דבר המערכת
בועז אורדמן
הבירור של ההלכה בכל החוגים, מועיל הוא להסיר את המחשך של הדמיון מעל אורח החיים. המחשבה הבלתי ברורה בתורה המעשית, מוכרחת היא להרחיב את גבולי האיסורים מאפס ידיעה, וממילא מתרבה החוג המעכב את הנטיות הנפשיות והמעשיות מלהתפשט בפעולותיהן... ואין דבר המציל ממבוכה זו כי אם הַישרתה של אמיתת ההלכה, בליבונה ובירורה, שהיא מנהירה את המחשכים... ואוירא דארץ ישראל, המאיר באורו החי על פני מחשכי עולם, והמעלה ברוממותו את היסוד הדמיוני שבנפש, לצורה שכלית בהירה, הוא מרפא את המחלה המחשיכה הזאת.1
חלק חשוב מתורת ארץ ישראל שהרב קוק קרא להחיות ולהעמיד, הוא השאיפה לברר וללבן את ההלכה ולהציב את גבולות האיסורים במקומם הראוי. שאיפה זו היא הרוח הנושבת בבית מדרשנו.
ענפי החיים והשאלות הרבות העולים מתוך המציאות העכשווית המתחדשת במדינת ישראל, דורשים מאיתנו את פיזור הערפל ההלכתי וכניסה אל סוגיות לא נודעות תוך כדי גילוי והקשבה לדבר ה' המנחה אותנו על ידי ייסוד ההלכה במקורה.
בירור זה יחד עם אווירהּ הנקי של ארץ ישראל, ישיב את ההתאמה הטבעית בין פרטי התורה לחיים וייטע את חיי העולם בחיי השעה בצורה מתוקנת ושלמה.
בספר זה ביקשנו להציג את עולם התורה וההלכה ומפגשו עם המציאות היהודית העכשווית דרך פסיקותיהם של רבני ורבניות בית הלל. באמצעות שלושת שערי הספר נפרוס בפני הקוראים מגוון סוגיות הלכתיות המתעוררות בקהילה ובחברה הישראלית המודרנית.
בשער חברה וקהילה נתמקד בסוגיות העולות מאתגרים ומצוקות בחיי הפרט והקהילה במפגש עם מחויבותנו לנצחיות ההלכה. התמודדות עם סוגיות אלו מחויבת דווקא בשל ערכי הצדק והצדקה שתורתנו מצווה שינחו אותנו בכל עת כלפי המעגלים החברתיים והקהילתיים שסביבנו, וכן בשל הדרישה המתמדת לעין פקוחה ותשומת לב לבני אדם שמתמודדים עם נסיבות חיים מאתגרות.
נפתח את השער בסוגיות הקשורות למעגל חייהם הדתי והחברתי של אנשים המוגבלים שכלית והתפתחותית - בר המצווה והנישואים - בהמשכו נבחן היבטים הלכתיים הקשורים לעולמם של פגועי הנפש. נעבור לבירור היחס הראוי של הקהילה הדתית אל אנשים בעלי נטייה חד־מינית, ונסיים בסוגיות הקשורות אל היחס ההלכתי אל האחר הלאומי והדתי, הזמנת אורחים הנוסעים בשבת, סעודה אצל אדם שאינו שומר כשרות ומתן צדקה וסיוע לנוכרי הנתון במצוקה.
בשער השני, מעמד האישה, נעסוק בהתרחשות הייחודית החלה לנגד עינינו של התחדשות ותיקון מעמד האישה ביהדות. נפתח בעיון ביחס להתחדשות ההלכתית של מעמדים דתיים ציבוריים המובלים על ידי נשים כגון קריאת מגילה בפורים. נמשיך לדון בהתמודדות הפרטית, האישית והכואבת של אמירת הקדיש על ידי אישה, ונסיים במעמדה ההלכתי של אישה הנמצאת בהנהגה הדתית כפוסקת הלכה.
