שותף סוד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שותף סוד
מכר
מאות
עותקים
שותף סוד
מכר
מאות
עותקים

שותף סוד

5 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

דני יתום

דני יתום (נולד ב-15 במרץ 1945) הוא אלוף בצה"ל, ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים וחבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה.

יתום סיים תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים.

תקציר

שותף סוד הוא ספרו של לוחם, מפקד ומדינאי, שרשם דפים מפוארים בתולדות מאבקה של ישראל לביטחון ולשלום.

דני יתום מילא שורה של תפקידים בכירים, סודיים ורגישים במערכת הביטחון ובשירות המדינה. לוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל, אלוף בצה"ל, ראש המוסד וראש המטה המדיני-ביטחוני בלשכת ראש הממשלה. יתום פיקד על מבצעים חיוניים לביטחונה של מדינת ישראל, והיה שותף בכיר במשא ומתן המדיני שניהלה ישראל בעשורים האחרונים במאמץ להשיג שלום.

"הייתי שותף לנחישות הלוחמים במלחמות ובקרב, ולתקווה לשלום. מבין השתיים תמיד העדפתי את האחרונה. מעולם לא זנחתי את החלום להעניק לילדי ולנכדי את האפשרות לחיות במדינה שבה נולדתי וגדלתי, אבל שתהיה קצת אחרת – מדינה שבה אמהות דואגות ישוחררו מהפחד המצמית של נקישת קצין העיר על הדלת."

במהלך חייו היה יתום מעורב בכמה וכמה צמתים מרכזיים שקבעו את גורלה של מדינת ישראל. בספרו שותף סוד הוא חושף לראשונה פרטים עלומים על פרשות מסעירות, ומספר על המנהיגים שאותם הכיר מקרוב – ראשי ממשלה, שרי ביטחון, מנהיגי מדינות ערב, נשיאים ומדינאים מרחבי העולם. זהו ספר אמיץ, שאינו חוסך בביקורת, אך גם מלא אהבה והערכה לאלה שתחתם שירת יתום, ובראשם יצחק רבין.

בספר שפע של גילויים חדשים, ובהם המכתב המפרט את ההסכמות בין ישראל לסוריה שהועבר לנשיא קלינטון על ידי רונלד לאודר, שליחו של ראש הממשלה נתניהו, שבו נכתב במפורש: "ישראל תיסוג לקו שיוסכם הדדית בין סוריה לישראל, ושיתבסס על קו ארבעה ביוני 1967."

אלוף (מיל') דני יתום נולד בנתניה ב-1945. בצה"ל שירת בסיירת מטכ"ל וזכה בעיטור המופת. מילא תפקידים רבים במערכת הביטחון ובממשל, ביניהם ראש אגף התכנון (אג"ת), אלוף פיקוד המרכז, מזכיר צבאי של שרי הביטחון ארנס ורבין ושל ראשי הממשלה רבין ופרס. כיהן כראש המוסד וכראש המטה המדיני-ביטחוני של ראש הממשלה ברק. נבחר פעמיים לכנסת מטעם מפלגת העבודה. בוגר האוניברסיטה העברית במתמטיקה, פיזיקה ומדעי המחשב. נשוי לטובה, ולהם חמישה בנים וארבעה נכדים.

