טבח כפר־קאסם: ביוגרפיה פוליטית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
טבח כפר־קאסם: ביוגרפיה פוליטית

טבח כפר־קאסם: ביוגרפיה פוליטית

2.5 כוכבים (2 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2018
  • קטגוריה: היסטוריה ופוליטיקה
  • מספר עמודים: 305 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 5 דק'

אדם רז

אדם רז (1982) הוא היסטוריון שתחום מחקריו הוא היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו: הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, עם יגאל וגנר) וטבח כפר קאסם: ביוגרפיה פוליטית (2018). ספריו: המאבק על הפצצה (2015) ומשטר היד הקשה (2019) הם חלק מטרילוגיה על ההיסטוריה הפוליטית של תכנית הגרעין הישראלית. מאמרים רבים פרי עטו התפרסמו בכתבי־עת ובעיתונות בארץ ובעולם. רז הוא חוקר בעקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני ועורך תלם: כתב עת לשמאל ישראלי מבית קרן ברל כצנלסון.

מקור: ויקיפדה
https://tinyurl.com/37m2ep6c

תקציר

בשנת 1956 מנה כפר־קאסם כ־2,000 תושבים, שנמנו עם שש חמולות מרכזיות. מאז סיפוחו לישראל בעקבות הסכמי שביתת הנשק (אפריל 1949), הכפר נמצא תחת ממשל צבאי שכלל גם עוצר ופיקוח על התנועה. מקורות הפרנסה העיקריים היו המחצבה והחקלאות. השכר הממוצע לצעיר היה חמש לירות ליום, ובמחצבה – פחות מכך. 350 פועלים היו מאורגנים במסגרת "ברית פועלי ישראל". בכפר היו כ־10 מכוניות משא, ובבית־הספר למדו 550 תלמידים. ביוב וניקוז לא היו בכפר. "אנחנו אזרחים טובים", אמר המוכתר ודיע מחמוד סרסור: "כפר־קאסם הוא כפר של עמלים שלווים ושוחרי שלום". המוכתר השתייך למחנה "אל מעארדה" שהיווה אופוזיציה לתנועתו של המופתי. מעטים מבני הכפר השתתפו במאורעות האלימים בזמן המנדט.
אדם רז הוא היסטוריון שתחום מחקריו הם היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו: המאבק על הפצצה (2015) והרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, ביחד עם יגאל וגנר). בימים אלו יוצא לאור ספרו השני בטרילוגיה על ההיסטוריה הגרעינית הישראלית (משטר היד הקשה). אדם רז משלים עתה את ספרו על מחשבתו ופועלו של קרל מרקס. מאמריו של רז מתפרסמים בתדירות בכתבי־עת ובעיתונות.

פרק ראשון

פרולוג
 
בשנת 1956 כפר־קאסם – שנמצא מאות מטרים מערבית לגבול הירדני ומזרחית לראש־העין ופתח־תקווה, וגובהו הממוצע מעל פני הים הוא 108 מטרים – מנה כ־400 משפחות שהיוו מעט פחות מ־2,000 תושבים. התושבים נמנו על שש חמולות מרכזיות.[4] ביוב וניקוז לא היו בכפר.[5] שטחו של הכפר עמד על 10,000 דונם בקירוב אולם רק מחציתו היה ראוי לעיבוד חקלאי. מקורות הפרנסה העיקריים היו המחצבה באזור הכפר (בה שילמו “שכר ירוד ביותר”),[6] חקלאות ועבודות שונות ביישובים היהודים שבסביבה. בכפר היו קרוב ל־10 מכוניות משא. בבית־הספר למדו בסביבות 550 תלמידים, מהם כ־100 תלמידות. בכיתה ממוצעת למדו בין 50 ל־60 תלמידים. תמונתו של הרצל התנוססה על הקיר.[7]
 
בסביבות 350 פועלים בכפר היו מאורגנים במסגרת “ברית פועלי ישראל”, ארגון משותף לערבים ויהודים שהיה מסונף להסתדרות העובדים. זו גם הפעילה מועדון בכפר. פעמיים בשבוע ביקר רופא בכפר.[8] השכר הממוצע לצעיר היה חמש לירות ליום עבודה ובמחצבה הרבה פחות מכך. בכפר התקיימה המתיחות האופיינית בין דור המבוגרים ודור הצעירים.[9]
 