בשער האחרון, מדינה, נתמקד בחסד שנפל בדורנו לחזות בתקומתו של העם היהודי בארצו. לאור השינוי ההיסטורי שנוצר עם הקמת מדינת ישראל, התעוררו שאלות הלכתיות רבות וסבוכות הנוגעות לקשת רחבה של נושאים. בשער זה נעסוק ביחס ההלכה אל מוסדות המדינה - מערכת המיסוי ומערכת המשפט - וביחס היהדות אל לאומים אחרים החיים תחת ריבונותנו. נסיים בשינויים הפנים־דתיים הנדרשים במסורת התפילה על מנת להתאימה ביראה ואהבה למציאות חיינו, השונה מחיי העם היהודי בגולה.
הליכות עולם לו אל תקריא הליכות אלא הלכות.2
בפתח כל פרק שילבנו נקודות מבט אישיות של רבני ורבניות בית הלל. אלו הם דברים היוצאים מן הלב ומבטאים את המקום שממנו נולדו הפסקים, הליכות העולם, הדרישות והאתגרים העולים ממציאות החיים, והשאיפות לתיקון עולם אשר עוררו את בית הלל לעסוק בסוגיות ולמצוא להן מענה.
כל פסק הלכה נפתח בתקציר המביא את עיקרי הדברים ומסקנות הפסק. ולאחריו מובא הפסק בהרחבה הכולל מקורות מפורטים והצגת השיקולים השונים שהביאו אותנו לכדי הפסיקה הסופית.
ברצוני להודות לרבני ורבניות בית המדרש השותפים לקול העולה מתוך דפי הספר. השותפות שלהם, הרצון לקדש שם שמים ולתקן עולם במלכות שד־י מורגשים באופן יומיומי בשיח הפנימי וביוזמות המשותפות הנולדות בארגון.
תודה לחברי וחברות הוועד המנהל מימיו הראשונים, ובראשם לרב רונן נויבירט שיזם והוביל את בית הלל בשנותיו הראשונות וליו"ר בית הלל הרב מאיר נהוראי, על האחריות וההקשבה המתמדת לרחשי הציבור ואתגריו.
ספר זה לא היה רואה אור לולא עבודתו היסודית של הרב עמית קולא, ראש בית המדרש. היכולת לשמוע את מגוון הקולות ולהציע פסיקה משמעותית משותפת דורשת סבלנות אין קץ. ההתמדה העיקשת על העומק והרצינות מחד, והרצון הכן לשמוע את כל חברי וחברות בית המדרש מאידך, הם מיסודות בית הלל וממעלותיו של בית המדרש בהובלתו של הרב עמית.
בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלוהי, שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא אומר על מותר אסור ועל אסור מותר, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם.3
בית הלל: הנהגה תורנית קשובה
הרב מאיר נהוראי
הקדמה
לאורך כל דורות קיומו ליוותה את עם ישראל המחויבות לתורה ולקיום מצוותיה. חכמי ישראל שבכל דור ודור שקדו על מנת להתמודד עם שאלות החיים הצצות בכל דור לאור דרכה של תורה. עם הקמת מדינת ישראל וחזרת עם ישראל לשלטון ריבוני בארצו, נוצר צורך למצוא בתורה הנחיות כיצד להתייחס למציאות החדשה שנוצרה - שלטון ישראלי בארץ ישראל בתוך עולם מודרני וחברה מגוונת שבה ישנו ציבור גדול שאינו מחויב לתורה ולמצוות. אנו מאמינים שדרכה של התורה רלוונטית בכל דור, וממילא עלינו לדלות מתוך העומק והמורכבות הקיימים בתורה את ההנחיות כיצד להתמודד עם המציאות החדשה והמורכבת בדורנו. בעשור האחרון נשמעו קולות תורניים ששיקפו צד אחד מתוך העולם הרבני הדתי הלאומי. פעמים אמירות הלכתיות אלו יצרו מבוכה בקהילותינו, שכן הקול שנשמע על ידי הרבנים השונים שהביעו עמדה על פי התורה, לא עלה בקנה אחד עם הקול ששמעו בבית המדרש שבו למדו או זה ששמעו מרבני קהילתם. ככל שהפער מתעצם עלול להיווצר נתק בין הקהילה והחברה לרבניה והנהגתה התורנית והרוחנית. בעקבות מציאות זו הוחלט על ידי כמה רבנים ורבניות על הקמת ארגון רבני, שמטרתו המרכזית תהיה להשמיע קול קשוב ומאוזן בסוגיות לאומיות וקהילתיות. עיקר פעילותו של הארגון באה לידי ביטוי בהשמעת קול תורני ויצירת שיח בסוגיות לאומיות וקהילתיות ובמיוחד כאלו הנוגעות לציבור הדתי־לאומי. במהלך השנים מאז נוסד הארגון התפרסמו מגוון רחב של תשובות הלכתיות שעוסקות בסוגיות הקשורות לעם והקהילה - וראינו לנכון לקבצם יחד כספר ביכורים.
