מבוך הרוחות - חלק שני
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מבוך הרוחות - חלק שני
מכר
מאות
עותקים
מבוך הרוחות - חלק שני
מכר
מאות
עותקים

מבוך הרוחות - חלק שני

4.8 כוכבים (15 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

קרלוס רואיס סאפון

קרלוס רואיס סאפון (בספרדית: Carlos Ruiz Zafón, נולד ב-25 בספטמבר 1964 -19 ביוני 2020 ) הוא סופר ספרדי אשר חי בלוס אנג'לס מאז שנת 1993.

בשנת 2001 פרסם את ספרו הראשון המיועד לקהל הבוגר, "צלה של הרוח" ("La sombra del viento"). הספר נמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם, יותר ממיליון עותקים בבריטניה לבדה[דרוש מקור]. "צלה של הרוח" זכה לשבחים ולביקורות חיוביות ברחבי העולם, וזכה בפרסים בתחום הספרות, כגון פרס פלנטה, הפרס הספרותי היוקרתי ביותר בשפה הספרדית. ספרו השני למבוגרים, "משחקו של המלאך" ("El Juego del Angel") ראה אור באפריל 2008. רואיס סאפון הצהיר כי בכוונתו לכתוב סדרה בת ארבעה ספרים אשר סובבים סביב "צלה של הרוח", וש"משחקו של המלאך" הוא הראשון בהם. עבודותיו פורסמו ב-45 ארצות, וספריו תורגמו ליותר מ-30 שפות. לפי נתון זה, הוא הסופר הספרדי המצליח ביותר כיום. הספר הבא בסדרה, 'אסיר השמים', ראה אור בשנת 2012.
ההצלחה של הספר "צלה של הרוח" הייתה כה גדולה, עד כי כיום ניתן למצוא בברצלונה סיור מודרך לתיירים בעקבות הספר.
רואיס סאפון נפטר מסרטן המעי הגס ב-19 ביוני 2020.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
ברצלונה של שלהי שנות החמישים. דניאל סמפרה שוב אינו אותו ילד, אשר גילה ספר שעומד לשנות את חייו בנתיבי בית הקברות לספרים נשכחים. תעלומת מות אמו איזבלה פערה תהום בנשמתו, שממנה מנסים לחלץ אותו אשתו בֶּאָה וידידו הנאמן פֶרמין.
כאשר דניאל מאמין שהוא עומד לפענח סופסוף את המסתורין, מזימה קשה ואפלה בהרבה, שמעולם לא יכול לדמות בנפשו, פורשת את רשתה על לב לבו של הממשל. זה הרגע שבו מופיעה אליסיה גריס, נפש שנולדה בצללי המלחמה, בשביל להוביל אותו אל תוך העלטה ולגלות את ההיסטוריה הסודית של המשפחה... גם אם במחיר נורא.
קרלוס רואיס סאפון, הסופר הספרדי המצליח ביותר בעולם, הוא מחברם של שישה רומנים, בהם רב המכר הבינלאומי
צלה של הרוח. יצירותיו התפרסמו ביותר מארבעים שפות וזכו לפרסים בינלאומיים רבים, לרבות פרס אדבה, הפרס הספרותי היוקרתי ביותר לבני הנעורים. הוא מחלק את זמנו בין ברצלונה, ספרד ולוס אנג'לס, קליפורניה.
"אמנות הסיפור של קרלוס רואיס סאפון היא ז'אנר כשלעצמו!"    
יו־אס־איי טודיי
 
