולא ראה את הנולד, להסיק מסקנות ואולי גם ללמוד משהו חדש.

במפה אסטרולוגית ישנם כמה רבדים, ממש כמו לאישיות האדם.

אבני הבנייה באסטרולוגיה הם הפלנטות, המזלות והבתים. אבני בנייה אלה, מחד גיסא, חושפות את הרבדים באישיות האדם, ברגשות ובפוטנציאל השכלי של האדם, ומאידך גיסא, מגלות את הקוד הגנטי ומה אפשרי בימות המחר.

ניבוי על־פי האסטרולוגיה ההודית

האסטרולוגיה ההודית מבוססת על עקרון הקארמה. פירוש המלה קארמה הוא ״פעילות היוצרת גורל״. האסטרולוגים ההודיים טענו שכל פעולה ביקום יוצרת תגובה מסוימת שחייבת לחזור למבַצע הפעולה. אם, לדוגמה, אנו זורעים זרע של עץ תפוחים, יגדל לנו עץ תפוחים ולא עץ אגסים. אם אנו מחייכים לאנשים, ההשפעה החיובית שהרעפנו עליהם ועל סביבתנו תחזור אלינו בעתיד כחוויות נעימות, ולהפך, פגיעה באחרים תשוב אלינו כהתנסות שלילית. חוק הקארמה הוא אינסופי. כשאנו עוזבים את גופנו ונפטרים מהעולם, אנו נושאים עמנו זרעים קארמתיים של תשוקות ושאיפות שלא הושלמו בחיינו. כשאנו שבים ונולדים בגלגול הבא (כך על־פי אמונת ההודים), אנחנו חוזרים עם רשמים דומים של אותן שאיפות שלא הצלחנו להגשים, ואנו חייבים לחזור ולחוות התנסויות דומות. האסטרולוגים ההודיים גם טוענים שחייבים להיות בטבע אמצעים שבעזרתם ההשפעות הקארמתיות חוזרות לאדם, ולדעתם אמצעים אלו הם הכוכבים. כל כוכב אחראי לתחום קארמתי מסוים, ומשמש למעשה כסוכן המביא לאדם תוצאות קארמתיות ספציפיות, בהתאם לפעילותו בעבר.
אם למשל אדם היה בחיים מסוימים מורה שהקדיש את זמנו בצורה חיובית לחינוך, הרי שהוא יצר קארמה חיובית בתחום הידע ותחום זה קשור לכוכב צדק (גורו). כאשר אדם זה ייוולד שוב, הכוכב צדק ימוקם במפת הלידה שלו במקום שיוכל להחזיר לו את הקארמה החיובית שהוא יצר בעבר. באופן דומה, לכל כוכב יש תחומי אחריות קארמתיים מסוימים. השמש (סוריה) קשורה לעוצמה ולאוטוריטה. ונוס (שוקרה) לאמנות, ליופי ולסקס, מרקורי (בודהא) - לפעילות אינטלקטואלית, לתקשורת, לחוש הומור ועוד. האסטרולוגיה ההודית אינה שיטה חד־משמעית. היא טוענת, למעשה, כי ״הכול צפוי אבל הרשות נתונה.״ הרעיון הבסיסי של שיטה זאת הוא מניעת בעיות בהווה ובעתיד. רעיון זה מובע בפסוק מהיוגה סוטרה, האומר כי יש למנוע את הסבל שעדיין לא הופיע. ממפת הלידה אנו רואים את הנתיבים הקארמתיים של האדם ומאבחנים אילו בעיות צפויות לו בתקופות שונות בחייו.
אולם מאותה מפה ניתן גם להמליץ על אמצעים מעשיים שבאמצעותם ניתן לכוון את הקארמה לאפיקים חיוביים, לנטרל השפעות שליליות של כוכבים.
האמצעי הראשון לכיוון הקארמה הוא שימוש באבני חן. כל כוכב קשור לאבן מסוימת: השמש לאבן הרובי האדומה, הירח לפנינה, מרס לאלמוג אדום, מרקורי לאזמרגד, צדק לספיר צהוב, ונוס ליהלום ושבתאי לספיר כחול. מפת הלידה נותנת לנו קריטריונים מדויקים לקביעת האבן המתאימה לאדם. ענידת האבן אמורה לנטרל השפעות שליליות העשויות להגיע מכוכב הקשור אליה. בהמלצה האסטרולוגית מתייחסים גם לגודל האבן, לאצבע שעליה יש לענוד אותה, לחומר שבו רצוי לשבצה ואפילו ליום ולשעה שיש לענוד אותה לראשונה.
גם ביהדות ישנו שימוש באבנים טובות, הדוגמה הטובה לכך היא החושן, או בשמו המלא חושן המשפט, אביזר פולחני שהיה מונח על חזהו של הכוהן הגדול בעת ששירת בבית־המקדש. תיאור מפורט של עשייתו של החושן מתואר בספר שמות (ל״ט, ח׳-כ״א). החושן היה בד רקום מחוטים יקרים של זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש. צורתו הייתה ריבוע, ובו היו משולבות בתוך משבצות זהב 12 אבנים יקרות שונות, שעליהן היו חרוטים שמות השבטים. על החושן או בתוכו היה מונח האורים ותומים, שמתואר על־ידי מפרשי התנ״ך כעין מנגנון הפעלה של החושן, שגורם לאותיות החרוטות על גבי האבנים לנצנץ. החושן היה מונח על האפוד של הכוהן הגדול והיה מהודק אל טבעות האפוד באמצעות חוטים.
המטרה של החושן, לפי ספר שמות (כ״ח, כ״ט), הייתה שכל שבטי ישראל יהיו לזיכרון לפני ה׳, כאשר הכוהן מסתובב במשכן או במקדש. בספר במדבר (כ״ז, כ״א) מוזכר טעם נוסף והוא התייעצות עם אלוהים אם לצאת למלחמה: ״וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה׳, על־פיו יֵצְאוּ וְעל־פיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה״. מכאן ברור מדוע שמו חושן משפט, על כך שהחושן שופט כיצד על ישראל לנהוג במלחמותיהם.
האמצעי השני לכיוון הקארמה הוא הקשבה למזמורים וודיים עתיקים שנבחרים בהתאם למפת הלידה. האזנה לצלילים אלו אמורה לאזן את השפעת הכוכבים ולחזק את השפעתם החיובית על האדם.
האמצעי השלישי לכיוון הקארמה הוא שימוש ביאגיות. אלו הם טקסים דתיים מיוחדים המחיים את חוקי הטבע ומבוצעים על־ידי ברהמינים (כוהנים) הודים, בהתאם למפת הלידה של האדם. היאגיות נחשבות באסטרולוגיה ההודית לכלי היעיל ביותר לנטרול השפעות שליליות של כוכבים ולחיזוק השפעתם החיובית. קיימות יאגיות למטרות שונות: לבריאות, להצלחה כלכלית, למציאת בן־זוג וכו׳.

נוסף לשלושת האמצעים העיקריים הללו, האסטרולוג ההודי נוהג לספק לאדם המלצות לתזונה מתאימה, לסדר־יום נכון, לשימוש בצבעים מתאימים וכדומה.
אדם שיאמין שהתחזית האסטרולוגית אכן מסוגלת לנבא את עתידו, עלול להגשים אותה גם אם מי שכתב אותה הנו שרלטן שאינו מבין דבר וחצי דבר באסטרולוגיה.
הסיפור הבא ממחיש מצב שבו גם אם איננו מאמינים לתחזית כלשהי, הפחד שמא התחזית תתגשם והוא בלבד עלול לגרום להתגשמותה.
הסיפור הוא על שופט שהחליט להוכיח שאין ממש באסטרולוגיה. השופט הנכבד ניגש באופן אנונימי לאסטרולוג, מסר לו את תאריך הלידה שלו וביקש תחזית אסטרולוגית. האסטרולוג בנה עבורו מפה אסטרולוגית שממנה עלה כי קיימת סכנה מוחשית שהשופט ימצא את עצמו בחודש הקרוב מוגבל בתנועתו ואולי אף ישב בבית־כלא.
השופט, ששמר על פנים חתומות למשמע דבריו של האסטרולוג, שמח בלבו וחשב שתחזית זו תעזור לו להוכיח שהאסטרולוגיה היא תורה מופרכת. למחרת בבוקר, בעת שהתכונן לצאת לעבודה, חלפה במוחו של השופט המחשבה שאולי בכל זאת יש משהו בתחזית האסטרולוגית ושאולי באמת אורבת לו סכנה, וכי הוא עלול להיות מעורב בתקרית או בתאונה שבגללה הוא עלול למצוא את עצמו בכלא. הפחד שמא התחזית האסטרולוגית תתגשם גרם לשופט לא לצאת מביתו במשך חודש שלם. בתום חודש ההמתנה נפגש השופט עם האסטרולוג כדי להוכיח לו שהתחזית שנתן לא התממשה. האסטרולוג שמע בסבלנות את קורותיו של השופט בחודש האחרון ואמר: ״אדוני הנכבד, על־פי המפה שבניתי היית בסכנה של ישיבה בכלא בחודש שעבר. אני לא הגדרתי את שם הכלא או את מיקומו. הישיבה שלך בביתך במשך חודש ימים מחשש שהתחזית תתגשם היא לא פחות ולא יותר מאשר ישיבה בכלא, ובמובן זה התחזית שמסרתי לך הייתה מדויקת והתגשמה במלואה.״

