הרומנטיקן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הרומנטיקן
הוספה למועדפים

הרומנטיקן

ספר מודפס
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

קוראים רבים בישראל ובעולם התאהבו מחדש בכתיבתו החושנית של מריו ורגס יוסה, חתן פרס נובל לספרות, בעקבות רב המכר "תעלוליה של ילדה רעה" (הוצאת אחוזת בית, 2007). כעת רואה אור בעברית הרומן החדש של יוסה, "הרומנטיקן", וגם בו צפויה לקוראים חוויית קריאה ממכרת ומהנה. זהו סיפור על תשוקות סוערות, מאהבות חשאיות, מאבקי ירושה, סכסוכים משפחתיים – או כפי שנכתב על הרומן העסיסי הזה במוסף הספרותי של ה"ניו יורק טיימס": "כל מה שאתם מצפים מִספר סוחף – נמצא כאן."
 
שני גיבורי הרומן גרים בפֶּרוּ, במרחק מאות קילומטרים זה מזה. הראשון הוא פֶליסיטוֹ, בעל חברת הסעות מהעיר פְּיוּרָה, גבר נשוי שבנה עסק מצליח ביושר ובהגינות. אלא שבוקר אחד הוא מקבל מכתב אנונימי שבסופו ציור מסתורי של עכביש, ובו הוא נדרש לשלם דמי חסות, ולא – בני משפחתו והעסק שלו ייפגעו. אך פליסיטו, איש עקרונות אמיץ שפעל תמיד על פי הציווי של אביו ("לעולם אל תיתן שירמסו אותך, בני"), מסרב להיענות לדרישות. במהרה העניינים יוצאים מכלל שליטה כשפילגשו של פליסיטו – האישה היחידה בחייו שעוררה בו אהבה ועונג מיני – נחטפת על ידי הסחטנים. האם פליסיטו יוותר על הערכים שלו וישלם את הכופר?
 
הגיבור השני של "הרומנטיקן" הוא ריגוֹבֵרטוֹ מהעיר לימה (גיבור רומן קודם של יוסה), גבר שעומד לפני פרישה לגמלאות, ומתבקש במפתיע על ידי מעסיקו וידידו הקרוב, איסמָאֵל, לשמש עֵד בחתונתו החשאית עם ארמידָה, עוזרת הבית הפשוטה שלו. איסמאל, אלמן ממזרי בעל ממון רב, מגלה לחברו את הסיבה לנישואי הבזק: הוא מעוניין לנקום בדרך אכזרית בשני בניו, צמד תאומים מרושעים. מאותו הרגע נכנסים חייו של ריגוברטו לסחרור, וחלומו לצאת לגמלאות הולך ומתרחק.
 
משני סיפורים אלה טווה יוסה מעין טלנובלה חכמה וסקסית, שרק בסופה מתלכדות שתי העלילות. זהו רומן שופע הומור על אומץ לב שנדרשים לגלות רומנטיקנים מטבעם מול מעשי אלימות. "אלוהים, איזה סיפורים מזמנת לנו המציאות", ריגוברטו מהרהר לעצמו (ויוסה קורץ לקוראיו). "לא יצירות מופת, אלא סיפורים שדומים יותר לטלנובלות מוונצואלה, ברזיל, קולומביה ומקסיקו מאשר ליצירות של סרוונטס או טולסטוי."

סקירות וביקורות

טלנובלה בע"מ 'הרומנטיקן' של מריו ורגס יוסה יספק לכם קריאה מהנה ויצרית הנאה גדולה מאוד מסב '‭,'הרומנטיקן‬ ספרו החדש של הנובליסט מריו ורגס יוסה, שגרם לי להתגעגע אליו בהפסקות הקריאה הבלתי נמנעות. זו הנאת קריאה בסיסית, יצרית, המבוססת על עלילה מותחת ועל דמויות ציוריות ויצריות, ומסתייעת במבנה הכפול של העלילה, שמאוורר את הרומן ומעורר אצל הקורא תהייה על הקשר בין שני חלקיה.

