Glee ככה הכול התחיל

יום שני בבוקר, במשרדו של המנהל פיגינס

רייצ׳ל בֶּרִי נעצרה לרגע לפני שנכנסה לחדרו של המנהל מר פיגינס כדי לסדר את גרבי הברך וליישר את חצאית הקורדרוי שלה. חולצת הכפתורים הלבנה והבוהקת ואפודת המעוינים בירוק ובוורוד שלבשה היו עדות חותכת לכך שהיא שאפתנית כפייתית. לא שהמנהל פיגינס היה זקוק לתזכורת כדי לדעת שרייצ׳ל ברי היא תלמידה מיוחדת. רוב התלמידים בתיכון מקינלי לא רצו להתבלט. ורייצ׳ל בהחלט התבלטה.
״בוקר טוב, גברת גודריץ׳.״ רייצ׳ל הבזיקה את החיוך המסנוור שלה לעבר המזכירה בעלת הפרצוף החמוץ שישבה בחדר הקבלה. מגברת גודריץ׳ נדף תמיד ריח של בצק עוגיות, ומשום מה היא תמיד הזעיפה פנים אל רייצ׳ל, ולא בצדק, לדעתה של רייצ׳ל. היא אמורה לשמוח שלשם שינוי נכנס למשרד של המנהל פיגינס מישהו שהוא לא עבריין צעיר. ״המנהל נמצא?״
״קבעת איתו פגישה, רייצ׳ל?״ עיניה החשדניות של גברת גודריץ׳ סקרו את רייצ׳ל מעל משקפי הקריאה הזערוריים שלה.
״לא, אבל המנהל פיגינס אמר לי שהוא תמיד שמח לראות אותי.״ כשרייצ׳ל חלפה בזריזות על פני השולחן של גברת גודריץ׳ התחשק לה לפתע לאכול עוגיות.
המוקסינים שלה טפפו בעדינות על השטיח התעשייתי המהוה, מבעד לדלת הפתוחה ואל תוך חדר המנהל. היא חשבה שזה די מדכא שמנהל לא יכול להרשות לעצמו רצפת עץ. אבל רייצ׳ל לא התכוונה לתת לדיכאון הקיומי של מר פיגינס להפריע לה. לא היום, בכל אופן. אולי המנהל פיגינס תקוע במשרד עלוב בלַיְימָה, עיירה עלובה באוהיו, אבל רייצ׳ל ברי לא תישאר כאן לנצח. לא אם זה יהיה תלוי בה.
בעיניה של רייצ׳ל, הכיתה הראשונה בתיכון היתה כישלון. היא חשבה שבתיכון תוכל להוכיח את עצמה ולעזור לסובבים אותה להבין עד כמה היא מדהימה ומוכשרת. אבל במציאות, בכל פעם שהצביעה בשיעור היסטוריה כדי לענות תשובה נכונה, כרגיל, שאר התלמידים גלגלו את עיניהם בחוסר סבלנות. בכל פעם שהלכה אל הלוח בשיעור מתמטיקה כדי לפתור, בהצטיינות, בעיה באלגברה, מישהו שם לה רגל. ובכל פעם שהתנדבה לגלם דמות - בדרך כלל התפקיד הראשי - במחזה של שייקספיר שבדיוק קראו בשיעורי הספרות של מר הורן, קטעו אותה באמצע. רק בעיירה כמו לַיְימָה צוחקים על מי שמנסה לצאת ממנה.
אך פסגת ההשפלה היתה הכישלון שלה בבחירות לראשות ועד הכיתה. הכְּרָזוֹת שהכינה בשילוב הפטריוטי של פסים אדומים, לבנים וכחולים עם כוכבי הזהב המזוהים עמה, נראו מקצועיות כמעט, כתוצאה מהמאמץ הרב שהשקיעה בהכנתן. אבל כל הכרזות, ואיתן הסיסמאות השנונות שהיא והאבות שלה חיברו יחד, הושחתו על־ידי המתנגדים שלה במבחר דרכים. מישהו לקח טוש ושינה את הסיסמה רייצ׳ל ברי - כוכב עולה לרייצ׳ל ברי - כוכב נופל. לאחר הבחירות, שבהן זכה שלא במפתיע סבסטיאן קרמייקל המקובל, רייצ׳ל ערערה על התוצאות. ג'סיקה דוונפורט, אחת מהסופרות הרשמיות של קולות הבוחרים, אמרה לרייצ׳ל שאף מועמד מעולם לא הפסיד ברוב מוחץ כל־כך. בכל תולדות בית־הספר. היא אמרה שהם ספרו שוב ושוב, רק כי חשבו שזאת טעות. זאת לא היתה טעות.
