חופשת מחלה

יום חמישי, 23 ביולי

אני חושבת שחזרה לי הנשירה, ואם כך טוב מותי מחיי. שוב אני נכנסת לפורום נשירת שיער באינטרנט. כלום לא השתנה כאן במשך שנתיים. זה אותו פורום מסכן של אנשים מושפלים ומוכי גורל, מחליפים שמות של משחות ותרסיסים, טיפות וכדורים, נאחזים בתקווה ששערם ישוב לצמוח.

יש חדשים שהצטרפו זה עתה. תמיד הם לחוצים מאוד כי שערם החל לנשור אבל כוחם עוד במותניהם. חושבים שאם רק ישאלו שאלה אחת בפורום מיד ימצאו להם את כל הפתרונות, והוותיקים מזדרזים לענות להם, קצת בשמחה לאיד, שלא כל כך מהר. ואין מה לעשות. באמת אין. עם כל חידושי הרפואה והתכשירים למיניהם - אין. רק לחכות ולהתנחם זה בזה, כל העלובים שהוכו דווקא בשיער. אבל מי רוצה להשתייך לחבורה עלובה שכזו?

אני אלחם. עשיתי גוגל על "השתלות שיער נשים" והגעתי לאתר של ד"ר רוזנברג, שהוא משתיל שיער עם ניסיון, גם לנשים וגם לגברים. הוא כותב שעודף הורמון גברי, טסטוסטרון, הוא אחד הגורמים לנשירה, ויש גלולות שאפשר לקחת נגד זה.

סימסתי לאחותי שאני רוצה הפניה לבדיקות דם. אני בטוחה שיש לי עודף טסטוסטרון. לא סתם אני גברית ולא נשית, וחושקת בנשים לא כמו אישה, בא לי לזיין להן את הצורה עם זין.

הלכתי לניצת הדובדבן כדי לקנות טיפות נגד נשירה שקראתי עליהן באינטרנט. 230 שקל אבל משהו יוקרתי, נראה לי, מצרפת. בא לי כבר לטפטף על הקרקפת שלי את כל הטוּב הזה שהם רקחו בצרפת. שמתי את הטיפות בעגלה והעמסתי עליהן מלא פירות יבשים כדי שלא תבלוטנה לעיני הקונים האחרים. שיתעסקו בענייניהם. מצד שני, אצל הקופאית אין ברירה. היא רואה הכול, כמו רופא. במקרים כאלה הכי חשוב להתנהג כרגיל. לא לארוז את הטיפות ראשונות, להפך. להכניס אותן בנחת לשקית.

יום שישי, 24 ביולי

לא יכולתי להתאפק וחיפשתי את המשפחה שלך בפייסבוק. אני יודעת שזה לא יפה, אבל זה מידע נגיש וזמין לציבור. זכותי. הנה בעלך, והנה שלושת הילדים שלך. הם נראים חתיכים מצחיקים וחמודים, הילדים שלך. איזה מזל שאין לך בת.

כמה חיוּת ונעורים. בראבו! מה, הם כל היום רק מטיילים בעולם ומפלרטטים עם בנות ונוסעים על רולרבליידס? איזו גבריות בריאה, חסרת דאגות, לא עמוקה מדי. אני מקנאה. כמה שאני מקנאה.

אחותי סימסה לי "הפניה לבדיקות דם עדיף שתבקשי מרופא המשפחה שלך". לפעמים אחותי מתחילה עם פרינציפים ולא מוכנה לתת לי מרשמים. אני משוכנעת שיש לי עודף טסטוסטרון.

באתר של ד"ר רוזנברג כתוב שכדי להיות מועמדת מתאימה להשתלת שיער צריך רווח של מילימטר לפחות בין שערה לשערה. אני בודקת את שורשי השיער שלי. לא בטוח שיש שם רווח של מילימטר. אוף, אני כל כך רוצה להיות מועמדת מתאימה להשתלה!!!

הסתכלתי בתמונות מפעם, כשהשיער שלי היה בריא ומלא. כמה יפה ומאושרת הייתי עם שערי המלא. אילו הציעו לי את שערי בחזרה תמורת, נניח, שנה מהחיים - חופשי הייתי נותנת. אפילו שנתיים. יותר.

שבת, 25 ביולי

יש דברים שאני לא מספרת לאף אחד, אפילו לא לך. אבל פה אני רוצה לכתוב לך הכול. עד גיל 21 ישנתי במיטה של אמא ואבא שלי, ביניהם.

משהו רע עובר על כל מערכות הגוף שלי, לא רק על השיער. בשבועות האחרונים אני חווה לחצים בעין. גלאוקומה, אני חוששת. לפני שלוש שנים האופטומטריסט אמר לי שהוא רואה נוזל בעיניים, אבל הרגשתי בריאה ולא ייחסתי לזה חשיבות.

אני מנסה למקד את המבט. אני כבר מרגישה ששדה הראייה שלי הצטמצם. אלוהים.