חלקו האחד של הרומן מספר על פֶ ליסיטו, איש עסקים קטן מהעיר פּּּּּ יוּר ָ ה שבפרו. פליסיטו גדל בעוני גדול, אך זכה באב מסור מאין כמוהו שהתעקש על חינוכו של בנו. היום, כשהוא בן ‭ ,55‬ עסקיו משגשגים. פליסיטו אף מחזיק פילגש צעירה בדירה שהוא שוכר עבורה בעיר. אלא שהרומן נפתח במכתב סחיטה שמגיע לידיו (כיאה לסופר ערמומי ומיומן, יוסה לא מבזבז זמן על אקספוזיציה‭.( ‬ אלמונים תובעים ממנו דמי חסות חודשיים. אך לא איש כפליסיטו ייכנע. נאמן למצוותו של אביו הנערץ המנוח ‭ ")‬אל תיתן לאיש לרמוס אותך‭("‬ הוא מסרב לשלם. והעניינים מסתבכים והולכים. מי הם הסחטנים? האם המשטרה, שעושה רושם נרפה ומושחת, תלכוד אותם? האם ייחרבו עד אז עסקיו של פליסיטו?

ובינתיים בעיר הבירה לימה, בקו העלילה השני, בעליה העשיר של חברת ביטוח משגשת, איסמאל קר ֶ ר ָ ה, גבר בשנות ‭ 80-ה‬ לחייו, פונה בבקשה מפתיעה לידידו ועמיתו ריגובֵ רטו, העומד בפני פרישה. איסמאל, מתברר, עומד להינשא למשרתת הצעירה שלו, והוא מבקש מריגוברטו להיות עד בחתונתו החשאית; בקשה צופנת סכנות, שכן בניו של איסמאל, שני לא יוצלחים בעלי נטיות עברייניות, ייאבקו מן הסתם בנישואים בכל כוחם. וכך אכן קורה. במקביל, גם ריגוברטו שקוע בצרות-בנים משל עצמו, כשבנו המתבגר מדווח לו על פגישות לא סבירות עם אדם מסתורי. האם הבן הוזה את הפגישות? האם הוא סבור שהוא פוגש בשטן? במלאך? ואולי רק מנסה למשוך את תשומת ליבו של אביו בדרך מעוקמת?

יוסה מתגלה כאן כממזר גדול. הוא מודע לחלוטין שלז'אנר שבו נכתבות עלילות כאלה יש שם דרום אמריקאי מובהק. משרתות שעולות לגדולה, פילגש זוהרת ומסוכנת, בנים עוינים שאולי נולדו בכלל לאבות אחרים, פשע וסקס, עושר ועוני, רמזים לעל טבעי. כך מהרהר ריגוברטו המשכיל, בהערה שהוחדרה לרומן בתשומת לב מיוחדת: "איזה סיפורים מזמנת לנו המציאות. לא יצירות מופת, אלא סיפורים שדומים יותר לטלנובלות מוונצואלה, ברזיל, קולומביה ומקסיקו מאשר ליצירות של סרוונטס וטולסטוי. אבל הם לא כל כך רחוקים מאלה של אלכסנדר דיומא, אמיל זולא, צ'רלס דיקנס או פֶּ ר ֶ ס גַ לדוֹ ס‭."‬ סרוונטס הקדיש את יצירתו למלחמה בתשוקה לסיפורים יוצאי דופן (השיגעון של דון קיחוטה‭,( ‬ ואילו הריאליזם של טולסטוי סולד מסנסציוניות ומצירופי מקרים לא טבעיים. אבל הציטוט מכיל, כמובן, גם צד אפולוגטי, בהזכירו שלרומן יש בהחלט מסורת סנטימנטלית וסנסציונית.

'הרומנטיקן' נהנה מכוח המשיכה של הטלנובלה, אבל הוא אינו טלנובלה. ראשית, יוסה פורש את העלילה באופן חכם, בסיוע מבנה כפול מאוזן וסימטרי; מפגין תחכום במסירת ובהסתרת אינפורמציה, לצורך בניית מתח. שנית, הרומן מכיל דקויות באפיון דמויות שלא נקשרות עם הז'אנר הטלנובלי ‭")‬לפתע פרץ אף הוא בצחוק היסטרי, קולני, נטול כל שמץ של שמחה‭.("‬ ושלישית, היצירה של יוסה פוליטית ולא רק אסקפיסטית. פליסיטו ומאבקו במאפיה מייצג את תפיסת העולם הליברלית מבחינה כלכלית של יוסה. אם לא יתאפשר ליזמים קטנים לשגשג בפרו, אם אדם שבתושייה ובעבודה קשה חילץ את עצמו מעוני יופקר לפשיעה ולשחיתות, פרו תידרדר לתהומות עמוקים יותר מאלה שהיא כבר מצויה בהם. יוסה מודע לכך שטלנובלות משגשגות בחברות עם פערי מעמדות אדירים (בלוויית מורשת סנטימנטלית‭,(‬ שבהן סיפורי משרתות העולות לגדולה מהפנטים את הדמיון.