״בוקר טוב, רייצ׳ל.״ המנהל פיגינס הרים את מבטו מהשולחן בחטף. החלון שמאחוריו השקיף על חניית התלמידים וחשף את אלה שהסתתרו מאחורי המכוניות שלהם כדי לקחת שאיפה אחרונה מהסיגריה. קבוצת שחקני פוּטבּוֹל הקיפה באיום כמה תלמידי כיתה ט', ככל הנראה בכוונה לנעול אותם בשירותים הניידים שליד ספסלי הצופים באצטדיון. ״אני עסוק מאוד היום. מישהו שפך ארבעים ליטר של מיץ אוכמניות לבריכה, ונבחרת השחייה כולה צבועה בכחול.״ פיגינס נאנח בכבדות. המבטא ההודי הקל של המנהל נעשה מודגש יותר כשהיה נרגש. בתור בִּתם של שני אבות הומוסקסואלים, רייצ׳ל העריכה את העובדה שלַיְימָה היתה עיירה סובלנית ומגוּונת יחסית למקום שכוח אל כזה במערב התיכון של ארצות־הברית.
״אני מתנצלת על ההפרעה, המנהל פיגינס, אבל זה עניין חשוב מאוד.״ רייצ׳ל התיישבה בחינניות על אחד הכיסאות מול שולחן המנהל, וכששיכלה את רגליה בנימוס ניסתה להתעלם מקול החריקה הפחות מנומס שהשמיע ריפוד העור של הכיסא, כאילו ברח לה פלוץ. כן, ההתחלה הלא מוצלחת בתיכון היתה מאחוריה. זה היה בסך־הכול חלום רע.
״כן, רייצ׳ל.״ הוא שפשף את השקיות השחורות שמתחת לעיניו, ורייצ׳ל תהתה לרגע אם הכול בסדר אצלו בבית. הוא אף פעם לא נראה ממש שמח. ״מה העניין?״
״המנהל פיגינס, כמו שאתה יודע, למרבה הצער, תלמידים כמוני, שמתעניינים באמנויות הבמה, זוכים במעט מאוד הזדמנויות לבטא את כישרונם כאן, בתיכון מקינלי.״ הצדק היה איתה. מאז שזכרה את עצמה, האבות של רייצ׳ל אפשרו לה להשתתף בכל חוג ופעילות שרצתה. סטֶפּס ובלט ולמשך תקופה קצרה, היפ הופ. פיתוח קול, שיעורי פסנתר, שיעורי משחק. דיבור בפני קהל. אימפרוביזציה. תחרויות יופי. כל דבר שאִפשר לרייצ׳ל להיות על במה.
אבל מרגע שרייצ׳ל נכנסה לתיכון, נראה שכל האפשרויות נעלמו. בתיכון הכול היה תלוי בפוליטיקה.
״כן, טוב.״ המנהל פיגינס הסיט לאחור את שׂערו, ורייצ׳ל ראתה את פדחתו המתקרחת. ״הקיצוצים בתקציב הם נושא בעייתי ביותר. אני לא חושב שאני יכול לעשות משהו בנדון.״
״אבל, המנהל, ברור שאתה יכול.״ רייצ׳ל האמינה שרק אנשים שמתעצלים לבדוק אם הם יכולים לתת תשובה חיובית נותנים בדרך־כלל תשובות שליליות.
״איך?״
רייצ׳ל הכינה נאום שלם הבוקר בזמן שהתאמנה שלושים דקות על מכשיר הכושר האירובי בחדרה. היא האמינה באדיקות בגישה בריאותית הוֹליסטית. בכל בוקר היא התעוררה מוקדם לאימון אירובי או לתרגול יוגה. השגרה הזאת שמרה על האיזון שלה. ״שמתי לב שיש דרך לא מנוצלת לביטוי כישרונות שפשוט מתבזבזת - ואני אשמח לקחת אותה תחת חסותי. הודעות הבוקר.״ היא החוותה בזרועותיה קשת, כאילו הרגע הכריזה על זוכי האוסקר.
״אבל גברת אָפֶּלתוֹרפּ תמיד...״
״אני יודעת, המנהל.״ גברת אפלתורפ היתה אחראית הנוכחות, שהקריאה מדי בוקר במהלך השיעור הראשון את ההודעות היומיות בהתלהבות של קברן. ״אבל אני חושבת שהוגן לתת הזדמנות למישהי אחרת להתנסות בזה. מישהי שתוכל ממש להכניס שמחת חיים להודעות.״ רייצ׳ל התקשתה לשבת במנוחה כשההצלחה נראתה קרובה כל־כך. האם יש דרך מוצלחת יותר לפרסם את עצמה (ואת קולה המדהים)? ההודעות היומיות היו הדבר הכי קרוב לרדיו בתיכון מקינלי. והקהל היה שבוי, אף אחד לא יכול להחליף תחנה! בסך־הכול, לא מעט כוכבים חשובים התחילו את דרכם ברדיו, כמו ריאן סִיקְרֶסְט. והוא ממש לא מוכשר כמוני, חשבה רייצ׳ל.
