החברים של סוזי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
החברים של סוזי
מכר
מאות
עותקים
החברים של סוזי
מכר
מאות
עותקים

החברים של סוזי

4.1 כוכבים (40 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2018
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 279 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 39 דק'
  • קריינות: תרצה ארבל
  • זמן האזנה: 8 שעות ו 8 דק'

רפי טופז

מחבר "החברים של סוזי" (2018) ו"מזל עקרב" (2021), שניהם יצאו לאור בהוצאת תכלת.  מגיש הפודקאסט "כותבים עברית" באתר עברית ומקים "יצירה עברית" ההוצאה לאור מבית עברית.

ראיון "ראש בראש"

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
סוזי לא באמת התכוונה לפגוע בו באבן הראשונה, אבל עכשיו התכופפה מדי כמה צעדים להרים חלוקי נחל. עמוסי הגביר את הקצב, גם היא הרחיבה את צעדיה. פתאום זעזעה אותו חבטה חזקה. הוא הסתובב, השליך את התיק מעל גבו ופתח בריצה. היא לא זזה, כאילו חיכתה לו שיגיע. והוא הגיע. תפס בכתפיה וניער אותה. היא לא ידעה שיש בו את הכעס הזה ואת הכוח הזה. "משוגעת!" הוא צרח. "את לא נורמלית." והיא השיבה, "קדימה, תרביץ, נו, תרביץ, נראה אותך." 
 
אורי מטביע כל רגש בנהרות של בוז.
יוחאי בורח מהחיים ומתנחם באוכל. 
עולמו של עמוסי חרב עליו.
שלושתם חולמים על סוזי.
סוזי חולמת שיום אחד יהיה מי שיראה אותה באמת.
ארבעתם נפגשים במעלית.
 
אט-אט מתהווה ביניהם פקעת סבוכה של תקוות ושברונות לב, רגעים של אהבה והבהובים של חסד, ושאלה אחת המרחפת, לא פתורה, בחייהם של הארבעה: האם העבר הוא תהום לטבוע בה או מקום להכות בו שורשים כדי לצמוח מעלה, אל חיים חדשים?
 
החברים של סוזי מאת רפי טופז הוא מעשה פסיפס סוחף של רגעי כמיהה, מגע, בדידות ורוך. ביד רגישה ובעין אוהבת מלווה טופז ארבעה גיבורים סוערים, הנאחזים בחיים בציפורניים גם כשנדמה שכבר אי-אפשר.

פרק ראשון

שעה וחצי נסעה באוטובוס בין־עירוני ואחר כך עוד כמה תחנות באוטובוס מקומי, שם הצטרפה לנותני השירותים לתושבי הפרבר, רבים מהם כבר בבגדי עבודה. לפני שיצאה לדרך בפעם הראשונה הסתכלה בגוגל מפות וראתה בית גדול שהתאים למשפחה, לא לרווק, אבל אבא שלה הרי יכול להרשות לעצמו.
האוטובוס הוריד את סוזי במרכז מסחרי שלפניו מגרש חניה גדול.
רגליה רעדו. במהלך הנסיעה חשבה שהיא בשליטה, אבל אז הבחינה שאצבעותיה הלבינו מעוצמת הלפיתה בידית המושב. הרגישה שהיא עושה מעשה אסור. שהיא פולשת, מסיגה את הגבול שלו. כשירדה מהאוטובוס היא שלחה יד ונשענה על פנס רחוב. אישה מבוגרת ניגשה לשאול לשלומה. היא מלמלה משהו ומיהרה להתרחק. בקושי הספיקה לרדת וכבר היא בולטת בשטח.
הפה שלה התייבש. נכנסה לחנות נוחות ועמדה מול מקרר השתייה מבוהלת. רצתה לקנות בקבוק, אבל הפעולה דרשה ממנה רצף מורכב של הכרעות בלתי אפשריות. מוגז או מים? דיאט או רגיל? והיא עמדה ובהתה במדפים.
"את פה בשביל העבודה?"
היא הסתובבה בבהלה.
"את פה בשביל העבודה?" שאל המוכר שוב והצביע על מודעת דרושים שהודבקה לדלת הכניסה.
"כן," אמרה.
"יופי. מייק כבר צריך להגיע, הוא כבר ייתן לך את הפרטים."
בלי להתכוון, ועם תואר מהקולג', מצאה את עצמה מוכרת בחנות. הנסיעה ארכה שעתיים ויותר בכל כיוון, ואת רוב מה שהרוויחה הוציאה על אוטובוסים. תחבורה שתקשר אותה לסביבת חייו.
החנות היתה ממוקמת בפינת המרכז המסחרי, וצפתה אל הרחוב שבו גר. רק פעם אחת העזה ללכת משם ועד אליו, כשלושת רבעי מייל. הלכה ושיננה את הדרך שעשתה אינספור פעמים על מסך המחשב: עיקול ימינה, כיכר ולאחר מכן עיקול חד שמאלה. כשהכביש התיישר, ראתה מצד שמאל את הבית הגדול, שעד אז היה רק תמונה, מתמצק לנגד עיניה.
חודש שלם עבדה שם. למדה להכיר את הקבועים, לקבל ספקים, לסדר סחורה, לסגור קופה. התכווצה וקיבלה על עצמה את מידות התפקיד. הדלפק בינה לבין הלקוחות מהשכונה היה גבול בין עולמות.
באחד מימי שלישי, אחר הצהריים, עצר במגרש החניה רכב שטח שחור וגדול. שני ילדים יצאו ממנו, ואחריהם גבר מבוגר שאחז בידיהם, זה מכאן וזה מכאן, כשחצו את מגרש החניה. כשהגיעו למדרכה הרפו ממנו הילדים ורצו לחנות. ילד וילדה, ראתה סוזי כשנכנסו. הם הסתובבו בין המדפים והתווכחו מה מותר ומה אסור לקנות. כשהגיעו לקופה, אחזה הילדה בידו של הילד. "זה בטח לא קל, להיות אחות גדולה," אמרה סוזי. הילדה חייכה והושיטה לה שטר מקומט. הגבר קרא להם מן הפתח, והילדים הסתובבו ורצו לעברו במסלול הרחב שנפתח בין שתי שורות של מדפים גבוהים.
הוא עמד בקצה המסלול וחיכה לקלוט אותם. סוזי הרימה אליו מבט ומיד הנמיכה ראש כמעט עד הדלפק. אבא שלה עמד גבוה והביט בילדים שרצו אליו. הוא לא הסתכל לעברה.
כל שנות החלומות והדרמה נגמרו במכירה של פחית שתייה וארטיק.