“אנחנו אזרחים טובים”, אמר המוכתר הוותיק, ודיע מחמוד סרסור, “כפר־קאסם הוא כפר של עמלים שלווים ושוחרי שלום. […] מעולם לא היינו מעורבים בשום מגע עם מסתננים או שכנים מעבר לגבול”.[10] המוכתר השתייך במחלוקת הפנים־פלסטינית בתקופה שקדמה להקמת המדינה למחנה “אל מעארדה” – מחנה האופוזיציה לתנועתו של המופתי, חאג’ אמין אל־חוסייני. מעטים מבני־הכפר השתתפו במאורעות 1936, ותושביו סייעו בזמן המלחמה ללוחמים הערבים שפעלו באזור.[11]
 
מאז שהועבר כפר־קאסם, כחלק מאזור הקרוי “המשולש הקטן” (להלן: “המשולש”), מריבונות ירדנית לריבונות ישראלית (ותושביו קיבלו בהמשך אזרחות ישראלית) במסגרת הסכמי שביתת הנשק באפריל 1949, הוטל מדי יום עוצר על הכפר: אין יוצא ואין בא. בתחילה, הוחל העוצר מהשעה 21:00 בלילה ועד 5:00 בבוקר, ולאחר הקלה בסוף שנת 1953, הוחל העוצר מהשעה 22:00 בלילה ונמשך עד 4:00 בבוקר.[12] תושב הכפר שרצה לצאת מתחום הכפר נדרש לאישור תנועה שניתן לו – במידה וניתן – על־ידי המושל הצבאי. “העוצר שאנו מקיימים במשולש” הסביר זלמן מרט המושל הצבאי באזור, “הוא עוצר ליברלי מאוד”. אדם שנתפס מפר את העוצר מובא למשטרה ובהמשך עומד למשפט.[13]
 
ב־29 באוקטובר 1956, ביום הראשון של מלחמת סיני, הוקדם העוצר בהתראה של מחצית השעה לשעה 17:00 והפועלים שעבדו מחוץ לכפר לא ידעו על כך. מהשעה 17:00 ועד קרוב לשעה 18:00 נטבחו בכפר 47 אזרחים ערבים שחזרו לביתם: ילדים וילדות, נשים וגברים. נער וגבר נוספים נרצחו בכפרים סמוכים. תושבי כפר־קאסם מחשיבים את עוברה של פאטמה סרסור, שהייתה בחודש השמיני להריונה, כחלל נוסף וכך גם את עבדאללה עיסא הקשיש, שליבו הפסיק לפעום שעות ספורות לאחר הרצח בעקבות רציחתו של נכדו הצעיר טלאל והנפגעים הרבים מבני משפחתו. מניין הקורבנות עמד על 51.
 
הטבח ומה שבא אחריו – מההסתרה והערפול, הפוליטיקה והטיוח, ועד המשפטים והתגובות הציבוריות – הפכו לאחד האירועים המכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל הציבור הערבי בפרט. בעיקר ידועים בציבור המשפט שנערך לחיילים ופסק־דינו של השופט בנימין הלוי בו הגדיר (במעומעם) את גבולותיה של פקודה חוקית ופקודה בלתי־חוקית.
 
עיון במסמכים היסטוריים – פרוטוקולים, מכתבים, דוחות משטרה, ישיבות־ממשלה ועדויות רבות נוספות – מלמד שהסיפור שהיה ידוע עד כה בנוגע להיסטוריה של הטבח ופרשת כפר־קאסם בכללותה, שונה מהאמת ההיסטורית.
 
ספר זה מספר את סיפורו של טבח כפר־קאסם.

אדם רז

אדם רז (1982) הוא היסטוריון שתחום מחקריו הוא היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו: הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, עם יגאל וגנר) וטבח כפר קאסם: ביוגרפיה פוליטית (2018). ספריו: המאבק על הפצצה (2015) ומשטר היד הקשה (2019) הם חלק מטרילוגיה על ההיסטוריה הפוליטית של תכנית הגרעין הישראלית. מאמרים רבים פרי עטו התפרסמו בכתבי־עת ובעיתונות בארץ ובעולם. רז הוא חוקר בעקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני ועורך תלם: כתב עת לשמאל ישראלי מבית קרן ברל כצנלסון.

מקור: ויקיפדה
https://tinyurl.com/37m2ep6c

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2018
  • קטגוריה: היסטוריה ופוליטיקה
  • מספר עמודים: 305 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 5 דק'
טבח כפר־קאסם: ביוגרפיה פוליטית אדם רז
פרולוג
 