פרק ראשון

פרק 1
מבצע החיסול משתבש

 
הברונטית הגבוהה לחשה את הדברים לתוך אוזנו של התייר שנפש על שפת ברכת המלון. האיש, גבר מזוקן בשנות הארבעים לחייו, הקפיד לשמור על ארשת קפואה, אף שנוכחותה של הבחורה במקום היתה התגשמות של תסריט בלהות. הוא הניח את הגִרסה האנגלית של התפסן בשדה השיפון שהיה שקוע בקריאתו עד לבואה, וניגש איתה לפינה מבודדת בגן.
משמעות הופעתה במלון היתה ברורה לו עוד בטרם הוחלפה ביניהם מילה נוספת. נוכחותה במקום היתה אסורה בתכלית האיסור, אלא אם כן חלה תקלה איומה, שמשמעותה: מבצע החיסול של חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס, על אדמת ירדן, השתבש.
זמן קצר אחר כך התבקשתי לצאת מדיון מבצעי שקיימתי במשרדי שבבניין המוסד במרכז הארץ. מחוץ לחדר עמד ח', ראש האגף המבצעי של המוסד. "יש בעיות," הוא אמר לי, "מספר לוחמים נתפסו, כנראה על ידי המשטרה הירדנית, והאחרים פנו אלי וביקשו אישור להתפנוֹת לשגרירות." בפנים קודרות המליץ לי ח' לאשר את הפינוי.
באותה שנייה היה לי ברור לגמרי שהמבצע נכשל, וכבר אז גמלה בלִבי ההחלטה שאני חייב לצאת מיידית לירדן כדי לנסות ולמזער נזקים.
באופן פרדוקסלי החלה התגלגלותו של המבצע הזה חודשים אחדים לפני כן, דווקא בשובי מחופשה משפחתית בירדן ב-30 ביולי 97'. במהלך חופשה באילת עם אשתי טובה ושלושה מבנינו, הוזמנו על ידי המלך חוסיין לטיול בירדן. המסוק המלכותי של המלך חיכה לנו בעקבּה והטיס אותנו לטיול בפטרה, אחריו הוזמנו לשיט על אחת היאכטות המלכותיות לאורך החוף הירדני, וקינחנו בארוחה בארמון המלכותי בעקבה. המלך, שלא נכח בביקור, שלח את אחד מאנשיו ללוות אותנו לאורכו של כל היום המענג הזה. אני ומשפחתי נהנינו מאוד מהטיול, אם כי לימים יכתוב בני באלבום המשפחתי, לצד תמונות מהיום ההוא: "טיול לירדן, קיץ 1997, יש לי הרגשה שלא יהיה בקרוב עוד ביקור כזה."
בדרכנו הביתה, בעודנו בשדה התעופה באילת, קיבלתי דיווח על פיגוע בשוק מחנה יהודה בירושלים. אשתי וילדי המשיכו הביתה ואני חזרתי מיד למוסד. באותו ערב השתתפתי בהערכת מצב אצל רה"מ נתניהו. בין הנוכחים היו שר הביטחון יצחק מרדכי, הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק וראש השב"כ עמי איילון. בשעה הזו החמאס כבר לקח על עצמו אחריות על הפיגוע שבו נהרגו 16 אנשים ונפצעו 200, ונתניהו הִנחה את כל הנוכחים לחזור אליו עם יעדי חמאס לתקיפה.
כמה שבועות לאחר מכן, ב-4 בספטמבר, ביצע החמאס פיגוע נוסף בירושלים, הפעם במדרחוב בן יהודה. בפיגוע נהרגו ארבעה אנשים ונפצעו 200. על רקע שני הפיגועים הללו שודרה דחיפות מצד ראש הממשלה והקבינט לקבל יעדי חמאס לתקיפה. צה"ל והשב"כ לא המליצו על יעדים בטענה שאין בידם יעדים ערכיים לפיגוע, ורק אני הגעתי לראש הממשלה עם רשימת יעדים בארצות שונות. כאן המקום להציג את תפיסתי ביחס לתפקידיהם של הדרג המבצעי והדרג המדיני בפעולות מבצעיות: תפקיד הדרג המבצעי הוא להילחם בטרור ובהצטיידות מדינות עוינות בנשק בלתי קונבנציונלי, להמליץ על פעולות - כמעט כולן מסוכנות - שעלולות להסתבך, להציג את התועלות והסיכונים, ולא לשבת באפס מעשה או להסביר שאין יעדים, אין מטרות, ובעצם אין מה לעשות. תפקיד הדרג המדיני הוא לפקח על הדרג המבצעי ולשקול את השיקולים הביטחוניים והמדיניים הכוללים והרחבים טרם אישורו של כל מבצע.
רשימת היעדים שהצגתי הורכבה בין היתר לפי חשיבות האדם בארגון, חשיבות סילוקו, רמת הקושי להגיע אליו ותוצאות חיסולו. הרשימה כללה שמונה שמות, ורק האחרונים היו בירדן. משעל היה במקום החמישי ברשימה ואחריו ברשימה היה מוסא אבו-מרזוק, קודמו של משעל בתפקיד. מיקומו של אבו-מרזוק נבע מכך שהוא הועבר זמן מה קודם לכן לירדנים על ידי האמריקנים והיה חשש שפגיעה בו תיצור בעיה עם ארצות הברית. היעדים בירדן מוקמו בסוף הרשימה מאחר שמאז הסכם השלום עם ירדן, מבצעים על אדמה ירדנית נחשבו בעלי רגישות ביטחונית ומדינית גבוהה ביותר.
בנוגע למשעל, הסיכום של הדרגים המקצועיים במוסד היה שחיסול שלו בלבד לא ישיג את המטרה הדרושה, מאחר שהדבר יגרום רק לזעזוע זמני, ומקומו של משעל ייתפס במהרה על ידי מישהו אחר בהנהגת החמאס.
פעילי החמאס שהופיעו בראש הרשימה שהוצגה לנתניהו היו פעילים מרכזיים במדינות שונות. מהחומר שנאסף עליהם עלה שאנשים אלו עוסקים באופן יום יומי בגיוס ובהפעלה של פעולות טרור, ושפגיעה בכל אחד מהם תפגע בפעילות במדינה שבה הוא פועל. הפעילים מירדן היו ראשי הלשכה המדינית של החמאס שהִתוו את מדיניות הפיגועים, מימנו פעולות טרור והורו על ביצוע פיגועי טרור. בגלל רגישות הזירה הירדנית ועקב בכירותם של משעל וחבריו הם מוקמו בסוף הרשימה מבחינת סדר הקדימויות, ולכן המלצתי לנתניהו על מבצע נגד יעד של החמאס במדינה זרה שאיננה ירדן.
ראש הממשלה נתן לי אור ירוק להמשיך בהכנות לפעולה שעליה המלצתי, ולוחמים מהיחידה הרלוונטית מהמוסד נשלחו למקום והחלו בפעילות איסוף מודיעין.
אולם זמן קצר אחר כך, בשעת ערב של יום שישי, התקשר אלי האלוף זאב לבנה, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, והודיע לי שיש שינוי במשימה. הופתעתי מאוד ושאלתי אותו כיצד יכול להיות שינוי במשימה ללא התייעצות איתי. לבנה השיב לי שלאחר פגישה עם ראש השב"כ עמי איילון ושר הביטחון יצחק מרדכי, הוחלט על פגיעה באחד מראשי החמאס העולמי - ובכללם משעל - על אדמת ירדן.
הייתי המום. התקשיתי להבין כיצד מוטלת על המוסד משימה שאני כראש המוסד אינני שותף בקביעתה. ניסיתי לדבר עם ראש הממשלה, אבל הוא לא היה זמין. ניסיתי לדלות פרטים נוספים, וכל מה שהצלחתי להבין הוא שראש השב"כ ושר הביטחון עודכנו לגבי המשימה המקורית שהוטלה על המוסד ואז פנו לראש הממשלה, שכנעו אותו כי היעד המקורי שאותו הצעתי, ושראש הממשלה אישר, איננו חשוב מספיק וכי לא כדאי לבזבז עליו את היכולות המיוחדות של המוסד. השניים המליצו לפגוע בראשי החמאס בירדן.
כששוחחתי לבסוף עם ראש הממשלה הבעתי את מחאתי הנחרצת על דרך קבלת החלטה כזאת. טענתי כי עלי לבדוק אפשרות ביצוע על אדמת ירדן. לבסוף שוכנעתי כי משעל או אחד מחבריו להנהגה יהיו היעד לפגיעה.
סוגיית ביצוע הפעולה על אדמת ירדן עלתה בשיחתי הראשונה על הנושא עם ראש הממשלה והמשיכה לעלות פעמים רבות עד למועד הביצוע.
מיקום הפעולה בירדן הטריד אותי, אך שקלתי שיקולים רחבים ושמתי על כף המאזניים את חשיבותו של השלום עם ירדן מול פיגועי החמאס. הפיגועים כבר גרמו לנזקים בתהליך השלום עם סוריה בתקופת כהונתו של פרס, וגם הפיגועים הנוכחיים יכלו לפגוע בשלום עם ירדן, שכן החומר המודיעיני לימד שכל הפיגועים יוצאים ממפקדת החמאס ברבת עמון.
בקשותינו החוזרות ונשנות מהמלך הירדני לפעול להפסקת פעילות החמאס על אדמתו, לא הביאו לשום שינוי. עוד בימי כהונת הממשלה הקודמת, לאחר הפיגועים בחדרה ובעפולה, דרש רה"מ רבין בתקיפות מהמלך לפעול נגד החמאס שאחראי לפיגועים ולהפסיק את פעולתו בירדן, אבל כלום לא קרה. הירדנים הסבירו שהם מעדיפים את מפקדת החמאס לידם על מנת שיוכלו לפקח על פעילותה. כמו כן אמרו הירדנים, שהחמאס עוסק בירדן רק בפעילות הסברתית ולא מבצעית. אולם אנחנו הוכחנו להם שהחמאס בירדן מעניק סיוע כספי ולוגיסטי, מתווה אסטרטגיה, נותן הנחיות ומספק אמצעי לחימה לפעילות טרור בשטחים. מכאן, שבפיגוע חמאס גדול שיוצא מירדן יש פוטנציאל להרוס את מערכת היחסים בין ישראל וירדן ואת המשך תהליך השלום עם הפלסטינים. פעילות הטרור החמאסי גורמת למתחים בינינו לבין הרשות הפלסטינית, שגם ממנה אנחנו מצפים למנוע פיגועים. היעדר פעילות מנע מצד הפלסטינים מביאה לפעילות ישראלית בשטחי הרשות - דבר שמכניס למתח עצום את יחסינו עם הרשות ומשבש אפשרות לקיומו של תהליך שלום תקין.
יש לציין שכשהמלך עבדאללה עלה לשלטון, לאחר מות אביו, הוא הבין את הרעה החולה שיוצאת מכך שמפקדת החמאס העולמית ממוקמת בבירתו. עבדאללה נקט גישה שונה מאביו ומיהר לסלק את מפקדת החמאס מירדן יחד עם חאלד משעל, מוסא אבו-מרזוק, איברהים ע'ושה, מוחמד נזאל ובכירים אחרים, שמאז מצאו בית חם בדמשק אצל מארחם, הנשיא הסורי אסד.
ברמה האישית עמדתי בפני התלבטות כפולה: מצד אחד אני ידיד המלך, עוד מימי שירותי כמזכירו הצבאי של רה"מ רבין, ויש לכך משמעויות רבות. מצד שני אני ראש המוסד שמופקד יחד עם אחרים על ביטחון המדינה, ואחד מהיעדים העיקריים של המוסד הוא סיכול פיגועי טרור. בתוקף תפקידי הכרתי באופן מפורט את הפעילות הטרוריסטית של מפקדת החמאס בירדן ואת משעל העומד בראשה, ולכן למרות הבעייתיות של קיום מבצע על אדמת ירדן לא הסתייגתי מהרעיון.
במקביל, עלתה הערכה שגם אם חלילה תהיה תקלה במבצע אפשר יהיה ליישר את ההדורים, לאור חשיבות היחסים בין ישראל לירדן ואופיו של המלך; הערכה, שבסופו של דבר גם עמדה במבחן המציאות.
ההתנקשות במשעל עלתה בקנה אחד גם עם תפיסתי שייעודו המרכזי של המוסד הוא סיכול טרור וסיכול הצטיידות של מדינות עוינות בנשק בלתי קונבנציונלי (נב"ק); כל זאת לצד תפקידיו האחרים של המוסד, כמו איסוף מודיעין צבאי, אסטרטגי ומדיני, יצירת קשרים עם מדינות שאין לנו יחסים דיפלומטיים עִמן, העלאת יהודים מארצות מצוקה (כמו תימן, סוריה ואתיופיה) ושיתוף פעולה מודיעיני עם ארגוני מודיעין במדינות ידידותיות.
חאלד משעל החליף בתפקיד את מוסא אבו-מרזוק לאחר מעצרו של האחרון בארצות הברית. תוארו הרשמי היה ראש הלשכה המדינית של החמאס, אולם בארגון טרור דוגמת החמאס לא קיימת הפרדה בין הדרג המדיני והצבאי, שכן עיקר פעילותה של הלשכה המדינית הוא הכתבת אסטרטגיית הפיגועים, הוראה לביצוע פיגועים והענקת סיוע כספי ולוגיסטי לביצועם.
מהאינפורמציה שבידינו עלה כי משעל ואנשיו בירדן הרבה יותר קיצוניים במדיניות הטרור שלהם ממפקדות החמאס בשטחים. גילינו שהמפקדה בירדן דחתה בקשות של המפקדות בשטחים להקטין את היקף אירועי הטרור מחשש לתגובות צה"ל.
כל העוּבדות הללו היו חלק מתהליך קבלת ההחלטות על יעד המבצע, ומרגע שניתנה לי ההוראה מראש הממשלה לחסל את משעל, החל המוסד לבדוק את היעד ולבחון את יכולות הביצוע.
על מנת לא לעורר מתח בינינו לבין ירדן, נבחרה שיטת ביצוע מתאימה.
לאחר שהתגבשה התוכנית המבצעית, הגעתי יחד עם ח', ראש אגף המבצעים, ועם מישקה בן דוד, ראש מחלקת המודיעין (קמ"ן) של האגף, לפגישה אצל נתניהו. מלבדנו נכחו בפגישה המזכיר הצבאי והקצרנית. הצגתי לנתניהו את התוכניות תוך שאני מדגיש שבגלל הרגישות של ביצוע על אדמת ירדן, מדובר במבצע שיתבצע תחת הנחיות קשוחות בנוגע לתנאי הביצוע. כלומר, המבצע יצא לפועל רק אם התנאים יבטיחו ביצוע חלק ונקי, ובמקרה שלא יהיה כך, יבוטל המבצע גם שניות לפני ביצועו.
תוך כדי דיונים, דיווחתי על התקדמות ההכנות למבצע גם לפורום ור"ש (ועדת ראשי שירותי המודיעין), שכלל את ראש השב"כ עמי איילון וראש אמ"ן בוגי יעלון. איש מהנוכחים בפורום לא אמר דבר בנוגע לבחירת יעד המבצע ומיקומו, ובוודאי לא הביע הסתייגות כלשהי, מה שכמובן לא יפריע להם להגיד לימים כי לא היה להם מושג על קיומו.
 
בעת הצגת המבצע לראש הממשלה הוא ביקש ממזכירותיו להזמין לחדר את שר הביטחון. יצחק מרדכי נכנס לחדר ולאחר שנתניהו ביקש ממנו להצטרף לפגישה, אמר שהוא ממהר וכי אין ביכולתו להישאר. נתניהו ביקש ממרדכי לפגוש אותי על מנת שישמע את הדברים, וקבענו להיפגש למחרת בצהרי היום. בסוף הפגישה עם נתניהו הסתמן שראש הממשלה רוצה בחיסול אנשי החמאס בירדן בדירוג, בזה אחר זה. הנחייתו של נתניהו היתה שלאחר פגיעה במשעל נבחן את מכלול התגובות של הירדנים, של החמאס ושל אחרים, ואז נחליט אם להמשיך לפגוע באחרים בהנהגת החמאס.
 
למחרת, יום שישי 1 באוגוסט, בשעת צהריים, הגעתי למשרדו של שר הביטחון יחד עם מישקה בן דוד. בזמן שהמתנו לפגישה נפתחה הדלת וראש אמ"ן, בוגי יעלון, יצא מחדרו של מרדכי. לקחתי את בוגי הצִדה ועדכנתי אותו בהתקדמות ההכנות למבצע.
מיד אחר כך מישקה ואני נכנסנו לחדרו של יצחק מרדכי ומצאנו שם גם את מזכירו הצבאי. הסבתי את תשומת לִבו של המזכיר הצבאי לכך שהוא עומד להיחשף לנושאים שאני כמזכ"צ שר הביטחון לא נחשפתי אליהם, ושעליו לשמור על כך בסוד כמוס. המזכ"צ נכח לאורך כל הפגישה והיה עסוק בתיעודה בכתב. ישבנו אצל מרדכי כשעה והצגנו בפניו את כל המודיעין על ראשי החמאס בירדן. גם בפגישה הזאת, כמו עם איילון ויעלון, לא נשמעה כל הסתייגות מבחירת היעד ומקום המבצע, ולא נעשה שום ניסיון לעצור את ההכנות ולבטל את המבצע. לימים גם מרדכי טען שהוא לא עודכן על קיומו של המבצע וכי לא היתה תרשומת של הפגישה הזאת, אבל באותם צהרי שישי הוא נפרד ממישקה וממני בברכת הצלחה.
 