באופן אמביוולנטי יותר, נידונות ברומן גם ההשלכות של פערי המעמדות על היחסים בין המינים. בחברה שבה פערי מעמדות גדולים כל כך, והניעות החברתית בה תקועה, אחת הדרכים העומדות בפני נשים צעירות לשפר את מעמדן הכלכלי היא זנות גלויה או מוסווית. כך לגבי פילגשו של פליסיטו. כך, חושדים רבים, גם לגבי המשרתת של איסמאל.

לפני כשנה פירסם יוסה ספר עיון על מצבה המדורדר של התרבות בעולם העכשווי ‭ הערות')‬ על מותה של ‭ .('התרבות‬ ריגוברטו האנין משמש כאן פה לסופר. הוא, והרומן עצמו, ממחישים שתרבות יכולה להיות דבר חי ויצרי מאוד.

עוד 3 ספרים של ורגס יוסה:
דודה חוליה והכתבן ‭ 1977 <‬
חגיגת התיש ‭ 2000 <‬
תעלוליה של ילדה רעה‭ 2006 < ‬

בתמונה: ‭,'Amor secreto'‬ טלנובלה דרום-אמריקאית
אריק גלסנר 7 לילות 16/09/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
"הרומנטיקן" הוא תענוג של ממש עלית קרפ הארץ ספרים 27/09/2016 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

טלנובלה בע"מ 'הרומנטיקן' של מריו ורגס יוסה יספק לכם קריאה מהנה ויצרית הנאה גדולה מאוד מסב '‭,'הרומנטיקן‬ ספרו החדש של הנובליסט מריו ורגס יוסה, שגרם לי להתגעגע אליו בהפסקות הקריאה הבלתי נמנעות. זו הנאת קריאה בסיסית, יצרית, המבוססת על עלילה מותחת ועל דמויות ציוריות ויצריות, ומסתייעת במבנה הכפול של העלילה, שמאוורר את הרומן ומעורר אצל הקורא תהייה על הקשר בין שני חלקיה.

חלקו האחד של הרומן מספר על פֶ ליסיטו, איש עסקים קטן מהעיר פּּּּּ יוּר ָ ה שבפרו. פליסיטו גדל בעוני גדול, אך זכה באב מסור מאין כמוהו שהתעקש על חינוכו של בנו. היום, כשהוא בן ‭ ,55‬ עסקיו משגשגים. פליסיטו אף מחזיק פילגש צעירה בדירה שהוא שוכר עבורה בעיר. אלא שהרומן נפתח במכתב סחיטה שמגיע לידיו (כיאה לסופר ערמומי ומיומן, יוסה לא מבזבז זמן על אקספוזיציה‭.( ‬ אלמונים תובעים ממנו דמי חסות חודשיים. אך לא איש כפליסיטו ייכנע. נאמן למצוותו של אביו הנערץ המנוח ‭ ")‬אל תיתן לאיש לרמוס אותך‭("‬ הוא מסרב לשלם. והעניינים מסתבכים והולכים. מי הם הסחטנים? האם המשטרה, שעושה רושם נרפה ומושחת, תלכוד אותם? האם ייחרבו עד אז עסקיו של פליסיטו?

ובינתיים בעיר הבירה לימה, בקו העלילה השני, בעליה העשיר של חברת ביטוח משגשת, איסמאל קר ֶ ר ָ ה, גבר בשנות ‭ 80-ה‬ לחייו, פונה בבקשה מפתיעה לידידו ועמיתו ריגובֵ רטו, העומד בפני פרישה. איסמאל, מתברר, עומד להינשא למשרתת הצעירה שלו, והוא מבקש מריגוברטו להיות עד בחתונתו החשאית; בקשה צופנת סכנות, שכן בניו של איסמאל, שני לא יוצלחים בעלי נטיות עברייניות, ייאבקו מן הסתם בנישואים בכל כוחם. וכך אכן קורה. במקביל, גם ריגוברטו שקוע בצרות-בנים משל עצמו, כשבנו המתבגר מדווח לו על פגישות לא סבירות עם אדם מסתורי. האם הבן הוזה את הפגישות? האם הוא סבור שהוא פוגש בשטן? במלאך? ואולי רק מנסה למשוך את תשומת ליבו של אביו בדרך מעוקמת?