נבואות נוסטרדמוס

הדעה המקובלת היום היא שגדול האסטרולוגים בכל הזמנים היה הרופא הצרפתי מישל דה־נוסטרדם, המוכר יותר בשמו הלטיני נוסטרדמוס (1566-1503). חלק מההיסטוריונים טוענים כי נוסטרדמוס היה צאצא לשבט היהודי יששכר, שבט שהיה מפורסם בידיעותיו בנושאי אסטרולוגיה והאמנות המיסטית.
עד שנת 1555 סיים נוסטרדמוס לכתוב את חלקו הראשון של ספר הנבואות שלו, אשר בעת פרסומו עורר הדים בכל רחבי אירופה. הגרסה הראשונה של הספר הכילה כ־300 נבואות והוא הפך לרב־מכר בקרב הסופרים והמלומדים באותה העת, עד אשר מלכת צרפת קתרין דה־מדיצ׳י זימנה את נוסטרדמוס לחצר המלוכה בפריז. נוסטרדמוס ייעץ גם למלכים הנרי ה־2, פרנסיס ה־2 וצ׳ארלס ה־4.
לאחר מותו של נוסטרדמוס אגד בנו סזאר את נבואות אביו שטרם זכו לפרסום, לספר שראה אור ב־1568.

עבודתו המפורסמת ביותר של נוסטרדמוס היא קובץ הנבואות שלו המחולק ל״מאות״, אשר ראה אור בחלקים לאורך תקופה של כמה שנים. העבודה כולה מורכבת מלמעלה מאלף נבואות.
נוסטרדמוס טען שיכולתו לנבא את העתיד מבוצעת באמצעות שילוב של לימוד אסטרולוגי והשראה אלוהית. במשך זמן רב למד את הקשר שבין תנועות הגופים השמימיים לבין אירועים שקרו בכדור־הארץ, וטען כי ״רוח אלוהית״ עזרה לו להבין כיצד כוחות אלו משתלבים זה בזה.
נוסטרדמוס כתב ״סדרות״ של נבואות, כשכל ״סדרה״ נכתבה בצרפתית בשילוב לטינית, יוונית ואיטלקית, והיא מנבאת אירוע אחד או יותר שעתיד לקרות, או מסמלת תקופה שעתידה להתרחש בעתיד .

הסדרות שכתב נוסטרדמוס נראות תחילה כחסרות משמעות ונטולות כל מסר, אולם ידוע כי נוסטרדמוס נהג להעביר את נבואותיו בצורה סמויה. זאת משום שחשש מרדיפות האינקוויזיציה שעלולה הייתה להאשימו בניסיון לנבא את העתיד, מלאכה שנחשבה באותה עת ככפירה וכעבודת השטן, עבירה שדינה מוות.
במשך השנים עקבו מאמיניו של נוסטרדמוס אחר התגשמות הסדרות באירועים היסטוריים, והם טוענים כי רוב נבואותיו של נוסטרדמוס אכן התגשמו. לדוגמה, אחת הנבואות חזתה את עלייתו של היטלר והמשטר הנאצי בגרמניה כארבע־מאות שנים מאוחר יותר. בנבואה זו, השייכת לסדרות המפורסמות ביותר של נוסטרדמוס, המאה ה־2, סדרה מספר 24, כתוב: ״חיות אימתניות עם רעב יחצו את הנהר חלקו הגדול של שדה הקרב יפנה כנגד היסלר אל תוך כלוב ברזל הגדול יתפתה כאשר ילד גרמניה יתבונן בכלום.״ אגב, נוסטרדמוס ידע לנבא נכון גם לגבי עצמו. ב־1 ביולי 1566 הלך נוסטרדמוס אל הכומר בכנסייה שלו וביקש ממנו להתחיל בהכנות לטקס האשכבה שלו, משום שידע כי לא יזכה לראות את המחר. ואכן, למחרת היום נוסטרדמוס נפטר ונקבר בתוך אחד הקירות של הכנסייה בעיירה הצרפתית סאלון.
כיום, כל עיתון שמכבד את עצמו מציג לטובת קוראיו תחזית אסטרולוגית שבועית לכל אחד משנים־עשר המזלות. אתרי אינטרנט מכינים תחזיות ״אינסטנט״ על־פי הקשת כמה נתונים בסיסיים שמוסר המבקש, וגם חברות הטלפון הסלולרי מציעות תחזית אסטרולוגית אישית שנשלחת במסרון (SMS). ללמדך, כי הסקרנות שלנו לגבי העתיד היא שורשית וחוצת עמים ותרבויות.

ניבוי סיכויים להתרחשות אירועים בעתיד על־ידי תורת ההסתברות

ההסתברות הנה ענף חשוב של הסטטיסטיקה, ענף הבא לנבא את הסיכוי להתרחשותו של אירוע מסוים בעתיד.
הראשונים שניסחו תיאוריה של הסתברות היו המתמטיקאים הצרפתיים פייר דה פרמה (1665-1601) ובלייס פסקל (1662-1623). כיום נעשה שימוש רב בתורת ההסתברות בתכנון של מערכות גדולות. מערכות אלו צריכות להתחשב בסיכויים ובסיכונים של התרחשות תרחישים שונים כדוגמת חיזוי מזג אוויר, הימורים ובניית תיקי מניות ובתחומים רבים נוספים.
חברות הביטוח נוהגות להשתמש בהסתברות ככלי לחיזוי הסיכוי של בני האדם בקבוצות אוכלוסייה שונות להגיע לגילים שונים (תוחלת החיים), ובהתאם לכך נקבעת הפרמיה הנדרשת מאדם הרוכש לעצמו ביטוח חיים. חישוב הפרמיה הוא כזה שבחשבון הכולל חברת הביטוח תרוויח מההפרש בין ההכנסות מהפרמיות של כלל מבוטחיה לבין סכומי תביעות הביטוח שאותם תצטרך לשלם בעתיד בגין המבוטחים שילכו לעולמם. חברות הביטוח גם מחשבות את ההסתברות של מבוטח רכב להיות מעורב בתאונת דרכים ועקב כך לתבוע את חברת הביטוח בגין הנזק לרכוש או לגוף.
באותו אופן, חברות הלוטו השונות מתכננות את חוקי ההגרלות שלהן, כך שההסתברות של כל הזכיות הצפויות וגובה הזכיות יגרמו לכך שתמיד סכום הזכיות יהיה קטן מסך ההכנסות, כדי לשמור על רווחיותן.
נקודת המוצא של העוסקים בתורת ההסתברות היא הסיכוי של מאורע בודד להתרחש. לדוגמה: כשאנו מטילים מטבע, יש סיכוי שווה שהוא ייפול על צד ה״עץ״ שלו או על צד ה״פלי״, כלומר, הסיכוי הוא שבחצי מהפעמים שנזרוק מטבע הוא ייפול על צד אחד ובחצי מהפעמים על הצד השני. באותה לוגיקה, ניתן לומר שההסתברות שקובייה תיפול על אחת משש פאותיה, נניח על המספר 1, היא שישית, או בממוצע, פעם אחת על כל שש הטלות. אולם אם נבצע הטלה נוספת של המטבע, ונשאל מה הסיכוי שבשתי ההטלות גם יחד התוצאה תהיה ״עץ״, עתה החישוב קצת מורכב יותר ודורש הבנה מעמיקה יותר בהסתברות. כאשר מטילים את המטבע פעמיים אנו מתייחסים לשני האירועים השונים, ההטלה הראשונה וההטלה השנייה, כשכל אירוע לא תלוי במשנהו, אך חישוב הסיכוי מורכב מקומבינציות החישוב של שני האירועים, ובמקרה הזה למכפלת הסיכוי של התרחשות כל אירוע בנפרד (0.5x0.5), כלומר רבע או 25% סיכוי.
אולם כאשר מדובר בכמות אירועים רבה ומורכבת יותר, הנוסחאות נעשות מסובכות ודורשות שימוש בכלי מתמטיקה ברמה גבוהה יותר, שספר זה אינו המקום המתאים להתעמק בהם. למרות חוקי ההסתברות, תמיד יש לקחת בחשבון שמאורע עשוי להתרחש בפועל גם אם הסיכוי שלו להתרחש קטן מאוד. עובדה, בכל שבוע אנו מתבשרים על מיליונר לוטו או טוטו חדש, או שומעים על אירועים מוזרים שהסיכוי ההסתברותי להתרחשותם היה אפסי. אחד מחוקי מרפי אומר כי ההסתברות (הסיכוי) של פרוסה ליפול על הצד המרוח שלה עולה ביחס ישיר למחיר השטיח... מה שאומר שיש גם צד הומוריסטי לתורת ההסתברות. דוגמה לשימוש בתורת ההסתברות:
נחשב את ההסתברות לזכייה בפרס הראשון בטוטו, כלומר, לנחש נכונה את תוצאות כל שישה־עשר המשחקים המופיעים בטופס, כשלמעשה כל משחק הוא ״אירוע״ בפני עצמו: ההסתברות לנחש נכונה את תוצאותיו של כל משחק כדורגל (1, 2, x) היא שליש או 33%.
לפיכך, הסיכוי לנחש נכונה את כל 16 המשחקים הוא X1/3X1/3X1/3....................1/3X (סה״כ 16 מכפלות של 1/3) או שליש בחזקת 16, היוצר סיכוי זכייה של 1 ל־43 מיליון בלבד, סיכוי נמוך מאוד לכל הדעות.