הוראותי ללוחמים היו ברורות וחד-משמעיות. התנאים הנוקשים שנקבעו כתנאי לביצוע היו ודאוּת מלאה בזיהוי האיש ותנאים סביבתיים מתאימים, שיאפשרו ביצוע שמקטין מאוד את הסיכון ללכידת המבַצעים. ללוחמים הוצגו תסריטים מפורטים ומדויקים של מותר ואסור בתנאי הביצוע. היה עליהם לוודא אזור נקי מנוכחות של אנשים נוספים בסביבתו של משעל, החל במלווים, מכרים ובני משפחה, ועד שומרי ראש, תצפיתנים או משטרה ירדנית. הבהרתי להם כי בשום פנים ואופן לא מדובר על ביצוע בכל מחיר וכי אם התנאים לא יתאימו לתכנון, תמיד אפשר לחזור למקום בפעם אחרת ולבצע את המשימה.
הדברים שוננו שוב ושוב, אך לדאבוני, לא זה מה שקרה בפועל, וכמעט כל מה שיכול היה להשתבש, השתבש.
לביצוע המשימה נשלחו טובי הלוחמים של המוסד שמשתייכים לזרוע המבצעת של אגף המבצעים. אנשים אלה הם הדובדבן שבקצפת הביון הישראלי. מדובר בלוחמים עתירי ניסיון שמרביתם השתתפו במבצעים מורכבים, מסובכים ומסוכנים כמו המבצע הזה ואף יותר. הלוחמים הללו שירתו ביחידות מובחרות בצה"ל ואחר כך עברו במוסד הכשרה ארוכה ברמה המקצועית מהטובות בעולם. עם סיום ההתארגנות יצאה חוליית לוחמים לירדן לביצוע המשימה.
 
בבוקרו של 25 בספטמבר 97', שהיה אמור להיות היום האחרון לשהיית החוליה בירדן, הודיע לה הכוח כי משעל בדרכו למשרד וכי הוא נמצא ברכב רק עם הנהג. צוות הביצוע החל להתארגן והתקלה הראשונה יצאה לדרך. הכוח לא הבחין שברכבו של משעל נמצאים גם שני ילדיו הקטנים.
הלוחמים התייצבו בעמדותיהם על פי התכנון והמתינו להגעת משעל. כאשר הגיע והחל לצעוד לעבר הכניסה לבניין, התקרבו אליו הלוחמים ואחד מהם הניף את ידו במטרה לפגוע במשעל.
נהגו של משעל הבחין בתנועת היד לעבר גבו של משעל והחל לצעוק. משעל הסתובב לאחור, הבין שמשהו קורה, אם כי לא הבין בדיוק מה והחל להימלט מהמקום בריצת אמוק.
משעל פנה ימינה ורץ והלוחמים החלו להתקדם במהירות לכיוון כלי הרכב. כשהגיעו לפינת הסמטה שבה חנתה המכונית הגיע למקום שליח של משרדי החמאס בשם מוחמד אבו-סייף. בידיו היה חומר למסירה במשרדו של משעל, והוא שמע את צעקתו של הנהג והבחין בהתגודדות סביב משעל. אבו-סייף ראה גם את משעל בורח לכיוון השני ואת שני הלוחמים מתקדמים במהירות לכיוונו. הוא לא הבין מה קרה, אבל הבחין בכך שהשניים קשורים לאירוע עם משעל. הוא ניסה לחסום את דרכם בהושיטו קדימה את רגלו בניסיון להפיל את אחד הלוחמים על הארץ. הלוחמים חלפו על פניו ונכנסו לכלי הרכב ובהחלטה חפוזה הם החליטו שלא להמשיך כמתוכנן לכיוון המלון שלהם, אלא לעשות פנייה או שתיים נוספות ולרדת. הם חששו שאבו-סייף יקרא למשטרה ושאם הם יגיעו למלון עם המכונית תהיה אפשרות לעוצרם. אחרי שתי פניות הם הרגישו די בטוחים וירדו מהמכונית. הנהג המשיך לנסוע ולחפש מקום חניה באזור אחר, ולהיפטר מהמכונית. זו היתה טעות בשיקול דעתם של השניים, שכן גם במקרה שהשליח רשם את מספר המכונית ודיווח למשטרה, עדיין נותר להם מספיק זמן להתרחק מהמקום עד שהניידות יקבלו את האינפורמציה. לא היה צורך לרדת מהמכונית במרחק של 200 מטר בלבד ממקום ההתרחשות.
מה שהשניים לא ידעו זה שאבו-סייף, ששודרג בתקשורת למאבטח של משעל ובוגר קרבות באפגניסטן, רץ אחריהם כל הזמן הזה. השניים החליטו להיפרד ולצעוד בשתי מדרכות מקבילות. אז הבחין אבו-סייף באחד מהם, תפס בחולצתו והחל לצעוק לעוברים ושבים שהאיש הזה עולל משהו למשעל. הלוחם הדף אותו ממנו ואז הלוחם השני, שהיה במדרכה השנייה, בא לעזרת חברו, והעיף את השליח לתעלה סמוכה תוך שהוא פותח לו את הראש. הלוחם השני התכופף לעבר אבו-סייף והחל לחנוק אותו במטרה לנטרל את הכרתו. כל האירוע הזה התרחש תוך שניות, אבל פרק הזמן הזה הספיק למאות אנשים להתקהל מסביב, כפי שאופייני לחיי הרחוב בערים ערביות גדולות וסואנות.
המראה של שני זרים מרביצים לערבי יצר אווירת לינץ' מסביב, ושני הלוחמים, שכבר הניחו לאבו-סייף, נאלצו להתמודד עכשיו עם מאות אנשים שהקיפו אותם. לפתע הגיח מתוך ההמון שוטר שעבר בסביבה. הוא הרחיק את הקהל מהשניים, עצר מונית, והכניס אותם לתוכה יחד עם הפצוע שנשלף מהתעלה כשהוא מדמם ובמצב עילפון, וכל החבורה הזאת הוּבלה אחר כבוד לתחנת המשטרה הקרובה.
הלוחמים העריכו שכל פעילות אלימה שלהם בדרך למשטרה תיצור מרדף בתוך עמאן, ולאחר שהוציאו מכלל פעולה את אבו-סייף הם העריכו שתוך דקות המשטרה תשחרר אותם ושיאמינו להם שהוא תקף אותם.
 
כך או אחרת, הם מצאו את עצמם בתחנת המשטרה כשהשוטר בשלב הזה היה בתחושה שהם מובאים למשטרה כחלק מחובתו האזרחית. הוא היה משוכנע שהם אלו שהותקפו על ידי אבו-סייף וניסה לשכנע אותם להגיש תלונה נגד השליח המעולף.
אבל לדאבונם, אבו-סייף החל לחזור להכרתו, וכשהתאושש הוא אמר שלדעתו השניים ניסו לפגוע במשעל. בגלל הגרסאות הסותרות, ומפני ששמו של משעל שורבב פתאום, החליטו השוטרים להשאיר את שני הלוחמים ואת אבו-סייף להמשך החקירה.
 
זמן לא רב אחר כך, שלף אותי ח' מהדיון במשרדי, דיווח לי על מה שקרה וביקש אישור לפנות חלק מהלוחמים לשגרירות.
כתוצאה מחשש שמעברי הגבול עם ירדן ייסגרו ומילוט דרך נמל התעופה או מעבר גבול יבשתי עלול להיות בלתי אפשרי, המליץ מפקד המבצע לפנות את עצמו ואת אנשיו לשגרירות הישראלית.
על מנת למנוע הסתבכויות נוספות קיבלתי את המלצת מפקד הכוח מתוך אמונה שנוכחותו בשטח מקנה לו בקיאות בכל הפרטים, ואישרתי את בקשתו להתפנות לשגרירות עם לוחמים נוספים. האופציה של מילוט לשגרירות היתה, כמו תמיד, האחרונה ונועדה לשימוש רק בשלב שבו כלו כל הקִצין. למרות זאת, בחרתי לאשר את הבקשה כי סברתי שהפינוי לשגרירות ימנע הסתבכות נוספת שעלולה להתרחש במנוסתם ולא רציתי ליצור תחושה אצל המלך הירדני שאני מסתיר עוד אנשים במקומות אחרים.
מישקה, שניהל את הקשר עם הארץ, קיבל הוראה להעביר את הלוחמים לשגרירות. הוא יצר קשר עם השגרירות, והחל להעביר את הלוחמים לנקודת מפגש שממנה הם הועברו לשגרירות. לאחר מכן חזר למלונו.
 