המנהל התרווח בכיסאו. ״זה לא רעיון גרוע. גברת אפלתורפ התלוננה שהסחרחורת שלה מתגברת כשהיא עומדת לפני המיקרופון.״
״נהדר!״ קראה רייצ׳ל. הרווח כולו שלה.
המנהל הנהן וחשק את שפתיו עד שנראו כמו קו אזהרה. ״את יכולה להתחיל, אבל לניסיון בלבד. אני נותן לך שבועיים.״ הוא הגניב מבט לשעונו. ״את יכולה להתחיל היום, אם תגיעי לחדר מערכת הכְּרִיזָה בזמן.״
עשר דקות אחר־כך רייצ׳ל כיוונה את המיקרופון והברישה את שערה הכהה במברשת הקשה שלה. גם אם אף אחד לא רואה אותה, היא עדיין צריכה להיות במיטבה. התפאורה היתה פשוטה למדי. היא העדיפה ציוד יותר משוכלל, אבל גם זאת התחלה.
״תלחצי על הכפתור האדום ותתחילי להקריא מהנייר,״ קראה לעברה גברת אפלתורפ בזמן שיצאה מהחדר עם ערמת הסריגה שלה.
״תודה רבה,״ ענתה רייצ׳ל בנימוס והיתה אסירת תודה על כך שגברת אפלתורפ יוצאת מהחדר. ״דה דה דה דה דה דה דההה,״ שרה לעצמה בשקט כדי לחמם את הקול. בבטנה השתוללו פרפרים, והיא חשה איך הדם מתערבל בפראות בעורקיה. כל חלקיק מגופה התעורר, כאילו קמה לתחייה אחרי חורף ארוך וקר. וזה בדיוק הרעיון של אמנויות הבמה.
היא לחצה על הכפתור האדום.
״בוקר טוב, תיכון מקינלי. כאן רייצ׳ל ברי עם ההודעות היומיות.״ היא שאפה אוויר. ״אני רוצה להתחיל בקטע מתוך המחזמר הקלאסי שכולנו מכירים ואוהבים, שיר אשיר בגשם.״ כעבור דקה היא כבר היתה בעיצומו של ביצוע השיר בוקר טוב, ובזמן ששרה, דמיינה את המילים נשפכות דרך הרמקולים של מערכת הכריזה אל כל כיתה, אל כל תלמיד בבית־הספר ואת קולה מהפנט אותם. היא דמיינה אותם לוחשים, ״מי זאת? רייצ׳ל ברי? לא היה לי מושג שהיא כל־כך מוכשרת!״ גברת אפלתורפ לא מיהרה להגיע למשרד כדי להפריע למופע של רייצ׳ל. אולי קולה של רייצ׳ל הקסים גם אותה, או שהיא היתה שקועה בסריגה. בכל מקרה, רייצ׳ל ידעה שזה סיפור הצלחה.
כאשר גמרה לשיר מיהרה לקרוא את ההודעות הרשמיות. ״וכעת לחדשות היום. אני מקווה שכולכם מתכוונים להגיע למופע הגדול של הסתיו: להתאהב במוזיקה!״ רייצ׳ל התלבטה אם כדאי לה להשתתף במופע. היא חששה שבית־הספר לא מוכן עדיין לאמנית ברמתה המדהימה.
״כמו כן, היום בהפסקת הצהריים תתחיל ההצבעה למלך ולמלכה של נשף הסתיו.״ שעמום המחץ, חשבה רייצ׳ל. כאילו שמישהו מופתע מאלה שנבחרים למלך ולמלכה. המלכה היא תמיד הנערה הכי יפה והכי בלונדינית, והמלך הוא תמיד הבחור הכי נאה, שהכי דומה לבובת קן. ״המלך והמלכה יוכרזו ויוכתרו בנשף הריקודים שכולם מצפים לו, שייערך בערב, לאחר משחק הפוטבול ביום שישי הבא.