עם זאת, בשיטות מתקדמות יותר ניתן להגדיל את הסיכוי לזכייה על־ידי ניתוחים סטטיסטיים של מאזן הניצחונות וההפסדים של כל קבוצה בעבר, ועל ידי כך לנבא טוב יותר את תוצאת המשחק בין כל שתי קבוצות.

ניבוי העתיד במדע הבדיוני

סופרים רבים לא הסתפקו בכתיבה על אירועי העבר או על המציאות היומיומית ובנו מציאות דמיונית משלהם, שיכולה או לא יכולה להיות קיימת בעתיד. למעשה, הם בנו בכתיבתם עולמות וירטואליים עם חוקים וכללים שאינם קיימים על כדור־הארץ, שהיו פרי דמיונם הקודח. חלקם ניסו לתאר את העולם העתידי הצפוי לנו עם התקדמות האנושות בעוד עשרות, מאות או אלפי שנים, ללא כל מגבלה מחשבתית או קשר לוגי הכרחי לעולם הנוכחי והממשי. חלק מהעולמות הדמיוניים הללו הכילו יצורים או עצמים בדיוניים, דבר שגירה מאוד את סקרנותם הספרותית של חלק נכבד מהקוראים, והפך את הז׳אנר הספרותי הזה לפופולרי בענף המו״לות.

נמנה להלן כמה מהבולטים שבסופרי המדע הבדיוני:

ז׳ול ורן (1905-1828)
סופר מדע בדיוני שנולד בננט שבצרפת. הספר הראשון שחשף אותו בעולם הספרות היה ״חמישה שבועות בכדור פורח״, הוא יצא לאור ב־1863 ועסק במסע בכדור פורח מעל אפריקה. משלב זה ואילך, ובמשך קרוב לעשרים וחמש שנים, לא חלפה שנה בלי שיצא לאור ספר חדש של ז׳ול ורן. ורן תיאר בספריו מכשירים, מכונות ואפשרויות שונות, דמיוניות לזמנו, שחלקן אכן התגשמו והומצאו שנים מאוחר יותר. בין ההמצאות והאפשרויות שחזה היו: מסע למרחק רב בכדור פורח, תותח ארוך טווח, חיפוש אוצרות טבועים, המצאת ההליקופטר, הגעת האדם הראשון לירח (תוכנית שהתממשה עם נחיתת אפולו 11 האמריקאית על הירח ב־1969), מסע לכוכבי הלכת, גילוי הקוטב הצפוני והדרומי, המצאת המנוע החשמלי, הטנק, הלוויין ועוד. כל ההמצאות הללו נחשבות כיום להמצאות טריוויאליות, אך בזמנו נחשבו לפריצות דרך תפישתיות.
ז׳ול ורן נחשב כיום לחלוץ הז׳אנר של המדע הבדיוני. ספריו תורגמו ל־148 שפות, יותר מכל סופר אחר. בין ספריו המצליחים ביותר: ״מסע אל בטן האדמה״, ״מהארץ לירח״, ״עשרים אלף מיל מתחת למים״ ו״מסביב לעולם בשמונים יום״.

אייזיק אסימוב (1992-1920)
אסימוב נולד ברוסיה ובהיותו בן שמונה־עשרה פירסם את ספר המדע הבדיוני הראשון שלו ״עד לכוכבים״, שבו ניבא כי פחדי המלחמה יבלמו את הטכנולוגיה הנחוצה למסעות חלל גם כאשר זו תהיה בהישג־יד. בספריו, שנכתבו בקצב מהיר במהלך חמישים ושלוש השנים הבאות, חזה את העולם כפי שייראה בעתיד.
עולם זה כלל מסעות בין גלקסיות, אדם־על, ומציאות כפי שתיראה בעוד 20,000 שנים מהיום. אך בהיותו ריאליסט, תמונות העתיד שלו משליכות על ההווה ועל העבר. אסימוב הנו ממציא מדע הרובוטיקה. את הסיפור הרובוטי הראשון שלו ״ידיד משחקים מוזר״ פירסם ב־1940, ובו הוא הניח את היסודות לשלושת חוקי הרובוטיקה:
א. לעולם לא יפגע רובוט באדם, לא במעשה ולא במחדל.
ב. הרובוט יישמע תמיד להוראות האדם. ובלבד שהוראות אלה אינן סותרות את החוק הראשון.
ג. הרובוט ישמור על קיומו, ובלבד שהפעולות הדרושות לשם כך אינן סותרות את החוק הראשון או השני.
ברבות הימים, כארבעים שנה לאחר מכן, הוסיף אסימוב גם את חוק האפס, הקובע כי רובוט לעולם לא ייתן שייגרם נזק לאנושות, לא במעשה ולא במחדל. חוק זה נועד לאפשר לרובוטים להציל את העולם מבני־אדם מסוימים, המאיימים על קיומו. לשאלה ״מהיכן אתה לוקח את הרעיונות שלך?״ השיב אסימוב: ״ניתן להפיק רעיון מכל דבר, אם מוכנים לחשוב מספיק חזק ומספיק זמן.״ אסימוב לא הכיר בגבולות שהציבו המדענים בין תחומי הלימוד השונים, וראה בכל המחשבה האנושית טריטוריה שלו.

ג׳ון רונלד רעואל טולקין (1973-1892)
סופר מדע בדיוני אנגלי ומרצה לספרות, ששקד בספריו על פיתוח מיתולוגיה ושפות מיוחדות. יום אחד, כשניקה את שולחנו וזרק ניירות טיוטה, גילה נייר שעליו רשם קודם לכן ״בחור באדמה חי לו הוביט.״
טולקין החליט לגלות מי זה ה״הוביט״ הזה ומדוע הוא חי בחור. מהחקירה הזו נולד סיפור שהוא סיפר לילדיו ואף קרא לאחרים. זה היה הבסיס לאחד מספרי המדע הבדיוני המפורסמים ביותר, ״ההוביט״, שיצא לאור ב־1937 ונחל הצלחה רבה. טולקין כתב גם את הטרילוגיה המפורסמת ״שר הטבעות״, שחלקים ממנה יצאו לאור בשנים 1955-1954 והפכו מאוחר יותר גם לסרטי קופה מצליחים מאוד. הסרט השלישי בטרילוגיה, ״שובו של המלך״, זכה בפרס האוסקר ב־2004.