ברגעים הללו היה לי ברור שהמבצע נגמר ושעלי להציג לירדנים את התמונה במלואה. קיבלתי את הדיווח על השתלשלות המבצע בתחושת כישלון גדולה ומיד התקשרתי לראש הממשלה.
נתניהו קיבל את השיחה ברכבו כשהוא בדרכו להרמת כוסית לכבוד ראש השנה במוסד. דיווחתי לו על התקלה וסיכמנו שנמשיך את העדכון כשיגיע למקום. עם הגיעו קיימנו התייעצות ראשונה והוא אישר את המלצתי שאטוס מיד לירדן, איפגש עם המלך ואנסה ליישר את ההדורים לפני שיתעצמו משמעויות הפרשה.
הסיטואציה היתה סוריאליסטית לחלוטין: כל עובדי המוסד ששהו בארץ ממתינים לראש הממשלה בחלל הפנימי של בניין המוסד. המעברים, המדרגות וקומת הקרקע גדושים באנשים שמחכים לברכה החגיגית של ראש הממשלה, ולאיש מהם אין מושג על הדרמה הגדולה שמתחוללת מאחורי הקלעים. נתניהו ואני נעמדנו על אחת הגזוזטראות הפנימיות ששימשה לנו כבמה מוגבהת שממנה אפשר להביט על כל הנוכחים. למרות המתח הרב שהיינו שרויים בו היה עלינו לעטות ארשת חגיגית ולברך את כולם, כשמחשבותי כבר נודדות הרחק מכאן, מגלגלות את כל האפשרויות של תגובת המלך. החשש הגדול שלי היה שבחקירת הלוחמים שעצורים במשטרה תתברר זהותם האמיתית. לכן הצעתי לנתניהו לספר למלך את כל האמת, על מנת למנוע הסתבכויות מיותרות עם גרסאות סותרות שעלולות לצוץ בחקירה במשטרה. נתניהו הסכים עם גישתי.
מה שעמד בראש מעייני באותם רגעים לא היה מערכת היחסים עם ירדן ועם המלך, אלא איך אני מחלץ משם את כל אנשי בשלום והכי מהר שאפשר לישראל. ביחסים עם ירדן, אמרתי לעצמי, נטפל אחר כך. היה ברור לי שעלי לקחת על עצמי את המשימה הלא נעימה, לעמוד מול המלך ולפרוש בפניו את ההתרחשויות. האחריות לקיומו של המבצע היא שלי וכך גם האחריות לפתרון התקלה.
נתניהו התקשר ממשרדי למלך חוסיין ואמר לו שהוא שולח אותי אליו לפגישה חשובה. המלך נעתר מיד אף על פי שבשלב הזה לא היה לו מושג קלוש על מה מדובר. בדרכי החוצה אמר לי נתניהו, "תציע למלך את האמצעים שיכולים להציל את חיי משעל."
שעה קלה אחר כך נחתִּי במטוס פרטי על אדמת ירדן ונלקחתי לארמון המלך.
המלך חוסיין קיבל אותי כמו תמיד בלבביות רבה. במקום נכחו גם מקבילי בתפקיד - סמיח בטיחי ראש המודיעין הכללי הירדני, וגנרל עלִי שוקרי ראש לשכת המלך.
"אדוני המלך, תודה שקיבלת אותי," אמרתי, ומיד הוספתי, "באתי אליך בגלל מקרה חירום."
סיפרתי למלך ולנוכחים שכמה שעות קודם לכן ניסינו לחסל את חאלד משעל ברבת עמון. אמרתי שתוך כדי הפעולה נתפסו אנשי מוסד והם נמצאים בידי המשטרה הירדנית, וכי לוחמים נוספים נמצאים בשגרירות. אמרתי שבאתי לפגישה בארמון בניסיון לסיים את העניין בשקט. עוד הוספתי שהמבצע התקיים בעקבות פיגועי החמאס וכי לישראל אין שום כוונה לפעול נגד אינטרסים ירדניים. הצעתי לנסות ולהציל את חייו של משעל.
"סיפרתי לך הכול," אמרתי למלך, "אינני מסתיר ממך דבר, וכל זה כדי לנסות ולפתור את הבעיה עד כמה שיותר בשקט, ומהר ככל האפשר. אני מצטער על מה שקרה, אך כפי שאמרתי, המטרה איננה לפגוע בך ובעם הירדני אלא לפגוע בטרוריסטים הפועלים נגדנו. לא אוכל לחזור לישראל בלי אנשי ואני מבקש שתאפשר לי לחזור עם כולם."
 
בחדר נפלה דממה.
 
פני המלך היו חמורות סבר. הוא נשם נשימה עמוקה ומיד פנה לאנשיו וביקש שיבדקו מה מצבו של משעל. תוך זמן קצר הגיע לחדר דיווח שמשעל חש ברע והועבר לבית החולים. המלך הורה מיד להעבירו לבית החולים המלכותי וקיבל את הצעתי להעביר לידי הירדנים את האמצעי להצלת חיי משעל. הוא הודה לי, נפרד ממני בחמימות, אמר לי, "את השאר תסגור עם אנשי," ויצא מהחדר.
מאוחר יותר נמתחה עלי ביקורת מפי גורמים שונים בארץ על כך שעדכנתי את המלך בתמונת המצב המלאה, אבל לי היה ברור שעלי לספר לו הכול, וכי רק האמת תחזיר את אנשינו בשלום הביתה ותמנע את שיבוש יחסי ישראל וירדן. סברתי שרק כשהמלך ירגיש שלא מסתירים ממנו דבר אפשר יהיה לרכוש את אמונו מחדש. יש לציין כי דרך ההתנהלות הזו מול המלך היתה בידיעתו ובאישורו של רה"מ נתניהו.
 
נשארתי בארמון במשרדו של עלִי שוקרי והמתנתי לדיווחים על מצבו של משעל. היה לי ברור שגורלו של משעל יחרוץ את המשך השתלשלות העניינים: מותו יסבך את המצב עוד יותר והתאוששותו תאפשר להחזיר את הדברים לקדמותם. כך מצאתי את עצמי מתפלל פעמיים באותה יממה בשביל אותו אדם, פעם שימות ופעם שיחיה.
ז'וזה סאראמאגו, הסופר הפורטוגלי זוכה פרס נובל, אמר פעם שהקסם בספרות הוא יכולתה להמית אנשים ולהשיבם לחיים. בשעות הארוכות שישבתי בארמון הירדני, מייחל להתאוששותו של מי ששעות קודם לכן שלחתי אנשים לחסלו, חשבתי על זה שלעתים המציאות יכולה לעלות על כל פנטזיה ספרותית.
 
כמה שעות אחר כך נפגשתי בשגרירות עם הלוחמים שהגיעו לשם. במקום שררה אווירת נכאים ומצאתי את עצמי מנחם אותם. ניגשתי לכל אחד מהם ולחצתי את ידו. מבטיהם היו מושפלים והם נראו שפופים לגמרי. יש להבין שמדובר בחוד הלוחמים של המוסד, בטובי לוחמי הארגון שכשלו במשימה ונשאו על כתפיהם את תחושת הכישלון. הם שידרו תחושה קשה. בשלב הזה, איש מהם לא חשש מכך שלא יוכל לצאת מירדן. רק לאחר פרסום הדברים בתקשורת, אסר חוסיין על יציאתם. בשלב הזה הטרידה אותם יותר תחושת הכישלון והדאגה לחבריהם העצורים.
אמרתי להם שלפני הכול אני מחויב לחלץ אותם ואת הלוחמים שבידי המשטרה הירדנית, ולהשיבם הביתה כמה שיותר מהר.
אז שמעתי לראשונה את גרסתם להתרחשויות.
 
מישקה ובת הלוויה שהיתה עמו אשר קיבלו הוראה לצאת למחרת היום מירדן בטיסה רגילה, נשארו בחדריהם במלון ושם זומנה להם ההפתעה השלישית לאותו יום. בערב הם הדליקו את הטלוויזיה וכיוונו את התדר לערוץ הראשון של ישראל. לתדהמתם ולחרדתם, בעודם בחדר המלון על אדמת ירדן, לא מוגנים וכשזהותם חשופה, הופיע על המרקע חיים יבין והודיע לכל העולם כי לפי פרסומים זרים חוּליה של המוסד ניסתה להתנקש בחיי משעל, וכי חלק מהלוחמים נתפסו ומוחזקים בידי הירדנים.
הפרסום היה מרגיז במיוחד, מאחר שנשות הלוחמים ידעו היכן הם נמצאים ולמשמע ידיעה כזו בחדשות הן לא יכלו לדעת מי מהבעלים עצור ומי לא. בת הלוויה סירבה לצאת בטיסה רגילה, מחשש שחשיפת העניין בתקשורת וחשיפת זהותה בפני המודיעין הירדני יאפשרו לכל בקר גבול לעצור אותה, ולכן ביקשתי ממנה וממישקה לחבור אלי לשגרירות ולחזור הביתה יחד איתי.
בסוף אותו יום ארוך ומותח אושר לי על ידי המלך להחזיר את מישקה ובת הלוויה לארץ. מספר לוחמים נותרו בשגרירות והאחרים שהיו בידי המשטרה הועברו לידי המודיעין הכללי הירדני. המלך סירב להתיר לי להמריא חזרה לישראל עם חברי הצוות הנוספים מהשגרירות.
 
נסענו לשדה התעופה בשעת לילה מאוחרת ועלינו על המטוס שהביא אותי מוקדם יותר באותו יום. הטיסה היתה קצרה מאוד ועברה בדממה. כל אחד מאיתנו היה שקוע במחשבותיו. היתה לי תחושה של מפח נפש גדול, כי מתוך התחקיר הראשוני שקיימתי עם הלוחמים בשגרירות למדתי שכל מה שלא צריך היה להשתבש, השתבש.
נחתנו בארץ בארבע בבוקר ומיד נסענו למוסד שהיה מואר ורוחש פעילות כמו באמצע היום. עליתי לחדרי בתחושה קשה שאני מותיר אחרי על אדמת ירדן לוחמים שיצאו למבצע בשם הארגון שבראשו אני עומד, וידעתי שבימים הבאים אהיה נתון כל כולי למשימת החזרתם.
במוסד חיכה לי צוות נרחב בראשות ראש הממשלה, במטרה לדון בהמשך הטיפול בפרשה. נתניהו נראה מוטרד ומודאג אם כי יחסו כלפי היה ענייני ורגיל. אמרתי לעצמי שברגעים הללו צריך לפעול בדרך שקולה וקרת רוח, ואת ההתחשבנויות אפשר להשאיר למועד מאוחר יותר.
במוסד עצמו היתה תחושת מועקה. אפשר היה להבחין במורת רוח גדולה שהיתה תמהיל של דאגה ואכזבה. במיוחד בלט הדבר בקרב הלוחמים, שמצד אחד חשו כאב עצום ודאגה גדולה לאלו שנותרו מאחור, ומצד שני חשו צער מהול בכעס על התקלה ועל הנזק שנגרם מבחינה לאומית ובינלאומית. מבחינתם מדובר היה בתקלות מבצעיות שאסור שיקרו והם חשו אכזבה גדולה מהלוחמים שנכשלו. האירוע הזה היה פגיעה בגאוות היחידה שלהם, והם התקשו להבין איך יכול לקרות דבר כזה לטובי האנשים, שבדרך כלל מצליחים מאוד בביצוע המשימות המוטלות עליהם, שמרביתן מורכבות, מסוכנות ומסובכות יותר ממבצע חיסולו של משעל, ולשמחתנו מעטות מאוד התקלות שאירעו ללוחמים אלה. אחת הידועות שבהן היתה בלִילהַאמר בשנות השבעים. בפרשה ההיא התנקשו בחייו של מלצר מרוקני תמים בשם אחמד בושיקי, כתוצאה מטעות בזיהוי. הכוונה היתה לחסל את עלִי חסן סלאמה מארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיה ממפקדי פעולת הטרור שבה נרצחו 11 ספורטאים ישראלים באולימפיאדת מינכן. סלאמה חוסל מאוחר יותר בביירות, אבל ששת לוחמי המוסד מפרשת לִילהַאמר לא רק שכשלו במבצע החיסול אלא גם נתפסו על ידי שלטונות נורווגיה, הועמדו לדין וישבו בכלא.
מקרב האגפים האחרים נשמעה ביקורת כלפי המבַצעים, יחד עם גילויים של דאגה לגורל הלוחמים. המסדרונות המו אנשים, כולל גמלאי המוסד שבאו והתקבצו עם כולם בתחושת תסכול משותפת. ברמה האישית, לא חשתי בביקורת פנימית כלפַּי או כלפי רעיון המבצע ותכנונו.