הרכב הארגון
כבר בתחילת הדרך היה ברור שרבניות תהיינה חלק מהארגון. בחברה הדתית־לאומית ישנן השקפות שונות בסוגיית מעמד האישה בהלכה. בצד רצוננו לחזק ולהעצים ככל שניתן את עולמן הרוחני של נשים ומעורבותן בחיי הקהילה, אנו רואים ברכה מיוחדת בעיסוק של נשים בתחומי הלכה, ולכן היה חשוב בעינינו שנשים תהיינה חלק מהשיח ההלכתי בארגון. אנו נמצאים בתקופה של פריחה בעולם התורה הנשי. קיימות מסגרות מגוונות להעצמת התורה בקרב הנשים, וברוך השם צומחות נשים שלומדות תורה שבעל־פה בעיון, תלמוד, הלכה ופוסקים. בית המדרש של בית הלל שותף למהלך היסטורי זה, ובתוכו יושבות נשים ששותפות לליבון ההלכה וליצירת הפסק. אפשר להתעלם מהשינוי שמתרחש בקרב לימוד התורה הנשי ואף לראותו כעניין חסר משמעות. השימוש הרווח בהקשר זה הוא "חדש אסור מן התורה". אולם יש חדש שלא רק מותר, אלא אף ראוי לכתחילה: החדש המתקן, המקדם והמעלה את העולם. חדש כזה רצוי וחיובי, כי העולם נברא מלכתחילה על בסיס דינמי. כניסתן של נשים לעולם התורה היא בבחינת חדש שמוסיף טעם משמעותי לתורה ושיהיה בכוחו גם לעצב תהליכים בריאים בעיצובה של ההלכה.
לאחרונה ייסדנו פרויקט הנקרא 'משיבת נפש' שבמסגרתו נשים החברות בבית הלל משיבות תשובות בהלכה לשואלים/ות באינטרנט. התשובות ניתנות על ידי נשים שלמדו במשך שנים ובעלות רקע תורני הלכתי עשיר וניסיון חינוכי. אנחנו סבורים שמהלך זה יתרום גם להעצמת הנשים בתוך הקהילות עצמן, בקבלת החלטות, במעורבות בפעילויות שונות ובחברות בוועדות בתחומים ובפעילויות מגוונים. כמו כן, תהיה מוטיבציה גדולה יותר לשילוב נשים במסגרת שיעורי תורה בקהילות. רבים שואלים מה החידוש בארגון בית הלל. אחת מהתשובות היא, שהרכבו של הארגון הוא חידושו. ארגון בית הלל הוא הארגון הרבני הראשון שחברות בו נשים באופן פעיל בשיח ההלכתי. אנחנו רואים זכות גדולה להיות חלק מההובלה של לימוד תורה לנשים בדורנו.