על צלה של הרוח
"ספר שמחזיר לקריאה את אחד מתפקידיה החשובים ביותר: ההנאה. תמהיל מעורר התפעלות של סגנונות וצבעים; יצירה שיש בה גותיות ומיסתורין, רומנטיקה ופנטזיה, טרגדיה וקומדיה, מתח והומור."  מעריב
"סאפונמאניה! מותחן, רומן היסטורי וקומדיה של מצבים, אבל יותר מכול, סיפורה של אהבה טרגית... סיפור בלתי נשכח על סודות הלב ועל קסמם של הספרים."  לה ונגוארדיה
"לא יכולתי להרפות מהספר עד העמוד האחרון... אחד הרומנים הטובים ביותר של השנים האחרונות."  אַבֶּסֶה
"היכונו לנסיעה פרועה שהפניות החדות ביותר בה נעשות תוך טלטלות עוצרות נשימה."  ניו יורק טיימס
"ספר מלא דלתות סתרים חורקות, שבו אפילו לעלילות המשנה יש עלילות משנה... נפלא!"  סטיבן קינג

פרק ראשון

1
 
כאשר וִילָחוּאָנָה סיים לספר את סיפורו, עיניו היו מזוגגות וקולו ניחר. אליסיה השפילה את מבטה והחרישה. כעבור זמן־מה כיחכח העיתונאי בגרונו, והיא שלחה אליו חיוך רפה.
 
"סוזנה מעולם לא שבה לראות את בעלה ובנותיה. במשך חודשיים עברה בכל המפקדות, בתי החולים ומוסדות הצדקה ושאלה עליהם; איש לא ידע דבר. יום אחד, בייאושה, החליטה להתקשר לדוניה פדריקה אוּבָּך. ענה לה פקיד, שהעביר את פנייתה למזכיר. סוזנה סיפרה לו מה התרחש והוסיפה כי הסניורה היא היחידה שתוכל לעזור לה. "היא ידידה שלי," אמרה.
 
"מסכנה," מילמלה אליסיה.
 
"זמן־מה לאחר מכן אספו אותה ברחוב והביאו אותה למוסד לחולות רוח. שם שהתה כמה שנים. אומרים שכעבור שנים אחדות נמלטה משם. ככל הידוע לנו, סוזנה אבדה לעד."
 
השתררה שתיקה ממושכת.
 
"ומה עם ויקטור מתאיש?" שאלה אליסיה.
 
"לעורך הדין בּרִיאָנס, שאיזבלה גיספֶּרט שכרה את שירותיו זמן־מה קודם לכן כדי לנסות לעזור לדויד מרטין, נודע לבסוף שגם מתאיש נכלא במצודת מונטז'ואיק. החזיקו אותו בתא מבודד לפי פקודתו המפורשת של מנהל הכלא, דון מאוריסיו ואלס, והוא לא הורשה לצאת לחצר עם שאר האסירים או לקבל ביקורים וגם לא לקיים קשר כלשהו. מרטין, שגם אותו כלאו פעם אחר פעם באחד מתאי הבידוד, היה היחיד שיכול לדבר איתו — הם החליפו מילים דרך המעבר. כך נודע לבריאנס על המתרחש. אני משער שבאותו זמן התעורר מצפונו של עורך הדין והוא חש אשם במקצת, כך שהחליט לעזור לכל אותם אומללים — מרטין, מתאיש..."
 
"עורך הדין של המקרים האבודים," אמרה אליסיה.
 
"כמובן הוא לא היה יכול להציל אותם. את מרטין רצחו בפקודתו של ואלס, או זה מה שאמרו בכל אופן. על מתאיש לא נודע עוד דבר. מותו עדיין בגדר מסתורין. איזבלה, שמאמינים כי בריאנס המסכן התאהב בה כמו שקרה לכל מי שהכיר אותה, נעלמה גם היא בנסיבות חשודות. בריאנס לא היה יכול להרים את ראשו אחרי כל זה. הוא אדם טוב, אך הוא היה מבוהל, ולמעשה הוא גם לא היה יכול לעשות דבר."
 
"אתה סבור כי מתאיש עודנו כלוא שם?"
 
"במצודה? אני מקווה שאלוהים לא התאכזר עד כדי כך ולקח אותו אליו בעוד מועד."
 