דני יתום

דני יתום (נולד ב-15 במרץ 1945) הוא אלוף בצה"ל, ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים וחבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה.

יתום סיים תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה העברית בירושלים.

סקירות וביקורות

דני יתום מוצג כאיש אמין ונאמן לשולחיו ודווקא אולי בגלל זה האירועים המתוארים כאמור בספר המרתק הזה אמורים להדיר שינה מעיניהם של אזרחים רבים. עפר דרורי news1 27/07/2024 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

דני יתום מוצג כאיש אמין ונאמן לשולחיו ודווקא אולי בגלל זה האירועים המתוארים כאמור בספר המרתק הזה אמורים להדיר שינה מעיניהם של אזרחים רבים. עפר דרורי news1 27/07/2024 לקריאת הסקירה המלאה >
שותף סוד דני יתום

פרק 1
מבצע החיסול משתבש

 
הברונטית הגבוהה לחשה את הדברים לתוך אוזנו של התייר שנפש על שפת ברכת המלון. האיש, גבר מזוקן בשנות הארבעים לחייו, הקפיד לשמור על ארשת קפואה, אף שנוכחותה של הבחורה במקום היתה התגשמות של תסריט בלהות. הוא הניח את הגִרסה האנגלית של התפסן בשדה השיפון שהיה שקוע בקריאתו עד לבואה, וניגש איתה לפינה מבודדת בגן.
משמעות הופעתה במלון היתה ברורה לו עוד בטרם הוחלפה ביניהם מילה נוספת. נוכחותה במקום היתה אסורה בתכלית האיסור, אלא אם כן חלה תקלה איומה, שמשמעותה: מבצע החיסול של חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של החמאס, על אדמת ירדן, השתבש.
זמן קצר אחר כך התבקשתי לצאת מדיון מבצעי שקיימתי במשרדי שבבניין המוסד במרכז הארץ. מחוץ לחדר עמד ח', ראש האגף המבצעי של המוסד. "יש בעיות," הוא אמר לי, "מספר לוחמים נתפסו, כנראה על ידי המשטרה הירדנית, והאחרים פנו אלי וביקשו אישור להתפנוֹת לשגרירות." בפנים קודרות המליץ לי ח' לאשר את הפינוי.
באותה שנייה היה לי ברור לגמרי שהמבצע נכשל, וכבר אז גמלה בלִבי ההחלטה שאני חייב לצאת מיידית לירדן כדי לנסות ולמזער נזקים.
באופן פרדוקסלי החלה התגלגלותו של המבצע הזה חודשים אחדים לפני כן, דווקא בשובי מחופשה משפחתית בירדן ב-30 ביולי 97'. במהלך חופשה באילת עם אשתי טובה ושלושה מבנינו, הוזמנו על ידי המלך חוסיין לטיול בירדן. המסוק המלכותי של המלך חיכה לנו בעקבּה והטיס אותנו לטיול בפטרה, אחריו הוזמנו לשיט על אחת היאכטות המלכותיות לאורך החוף הירדני, וקינחנו בארוחה בארמון המלכותי בעקבה. המלך, שלא נכח בביקור, שלח את אחד מאנשיו ללוות אותנו לאורכו של כל היום המענג הזה. אני ומשפחתי נהנינו מאוד מהטיול, אם כי לימים יכתוב בני באלבום המשפחתי, לצד תמונות מהיום ההוא: "טיול לירדן, קיץ 1997, יש לי הרגשה שלא יהיה בקרוב עוד ביקור כזה."
בדרכנו הביתה, בעודנו בשדה התעופה באילת, קיבלתי דיווח על פיגוע בשוק מחנה יהודה בירושלים. אשתי וילדי המשיכו הביתה ואני חזרתי מיד למוסד. באותו ערב השתתפתי בהערכת מצב אצל רה"מ נתניהו. בין הנוכחים היו שר הביטחון יצחק מרדכי, הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק וראש השב"כ עמי איילון. בשעה הזו החמאס כבר לקח על עצמו אחריות על הפיגוע שבו נהרגו 16 אנשים ונפצעו 200, ונתניהו הִנחה את כל הנוכחים לחזור אליו עם יעדי חמאס לתקיפה.
כמה שבועות לאחר מכן, ב-4 בספטמבר, ביצע החמאס פיגוע נוסף בירושלים, הפעם במדרחוב בן יהודה. בפיגוע נהרגו ארבעה אנשים ונפצעו 200. על רקע שני הפיגועים הללו שודרה דחיפות מצד ראש הממשלה והקבינט לקבל יעדי חמאס לתקיפה. צה"ל והשב"כ לא המליצו על יעדים בטענה שאין בידם יעדים ערכיים לפיגוע, ורק אני הגעתי לראש הממשלה עם רשימת יעדים בארצות שונות. כאן המקום להציג את תפיסתי ביחס לתפקידיהם של הדרג המבצעי והדרג המדיני בפעולות מבצעיות: תפקיד הדרג המבצעי הוא להילחם בטרור ובהצטיידות מדינות עוינות בנשק בלתי קונבנציונלי, להמליץ על פעולות - כמעט כולן מסוכנות - שעלולות להסתבך, להציג את התועלות והסיכונים, ולא לשבת באפס מעשה או להסביר שאין יעדים, אין מטרות, ובעצם אין מה לעשות. תפקיד הדרג המדיני הוא לפקח על הדרג המבצעי ולשקול את השיקולים הביטחוניים והמדיניים הכוללים והרחבים טרם אישורו של כל מבצע.
רשימת היעדים שהצגתי הורכבה בין היתר לפי חשיבות האדם בארגון, חשיבות סילוקו, רמת הקושי להגיע אליו ותוצאות חיסולו. הרשימה כללה שמונה שמות, ורק האחרונים היו בירדן. משעל היה במקום החמישי ברשימה ואחריו ברשימה היה מוסא אבו-מרזוק, קודמו של משעל בתפקיד. מיקומו של אבו-מרזוק נבע מכך שהוא הועבר זמן מה קודם לכן לירדנים על ידי האמריקנים והיה חשש שפגיעה בו תיצור בעיה עם ארצות הברית. היעדים בירדן מוקמו בסוף הרשימה מאחר שמאז הסכם השלום עם ירדן, מבצעים על אדמה ירדנית נחשבו בעלי רגישות ביטחונית ומדינית גבוהה ביותר.
בנוגע למשעל, הסיכום של הדרגים המקצועיים במוסד היה שחיסול שלו בלבד לא ישיג את המטרה הדרושה, מאחר שהדבר יגרום רק לזעזוע זמני, ומקומו של משעל ייתפס במהרה על ידי מישהו אחר בהנהגת החמאס.
פעילי החמאס שהופיעו בראש הרשימה שהוצגה לנתניהו היו פעילים מרכזיים במדינות שונות. מהחומר שנאסף עליהם עלה שאנשים אלו עוסקים באופן יום יומי בגיוס ובהפעלה של פעולות טרור, ושפגיעה בכל אחד מהם תפגע בפעילות במדינה שבה הוא פועל. הפעילים מירדן היו ראשי הלשכה המדינית של החמאס שהִתוו את מדיניות הפיגועים, מימנו פעולות טרור והורו על ביצוע פיגועי טרור. בגלל רגישות הזירה הירדנית ועקב בכירותם של משעל וחבריו הם מוקמו בסוף הרשימה מבחינת סדר הקדימויות, ולכן המלצתי לנתניהו על מבצע נגד יעד של החמאס במדינה זרה שאיננה ירדן.
ראש הממשלה נתן לי אור ירוק להמשיך בהכנות לפעולה שעליה המלצתי, ולוחמים מהיחידה הרלוונטית מהמוסד נשלחו למקום והחלו בפעילות איסוף מודיעין.
אולם זמן קצר אחר כך, בשעת ערב של יום שישי, התקשר אלי האלוף זאב לבנה, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, והודיע לי שיש שינוי במשימה. הופתעתי מאוד ושאלתי אותו כיצד יכול להיות שינוי במשימה ללא התייעצות איתי. לבנה השיב לי שלאחר פגישה עם ראש השב"כ עמי איילון ושר הביטחון יצחק מרדכי, הוחלט על פגיעה באחד מראשי החמאס העולמי - ובכללם משעל - על אדמת ירדן.
הייתי המום. התקשיתי להבין כיצד מוטלת על המוסד משימה שאני כראש המוסד אינני שותף בקביעתה. ניסיתי לדבר עם ראש הממשלה, אבל הוא לא היה זמין. ניסיתי לדלות פרטים נוספים, וכל מה שהצלחתי להבין הוא שראש השב"כ ושר הביטחון עודכנו לגבי המשימה המקורית שהוטלה על המוסד ואז פנו לראש הממשלה, שכנעו אותו כי היעד המקורי שאותו הצעתי, ושראש הממשלה אישר, איננו חשוב מספיק וכי לא כדאי לבזבז עליו את היכולות המיוחדות של המוסד. השניים המליצו לפגוע בראשי החמאס בירדן.
כששוחחתי לבסוף עם ראש הממשלה הבעתי את מחאתי הנחרצת על דרך קבלת החלטה כזאת. טענתי כי עלי לבדוק אפשרות ביצוע על אדמת ירדן. לבסוף שוכנעתי כי משעל או אחד מחבריו להנהגה יהיו היעד לפגיעה.
סוגיית ביצוע הפעולה על אדמת ירדן עלתה בשיחתי הראשונה על הנושא עם ראש הממשלה והמשיכה לעלות פעמים רבות עד למועד הביצוע.
מיקום הפעולה בירדן הטריד אותי, אך שקלתי שיקולים רחבים ושמתי על כף המאזניים את חשיבותו של השלום עם ירדן מול פיגועי החמאס. הפיגועים כבר גרמו לנזקים בתהליך השלום עם סוריה בתקופת כהונתו של פרס, וגם הפיגועים הנוכחיים יכלו לפגוע בשלום עם ירדן, שכן החומר המודיעיני לימד שכל הפיגועים יוצאים ממפקדת החמאס ברבת עמון.
בקשותינו החוזרות ונשנות מהמלך הירדני לפעול להפסקת פעילות החמאס על אדמתו, לא הביאו לשום שינוי. עוד בימי כהונת הממשלה הקודמת, לאחר הפיגועים בחדרה ובעפולה, דרש רה"מ רבין בתקיפות מהמלך לפעול נגד החמאס שאחראי לפיגועים ולהפסיק את פעולתו בירדן, אבל כלום לא קרה. הירדנים הסבירו שהם מעדיפים את מפקדת החמאס לידם על מנת שיוכלו לפקח על פעילותה. כמו כן אמרו הירדנים, שהחמאס עוסק בירדן רק בפעילות הסברתית ולא מבצעית. אולם אנחנו הוכחנו להם שהחמאס בירדן מעניק סיוע כספי ולוגיסטי, מתווה אסטרטגיה, נותן הנחיות ומספק אמצעי לחימה לפעילות טרור בשטחים. מכאן, שבפיגוע חמאס גדול שיוצא מירדן יש פוטנציאל להרוס את מערכת היחסים בין ישראל וירדן ואת המשך תהליך השלום עם הפלסטינים. פעילות הטרור החמאסי גורמת למתחים בינינו לבין הרשות הפלסטינית, שגם ממנה אנחנו מצפים למנוע פיגועים. היעדר פעילות מנע מצד הפלסטינים מביאה לפעילות ישראלית בשטחי הרשות - דבר שמכניס למתח עצום את יחסינו עם הרשות ומשבש אפשרות לקיומו של תהליך שלום תקין.
יש לציין שכשהמלך עבדאללה עלה לשלטון, לאחר מות אביו, הוא הבין את הרעה החולה שיוצאת מכך שמפקדת החמאס העולמית ממוקמת בבירתו. עבדאללה נקט גישה שונה מאביו ומיהר לסלק את מפקדת החמאס מירדן יחד עם חאלד משעל, מוסא אבו-מרזוק, איברהים ע'ושה, מוחמד נזאל ובכירים אחרים, שמאז מצאו בית חם בדמשק אצל מארחם, הנשיא הסורי אסד.
ברמה האישית עמדתי בפני התלבטות כפולה: מצד אחד אני ידיד המלך, עוד מימי שירותי כמזכירו הצבאי של רה"מ רבין, ויש לכך משמעויות רבות. מצד שני אני ראש המוסד שמופקד יחד עם אחרים על ביטחון המדינה, ואחד מהיעדים העיקריים של המוסד הוא סיכול פיגועי טרור. בתוקף תפקידי הכרתי באופן מפורט את הפעילות הטרוריסטית של מפקדת החמאס בירדן ואת משעל העומד בראשה, ולכן למרות הבעייתיות של קיום מבצע על אדמת ירדן לא הסתייגתי מהרעיון.
במקביל, עלתה הערכה שגם אם חלילה תהיה תקלה במבצע אפשר יהיה ליישר את ההדורים, לאור חשיבות היחסים בין ישראל לירדן ואופיו של המלך; הערכה, שבסופו של דבר גם עמדה במבחן המציאות.
ההתנקשות במשעל עלתה בקנה אחד גם עם תפיסתי שייעודו המרכזי של המוסד הוא סיכול טרור וסיכול הצטיידות של מדינות עוינות בנשק בלתי קונבנציונלי (נב"ק); כל זאת לצד תפקידיו האחרים של המוסד, כמו איסוף מודיעין צבאי, אסטרטגי ומדיני, יצירת קשרים עם מדינות שאין לנו יחסים דיפלומטיים עִמן, העלאת יהודים מארצות מצוקה (כמו תימן, סוריה ואתיופיה) ושיתוף פעולה מודיעיני עם ארגוני מודיעין במדינות ידידותיות.
חאלד משעל החליף בתפקיד את מוסא אבו-מרזוק לאחר מעצרו של האחרון בארצות הברית. תוארו הרשמי היה ראש הלשכה המדינית של החמאס, אולם בארגון טרור דוגמת החמאס לא קיימת הפרדה בין הדרג המדיני והצבאי, שכן עיקר פעילותה של הלשכה המדינית הוא הכתבת אסטרטגיית הפיגועים, הוראה לביצוע פיגועים והענקת סיוע כספי ולוגיסטי לביצועם.
מהאינפורמציה שבידינו עלה כי משעל ואנשיו בירדן הרבה יותר קיצוניים במדיניות הטרור שלהם ממפקדות החמאס בשטחים. גילינו שהמפקדה בירדן דחתה בקשות של המפקדות בשטחים להקטין את היקף אירועי הטרור מחשש לתגובות צה"ל.
כל העוּבדות הללו היו חלק מתהליך קבלת ההחלטות על יעד המבצע, ומרגע שניתנה לי ההוראה מראש הממשלה לחסל את משעל, החל המוסד לבדוק את היעד ולבחון את יכולות הביצוע.
על מנת לא לעורר מתח בינינו לבין ירדן, נבחרה שיטת ביצוע מתאימה.
לאחר שהתגבשה התוכנית המבצעית, הגעתי יחד עם ח', ראש אגף המבצעים, ועם מישקה בן דוד, ראש מחלקת המודיעין (קמ"ן) של האגף, לפגישה אצל נתניהו. מלבדנו נכחו בפגישה המזכיר הצבאי והקצרנית. הצגתי לנתניהו את התוכניות תוך שאני מדגיש שבגלל הרגישות של ביצוע על אדמת ירדן, מדובר במבצע שיתבצע תחת הנחיות קשוחות בנוגע לתנאי הביצוע. כלומר, המבצע יצא לפועל רק אם התנאים יבטיחו ביצוע חלק ונקי, ובמקרה שלא יהיה כך, יבוטל המבצע גם שניות לפני ביצועו.
תוך כדי דיונים, דיווחתי על התקדמות ההכנות למבצע גם לפורום ור"ש (ועדת ראשי שירותי המודיעין), שכלל את ראש השב"כ עמי איילון וראש אמ"ן בוגי יעלון. איש מהנוכחים בפורום לא אמר דבר בנוגע לבחירת יעד המבצע ומיקומו, ובוודאי לא הביע הסתייגות כלשהי, מה שכמובן לא יפריע להם להגיד לימים כי לא היה להם מושג על קיומו.
 