הקמת בית המדרש
כאמור, אחד מהיעדים המרכזיים שהציב לעצמו ארגון בית הלל הוא השמעת קול הלכתי בתחומים מגוונים הנוגעים לעם והקהילה. לשם כך הוקם בית מדרש הלכתי שתפקידו לדון בנושאים הלכתיים העומדים על הפרק, ובעיקר בנושאים קהילתיים ולאומיים אשר יוצגו באופן רציני ומפורט. כאמור, בבית המדרש יושבים רבנים ורבניות ודנים בסוגיות שונות. כאשר רבי יהודה פתח בכבוד התורה הוא דרש: "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. ...הסכת - עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה".4
הרב חנוך זונדל בספרו "עץ יוסף" על אגדות התלמוד כותב: "שאין התורה נקנית אלא בחבורה, להוציא דברים מחודשים מתוך פלפול וסברה ברבים ואז נחשב כאילו היום קבלוה". הדיאלוג בתוך החבורה תוך כדי משא ומתן, העלאת סברות, והחשוב ביותר, ההקשבה אחד לשני - הם התנאים לאמִתה של תורה וכדבריו כאילו קיבלנו את התורה מסיני.
כל פסקי ההלכה שיצאו מבית מדרשנו נרקמו על ידי חבורה לומדת. נערכו פגישות בליווי מקורות ובהנהגתו של חברנו הרב עמית קולא. זכינו להוציא הלכה שעברה תהליך של ליבון וזיקוק על ידי חברי בית המדרש הן במפגשים פיזיים והן בדיונים אינטרנטיים. אולם יש פן נוסף ללימוד בחבורה שהרב קוק מציינו בחיבורו "עין איה":
וההתרחקות מן הבריות והנזירות המופלגת, שהסיעו רבים ממי שביקשו מסברת עצמם למצוא קרבת אלוקים, מתוך חברת בני אדם, וניתוקם מהחיים הציבוריים, היא זרה לרוחה, עד שבטבע עצם קנייתה ולימודה תתנגד לזה, ואינה נקנית אלא בחבורה, ההיפך של הבדידות וההתרחקות מבני אדם.5
לדבריו, החבורה לא נועדה רק לליבון הסוגיה וסברותיה, אלא היא מאפשרת היכרות מעמיקה יותר עם המציאות. התורה היא תורת חיים, ולכן אנו נדרשים להכיר את המציאות בטרם נבוא להכריע בפסיקת הלכה למעשה. לכן לכל ישיבה בבית המדרש הוזמנו אנשי מקצוע שהרחיבו את אופקינו בהבנת המציאות. לכל אחד מהנוכחים בבית המדרש עמדה האפשרות להביא בפני החברים את תפיסתו האישית בהגדרת המציאות. אחת מהתשובות בספר עוסקת בהכלת אנשים בעלי נטייה חד־מינית בקהילה. סביר להניח, שלולא נוכחותם של בעלי נטייה ואנשי מקצוע בפני החבורה לא היה ביכולתנו להוציא תשובה מאוזנת השוקלת את מגוון המרכיבים במציאות הנידונה. כמו כן, כאשר עסקנו בשאלת נפגעי הנפש ומעמדם ההלכתי נדרשנו לשמוע מגוון קולות מקצועיים ואישיים שיאפשרו לנו להגיע לפסיקה ביחס למציאות הקיימת.
כאמור, השיח בבית המדרש מתברך במגוון קולות של רבנים ורבניות שמאפשר לחדד יותר את הבנת המציאות שאליה מתייחס הפסק. אנו בטוחים שהרכבו המיוחד של בית המדרש משפיע גם על ניסוחו המגובש של הפסק. חידושו של בית המדרש הוא בכך שהפסקים נרקמו וגובשו על ידי חבורה לומדת, שנשאה ונתנה בסוגיה ההלכתית ובהבנת המציאות שעליה ההלכה מתייחסת. התשובה מגיעה לשלבי הסיום לאחר הערות של החברים והחברות במייל, וראש בית המדרש מנסח תשובה סופית שבמהלכה מובאות בחשבון מרבית ההערות של החברים והחברות. כלומר, לא רק תוצר הלכתי לפנינו, אלא תהליך יסודי ומשא ומתן שהתקיים בין החברים השונים.