אליסיה הינהנה, מנסה לדמות לעצמה את כל מה שהתרחש.
 
"ואת?" שאל וילחואנה, "מה את חושבת לעשות?"
 
"מה אתה רוצה לומר?"
 
"את מתכוונת להישאר כל כך מנותקת אחרי כל מה שסיפרתי לך?"
 
"הידיים שלי קשורות כמו אלה של בריאנס," השיבה אליסיה, "אם לא יותר."
 
"כמה נוח."
 
"עם כל הכבוד, אינך יודע עלי דבר."
 
"אם כך ספרי לי. עזרי לי להבין את הסיפור הזה. אמרי לי מה אוכל לעשות."
 
"יש לך משפחה, וילחואנה?"
 
"אישה וארבעה בנים."
 
"ואתה אוהב אותם?"
 
"יותר מכל דבר בעולם. מה השאלות האלה?"
 
"אתה באמת רוצה שאומר לך מה עליך לעשות?"
 
וילחואנה הינהן.
 
"תסיים את המאמר שיַקנה לך זכות כניסה לספרייה האקדמית של ברצלונה. תשכח ממתאיש. ממרטין. מוואלס ומכל מה שסיפרת לי. ותשכח ממני. מעולם לא הייתי כאן."
 
"זה לא היה ההסכם," מחה וילחואנה. את רימית אותי..."
 
"ברוך הבא למועדון," אמרה אליסיה בדרכה ליציאה.

קרלוס רואיס סאפון (בספרדית: Carlos Ruiz Zafón, נולד ב-25 בספטמבר 1964 -19 ביוני 2020 ) הוא סופר ספרדי אשר חי בלוס אנג'לס מאז שנת 1993.

בשנת 2001 פרסם את ספרו הראשון המיועד לקהל הבוגר, "צלה של הרוח" ("La sombra del viento"). הספר נמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם, יותר ממיליון עותקים בבריטניה לבדה[דרוש מקור]. "צלה של הרוח" זכה לשבחים ולביקורות חיוביות ברחבי העולם, וזכה בפרסים בתחום הספרות, כגון פרס פלנטה, הפרס הספרותי היוקרתי ביותר בשפה הספרדית. ספרו השני למבוגרים, "משחקו של המלאך" ("El Juego del Angel") ראה אור באפריל 2008. רואיס סאפון הצהיר כי בכוונתו לכתוב סדרה בת ארבעה ספרים אשר סובבים סביב "צלה של הרוח", וש"משחקו של המלאך" הוא הראשון בהם. עבודותיו פורסמו ב-45 ארצות, וספריו תורגמו ליותר מ-30 שפות. לפי נתון זה, הוא הסופר הספרדי המצליח ביותר כיום. הספר הבא בסדרה, 'אסיר השמים', ראה אור בשנת 2012.
ההצלחה של הספר "צלה של הרוח" הייתה כה גדולה, עד כי כיום ניתן למצוא בברצלונה סיור מודרך לתיירים בעקבות הספר.
רואיס סאפון נפטר מסרטן המעי הגס ב-19 ביוני 2020.

עוד על הספר

מבוך הרוחות - חלק שני קרלוס רואיס סאפון
1
 
כאשר וִילָחוּאָנָה סיים לספר את סיפורו, עיניו היו מזוגגות וקולו ניחר. אליסיה השפילה את מבטה והחרישה. כעבור זמן־מה כיחכח העיתונאי בגרונו, והיא שלחה אליו חיוך רפה.
 
"סוזנה מעולם לא שבה לראות את בעלה ובנותיה. במשך חודשיים עברה בכל המפקדות, בתי החולים ומוסדות הצדקה ושאלה עליהם; איש לא ידע דבר. יום אחד, בייאושה, החליטה להתקשר לדוניה פדריקה אוּבָּך. ענה לה פקיד, שהעביר את פנייתה למזכיר. סוזנה סיפרה לו מה התרחש והוסיפה כי הסניורה היא היחידה שתוכל לעזור לה. "היא ידידה שלי," אמרה.
 