בעת הצגת המבצע לראש הממשלה הוא ביקש ממזכירותיו להזמין לחדר את שר הביטחון. יצחק מרדכי נכנס לחדר ולאחר שנתניהו ביקש ממנו להצטרף לפגישה, אמר שהוא ממהר וכי אין ביכולתו להישאר. נתניהו ביקש ממרדכי לפגוש אותי על מנת שישמע את הדברים, וקבענו להיפגש למחרת בצהרי היום. בסוף הפגישה עם נתניהו הסתמן שראש הממשלה רוצה בחיסול אנשי החמאס בירדן בדירוג, בזה אחר זה. הנחייתו של נתניהו היתה שלאחר פגיעה במשעל נבחן את מכלול התגובות של הירדנים, של החמאס ושל אחרים, ואז נחליט אם להמשיך לפגוע באחרים בהנהגת החמאס.
 
למחרת, יום שישי 1 באוגוסט, בשעת צהריים, הגעתי למשרדו של שר הביטחון יחד עם מישקה בן דוד. בזמן שהמתנו לפגישה נפתחה הדלת וראש אמ"ן, בוגי יעלון, יצא מחדרו של מרדכי. לקחתי את בוגי הצִדה ועדכנתי אותו בהתקדמות ההכנות למבצע.
מיד אחר כך מישקה ואני נכנסנו לחדרו של יצחק מרדכי ומצאנו שם גם את מזכירו הצבאי. הסבתי את תשומת לִבו של המזכיר הצבאי לכך שהוא עומד להיחשף לנושאים שאני כמזכ"צ שר הביטחון לא נחשפתי אליהם, ושעליו לשמור על כך בסוד כמוס. המזכ"צ נכח לאורך כל הפגישה והיה עסוק בתיעודה בכתב. ישבנו אצל מרדכי כשעה והצגנו בפניו את כל המודיעין על ראשי החמאס בירדן. גם בפגישה הזאת, כמו עם איילון ויעלון, לא נשמעה כל הסתייגות מבחירת היעד ומקום המבצע, ולא נעשה שום ניסיון לעצור את ההכנות ולבטל את המבצע. לימים גם מרדכי טען שהוא לא עודכן על קיומו של המבצע וכי לא היתה תרשומת של הפגישה הזאת, אבל באותם צהרי שישי הוא נפרד ממישקה וממני בברכת הצלחה.
 