בשנת 1956 כפר־קאסם – שנמצא מאות מטרים מערבית לגבול הירדני ומזרחית לראש־העין ופתח־תקווה, וגובהו הממוצע מעל פני הים הוא 108 מטרים – מנה כ־400 משפחות שהיוו מעט פחות מ־2,000 תושבים. התושבים נמנו על שש חמולות מרכזיות.[4] ביוב וניקוז לא היו בכפר.[5] שטחו של הכפר עמד על 10,000 דונם בקירוב אולם רק מחציתו היה ראוי לעיבוד חקלאי. מקורות הפרנסה העיקריים היו המחצבה באזור הכפר (בה שילמו “שכר ירוד ביותר”),[6] חקלאות ועבודות שונות ביישובים היהודים שבסביבה. בכפר היו קרוב ל־10 מכוניות משא. בבית־הספר למדו בסביבות 550 תלמידים, מהם כ־100 תלמידות. בכיתה ממוצעת למדו בין 50 ל־60 תלמידים. תמונתו של הרצל התנוססה על הקיר.[7]
 
בסביבות 350 פועלים בכפר היו מאורגנים במסגרת “ברית פועלי ישראל”, ארגון משותף לערבים ויהודים שהיה מסונף להסתדרות העובדים. זו גם הפעילה מועדון בכפר. פעמיים בשבוע ביקר רופא בכפר.[8] השכר הממוצע לצעיר היה חמש לירות ליום עבודה ובמחצבה הרבה פחות מכך. בכפר התקיימה המתיחות האופיינית בין דור המבוגרים ודור הצעירים.[9]
 
“אנחנו אזרחים טובים”, אמר המוכתר הוותיק, ודיע מחמוד סרסור, “כפר־קאסם הוא כפר של עמלים שלווים ושוחרי שלום. […] מעולם לא היינו מעורבים בשום מגע עם מסתננים או שכנים מעבר לגבול”.[10] המוכתר השתייך במחלוקת הפנים־פלסטינית בתקופה שקדמה להקמת המדינה למחנה “אל מעארדה” – מחנה האופוזיציה לתנועתו של המופתי, חאג’ אמין אל־חוסייני. מעטים מבני־הכפר השתתפו במאורעות 1936, ותושביו סייעו בזמן המלחמה ללוחמים הערבים שפעלו באזור.[11]
 
מאז שהועבר כפר־קאסם, כחלק מאזור הקרוי “המשולש הקטן” (להלן: “המשולש”), מריבונות ירדנית לריבונות ישראלית (ותושביו קיבלו בהמשך אזרחות ישראלית) במסגרת הסכמי שביתת הנשק באפריל 1949, הוטל מדי יום עוצר על הכפר: אין יוצא ואין בא. בתחילה, הוחל העוצר מהשעה 21:00 בלילה ועד 5:00 בבוקר, ולאחר הקלה בסוף שנת 1953, הוחל העוצר מהשעה 22:00 בלילה ונמשך עד 4:00 בבוקר.[12] תושב הכפר שרצה לצאת מתחום הכפר נדרש לאישור תנועה שניתן לו – במידה וניתן – על־ידי המושל הצבאי. “העוצר שאנו מקיימים במשולש” הסביר זלמן מרט המושל הצבאי באזור, “הוא עוצר ליברלי מאוד”. אדם שנתפס מפר את העוצר מובא למשטרה ובהמשך עומד למשפט.[13]
 
ב־29 באוקטובר 1956, ביום הראשון של מלחמת סיני, הוקדם העוצר בהתראה של מחצית השעה לשעה 17:00 והפועלים שעבדו מחוץ לכפר לא ידעו על כך. מהשעה 17:00 ועד קרוב לשעה 18:00 נטבחו בכפר 47 אזרחים ערבים שחזרו לביתם: ילדים וילדות, נשים וגברים. נער וגבר נוספים נרצחו בכפרים סמוכים. תושבי כפר־קאסם מחשיבים את עוברה של פאטמה סרסור, שהייתה בחודש השמיני להריונה, כחלל נוסף וכך גם את עבדאללה עיסא הקשיש, שליבו הפסיק לפעום שעות ספורות לאחר הרצח בעקבות רציחתו של נכדו הצעיר טלאל והנפגעים הרבים מבני משפחתו. מניין הקורבנות עמד על 51.
 
הטבח ומה שבא אחריו – מההסתרה והערפול, הפוליטיקה והטיוח, ועד המשפטים והתגובות הציבוריות – הפכו לאחד האירועים המכוננים בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל הציבור הערבי בפרט. בעיקר ידועים בציבור המשפט שנערך לחיילים ופסק־דינו של השופט בנימין הלוי בו הגדיר (במעומעם) את גבולותיה של פקודה חוקית ופקודה בלתי־חוקית.
 
עיון במסמכים היסטוריים – פרוטוקולים, מכתבים, דוחות משטרה, ישיבות־ממשלה ועדויות רבות נוספות – מלמד שהסיפור שהיה ידוע עד כה בנוגע להיסטוריה של הטבח ופרשת כפר־קאסם בכללותה, שונה מהאמת ההיסטורית.
 
ספר זה מספר את סיפורו של טבח כפר־קאסם.