"מסכנה," מילמלה אליסיה.
 
"זמן־מה לאחר מכן אספו אותה ברחוב והביאו אותה למוסד לחולות רוח. שם שהתה כמה שנים. אומרים שכעבור שנים אחדות נמלטה משם. ככל הידוע לנו, סוזנה אבדה לעד."
 
השתררה שתיקה ממושכת.
 
"ומה עם ויקטור מתאיש?" שאלה אליסיה.
 
"לעורך הדין בּרִיאָנס, שאיזבלה גיספֶּרט שכרה את שירותיו זמן־מה קודם לכן כדי לנסות לעזור לדויד מרטין, נודע לבסוף שגם מתאיש נכלא במצודת מונטז'ואיק. החזיקו אותו בתא מבודד לפי פקודתו המפורשת של מנהל הכלא, דון מאוריסיו ואלס, והוא לא הורשה לצאת לחצר עם שאר האסירים או לקבל ביקורים וגם לא לקיים קשר כלשהו. מרטין, שגם אותו כלאו פעם אחר פעם באחד מתאי הבידוד, היה היחיד שיכול לדבר איתו — הם החליפו מילים דרך המעבר. כך נודע לבריאנס על המתרחש. אני משער שבאותו זמן התעורר מצפונו של עורך הדין והוא חש אשם במקצת, כך שהחליט לעזור לכל אותם אומללים — מרטין, מתאיש..."
 
"עורך הדין של המקרים האבודים," אמרה אליסיה.
 
"כמובן הוא לא היה יכול להציל אותם. את מרטין רצחו בפקודתו של ואלס, או זה מה שאמרו בכל אופן. על מתאיש לא נודע עוד דבר. מותו עדיין בגדר מסתורין. איזבלה, שמאמינים כי בריאנס המסכן התאהב בה כמו שקרה לכל מי שהכיר אותה, נעלמה גם היא בנסיבות חשודות. בריאנס לא היה יכול להרים את ראשו אחרי כל זה. הוא אדם טוב, אך הוא היה מבוהל, ולמעשה הוא גם לא היה יכול לעשות דבר."
 
"אתה סבור כי מתאיש עודנו כלוא שם?"
 
"במצודה? אני מקווה שאלוהים לא התאכזר עד כדי כך ולקח אותו אליו בעוד מועד."
 
אליסיה הינהנה, מנסה לדמות לעצמה את כל מה שהתרחש.
 
"ואת?" שאל וילחואנה, "מה את חושבת לעשות?"
 
"מה אתה רוצה לומר?"
 
"את מתכוונת להישאר כל כך מנותקת אחרי כל מה שסיפרתי לך?"
 
"הידיים שלי קשורות כמו אלה של בריאנס," השיבה אליסיה, "אם לא יותר."
 
"כמה נוח."
 
"עם כל הכבוד, אינך יודע עלי דבר."
 
"אם כך ספרי לי. עזרי לי להבין את הסיפור הזה. אמרי לי מה אוכל לעשות."
 
"יש לך משפחה, וילחואנה?"
 
"אישה וארבעה בנים."
 
"ואתה אוהב אותם?"
 
"יותר מכל דבר בעולם. מה השאלות האלה?"
 
"אתה באמת רוצה שאומר לך מה עליך לעשות?"
 
וילחואנה הינהן.
 
"תסיים את המאמר שיַקנה לך זכות כניסה לספרייה האקדמית של ברצלונה. תשכח ממתאיש. ממרטין. מוואלס ומכל מה שסיפרת לי. ותשכח ממני. מעולם לא הייתי כאן."
 
"זה לא היה ההסכם," מחה וילחואנה. את רימית אותי..."
 
"ברוך הבא למועדון," אמרה אליסיה בדרכה ליציאה.