״אני רוצה לסכם את ההודעות הבוקר בכוכב הזהב של רייצ׳ל ברי, פרס מיוחד שאעניק מדי שבוע למישהו שתרם תרומה יוצאת דופן לשיפור החיים בתיכון מקינלי.״ היא תכננה את זה אתמול בלילה, ונראה לה שזאת דרך ראויה לתרום לקהילה. ״השבוע אני רוצה להעניק את הפרס ל...״ היא השתתקה כדי להגביר את המתח. ״לעצמי, על כך שהתנדבתי להעביר את ההודעות היומיות והפחתי בהן רוח חיים.״ היא שמחה שגברת אפלתורפ לא האזינה. אולי קצת מוגזם להעניק לעצמה את כוכב הזהב הראשון, אבל היא הרי עושה לבית־הספר שירות גדול. ולמה שלא תיתן לעצמה טפיחה קטנה על השכם אם אף אחד אחר לא עושה את זה? ״אני מקווה שהצלחתי לשפר במעט את הבוקר של כל אחד מכם. להתראות מחר!״
היא לחצה על כפתור הכיבוי ובהתה במיקרופון. קצות האצבעות שלה דגדגו מרוב התרגשות. היא עשתה את זה! היא עשתה את הצעד הראשון בדרך להפוך למישהי שאנשים מכירים ומעריצים. מי יודע? אולי בשנה הבאה יבחרו אותה למלכת הנשף. המחשבה על כך העבירה רעד בגופה.
רייצ׳ל תלתה את תרמיל הספרים שלה על כתפה ויצאה מהמשרד. המסדרון היה מלא בתלמידים שפתחו את הארוניות שלהם ובבנים שהתנגשו כתף־אל־כתף - מנהג מוזר אך מקובל ביניהם. היו לה דקות בודדות להגיע לארונית שלה לפני שהשיעור יתחיל. פניה היו סמוקות מהתרגשות. היא הרגישה כמו אישה חדשה.
אבל... אף אחד לא הסתכל עליה. היא נעצה מבט בתלמידים שהמשיכו לעבור על פניה, בלי שיפגינו שום מודעות למופע המדהים שהיא ביצעה זה עתה במערכת הכְּריזה. האם ייתכן שכולם מקנאים כל־כך בכישרון המדהים שלה עד שהם מעדיפים להתעלם ממנה? המחשבה הזאת שיפרה קצת את הרגשתה.
היא הרימה את מבטה וראתה את סוּ סִילְבֶסֱטֶר, המאמנת הקשוחה של הצ׳יריוז, נבחרת המעודדות של התיכון. רייצ׳ל הזדקפה. היא לא ממש חיבבה את המאמנת סילבסטר, אבל בתוך־תוכה היא קצת העריצה אותה על כך שעשתה את עבודתה בצורה הטובה ביותר האפשרית. זה בטח לא כבוד גדול להסתפק בתפקיד של מאמנת קבוצת המעודדות בתיכון, אבל סו סילבסטר הפכה את נבחרת המעודדות של מקינלי לאחת מן המובילות במדינה, והביאה את הצ׳יריוז לגמר תחרות נבחרות המעודדות שתים־עשרה שנים ברציפות. ארונות הזכוכית שהסתירו את קירות המסדרונות היו עמוסים בפסלונים מוזהבים של מעודדות.
״אני מקווה שאת מוכנה לזה שיאכלו אותך בלי מלח על מופע הקידום העצמי המחריד שהעלית הבוקר.״ המאמנת סילבסטר נעצה את אגודליה בכיסי חליפת הטרנינג האדומה שלבשה.
״מה?״ פלטה רייצ׳ל, אבל המאמנת כבר הלכה משם. ״אם אני לא אקדם את עצמי, מי יעשה את זה?״ קראה רייצ׳ל אחריה.
״הנה, קחי כוכב זהב,״ שמעה רייצ׳ל מישהו מאחור, אבל כשהסתובבה ראתה רק קבוצה מטושטשת של שחקני פוטבול כשכוס מלאה ברד אדום הושלכה ישר אל פרצופה. קול הצחוק של הבנים הדהד לאורך המסדרון בזמן שהם התרחקו מהמקום.
נשימה עמוקה. מתקפות ברד לא היו זרות לרייצ׳ל. הבריונים האלה יכלו לחשוב על משהו יותר מקורי. היא חטפה ברד בפרצוף לפחות עשר פעמים בשנה שעברה. תמיד היו לה בגדים להחלפה בארונית שלה בדיוק מהסיבה הזאת. ניסיון לא רע, בנים, אבל השנה תצטרכו להתאמץ קצת יותר בשביל לייאש את רייצ׳ל ברי.
לפחות הם הקשיבו לשידור שלה.
הכול הולך להשתנות, חשבה כשהלכה אל הארונית שלה. היא התעלמה מהמבטים שננעצו בנוזל הקר שנזל מצווארה כשאמרה לעצמה שהשבועות הקרובים במקינלי יהיו חשובים מאוד, והיא תעמוד במרכזם.
אחרי שתחליף סוודר.