אמונות טפלות המשפיעות על הגורל

מה משותף לחתול שחור, שום, פרסת סוס, חמסה, נקישה על עץ וקשירת חוט אדום סביב פרק היד? כל אלה מכונים ״אמונות טפלות״, כלומר: אמונות חסרות בסיס הגיוני או מדעי, האמורות לעזור לנו כנגד עין הרע או לשון הרע. במילים אחרות - כלי להתגוננות מפני מזל רע שעשוי לפקוד אותנו בעתיד. גם מבחינת הזמן ידועה אמונה טפלה: יום שישי שחל ב־13 בחודש טומן בחובו הפתעות לא נעימות, ולכן יש אנשים הנזהרים שבעתיים ביום זה ונמנעים מלקבוע בו שמחות או אירועים חשובים אחרים.

המקובלים ביהדות, רבנים שעוסקים או עסקו בתחום הקבלה והנסתר, ידעו מאז ומתמיד כי מחשבותינו מעצבות את מה שאנו מכנים ״מציאות״, ממש כפי שהמציאות משפיעה על מחשבותינו. אנו בדיוק מה שאנו חושבים. אנחנו יותר מאשר צופים במציאות, ויותר מאשר שותפים למה שקורה סביבנו. העקרונות הבסיסיים של חוכמת הקבלה מלמדים שהאדם נושא באחריות למה שקורה לו ולסביבתו, כי ניתן לו כוח עצום להשפיע על היקום. אולם ישנם שני תנאים שחייבים להתקיים כדי להבטיח שליטה בחיינו ובגורלנו. ראשית, נדרשים ידע והבנה שֶיַנחו אותנו כיצד לשנות את הטבע האנושי ואת התנהגותו כדי לשפר את איכות החיים. שנית, עלינו ליצור עבורנו מגן ביטחון על־ידי מעשים וכלים רוחניים, כדי להתגונן מפני האנרגיות השליליות הקיימות ביקום או מפני עין הרע.
במשנה (אבות ב׳, י״א) אומר רבי יהושע: ״עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם.״
חוכמת הקבלה מלמדת שרוב מקרי המחלות, האסונות או התאונות נובעים מעין הרע, מלשון הרע, משנאת חינם ומאנרגיות שליליות שאנו חשופים אליהם. כיוון שתפקידן של אנרגיות אלה להרוס כל אשר נקרה בדרכן, על כל אדם לנהוג בזהירות כדי שלא להיות חשוף לכוחות אלו. העין יכולה לשמש מכשיר ריפוי רב־עוצמה, כפי שהיא יכולה להיות גם מכשיר הרסני. על־פי חוכמת הקבלה, העיניים מייצגות את ספירת החוכמה (מדרגה גבוהה מאוד בעולמות הרוחניים). כתוצאה מכך, אנרגיה אדירה יכולה להיות מועברת באמצעות העין לאדם אחר או לעצם אחר, לטוב או לרע.
אם האנרגיה המשודרת על־ידי מבטים או מחשבות היא בעלת אופי שלילי והאדם הקולט אותה אינו מוגן, החצים הווירטואליים של הרעל חודרים לתוך חורים במערכת ההגנות של האדם, ופוגעים בו הן גשמית והן רוחנית, ולכן אנרגיה שלילית עלולה לגרום לבעיות ולעיכובים שונים. ייתכן גם מצב שבו מישהו אינו מתכוון לגרום נזק במזיד, אך הוא יקרן עלינו חסר כלשהו שקיים אצלו ויפגע בנו. ברגע שהאנרגיה השלילית הפכה לחלק אינטגרלי מהגוף, הוא הופך להיות פגיע לכל מה שמגיע מהיקום. ניתן לדמות תופעה זו לטיל אוויר שננעל על מטוס האויב והורס אותו.
על־פי הקבלה, גם לשון הרע יכולה לפגוע בנו בעתיד, ולראיה מופיע בתנ״ך הפסוק: ״לא תלך רכיל בעמיך״ (ויקרא י״ט, ט״ז).
האר״י, רבי יצחק לוריא, הבולט במקובלי צפת במאה ה־16, הוסיף שהמילים הן כמו מלאכים, חיוביים או שליליים, שנוצרים מהדיבור שלנו ומגינים עלינו או מזיקים לנו. לפיכך, קיים רצח במובן הגשמי ורצח באמצעות דיבור (כמו רצח אופי בימינו). לפני שאדם מוציא מלה מפיו, מלה זו הנה תחת שליטתו בלבד. לאחר שהוציא אותה מפיו, הוא שיחרר אנרגיה ליקום, המלה כבר אינה בשליטתו, וכל אדם חופשי לעשות בה כרצונו. על־פי החוק הפיזיקלי של סיבה ותוצאה, כל פעולה יוצרת פעולת תגובה, כך שלשון הרע פוגעת בשלושה אנשים: באדם שדיבר לשון הרע, במי שהקשיב לו ובאדם שעליו דובר.
כיום קיים המושג החוקי ״הוצאת לשון הרע״, הקובע שעל המוציא לשון הרע על חברו לפצותו על פגיעה בשמו הטוב, בכבודו ובנזקים נוספים שנגרמו לו.
על מנת להתגונן מעין הרע ומלשון הרע, התפתחו הסמלים או הקמעות שאנשים רבים מאמינים שהחזקתם ברשותם תשמור עליהם מצרות ותשנה את העתיד. אצל חלק מהמאמינים גם מזוזות ותפילין נחשבים לקמעות, ורבנים ממליצים לכל אדם שנקלע לסדרה של צרות על בדיקת כשרות המזוזות בביתו.
ישנם גם מנהגים רבים כנגד עין הרע, כגון: אמירת ״טפו, טפו, טפו״ אם חתול שחור חוצה לפנינו את הכביש, כניסה ברגל ימין לכל מקום חשוב שבו אנו דורכים בפעם הראשונה, מתכננים מעליות ללא מספר הקומה ה־13, מכינים עוגיות מזל סיניות (Fortune Cookies), נוקשים שלוש פעמים על עץ, מחזיקים אצבעות לפני אירוע חשוב וכו׳. אלו מנהגים שאין כל הוכחה מדעית שהם מועילים, אך הם משפרים את ההרגשה מעצם המחשבה והידיעה שעשינו ולו מעט מאמץ כדי להגן על עצמנו ולהשפיע על העתיד.

עתידנות

בשלהי המאה ה־19 צפה מחקר אקדמי שנעשה בבריטניה, שבעיית העתיד בלונדון תהיה סילוק גללי הסוסים ששימשו את התחבורה בבירת בריטניה. העתידנים של הימים ההם לא צפו שהרכב הממונע יסלק כעבור שנים לא רבות את הסוסים מן הרחובות, יפעל ב״כוחות סוס״ אך ללא תופעות הלוואי הלא־רצויות של הסוסים, וכי שוב לא תהיה בעיה אסתטית ותברואתית של גללים הנערמים ברחובות הערים הראשיות.
בשנות השבעים של המאה העשרים המליצו מכונים להכוונה מקצועית ללמוד את מקצוע הנקבנות, מקצוע שנעשה מבוקש מאוד עם התפתחות תעשיית עיבוד הנתונים האוטומטי (הממוחשב). אולם מזמן כבר אין מכונות הקוראות כרטיסים מנוקבים, וכשמראים אותם לצעירים שנולדו לעידן ההיי־טק, אין להם כל מושג למה בכלל שימשו הכרטיסים הללו ומתי.