הוראותי ללוחמים היו ברורות וחד-משמעיות. התנאים הנוקשים שנקבעו כתנאי לביצוע היו ודאוּת מלאה בזיהוי האיש ותנאים סביבתיים מתאימים, שיאפשרו ביצוע שמקטין מאוד את הסיכון ללכידת המבַצעים. ללוחמים הוצגו תסריטים מפורטים ומדויקים של מותר ואסור בתנאי הביצוע. היה עליהם לוודא אזור נקי מנוכחות של אנשים נוספים בסביבתו של משעל, החל במלווים, מכרים ובני משפחה, ועד שומרי ראש, תצפיתנים או משטרה ירדנית. הבהרתי להם כי בשום פנים ואופן לא מדובר על ביצוע בכל מחיר וכי אם התנאים לא יתאימו לתכנון, תמיד אפשר לחזור למקום בפעם אחרת ולבצע את המשימה.
הדברים שוננו שוב ושוב, אך לדאבוני, לא זה מה שקרה בפועל, וכמעט כל מה שיכול היה להשתבש, השתבש.
לביצוע המשימה נשלחו טובי הלוחמים של המוסד שמשתייכים לזרוע המבצעת של אגף המבצעים. אנשים אלה הם הדובדבן שבקצפת הביון הישראלי. מדובר בלוחמים עתירי ניסיון שמרביתם השתתפו במבצעים מורכבים, מסובכים ומסוכנים כמו המבצע הזה ואף יותר. הלוחמים הללו שירתו ביחידות מובחרות בצה"ל ואחר כך עברו במוסד הכשרה ארוכה ברמה המקצועית מהטובות בעולם. עם סיום ההתארגנות יצאה חוליית לוחמים לירדן לביצוע המשימה.
 
בבוקרו של 25 בספטמבר 97', שהיה אמור להיות היום האחרון לשהיית החוליה בירדן, הודיע לה הכוח כי משעל בדרכו למשרד וכי הוא נמצא ברכב רק עם הנהג. צוות הביצוע החל להתארגן והתקלה הראשונה יצאה לדרך. הכוח לא הבחין שברכבו של משעל נמצאים גם שני ילדיו הקטנים.
הלוחמים התייצבו בעמדותיהם על פי התכנון והמתינו להגעת משעל. כאשר הגיע והחל לצעוד לעבר הכניסה לבניין, התקרבו אליו הלוחמים ואחד מהם הניף את ידו במטרה לפגוע במשעל.
נהגו של משעל הבחין בתנועת היד לעבר גבו של משעל והחל לצעוק. משעל הסתובב לאחור, הבין שמשהו קורה, אם כי לא הבין בדיוק מה והחל להימלט מהמקום בריצת אמוק.
משעל פנה ימינה ורץ והלוחמים החלו להתקדם במהירות לכיוון כלי הרכב. כשהגיעו לפינת הסמטה שבה חנתה המכונית הגיע למקום שליח של משרדי החמאס בשם מוחמד אבו-סייף. בידיו היה חומר למסירה במשרדו של משעל, והוא שמע את צעקתו של הנהג והבחין בהתגודדות סביב משעל. אבו-סייף ראה גם את משעל בורח לכיוון השני ואת שני הלוחמים מתקדמים במהירות לכיוונו. הוא לא הבין מה קרה, אבל הבחין בכך שהשניים קשורים לאירוע עם משעל. הוא ניסה לחסום את דרכם בהושיטו קדימה את רגלו בניסיון להפיל את אחד הלוחמים על הארץ. הלוחמים חלפו על פניו ונכנסו לכלי הרכב ובהחלטה חפוזה הם החליטו שלא להמשיך כמתוכנן לכיוון המלון שלהם, אלא לעשות פנייה או שתיים נוספות ולרדת. הם חששו שאבו-סייף יקרא למשטרה ושאם הם יגיעו למלון עם המכונית תהיה אפשרות לעוצרם. אחרי שתי פניות הם הרגישו די בטוחים וירדו מהמכונית. הנהג המשיך לנסוע ולחפש מקום חניה באזור אחר, ולהיפטר מהמכונית. זו היתה טעות בשיקול דעתם של השניים, שכן גם במקרה שהשליח רשם את מספר המכונית ודיווח למשטרה, עדיין נותר להם מספיק זמן להתרחק מהמקום עד שהניידות יקבלו את האינפורמציה. לא היה צורך לרדת מהמכונית במרחק של 200 מטר בלבד ממקום ההתרחשות.
מה שהשניים לא ידעו זה שאבו-סייף, ששודרג בתקשורת למאבטח של משעל ובוגר קרבות באפגניסטן, רץ אחריהם כל הזמן הזה. השניים החליטו להיפרד ולצעוד בשתי מדרכות מקבילות. אז הבחין אבו-סייף באחד מהם, תפס בחולצתו והחל לצעוק לעוברים ושבים שהאיש הזה עולל משהו למשעל. הלוחם הדף אותו ממנו ואז הלוחם השני, שהיה במדרכה השנייה, בא לעזרת חברו, והעיף את השליח לתעלה סמוכה תוך שהוא פותח לו את הראש. הלוחם השני התכופף לעבר אבו-סייף והחל לחנוק אותו במטרה לנטרל את הכרתו. כל האירוע הזה התרחש תוך שניות, אבל פרק הזמן הזה הספיק למאות אנשים להתקהל מסביב, כפי שאופייני לחיי הרחוב בערים ערביות גדולות וסואנות.
המראה של שני זרים מרביצים לערבי יצר אווירת לינץ' מסביב, ושני הלוחמים, שכבר הניחו לאבו-סייף, נאלצו להתמודד עכשיו עם מאות אנשים שהקיפו אותם. לפתע הגיח מתוך ההמון שוטר שעבר בסביבה. הוא הרחיק את הקהל מהשניים, עצר מונית, והכניס אותם לתוכה יחד עם הפצוע שנשלף מהתעלה כשהוא מדמם ובמצב עילפון, וכל החבורה הזאת הוּבלה אחר כבוד לתחנת המשטרה הקרובה.
הלוחמים העריכו שכל פעילות אלימה שלהם בדרך למשטרה תיצור מרדף בתוך עמאן, ולאחר שהוציאו מכלל פעולה את אבו-סייף הם העריכו שתוך דקות המשטרה תשחרר אותם ושיאמינו להם שהוא תקף אותם.
 
כך או אחרת, הם מצאו את עצמם בתחנת המשטרה כשהשוטר בשלב הזה היה בתחושה שהם מובאים למשטרה כחלק מחובתו האזרחית. הוא היה משוכנע שהם אלו שהותקפו על ידי אבו-סייף וניסה לשכנע אותם להגיש תלונה נגד השליח המעולף.
אבל לדאבונם, אבו-סייף החל לחזור להכרתו, וכשהתאושש הוא אמר שלדעתו השניים ניסו לפגוע במשעל. בגלל הגרסאות הסותרות, ומפני ששמו של משעל שורבב פתאום, החליטו השוטרים להשאיר את שני הלוחמים ואת אבו-סייף להמשך החקירה.
 
זמן לא רב אחר כך, שלף אותי ח' מהדיון במשרדי, דיווח לי על מה שקרה וביקש אישור לפנות חלק מהלוחמים לשגרירות.
כתוצאה מחשש שמעברי הגבול עם ירדן ייסגרו ומילוט דרך נמל התעופה או מעבר גבול יבשתי עלול להיות בלתי אפשרי, המליץ מפקד המבצע לפנות את עצמו ואת אנשיו לשגרירות הישראלית.
על מנת למנוע הסתבכויות נוספות קיבלתי את המלצת מפקד הכוח מתוך אמונה שנוכחותו בשטח מקנה לו בקיאות בכל הפרטים, ואישרתי את בקשתו להתפנות לשגרירות עם לוחמים נוספים. האופציה של מילוט לשגרירות היתה, כמו תמיד, האחרונה ונועדה לשימוש רק בשלב שבו כלו כל הקִצין. למרות זאת, בחרתי לאשר את הבקשה כי סברתי שהפינוי לשגרירות ימנע הסתבכות נוספת שעלולה להתרחש במנוסתם ולא רציתי ליצור תחושה אצל המלך הירדני שאני מסתיר עוד אנשים במקומות אחרים.
מישקה, שניהל את הקשר עם הארץ, קיבל הוראה להעביר את הלוחמים לשגרירות. הוא יצר קשר עם השגרירות, והחל להעביר את הלוחמים לנקודת מפגש שממנה הם הועברו לשגרירות. לאחר מכן חזר למלונו.
 
ברגעים הללו היה לי ברור שהמבצע נגמר ושעלי להציג לירדנים את התמונה במלואה. קיבלתי את הדיווח על השתלשלות המבצע בתחושת כישלון גדולה ומיד התקשרתי לראש הממשלה.
נתניהו קיבל את השיחה ברכבו כשהוא בדרכו להרמת כוסית לכבוד ראש השנה במוסד. דיווחתי לו על התקלה וסיכמנו שנמשיך את העדכון כשיגיע למקום. עם הגיעו קיימנו התייעצות ראשונה והוא אישר את המלצתי שאטוס מיד לירדן, איפגש עם המלך ואנסה ליישר את ההדורים לפני שיתעצמו משמעויות הפרשה.
הסיטואציה היתה סוריאליסטית לחלוטין: כל עובדי המוסד ששהו בארץ ממתינים לראש הממשלה בחלל הפנימי של בניין המוסד. המעברים, המדרגות וקומת הקרקע גדושים באנשים שמחכים לברכה החגיגית של ראש הממשלה, ולאיש מהם אין מושג על הדרמה הגדולה שמתחוללת מאחורי הקלעים. נתניהו ואני נעמדנו על אחת הגזוזטראות הפנימיות ששימשה לנו כבמה מוגבהת שממנה אפשר להביט על כל הנוכחים. למרות המתח הרב שהיינו שרויים בו היה עלינו לעטות ארשת חגיגית ולברך את כולם, כשמחשבותי כבר נודדות הרחק מכאן, מגלגלות את כל האפשרויות של תגובת המלך. החשש הגדול שלי היה שבחקירת הלוחמים שעצורים במשטרה תתברר זהותם האמיתית. לכן הצעתי לנתניהו לספר למלך את כל האמת, על מנת למנוע הסתבכויות מיותרות עם גרסאות סותרות שעלולות לצוץ בחקירה במשטרה. נתניהו הסכים עם גישתי.
מה שעמד בראש מעייני באותם רגעים לא היה מערכת היחסים עם ירדן ועם המלך, אלא איך אני מחלץ משם את כל אנשי בשלום והכי מהר שאפשר לישראל. ביחסים עם ירדן, אמרתי לעצמי, נטפל אחר כך. היה ברור לי שעלי לקחת על עצמי את המשימה הלא נעימה, לעמוד מול המלך ולפרוש בפניו את ההתרחשויות. האחריות לקיומו של המבצע היא שלי וכך גם האחריות לפתרון התקלה.
נתניהו התקשר ממשרדי למלך חוסיין ואמר לו שהוא שולח אותי אליו לפגישה חשובה. המלך נעתר מיד אף על פי שבשלב הזה לא היה לו מושג קלוש על מה מדובר. בדרכי החוצה אמר לי נתניהו, "תציע למלך את האמצעים שיכולים להציל את חיי משעל."
שעה קלה אחר כך נחתִּי במטוס פרטי על אדמת ירדן ונלקחתי לארמון המלך.
המלך חוסיין קיבל אותי כמו תמיד בלבביות רבה. במקום נכחו גם מקבילי בתפקיד - סמיח בטיחי ראש המודיעין הכללי הירדני, וגנרל עלִי שוקרי ראש לשכת המלך.
"אדוני המלך, תודה שקיבלת אותי," אמרתי, ומיד הוספתי, "באתי אליך בגלל מקרה חירום."
סיפרתי למלך ולנוכחים שכמה שעות קודם לכן ניסינו לחסל את חאלד משעל ברבת עמון. אמרתי שתוך כדי הפעולה נתפסו אנשי מוסד והם נמצאים בידי המשטרה הירדנית, וכי לוחמים נוספים נמצאים בשגרירות. אמרתי שבאתי לפגישה בארמון בניסיון לסיים את העניין בשקט. עוד הוספתי שהמבצע התקיים בעקבות פיגועי החמאס וכי לישראל אין שום כוונה לפעול נגד אינטרסים ירדניים. הצעתי לנסות ולהציל את חייו של משעל.
"סיפרתי לך הכול," אמרתי למלך, "אינני מסתיר ממך דבר, וכל זה כדי לנסות ולפתור את הבעיה עד כמה שיותר בשקט, ומהר ככל האפשר. אני מצטער על מה שקרה, אך כפי שאמרתי, המטרה איננה לפגוע בך ובעם הירדני אלא לפגוע בטרוריסטים הפועלים נגדנו. לא אוכל לחזור לישראל בלי אנשי ואני מבקש שתאפשר לי לחזור עם כולם."
 