יוסה מתגלה כאן כממזר גדול. הוא מודע לחלוטין שלז'אנר שבו נכתבות עלילות כאלה יש שם דרום אמריקאי מובהק. משרתות שעולות לגדולה, פילגש זוהרת ומסוכנת, בנים עוינים שאולי נולדו בכלל לאבות אחרים, פשע וסקס, עושר ועוני, רמזים לעל טבעי. כך מהרהר ריגוברטו המשכיל, בהערה שהוחדרה לרומן בתשומת לב מיוחדת: "איזה סיפורים מזמנת לנו המציאות. לא יצירות מופת, אלא סיפורים שדומים יותר לטלנובלות מוונצואלה, ברזיל, קולומביה ומקסיקו מאשר ליצירות של סרוונטס וטולסטוי. אבל הם לא כל כך רחוקים מאלה של אלכסנדר דיומא, אמיל זולא, צ'רלס דיקנס או פֶּ ר ֶ ס גַ לדוֹ ס‭."‬ סרוונטס הקדיש את יצירתו למלחמה בתשוקה לסיפורים יוצאי דופן (השיגעון של דון קיחוטה‭,( ‬ ואילו הריאליזם של טולסטוי סולד מסנסציוניות ומצירופי מקרים לא טבעיים. אבל הציטוט מכיל, כמובן, גם צד אפולוגטי, בהזכירו שלרומן יש בהחלט מסורת סנטימנטלית וסנסציונית.

'הרומנטיקן' נהנה מכוח המשיכה של הטלנובלה, אבל הוא אינו טלנובלה. ראשית, יוסה פורש את העלילה באופן חכם, בסיוע מבנה כפול מאוזן וסימטרי; מפגין תחכום במסירת ובהסתרת אינפורמציה, לצורך בניית מתח. שנית, הרומן מכיל דקויות באפיון דמויות שלא נקשרות עם הז'אנר הטלנובלי ‭")‬לפתע פרץ אף הוא בצחוק היסטרי, קולני, נטול כל שמץ של שמחה‭.("‬ ושלישית, היצירה של יוסה פוליטית ולא רק אסקפיסטית. פליסיטו ומאבקו במאפיה מייצג את תפיסת העולם הליברלית מבחינה כלכלית של יוסה. אם לא יתאפשר ליזמים קטנים לשגשג בפרו, אם אדם שבתושייה ובעבודה קשה חילץ את עצמו מעוני יופקר לפשיעה ולשחיתות, פרו תידרדר לתהומות עמוקים יותר מאלה שהיא כבר מצויה בהם. יוסה מודע לכך שטלנובלות משגשגות בחברות עם פערי מעמדות אדירים (בלוויית מורשת סנטימנטלית‭,(‬ שבהן סיפורי משרתות העולות לגדולה מהפנטים את הדמיון.

באופן אמביוולנטי יותר, נידונות ברומן גם ההשלכות של פערי המעמדות על היחסים בין המינים. בחברה שבה פערי מעמדות גדולים כל כך, והניעות החברתית בה תקועה, אחת הדרכים העומדות בפני נשים צעירות לשפר את מעמדן הכלכלי היא זנות גלויה או מוסווית. כך לגבי פילגשו של פליסיטו. כך, חושדים רבים, גם לגבי המשרתת של איסמאל.

לפני כשנה פירסם יוסה ספר עיון על מצבה המדורדר של התרבות בעולם העכשווי ‭ הערות')‬ על מותה של ‭ .('התרבות‬ ריגוברטו האנין משמש כאן פה לסופר. הוא, והרומן עצמו, ממחישים שתרבות יכולה להיות דבר חי ויצרי מאוד.

עוד 3 ספרים של ורגס יוסה:
דודה חוליה והכתבן ‭ 1977 <‬
חגיגת התיש ‭ 2000 <‬
תעלוליה של ילדה רעה‭ 2006 < ‬

בתמונה: ‭,'Amor secreto'‬ טלנובלה דרום-אמריקאית
אריק גלסנר 7 לילות 16/09/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
"הרומנטיקן" הוא תענוג של ממש עלית קרפ הארץ ספרים 27/09/2016 לקריאת הסקירה המלאה >
הרומנטיקן מריו ורגס יוסה

טעימה מהספר תעלה בקרוב...