יום ראשון, 26 ביולי

נניח שבאמת יגלו אצלי גלאוקומה - האם אוכל לשלוח לך סמס שיש לי גלאוקומה? ואז מה תעשי בזמן שאת בווילת הקיץ באוסטריה? ואולי לא אשלח, אבל כשתחזרי אנחית עלייך את הידיעה שאני מתעוורת. בטח תחשבי שאני מענישה אותך עם הגלאוקומה שלי, על שעזבת אותי ונסעת לאוסטריה. כן, מתאים לך לחשוב על עצמך ככה, כאילו הכול קשור אלייך, אפילו התעוורוּתי.

לא ישנתי ביניהם כל לילה, כמובן. רק בלילות מאוד קשים של לחץ, כשלא הצלחתי להירדם וכלום לא עזר, לא מקלחת, לא ספר, לא טלוויזיה. הייתי מעירה אותם ובוכה מתשישות וייאוש והם היו מציעים לי לבוא לישון איתם. כשהייתי ילדה זה היה מקובל, אבל כשגדלתי זה נהיה מוזר לכולנו. ולמרות הבושה הם הציעו ואני הסכמתי, וככה הלכנו לישון שלושתנו יחד.

הנה, כתבתי את זה. אולי זה יסביר לך הרבה דברים. ביני ובין ההורים שלי זה לא דובר מעולם, אגב. גם לא בבוקר שאחרי. הכול התנהל כרגיל, קפה וכו'.

יום שני, 27 ביולי

מותר לי להסתכל על הילדים שלך בפייסבוק. זה ברשת, זה חופשי. אנשים עושים את זה כל הזמן. הרי בדיוק בשביל זה זה נוצר. הם יכלו לחסום את הפרופילים ולא עשו את זה, אז זכותי להסתכל. זה לא שאני עושה סטוקינג או משהו לא חוקי אחר. אין לך שום סיבה לכעוס.

יום שלישי, 28 ביולי

מה בעצם חשבתי שיקרה אחרי שאכתוב לך שישנתי במיטה של ההורים עד גיל מאוחר? כלום. הנה, כתבתי ולא קרה כלום. זה מבייש? זה בכלל לא מבייש. זה טבעי. הם ההורים שלי.

בעיני אמא שלי, אגב, סידור השינה הזה פחות מצא חן. היא לא אמרה כלום כי איפה נשמע כדבר הזה, אמא שדוחה את בתה ממיטתה? אבל בלב היא ודאי דאגה, מה יהיה עלי. אולי כעסה על אבא שלי שאִפשר את זה. הם בטח דיברו על זה למחרת והיא אמרה לו - אסור לך לאפשר את זה יותר, והוא ענה, אבל מה יכולתי לעשות? היא בכתה, הלב כאב.

יום רביעי, 29 ביולי

צחי הציע שלא אגלה לך שהסתכלתי על הילדים שלך בפייסבוק. שאת עלולה להיבהל. אמרתי לו - אבל כולם עושים את זה. זה מודרני. זאת מהות הרשת, הפס הרחב. הוא אמר שאת לא מהדור שלנו ואולי תראי בזה חציית גבולות. אני בהחלט אמחק את זה.

גם את זה שישנתי במיטה של ההורים עד גיל 21 אמחק. באמת, איזה מין דבר זה לכתוב.

אם היה לי כסף הייתי חוזרת לאנליזה אצלך. (אין לי.) הבעיה היא שבשכיבה השיער שלי בטח ייראה גרוע מאוד. החלק הבעייתי הוא בקודקוד, ממש בנקודה שהשיער מתחיל להתפצל בה ימינה שמאלה ואחורה. תוכלי לעקוב אחר הידלדלותו.

אבא שלי שלח תמונות משפחתיות מהשירה בציבור שעשינו בשבת. אני שונאת לראות את עצמי בתמונות. השיער הגרוע הזה.

יום חמישי, 30 ביולי

קבעתי תור לד"ר רוזנברג, שהוא שם דבר בהשתלות שיער, והוא יטפל בי. הכול יהיה בסדר. זה שווה לי את ה־900 שקל לפגישת ייעוץ אצלו.

ד"ר רוזנברג, עם כל הניסיון שלו, יעזור לי. אני רק מקווה שהוא יקבע שאני מועמדת מתאימה להשתלת שיער. אומרים שזה יקר, אבל אני מוכנה לשלם הרבה כסף בשביל השתלה. אפילו מאה אלף שקל.

השיער של תמר הקטנה, הבת של אחותי, כל כך ארוך ויפה. כבר יש לה יותר שיער ממני. כשהיא רק נולדה השיער שלה היה תינוקי ודליל, אבל הוא צמח ונהיה בריא וחזק. שלי הולך ומקליש.

אז יופי לך שיש לך ילדים חתיכים.

גם את יפה ומוצלחת. כשאמא שלי נתנה לי את הטלפון שלך, היא אמרה שאת מוכשרת וגם יפה. את באמת יפה מאוד. אין מה לדבר.