רפי טופז

מחבר "החברים של סוזי" (2018) ו"מזל עקרב" (2021), שניהם יצאו לאור בהוצאת תכלת.  מגיש הפודקאסט "כותבים עברית" באתר עברית ומקים "יצירה עברית" ההוצאה לאור מבית עברית.

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2018
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 279 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 39 דק'
  • קריינות: תרצה ארבל
  • זמן האזנה: 8 שעות ו 8 דק'
החברים של סוזי רפי טופז
שעה וחצי נסעה באוטובוס בין־עירוני ואחר כך עוד כמה תחנות באוטובוס מקומי, שם הצטרפה לנותני השירותים לתושבי הפרבר, רבים מהם כבר בבגדי עבודה. לפני שיצאה לדרך בפעם הראשונה הסתכלה בגוגל מפות וראתה בית גדול שהתאים למשפחה, לא לרווק, אבל אבא שלה הרי יכול להרשות לעצמו.
האוטובוס הוריד את סוזי במרכז מסחרי שלפניו מגרש חניה גדול.
רגליה רעדו. במהלך הנסיעה חשבה שהיא בשליטה, אבל אז הבחינה שאצבעותיה הלבינו מעוצמת הלפיתה בידית המושב. הרגישה שהיא עושה מעשה אסור. שהיא פולשת, מסיגה את הגבול שלו. כשירדה מהאוטובוס היא שלחה יד ונשענה על פנס רחוב. אישה מבוגרת ניגשה לשאול לשלומה. היא מלמלה משהו ומיהרה להתרחק. בקושי הספיקה לרדת וכבר היא בולטת בשטח.
הפה שלה התייבש. נכנסה לחנות נוחות ועמדה מול מקרר השתייה מבוהלת. רצתה לקנות בקבוק, אבל הפעולה דרשה ממנה רצף מורכב של הכרעות בלתי אפשריות. מוגז או מים? דיאט או רגיל? והיא עמדה ובהתה במדפים.
"את פה בשביל העבודה?"
היא הסתובבה בבהלה.
"את פה בשביל העבודה?" שאל המוכר שוב והצביע על מודעת דרושים שהודבקה לדלת הכניסה.
"כן," אמרה.
"יופי. מייק כבר צריך להגיע, הוא כבר ייתן לך את הפרטים."
בלי להתכוון, ועם תואר מהקולג', מצאה את עצמה מוכרת בחנות. הנסיעה ארכה שעתיים ויותר בכל כיוון, ואת רוב מה שהרוויחה הוציאה על אוטובוסים. תחבורה שתקשר אותה לסביבת חייו.
החנות היתה ממוקמת בפינת המרכז המסחרי, וצפתה אל הרחוב שבו גר. רק פעם אחת העזה ללכת משם ועד אליו, כשלושת רבעי מייל. הלכה ושיננה את הדרך שעשתה אינספור פעמים על מסך המחשב: עיקול ימינה, כיכר ולאחר מכן עיקול חד שמאלה. כשהכביש התיישר, ראתה מצד שמאל את הבית הגדול, שעד אז היה רק תמונה, מתמצק לנגד עיניה.
חודש שלם עבדה שם. למדה להכיר את הקבועים, לקבל ספקים, לסדר סחורה, לסגור קופה. התכווצה וקיבלה על עצמה את מידות התפקיד. הדלפק בינה לבין הלקוחות מהשכונה היה גבול בין עולמות.
באחד מימי שלישי, אחר הצהריים, עצר במגרש החניה רכב שטח שחור וגדול. שני ילדים יצאו ממנו, ואחריהם גבר מבוגר שאחז בידיהם, זה מכאן וזה מכאן, כשחצו את מגרש החניה. כשהגיעו למדרכה הרפו ממנו הילדים ורצו לחנות. ילד וילדה, ראתה סוזי כשנכנסו. הם הסתובבו בין המדפים והתווכחו מה מותר ומה אסור לקנות. כשהגיעו לקופה, אחזה הילדה בידו של הילד. "זה בטח לא קל, להיות אחות גדולה," אמרה סוזי. הילדה חייכה והושיטה לה שטר מקומט. הגבר קרא להם מן הפתח, והילדים הסתובבו ורצו לעברו במסלול הרחב שנפתח בין שתי שורות של מדפים גבוהים.
הוא עמד בקצה המסלול וחיכה לקלוט אותם. סוזי הרימה אליו מבט ומיד הנמיכה ראש כמעט עד הדלפק. אבא שלה עמד גבוה והביט בילדים שרצו אליו. הוא לא הסתכל לעברה.
כל שנות החלומות והדרמה נגמרו במכירה של פחית שתייה וארטיק.