מה יהיו אפוא המקצועות והכישורים שיידרשו בעתיד? קשה מאוד לחזות אותם בתקופה שבה ההתפתחויות בעולם ההיי־טק צצות חדשות לבקרים. אף־על־פי־כן, יש עתידנים שמוכנים לצייר את תמונת דרישות המחר בשוק העבודה. אחד מהם הוא ד״ר אשר עידן, מאוניברסיטת בר־אילן, המצביע על שמונה תחומי כישורים עיקריים הנדרשים לעובד העתיד, מהם ארבעה שדורשים ״לדעת״ וארבעה שדורשים ״להיות״ (עידן, 2000).
לדעת ללמוד - לשכוח את מה שלמדת וללמוד מחדש תוך התאמה מתמדת לכאן ולעכשיו. כלומר, ״להיות זיקית״.
לדעת לעבוד בצוות - כיום דרושה הפריה הדדית. הגאון המתבודד במגדל השן או בעליית הגג, אינו מתאים לזמננו.
לדעת לחשוב - חשיבה אנליטית, מערכתית, הרואה גם את העצים וגם את היער. חשיבה ביקורתית, יצירתית, כשהכול נתון לביקורת.
לדעת להתבטא - בעל־פה, בכתב ובאינטרנט, הבעה דיגיטלית.
להיות דיגיטלי - אקטיבי, תוך הידברות עם המחשב, לא פסיבי כמו בקריאה בספר.
להיות עתידני - להסתכל כל הזמן קדימה ולא לעמוד אף רגע במקום.
להיות יזם - לא להישען על איגוד מקצועי.
להיות מוּלְטִי - להיות רב־תחומי, רב־תרבותי, רב־לאומי.
עתידנות כמדע התפתחה במחצית השנייה של המאה העשרים, בד בבד עם התפתחות הטכנולוגיות המתוחכמות וכן עם המודעות שחדרה לראשי הממסד בארצות רבות, שכדי לנהל מדיניות שקולה יש לדעת מה יהיו פני העתיד מבחינה חברתית, פוליטית, כלכלית וטכנולוגית. אף שנאמר כי ״מאז שחרב בית המקדש, ניטלה הנבואה מחכמים וניתנה לשוטים״, ניתן לראות בבירור מגמות מסוימות שצפויות להתרחש בעתיד, אם רק בוחנים את הכיוון הכללי שאליו האנושות צועדת בשנים האחרונות, את המגמתיות והמחזוריות במהלך ההיסטוריה, וכן אם יורדים לנטיותיו הבסיסיות של האופי האנושי.
מגמות לדוגמה שאנו צופים שיימשכו גם בעתיד הן:
- הנטייה לעבור לטכנולוגיות של מזעור.
- שיפור מהירות המעבר ממקום למקום.
- נטייה גוברת והולכת בשימוש בטלקומוניקציה אישית ומכשור של תקשורת המונים.
- התארכות תוחלת החיים בשל התקדמות מדע הרפואה.
- המשך המהפכה הדיגיטלית, שתמשיך לחדור לכל תחום מחיינו.
לדברי ד״ר עידן, כדי להצליח במהפכת המידע הדיגיטלית אדם חייב להתאים את עצמו לתרבות הפוסט־מודרנית. בתרבות זו אין ספרים ומוזיאונים, וכמעט כל דבר תרבות אחר אינו כפי שהיה בעבר. הספריות יהפכו למוצגים מוזיאוניים, כהמשך ישיר להתפתחות שקדמה להמצאת הדפוס על־ידי יוהנס גוטנברג ב־1455. הספרייה הגדולה ביותר בעולם כיום היא האינטרנט, והיא אינה תופסת נפח בבית הפרטי, בבית־הספר או במשרד. אם נרחיק לכת עוד יותר, ייתכן שאפילו האלף־בית צפוי להיות נחלת העבר. את מקום האותיות עשויים למלא הדיבור הרהוט יותר והשימוש בסמלים (Icons), שכן כידוע, תמונה אחת שווה אלף מילים.
צבי ינאי, מנכ״ל משרד המדע לשעבר ועורכו של כתב־העת ״מחשבות״, מציג כמה ניבויים לגבי השליש הראשון של האלף השלישי. לפי אחד הניבויים יפענחו המדענים את הצופן הגנטי ואז נוכל לשכפל במעבדה עותקים של עצמנו מתוך תאי גופנו ואף לשמור לעצמנו גיבוי, בדומה לשמירת גיבוי במחשב. השליטה על החיים שלנו תעבור מידינו לידי המחשבים, ולפי אחת הנבואות האפוקליפטיות, עד שנת 2100 נשתמש בכל משאבי המזון והאנרגיה שעל כדור־הארץ.

בעידן מהפכת המידע הדיגיטלי, ילד עם אינטרנט שווה לילד עם מאה ספרים, כשם שחקלאי עם טרקטור שווה לאיכר עם מאה סוסים.
החברה הפוסט־מודרנית חיה בכפר גלובלי שבו מאות בקתות. לא עוד חברה המורכבת ממשפחות כמו בתקופה החקלאית, שבה התפתחה עיר־שבט או עיר־מדינה, ולא עוד מדינה־לאום כמו זו שהתפתחה בתקופה התעשייתית. בכפר הגלובלי יש ראש כפר אחד (נשיא ארצות־הברית) ועל־פיו יישק דבר. כל אזרח קרוב לשכנו, גם אם האחד חי בטימבוקטו והשני בקמצ׳טקה. בכפר הגלובלי של עידן מהפכת המידע הדיגיטלי מי שאינו יודע לפתוח דואר אלקטרוני הוא בור במלוא מובן המילה.
ישנם מומחים המתמחים במה שנהוג לכנות ניהול העתיד. הם משתמשים בכלים סטטיסטיים ואחרים לחיזוי מגמות שונות. אולם ככל שמנסים לחזות לטווחים ארוכים יותר, נניח, למאה שנה קדימה, ברור שכמעט בלתי אפשרי לכוון במדויק ולפגוע בתחזית. כך היה בסוף המאה התשע־עשרה, עוד לפני טיסתם הראשונה של האחים רייט ב־1903, קשה היה להעלות על הדעת שכעבור כשבעים שנה בלבד האדם יגיע לירח באמצעות כלי תעופה.
מי היה מאמין שמגילוי מבנה ה־DNA, המרכיב הגנטי הבסיסי של האדם, ב־1953 על־ידי צמד המדענים ג׳יימס ווטסון ופרנסיס קריק, ועד לפיצוח הגנום האנושי, יעברו ארבעים ושבע שנים בלבד?
יתרה מכך, ככל שהאדם מתפתח, מואץ קצב התפתחות האנושות בסדרי גודל עצומים, וכמות השינויים גדלה והולכת בקצב מסחרר, שנדמה שאם באופן תיאורטי אדם יעזוב את כדור־הארץ לעשר או לעשרים שנה, כשיחזור יגלה שבעצם חזר לכוכב אחר.

מצד אחר, האדם יוצר לעצמו מאגר נשק לא קונבנציונלי המשתפר והולך מבחינת יכולת ההשמדה ההמונית שלו. לצערנו, אוסמה בן לאדן, הארכי־טרוריסט, הוכיח לעולם כי הטרור הגלובלי יכול להחריב חלק ניכר מהאנושות אם רק יצליח לשים את ידו על הטכנולוגיות המתאימות, כלומר: יש לאנושות גם פוטנציאל לחזור כמה שנים אחורה. העתידן הישראלי ד״ר דוד פסיג, מחלק את טווח חקר העתיד לחמישה טווחים של עתידים שונים:
א. הטווח המיידי - עד חמש שנים קדימה. טווח המשמש בעיקר יועצים ארגוניים או מתכנני תוכניות חומש.
ב. הטווח הקצר - חמש עד עשר שנים. מרבית התחזיות הנפוצות בציבור מתייחסות לטווח זה. לא קל להשפיע על העתיד בטווחים אלו, משום שעד אשר מבינים את ההשלכות של התחזית ועד אשר מסכמים אסטרטגיה לניהול המגמות, ההחלטות שלנו כבר לא רלוונטיות כי העתיד הזה בינתיים השתנה.
ג. הטווח הבינוני - עשר עד שלושים שנים. זה הזמן הסביר ביותר לעריכת תחזיות ולתכנון על סמך מגמות. ניתן להשפיע על העתיד בטווחים אלו בצורה משמעותית.
ד. הטווח הארוך - שלושים עד חמישים שנים. תכנון לאומי חייב לקחת בחשבון מגמות בטווחים אלו, בייחוד כשמדובר בתכנון תשתיות לאומיות כמו מערכת חשמל, תחבורה ותקשורת.
ה. הטווח הארוך מאוד - חמישים עד מאה שנים. הוגים ואנשי עסקים יחידי סגולה עוסקים בהערכת מגמות בטווחים אלו. למשל, התאגיד היפני ״מצושיטה״ נעזר באופן שוטף בעתידנים שיעריכו עבורו את ההזדמנויות העסקיות הצפויות בטווחים אלו. הם היחידים העומדים לקצור רווחים נאים מהשקעותיהם בסין לפני עשרים וחמש שנים בעקבות הצטרפותה להסכם הסחר העולמי. העתידנים שלהם חזו את המגמה הזו כבר לפני כחמישים שנים. לקח למצושיטה (האיש עצמו) עשרים שנים לתפור את המהלכים הפוליטיים עם אנשי הממשל בסין ועוד עשרים וחמש שנים לתחילת קציר הפירות. סביר להניח כי הם ייהנו מהמעמד המיוחד במשך העשור הבא עד אשר המתחרים יישרו קו אִתם. בקיצור, מצושיטה או ״מצאו שיטה״...