בחדר נפלה דממה.
 
פני המלך היו חמורות סבר. הוא נשם נשימה עמוקה ומיד פנה לאנשיו וביקש שיבדקו מה מצבו של משעל. תוך זמן קצר הגיע לחדר דיווח שמשעל חש ברע והועבר לבית החולים. המלך הורה מיד להעבירו לבית החולים המלכותי וקיבל את הצעתי להעביר לידי הירדנים את האמצעי להצלת חיי משעל. הוא הודה לי, נפרד ממני בחמימות, אמר לי, "את השאר תסגור עם אנשי," ויצא מהחדר.
מאוחר יותר נמתחה עלי ביקורת מפי גורמים שונים בארץ על כך שעדכנתי את המלך בתמונת המצב המלאה, אבל לי היה ברור שעלי לספר לו הכול, וכי רק האמת תחזיר את אנשינו בשלום הביתה ותמנע את שיבוש יחסי ישראל וירדן. סברתי שרק כשהמלך ירגיש שלא מסתירים ממנו דבר אפשר יהיה לרכוש את אמונו מחדש. יש לציין כי דרך ההתנהלות הזו מול המלך היתה בידיעתו ובאישורו של רה"מ נתניהו.
 
נשארתי בארמון במשרדו של עלִי שוקרי והמתנתי לדיווחים על מצבו של משעל. היה לי ברור שגורלו של משעל יחרוץ את המשך השתלשלות העניינים: מותו יסבך את המצב עוד יותר והתאוששותו תאפשר להחזיר את הדברים לקדמותם. כך מצאתי את עצמי מתפלל פעמיים באותה יממה בשביל אותו אדם, פעם שימות ופעם שיחיה.
ז'וזה סאראמאגו, הסופר הפורטוגלי זוכה פרס נובל, אמר פעם שהקסם בספרות הוא יכולתה להמית אנשים ולהשיבם לחיים. בשעות הארוכות שישבתי בארמון הירדני, מייחל להתאוששותו של מי ששעות קודם לכן שלחתי אנשים לחסלו, חשבתי על זה שלעתים המציאות יכולה לעלות על כל פנטזיה ספרותית.
 
כמה שעות אחר כך נפגשתי בשגרירות עם הלוחמים שהגיעו לשם. במקום שררה אווירת נכאים ומצאתי את עצמי מנחם אותם. ניגשתי לכל אחד מהם ולחצתי את ידו. מבטיהם היו מושפלים והם נראו שפופים לגמרי. יש להבין שמדובר בחוד הלוחמים של המוסד, בטובי לוחמי הארגון שכשלו במשימה ונשאו על כתפיהם את תחושת הכישלון. הם שידרו תחושה קשה. בשלב הזה, איש מהם לא חשש מכך שלא יוכל לצאת מירדן. רק לאחר פרסום הדברים בתקשורת, אסר חוסיין על יציאתם. בשלב הזה הטרידה אותם יותר תחושת הכישלון והדאגה לחבריהם העצורים.
אמרתי להם שלפני הכול אני מחויב לחלץ אותם ואת הלוחמים שבידי המשטרה הירדנית, ולהשיבם הביתה כמה שיותר מהר.
אז שמעתי לראשונה את גרסתם להתרחשויות.
 
מישקה ובת הלוויה שהיתה עמו אשר קיבלו הוראה לצאת למחרת היום מירדן בטיסה רגילה, נשארו בחדריהם במלון ושם זומנה להם ההפתעה השלישית לאותו יום. בערב הם הדליקו את הטלוויזיה וכיוונו את התדר לערוץ הראשון של ישראל. לתדהמתם ולחרדתם, בעודם בחדר המלון על אדמת ירדן, לא מוגנים וכשזהותם חשופה, הופיע על המרקע חיים יבין והודיע לכל העולם כי לפי פרסומים זרים חוּליה של המוסד ניסתה להתנקש בחיי משעל, וכי חלק מהלוחמים נתפסו ומוחזקים בידי הירדנים.
הפרסום היה מרגיז במיוחד, מאחר שנשות הלוחמים ידעו היכן הם נמצאים ולמשמע ידיעה כזו בחדשות הן לא יכלו לדעת מי מהבעלים עצור ומי לא. בת הלוויה סירבה לצאת בטיסה רגילה, מחשש שחשיפת העניין בתקשורת וחשיפת זהותה בפני המודיעין הירדני יאפשרו לכל בקר גבול לעצור אותה, ולכן ביקשתי ממנה וממישקה לחבור אלי לשגרירות ולחזור הביתה יחד איתי.
בסוף אותו יום ארוך ומותח אושר לי על ידי המלך להחזיר את מישקה ובת הלוויה לארץ. מספר לוחמים נותרו בשגרירות והאחרים שהיו בידי המשטרה הועברו לידי המודיעין הכללי הירדני. המלך סירב להתיר לי להמריא חזרה לישראל עם חברי הצוות הנוספים מהשגרירות.
 
נסענו לשדה התעופה בשעת לילה מאוחרת ועלינו על המטוס שהביא אותי מוקדם יותר באותו יום. הטיסה היתה קצרה מאוד ועברה בדממה. כל אחד מאיתנו היה שקוע במחשבותיו. היתה לי תחושה של מפח נפש גדול, כי מתוך התחקיר הראשוני שקיימתי עם הלוחמים בשגרירות למדתי שכל מה שלא צריך היה להשתבש, השתבש.
נחתנו בארץ בארבע בבוקר ומיד נסענו למוסד שהיה מואר ורוחש פעילות כמו באמצע היום. עליתי לחדרי בתחושה קשה שאני מותיר אחרי על אדמת ירדן לוחמים שיצאו למבצע בשם הארגון שבראשו אני עומד, וידעתי שבימים הבאים אהיה נתון כל כולי למשימת החזרתם.
במוסד חיכה לי צוות נרחב בראשות ראש הממשלה, במטרה לדון בהמשך הטיפול בפרשה. נתניהו נראה מוטרד ומודאג אם כי יחסו כלפי היה ענייני ורגיל. אמרתי לעצמי שברגעים הללו צריך לפעול בדרך שקולה וקרת רוח, ואת ההתחשבנויות אפשר להשאיר למועד מאוחר יותר.
במוסד עצמו היתה תחושת מועקה. אפשר היה להבחין במורת רוח גדולה שהיתה תמהיל של דאגה ואכזבה. במיוחד בלט הדבר בקרב הלוחמים, שמצד אחד חשו כאב עצום ודאגה גדולה לאלו שנותרו מאחור, ומצד שני חשו צער מהול בכעס על התקלה ועל הנזק שנגרם מבחינה לאומית ובינלאומית. מבחינתם מדובר היה בתקלות מבצעיות שאסור שיקרו והם חשו אכזבה גדולה מהלוחמים שנכשלו. האירוע הזה היה פגיעה בגאוות היחידה שלהם, והם התקשו להבין איך יכול לקרות דבר כזה לטובי האנשים, שבדרך כלל מצליחים מאוד בביצוע המשימות המוטלות עליהם, שמרביתן מורכבות, מסוכנות ומסובכות יותר ממבצע חיסולו של משעל, ולשמחתנו מעטות מאוד התקלות שאירעו ללוחמים אלה. אחת הידועות שבהן היתה בלִילהַאמר בשנות השבעים. בפרשה ההיא התנקשו בחייו של מלצר מרוקני תמים בשם אחמד בושיקי, כתוצאה מטעות בזיהוי. הכוונה היתה לחסל את עלִי חסן סלאמה מארגון הטרור "ספטמבר השחור", שהיה ממפקדי פעולת הטרור שבה נרצחו 11 ספורטאים ישראלים באולימפיאדת מינכן. סלאמה חוסל מאוחר יותר בביירות, אבל ששת לוחמי המוסד מפרשת לִילהַאמר לא רק שכשלו במבצע החיסול אלא גם נתפסו על ידי שלטונות נורווגיה, הועמדו לדין וישבו בכלא.
מקרב האגפים האחרים נשמעה ביקורת כלפי המבַצעים, יחד עם גילויים של דאגה לגורל הלוחמים. המסדרונות המו אנשים, כולל גמלאי המוסד שבאו והתקבצו עם כולם בתחושת תסכול משותפת. ברמה האישית, לא חשתי בביקורת פנימית כלפַּי או כלפי רעיון המבצע ותכנונו.