תהליך גיבוש ההלכה
אחת מהשאלות הבסיסיות בתחום ההלכה היא דרך ההכרעה של הפוסק בשאלה הלכתית; מהם התהליכים שעוברים בראשו כאשר הוא כותב פסק הלכה. מוסכם על כולם שהפוסק נדרש לרדת לעומקה של ההלכה ושורשיה על מנת למצוא מסורות הלכתיות ותקדימים שנכתבו בנידון השאלה שהוא דן בה. לאחר מכן מתבקשת ההערכה של הפוסק על המציאות שלפניו, ביחס לטיב הקהילה שבה הוא פועל ובנוגע להשלכות שעשויות להיות לפסק שלו - כלכליות, נפשיות, חברתיות ועוד. הפוסק נושא ונותן בפסקים קודמים, שחלקם תומכים בדעתו ועשויים לחזק את הפסק שלו, וחלקם מביעים קול שונה והבנה אחרת, ואף איתם יש לנהל דיאלוג עד אשר מגיעים לפסק הלכה מזוקק ושלם יותר. חשוב לציין שאחת מאבני היסוד של הפסיקה היא מבטו של הפוסק ביחס לאופן שבו ראויים החיים ההלכתיים להיראות בקהילה שבה הוא חי ובנסיבות שבהן הוא פועל. אולם אל לנו לראות בהתחשבות בגורמים אלו חשד שמא הפוסק עיקם את ההלכה או סילף אותה בשל רגישותו האנושית או בשל המציאות שלפניו. השיקולים הללו כפופים לשורת ההלכה, ולא ניתן לסטות ממנה ימין או שמאל. עם זאת, ישנן השלכות לפסיקה מורכבת, השוקלת שיקולים רחבים הן ביחס לדגש הניתן למקורות שונים והן בחידוש סברות חדשות למקורות הנידונים בתשובה. מעתה ברור כי לפוסק ההלכה, לאישיותו ולתפיסותיו ישנה נוכחות משמעותית ביותר בתוך פסקי ההלכה שלו. זאת ועוד, קיימים שיקולים מטא־הלכתיים כמו רעיונות מחשבתיים שעשויים להשפיע על פסק ההלכה. דוגמה מובהקת היא הכלל 'דרכיה דרכי נועם' שבכוחו לגבש הלכה מסברה. דוגמה לכך מצויה בדברי הרמב"ם ביחס לגר תושב:6
וכן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותם, שנאמר: 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה'. וזה שאמרו חכמים: 'אין כופלין להן שלום' - בגויים, לא בגר תושב. אפילו הגויים צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום. הרי נאמר: 'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו', ונאמר: 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'.
הרמב"ם ניסח הלכה זו מסברתו ללא כל מקור תלמודי, ולכן הוא פותח את ההלכה במילים "וכן יֵראה לי". ההלכה המחודשת הזו נסמכת על נימוק רעיוני - שדרכיה של התורה דרכי נועם הן. עיקרון זה אומץ באחת התשובות המופיעות בספר שלפניכם בנוגע למתן צדקה לגויים (הפליטים בסוריה).
ספר הפסקים מבית מדרשו של ארגון רבני ורבניות בית הלל עוסק בשאלות של הזמן והשעה בחברה הישראלית והדתית. הפסקים נכתבו מתוך ניסיון להבין את המציאות לעומק, לצלול בעומקה של ההלכה, לשקול שיקולים חברתיים ומטא־הלכתיים ובלי לסטות ימין ושמאל משורת ההלכה. הספר אינו בא להחליף את ה'מרא דאתרא' של כל קהילה, מתוך הבנה שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואל לנו להתערב בחייה הדתיים של קהילה ספציפית. תפקידו של הספר לעורר לחשיבה ולדיון בתוך הקהילה. פסיקת הלכה אינה נעשית באמצעות 'שלט רחוק', ואין מי שיכול להחליף את מנהיגי הקהילה ביחס לקהילתם.