מתודולוגיות העתידנות מחולקות לשתי קטגוריות עיקריות:
א. חיזוי התפתחות מגמות שכבר נולדו. לדוגמה: חיזוי כמות האוכלוסייה הקשישה שתזדקק לבתי־אבות ב־2020, חיזוי שייקח בחשבון את גודל אוכלוסיית הקשישים בשנה הזאת, את השינוי בתוחלת החיים, את השינוי באחוז המבוגרים שיימצא במצב סיעודי, את השפעת חוקי הפנסיה על מצבם הכלכלי של אוכלוסיית היעד הזאת וכו׳.
ב. חקירת מגמות שטרם נולדו או מגמות שנמצאות במצב של עיבור. לדוגמה: ניצני טכנולוגיות חדשות בתחומים כמו ביוטכנולוגיה, תקשורת ורפואה, אשר סביר מאוד כי יתפתחו. חקר המגמות שבעיבור נעשה על ידי יודעי דבר בלבד, במצבי אי־ודאות גוברים והולכים.
בתואר ״העתידן הטוב בעולם״ בתחום הטכנולוגיה העתידית מחזיק ריי קורצווייל, אמריקאי יהודי, בשל רקורד מרשים של ניבויים מדויקים. בספריו הוא מקפיד ללוות את התחזיות הטכנולוגיות שלו בתאריכים מדויקים והוא גם זכה לכמה הצלחות מרשימות, כמו הקביעה שלו ב־1990 שעד 1998 ינצח מחשב את אלוף העולם בשחמט. התחזית הזו, שנשמעה כמדע בדיוני בזמנה, התממשה אפילו קודם, ב־1997, כשהמחשב ששכונה ״כחול עמוק״ ניצח את הרוסי גארי קספרוב, אלוף העולם בשחמט באותה עת.
על־פי תחזיותיו הבאות של קורצוויל, נראה שסרטי המדע הבדיוני המופרכים ביותר יחווירו לעומת השינוי שעומד לעבור על האנושות בשלושים השנים הקרובות, עקב מיזוג קרוב של טכנולוגיה וביולוגיה.
בספריו ״עידן המכונות החושבות״ ו״הסינגולריות קרבה״ חוזה קורצווייל כי מעבדים שיושתלו במוח יהיו נפוצים והאינטליגנציה המלאכותית תעבור את היכולות של מקבילתה האנושית. וזה לא הכול. אחת מתחזיותיו הקשות לעיכול היא אמונתו במותו הקרב של המוות, זאת באמצעות העברת התודעה האנושית למחשבים דיגיטליים.

אפשר היה לפטור את התחזיות הללו כהזיות של מוח קודח לולא היה קורצווייל אחת הדמויות הנערצות והמשפיעות ביותר בעולם הטכנולוגיה. קורצווייל, שהיה חלוץ בתחומים רבים כגון זיהוי קול, זיהוי כתב, בינה מלאכותית ואחרים, נחשב לאחד הממציאים החשובים של המאה העשרים. הוא כבר כונה בעבר היורש של אדיסון, תואר על־ידי ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, כָּ״אדם הטוב ביותר בחיזוי עתיד הבינה המלאכותית״ ועל־ידי רשת הטלוויזיה האמריקנית CNN כַּ״עתידן החכם ביותר על פני האדמה״.

״הסוד של להיות עתידן טוב הוא לזהות שתכונות מסוימות של טכנולוגיית מידע, כמו יחס עלות־ביצועים ויכולת החישוב מתקדמים על־פי מסלולים אקספוננציאליים, ולאסוף מספיק מידע על מנת לאמוד בצורה נכונה כיצד ימשיכו המסלולים הללו בעתיד,״ אומר קורצווייל. ״אנחנו אמנם לא יכולים לחזות באופן אמין מה יקרה לפרויקטים, חברות ואנשים ספציפיים, אבל אנחנו כן יכולים לחזות את ההתרחשויות הכלליות ולפתח תרחישים על פיהם.״
בעוד העתידנות מנסה לחזות את העתיד שצפוי להגיע באופן ״טבעי״, כמעט בלתי אפשרי לחזות אסונות מראש, וקשה עוד יותר לחזות את התוצאות המיידיות והשפעות ההמשך שלהן. בעוד אירועי 11 בספטמבר היו מקומיים יחסית ולא גרמו למוות של מיליונים, תוצאות אותה התקפה של ארגון ״אל־קאעידה״ היו כלל־עולמיות: פגיעה קשה בענף התעופה האזרחית, הגברת מערך האבטחה ברחבי העולם באופן חסר תקדים, פלישת ארצות־הברית לאפגניסטן ולעיראק, עליית מחירי הנפט, שהובילה להתייקרות כללית במוצרים הנגזרים מכך, החמרה בתנאי קבלת האשרה הנדרשת בכניסה לארצות רבות, החמרה במדיניות ההגירה וההתייחסות לזרים, התעוררות אסלאמית כלל־עולמית ועוד. בראיית מקרו של האירוע, מדובר באירוע שמבחינות רבות גרם לכך שהאנושות, כפי הנראה, לא תחזור להיות מה שהייתה לפני 11 בספטמבר 2001. הכול בגלל אדם אחד, שהניע במו ידיו ובעזרת מתאבדים מטעמו מהלך בעל השפעה גלובלית לטווח ארוך מאוד. אירוע כזה יכול להיקרא גם ״אירוע מעצב אנושות״ ולגרום לשרשרת אירועים נוספים בעתיד, בשל רעיונות ״יצירתיים״ של טרוריסטים בפוטנציה, שהאירוע יגרה אותם לפעילות שתוכיח כי התלמיד עולה על רבו.

אנו עדים כאן לתורת הכאוס במלוא הדרה. תורת הכאוס היא ענף במתמטיקה ובפיזיקה, המתאר התנהגות של מערכות דינמיות שמגלות רגישות גבוהה לשינויים קטנים בתנאי התחלה. התיאוריה טוענת כי משק כנפי פרפר בברזיל עלול לגרום בסופו של דבר לטייפון במזרח הרחוק. שרשרת אירועים שונים המובילים זה לזה יכולה לגרום לכך ששינוי קטן בתנאי ההתחלה יגרום לשינוי גדול בתוצאה הסופית, ואין שום דרך לחזות שינוי זה מראש. זו גם הסיבה מדוע קשה כל כך לחזות את מזג האוויר: מדובר במערכת מורכבת ומסועפת מאוד המכילה גורמים רבים כל כך, כאשר לכל אחד השפעה על גורמים אחרים. ניתן לחזות בדיוק לא רע את מזג האוויר לארבעה עד חמישה ימים קדימה, אבל בלתי אפשרי לחזות בדיוק את מזג האוויר מראש לתקופה של חודש ימים ומעלה על־פי התנאים הקיימים ברגע נתון, אלא אם מסתכלים על ממוצע משנים קודמות, שלא בטוח שיעיד במדויק על העתיד לקרות בשנה זו.

מעבר לתרחיש של מלחמת עולם שלישית ואירועים הנגרמים ישירות ובמתכוון על־ידי בני־אדם, יש מגוון אסונות קולוסאליים שעלולים לגרום להשמדתנו, כגון אסונות טבע אדירי ממדים שמושפעים מהרס כדור־הארץ על־ידי האדם, מגפות המתפשטות במהירות, כוכבי שביט שעלולים לגרום להרס החיים בכדור־הארץ ולהכחדה המונית, כפי שקרה בזמן הדינוזאורים, השתלטות המחשבים והמכונות, השתלטות חייזרים ועוד. כל ספריית וידיאו מכילה מגוון סרטי אסונות המבוססים על תרחישי אימים שכאלו.
אירוע אסון הצונמי חסר התקדים, שפגע בדצמבר 2004 בו־זמנית במדינות רבות באסיה והביא לאבדות כבדות של מאות אלפי אנשים ולהרס בקנה מידה בלתי נתפס, הנו רק הקדימון לאסונות שעשויים להיגרם בעתיד. את חלקם של האסונות אנו יכולים למנוע, או לצמצם את השפעתם על־ידי היערכות נכונה.
ההשלכות העצומות של אירועים שכאלו מאפילות על היכולת שלנו לבצע תחזיות, ואין לנו כמעט שום אפשרות לחזות את חלקם מראש. יש אינספור תרחישים אפוקליפטיים שעשויים לשנות את העולם מקצה אל קצה, ואף עלולים להשמיד לחלוטין או כמעט לחלוטין את האנושות.
אלברט איינשטיין הוא שאמר פעם: ״אני לא יודע באיזה נשק ישתמשו במלחמת העולם השלישית, אבל במלחמת העולם הרביעית ישתמשו שוב במקלות ואבנים.״ השאלות המטרידות הן: האם יימחק כל הידע האנושי? האם הטכנולוגיה תביא עלינו את הקץ? האם נצליח לשרוד אבל נחזור לחיות באופן פרימיטיבי וכל הידע שצברנו במשך הדורות ייעלם?