יום שישי, 31 ביולי

זה מה שאעשה: אקרא מהר את "הר הקסמים", כמו שסיפרת לי שתכננת לעשות בחופשה. כשתחזרי אשאל אותך אם הספקת לקרוא, ואשחיל איכשהו בשיחה שכבר קראתי את זה מזמן. כך אצא אינטליגנטית ואשת ספר, שלא עושה עניין מההשכלה הרחבה שלה.

לד"ר רוזנברג יש 17 שנות ניסיון בהשתלות שיער. בטח שהוא יעזור לי. אני רק מקווה שלא אפרוץ אצלו בבכי, כמו אצל ד"ר דקל. איזה מראה עלוב זה בוודאי היה. הבחורה עם השיער הדליל שלא מצליחה לשלוט בעצמה.

הכול בגלל שהוא שכנע אותי לעשות בדיקת זקיקים מיוחדת ויקרה (700 שקל), בעזרת מיקרוסקופים מקצועיים, שתקבע באופן חד־משמעי אם הנשירה שלי היא תורשתית או שהיא בגלל חוסרים בגוף. אם היא בגלל חוסרים אז לא כל כך נורא, פשוט בולעים את החוסרים והשיער חוזר לקדמותו, אבל אם היא תורשתית, כמעט אין מה לעשות. השערה תלך ותידקק עם הזמן עד שתיעלם.

אפילו לא קיבלתי תשובה חד־משמעית אם זה חוסרים או תורשה, כי התוצאות היו מאוד מעורפלות. וגם קראתי אחר כך באינטרנט שבכלל צריך לעשות את הבדיקה היקרה הזאת כשהשיער לא חפוף, ואני באתי אליו בבוקר עם שיער חפוף כי אני לא יכולה לצאת עם שיער לא חפוף מהבית, אבל ד"ר דקל הרמאי רודף הבצע לא טרח לשאול אותי אם חפפתי או לא, העיקר להרוויח עוד 700 שקל על גבי, שהייתי כל כך מבוהלת ומוכנה לשלם הכול.

הוא רק רשם לי מינוקסי שהוא ממילא היה רושם, גם אם היו מגלים שזה תורשה וגם אם חוסרים. שאלתי אותו אם כשהנשירה תחדל אוכל להפסיק עם המינוקסי, כי לפני שנתיים זה עשה לי אגירת נוזלים וכולי התנפחתי, אבל הוא אמר שזו לא תרופה שמפסיקים אותה, כי המינוקסי לא מבריא באמת את הקרקפת וגורם לה להצמיח שיער חזק ובר קיימא, הוא רק "מדביק" את השיער באופן מלאכותי באמצעות הרחבת כלי הדם בקרקפת, ולכן אם אפסיק, ההשפעה הטובה של התרופה תפוג וכל השיער ייפול לי בבת אחת. אז ממש נבהלתי והחלטתי שאם נגזר עלי להיות נפוחה לא נורא, העיקר שההשפעה הטובה של המינוקסי לא תפוג ולא ייפול לי כל השיער בבת אחת. עכשיו אני תקועה עם האגירת נוזלים הזאת לכל החיים.

בזמנו, כשהתחילה אצלי אגירת הנוזלים, ביקשתי מאחותי מרשם לתרופה משתנת, והיא אמרה לי, השתגעת? את רוצה לפגוע לעצמך בכליות? היא אמרה שאין מה לעשות. לכל תרופה יש תופעות לוואי וצריך לשקול את היתרונות לעומת החסרונות.

מעציב אותי מאוד שלכל תרופה יש תופעות לוואי וצריך לשקול את היתרונות לעומת החסרונות. זאת אומרת בעצם שמרגע שאדם נהיה חולה במשהו, אפילו קטן, הוא כבר לעולם לא יהיה בריא לחלוטין, כי התרופה שהוא ייקח תעשה לו תופעות לוואי, וזו שהוא ייקח נגד תופעות הלוואי - גם לה יהיו תופעות לוואי, וכך אותו אדם ימצא את עצמו לכוד בעוד ועוד תופעות לוואי, שעד לפני רגע הוא בכלל לא ידע על קיומן, וכשהוא יחפש עליהן מידע בגוגל הוא יגלה שהצטרף בעל כורחו לקהילות שלמות של אנשים שסובלים כבר שנים מתופעות הלוואי האלה שמחריבות את חייהם, ועכשיו נידון גם הוא לסבול מהן לנצח.

מזל שעשיתי בזמנו תחקיר באינטרנט ומצאתי כל מיני פטנטים טבעיים שיכולים לטפל באגירת נוזלים בלי לפגוע בכליות, כמו למשל להרתיח זקן תירס, לשתות אותו אחרי הארוחה ולשכב במשך 15 דקות. מאז, כל יום אחרי הארוחה אני חולטת לי זקן תירס ושוכבת 15 דקות.