שלא תארע תקלה על ידינו
במסכת ביצה מסופר על האמורא הבבלי רבי אבא, שלקראת עלייתו לארץ ישראל אמר: "יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל"7 [יהי רצון שאומר דבר שיתקבל]. חלומו של רבי אבא היה לומר לחכמי ארץ ישראל דבר שיתקבל בפניהם. הוא פוגש שלושה אמוראים בארץ ישראל המתקשים באחת מסוגיות עירובי תחומין, ומשהוא מעלה באוזניהם הצעה לפתרון הקושי הם צוחקים עליו. לא זו בלבד שלא קיבלו את דבריו, אלא אף צחקו ולגלגו עליו. האם זו דרכה של תורה ושל דרך ארץ שקדמה לתורה?! בפתח תשובתו של החתם סופר למהר"ץ חיות הוא מעיר על סגנון תפילתו זו של רבי אבא, השונה מתפילת רבי נחוניה בן הקנה בכניסתו לבית המדרש שאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי".8 על כך שואל החתם סופר: מה ראה רבי אבא לחרוג מנוסח תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה? וכך דברי הביקורת של החתם סופר על דבריו של רבי אבא: "מה לו אם יקבל אם לא - אמור דבריך לשם שמים!",9 שכן זו, ורק זו, היא הדרך הראויה:
שלא יהא כוונת המתווכים בדין בין ריב לריב ובין דם לדם, לַנטות דעת חברו לדעתו, כי מה לי ולו, אך יהיה הויכוח להעמיד סברתי ודעתי על פי שכלי, באופן מה שחברי טען נגדי אראה במחשבתי אם כנים דבריו אחזור בי ואם לא נראים לי דבריו אני עומד על דעתי, ומה לי בכך אם יודה לי או לא, כי אין כוונתי לַנטות דעתו לדעתי, וכן יהיה דעת חברי שכנגדי להעמיד סברתו לעצמו, ואחר הויכוח הזה - אחרי רבים להטות. אבל אותם הרוצים דוקא שחברו יודה לו וכוונתו להטות דעת חברו לדעתו, אותם שוגים מדרך האמת ונוטים אל הניצוח ויצא משפט מעוקל.10
רבי אבא ביקש שדבריו לא רק יישמעו אלא גם יתקבלו, ובסופו של דבר חבריו זלזלו בו ולעגו לו. לעומת זאת, טוען החתם סופר, הפסיקה חייבת להיות משוחררת מתגובת השומעים. בספר שלפנינו מובאות תשובות שנידונו בבית המדרש. השתדלנו להיות קשובים למציאות ולרבדיה השונים למעט השיקול של האופן שבו תתקבל התשובה בפני חכמי ישראל. תכתיב וציפייה הם אבני נגף בכתיבת פסק. הבעיה בגישתו של רבי אבא נבעה מהציפייה שדבריו יישמעו בקרב החכמים, שזה היה עיקר מגמתו. הפוסק נדרש לאמץ את תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה, שבבסיסה קיימת כמיהה 'שלא ניכשל בדבר הלכה', ורק לאחריה - 'וישמחו בי חבריי'.
תהליך הפסיקה היה ארוך ומורכב וכלל הערות רבות של יושבי בית המדרש. אנו מקווים שלא יצאה תקלה מתחת ידינו, ואם ישמחו בנו חברינו - הרי שיצאנו נשכרים.
ברצוני להודות לראש בית המדרש, הרב עמית קולא, ולקודמיו בתפקיד, הרב זאב ויטמן והרב יוני רוזנצוויג, ליושבי ויושבות בית המדרש, לוועד המנהל לדורותיו, למנכ"ל בועז אורדמן, ולקודמיו הרב שלמה הכט והרב רונן נויבירט. ספר הפסקים של הארגון הוא יומן המסע שלנו במהלך השנים מאז שהארגון קם. אני מברך שנזכה לשכלל את בית המדרש שיהיה אבן שואבת לשיח כן ואמיתי בין יושביו ושנזכה להוציא הלכה פסוקה בבחינת "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו".11