בעוד שקשה לדמיין כיצד תצליח האנושות לשרוד אירועים שכאלו, יש נקודת אור חשובה שיכולה להציל אותנו, אם רק נצליח לממש אותה בזמן. מדובר באפשרות לפתח יישובים של ממש בכוכבים אחרים, כגון המאדים והירח, על מנת להגדיל את הסיכויים של הגזע האנושי לשרוד ולשמר את הידע והטכנולוגיה, גם אם התרחישים האיומים ביותר יתממשו.

העתיד, באמצעות המדע וההמצאות היישומיות שבעקבותיו, מצד אחד פותר לאדם בעיות רבות וחוסך זמן, משאבים ומאמץ, אך מצד שני יוצר בעיות אחרות שהאדם נאלץ להתמודד עמן כמו עודף מידע, ריבוי מוגזם של אפשרויות, ביטול האנונימיות והיפר תחרותיות בכל תחום. האם אנו ערוכים לכך? האם אנו יכולים להשפיע על הגורל והמזל שלנו?

האם אנו יכולים להשפיע על העתיד?

האם העתיד הוא אקראי ומתרחש עקב צירופי מקרים עיוורים לחלוטין זה לזה, או שיש לנו יכולת כלשהי לשנות את העתיד שלנו? האם פגישה אקראית עם אדם מסוים, לדוגמה, יכולה לשנות לנו את כל החיים? הגישה הראשונה אומרת חד־משמעית כן. דוגמה לכך מוצגת בצורה טובה בסרט ״דלתות מסתובבות״ (Sliding Doors), דרמה רומנטית בריטית שיצאה לאקרנים ב־1998. הסרט מציג שתי עלילות שונות ומקבילות בחייה של הדמות הראשית הלן (השחקנית גווינת פלטרו), ונוצר בהשראת סרט אחר בשם ״סיכוי עיוור״.
בסרט מתפצל גורלה של הדמות הראשית לכמה עלילות מקבילות בגלל פרט קטן ושולי לכאורה, איחור של כמה דקות מצד אחד או הגעה בזמן מצד שני לתחנת הרכבת, המשפיעים על גורלה של הדמות ועל כל מסלול חייה מרגע זה ואילך.
הסרט עוקב אחר חייה של הלן, גיבורת הסרט, שפוטרה ממשרתה במשרד ליחסי ציבור. היא ממהרת לתפוס את הרכבת התחתית בלונדון והסרט מציג שני תרחישים למה שקורה מרגע הגעתה לתחנה. בתרחיש הראשון היא מספיקה לעלות לרכבת בזמן ובתרחיש השני לא. מכאן מתפצלת העלילה לשני עולמות נפרדים שנמשכים במקביל: בעולם הראשון, הלן מגיעה הביתה מוקדם מן הצפוי ותופסת את החבר שלה בוגד בה עם האקסית שלו. הלן עוזבת אותו ועוברת לגור אצל חברתה. בהמשך הלן מתאהבת בבחור שפגשה ברכבת והם מתארסים. בנוסף, היא מחליטה על שינוי תדמית ואף פותחת משרד יחסי ציבור. בעולם השני, הלן מגיעה הביתה באיחור ולא מספיקה לתפוס את החבר שלה עם המאהבת שלו. לאורך העלילה היא עובדת בעבודות שונות וממשיכה לסבול ממערכת היחסים הרעועה עם בן־זוגה, שממשיך לבגוד בה ולחיות על חשבונה.
לקראת הסיום בשתי העלילות, הלן מגלה שהיא בהיריון (בעלילה הראשונה מחברה הבוגדני, ובשנייה מחברה החדש), אך בהמשך נפצעת ומאבדת את התינוק. בסופו של דבר שתי העלילות מתחברות כאשר בעלילה השנייה הלן פוגשת באהובה מהעלילה הראשונה, וכך מסתיים הסרט.
ההנחה היא שרובנו יכולים להיזכר במקרים מהעבר שהתחילו לכאורה בפגישה מקרית אך השפיעו מהותית על גורל חיינו כגון בחירת בן או בת־הזוג לחיים, בחירת מקצוע לחיים ועוד.

הגישה השנייה מייחסת הכול למזל. ההנחה כי ה״מזל״ הקובע את גורלו של האדם, אין לה בסיס לא ביהדות ולא במדע, ושורשה באמונות מהעולם העתיק. עם זאת, רוב בני־האדם אינם יכולים לסבול את ההנחה שהעתיד אינו בשליטתנו ולכן בכל התרבויות התפתחו אמונות שונות הנקראות גם ״אמונות טפלות״, שאמורות להביא לנו מזל טוב וגורל משופר בעתיד, או לכל הפחות, למנוע מאתנו אסונות.

אם בגורל עסקינן, כאשר האדם נאלץ לעתים לפתור בעיות או להגיע להכרעה קשה כאשר אין לה פתרון רציונלי, הוא עושה זאת לעתים על־ידי הטלת גורל. כך למשל מקובלת הטלת גורל כאשר יש לחלק נכס משותף בין בעליו. לדוגמה, שטח ארץ ישראל נחלק לשבטי ישראל על־ידי גורל (יהושע י״ד-י״ט). אירוע הגרלת המגרשים לאחוזת בית (אירוע המוכר גם כ״הגרלת הצדפים״) הוא אירוע מכונן בתולדות העיר תל־אביב והמציין את יום היווסדה. ב־11 באפריל 1909 התכנסו כל חברי אגודת ״אחוזת בית״ במטרה לערוך הגרלה בין שישים ושש המשפחות המייסדות של תל־אביב כדי לחלק באופן שוויוני את חלקות הקרקע שנקנו במשותף משני צדיו של רחוב הרצל.
בצה״ל חיילים משתמשים לעתים בהטלת גורל כדי להגיע להכרעה מי יהיו החיילים שיישארו כשומרים בבסיס בזמן שכולם יוצאים לחופשה. במשחקי כדורגל וטניס נהוג שהשופט הראשי מטיל מטבע לפני תחילת המשחק, כדי להחליט מיהו הצד שיתחיל במשחק. גם דירוג מתחרים בתחרויות שחמט במצב של שוויון היה מוכרע בעבר באמצעות הטלת גורל, אך שיטה זו בוטלה.
הגרלות אחרות הן הגרלות מפעל הפיס, שבכוחן לשנות לעתים חיים של אנשים, שהופכים בין לילה לאנשים עמידים מאוד, שדלתות רבות נפתחות לפתע בפניהם וכל חייהם משתנים. פרופ׳ ריצ׳רד וייסמן, חוקר פסיכולוגיה מאנגליה, חקר את נושא המזל והראה במחקר מעניין שפורסם ב־2004 כי אנשים בני מזל יוצרים, בלי שהם מודעים לכך, את מזלם הטוב.
המחקר של פרופ׳ וייסמן וצוותו נקרא Luck Project, והוא התבסס על ראיונות ואפיון אלפי אנשים במשך שמונה שנים. החוקרים מצאו שמזל טוב לא מתרחש באקראי וכי את ההתנהגות ה״ממוזלת״ מאפיינים ארבעה עקרונות מרכזיים. כך למשל כשמזל רע ״נוחת״, מנסים ״הממוזלים״ לראות את הצד החיובי של הסיטואציה הקשה ואת האפשרויות החדשות שהיא יוצרת להם. בנוסף, אותם ״ממוזלים״ תמיד מצפים למזל טוב יותר.
העובדה שחשיבה חיובית ואופטימיות משפרות את המצב כבר התגלתה במחקרים רבים. הממצא החדש במחקר הוא שאנשים ״ממוזלים״ פתוחים במיוחד להזדמנויות, בעוד שרובנו לא שמים לב למה שקורה סביבנו. זהו, לדעת החוקרים, המפתח למזל טוב.
כוחה של מחשבה להוביל למציאות - זהו גם הרעיון המרכזי של הספר ״הסוד״ של המחברת רונדה בירן, שהפך עד מהרה לרב־מכר עולמי וטוען כי למחשבות חיוביות יש כוח משיכה לפעילות חיובית שמביאה לתוצאות החיוביות שעליהן חשבנו.
פרופ׳ וייסמן נמשך לנושא המחקר לאחר שהתחיל לשים לב לכך שרוב האנשים שנשאלו איך ולמה הם עושים את מה שהם עושים, השיבו כי הם עושים זאת ״במקרה״. היות שזאת לא הייתה התשובה הנכונה לדעתו, הוא החל לראיין אנשים ולברר אם הם חושבים שיש להם או אין להם מזל.
עם הזמן בנו פרופ׳ וייסמן וצוותו בסיס נתונים שהכיל ארבע־מאות אנשים מרחבי בריטניה, שהגדירו את עצמם כבני מזל במיוחד או כחסרי מזל לחלוטין, וחקרו את התנהגותם במצבים שונים. הצוות עקב אחר משתתפי המחקר, שהתבקשו לנהל יומן אישי מתוך מטרה לראות מדוע חלק מהאנשים מצליחים בכל מה שהם עושים והאחרים לא.

הממצאים הראו שבניגוד לתחושת רוב האנשים, לפיה לפחות חמישים אחוזים מחייהם מוכתבים על־ידי אקראיות, אפשר לייחס למזל רק עשרה אחוזים מהאירועים. מה שמאפיין את חסרי המזל הוא חשיבה קבועה ולא גמישה, מה שמסביר את העובדה שהם לא מסוגלים להגיב להזדמנויות הנקרות בדרכם, וודאי שלא יהיו מספיק רגועים לקחת סיכונים או אפילו להבחין בשעת הכושר שהופיעה.
באחד הניסויים המעניינים שנערכו על־ידי פרופ׳ וייסמן וצוותו, נתבקשו המשתתפים לספור כמה תמונות יש בעיתון שקיבלו. לאחר שלושה עמודים הופיעה מודעה גדולה בגודל חצי עמוד, שאמרה: ״הפסק לספור, בעיתון זה יש ארבעים ושלוש תמונות.״ כמה עמודים אחר־כך הופיעה מודעה גדולה יותר, שאמרה: ״הפסק לספור ותגיד למראיינים שראית את המודעה וזכה במאה וחמישים פאונד.״
רוב המגדירים עצמם כבעלי מזל הבחינו בשתי המודעות, בעוד שרוב המגדירים עצמם כחסרי מזל דילגו על שתיהן והמשיכו בספירת התמונות בעיתון. בניגוד להיגיון הצרוף, מחנכים אותנו למעשה להתמקד במטרה ולסיימה ביעילות, אך זהו בדיוק הדבר שמונע מאתנו לעתים לשים לב להזדמנויות. מכאן המסקנה היא שכדי להיות יותר ״ממוזלים״ כדאי שנהיה פחות ממוקדים. אנשים עם מזל נשענים יותר על תחושות בטן או אינטואיציה וגם רואים את העולם מזוויות אחרות. לאחר תאונה, למשל, יגיד חסר המזל: ״אני לא מאמין ששוב קרתה לי תאונה.״ בר־המזל לעומתו יגיד: ״איזה יופי, קרתה תאונה וכלום לא קרה לי, וגם פגשתי את הבחורה הנחמדה הזאת שנהגה במכונית השנייה, באמת יש לי מזל.״
כדי להמחיש שזאת אינה הגזמה, באחת מתוכניות הטלוויזיה בארץ התפרסם סיפורו של בחור שנפגע בתאונת אופנוע, ובמסגרת הבדיקות בבית־החולים התגלה אקראית כי הוא סובל מגידול סרטני בראשו. במקום לבכות על מר גורלו, גם פציעה בתאונת דרכים וגם גילוי של גידול סרטני בראשו, הוא גייס כוחות נפש עצומים להתמודדות עם בעיותיו הרפואיות. בד בבד הקים (בהזדמנות ״חגיגית״ זאת) חברת היי־טק שפיתחה מצלמה חדשנית לניתוחי ראש, לאחר שזיהה צורך במצלמה כזאת לצוות הרפואי שטיפל בו. מיותר לציין שהמצלמה החדשנית נמכרת יפה בכל העולם.
חשיפה להזדמנויות ויכולת לנצלן מביאות למסקנה כי ככל שהאדם ישכיל לפתח את רשת הקשרים החברתית שלו (מושג שנקרא באנגלית Networking), כך הוא ייחשף ליותר הזדמנויות, כגון רכישת דירה במחיר מציאה, מקום עבודה אטרקטיבי יותר וכדומה. זו הסיבה, אם כן, שאנשים מנסים לפתח את קשריהם החברתיים על־ידי הצטרפות לרשתות החברתיות באינטרנט ועל־ידי הצטרפות למועדוני חברים, ארגוני התנדבות וצדקה וכדומה, המאפשרים להם להיפגש פיזית או וירטואלית עם אנשים רבים בעלי תחומי עניין משותפים או אינטרסים עסקיים משותפים, וליצור את אותם קשרים הנחוצים כדי להגיע להזדמנויות. גם השכלה נתפסת כמקור לא אכזב של יצירת הזדמנויות לעתיד, ואכן מחקרים מראים שיש קשר מובהק בין רמת ההשכלה של האדם לבין המיצוב הסוציו־אקונומי שלו בהמשך חייו, שנובע בין השאר מיכולתו להיחשף להזדמנויות ולעמוד בתנאי הסף של מימושן. לא ייפלא אפוא שה״אמא היהודייה״ דוחפת את ילדיה לא רק לסיים את מנת מרק העוף היומית שלהם, אלא גם את לימודיהם, ורצוי עם כמה שיותר תארים.

לאור הממצאים הללו, הקימו פרופ׳ וייסמן וצוותו את ״בית־הספר למזל״, שמטרתו ללמד אנשים טכניקות מעשיות המיועדות להעצים את מזלם ולהגביר את הסיכוי שלהם לזהות ולנצל הזדמנויות בחיים.
הלימודים בבית־הספר למזל מבוססים על ארבעת העקרונות של פרופ׳ וייסמן למזל טוב בחיים:
- להיות פתוח לניסיונות חדשים.
- להקשיב לאינטואיציה ולנסות להגביר את היכולת האינטואיטיבית, כמו למשל בעזרת מדיטציה.
- לצפות למזל טוב.
- להפוך מזל רע למזל טוב.
מחקר עתידי מעניין יכול להיות מחקר שיחקור מה קרה לתלמידי בית־הספר למזל לאחר שסיימו את לימודיהם, אם כי לעולם לא נוכל לדעת מה היה קורה אלמלא למדו בבית־הספר הזה.

לסיכום פרק זה, הצורך בניבוי העתיד מעסיק רבות את האנושות ככלל ואת האדם בפרט, אך כלל לא בטוח שלו הייתה לאדם אפשרות תיאורטית לדעת מראש את כל עתידות חייו הוא היה מעוניין בכך, ואם אכן היה מעוניין בכך, לא בטוח שחייו היו טובים יותר. אחרי הכול, החידה והמסתורין של העתיד מהווים אבן יסוד של חיינו, כפי שבא לידי ביטוי יפה בשיר ״אל נבקש״ של הזמר זוהר ארגוב :
״יש דברים נסתרים
לא נבין לא נדע
נעשה גם דברים
שנראים בלי סיבה
לא צריך כל דבר
לחקור ולשאול
לפעמים גם מותר
לא לדעת הכול.״
רבי עקיבא, גדול התנאים, אמר באמרתו הידועה במסכת אבות (ג׳, ט״ו): ״הכול צפוי והרשות נתונה.״ אם יילקחו מאתנו הרשות, זכות ההשפעה והבחירה על עתידנו, חיינו עשויים להיות חסרי ערך. מובן שקצת מזל אף פעם לא מזיק, אך מעשינו, ולא רק הציפייה למזל הטוב, הם אלה שקובעים את עתידנו.
בפרק הבא נחזור אחורה מהעתיד למושגים הבסיסים של הזמן, כדי שנבנה מסד סדור של ידע ותובנות נוספות על הזמן כבסיס לפרקים הבאים.