שתים-עשרה שנים, ארבעה חודשים ועשרה ימים. 641 שבועות. 4,477 ימים. 107,448 שעות. זהו פרק הזמן שבו נמשכה השואה, מעליית הנאצים לשלטון עד כניעתה של גרמניה הנאצית. זהו פרק הזמן שבו נאבקו יהודי אירופה על רכושם, על זכויותיהם, על כבודם ולבסוף – על חייהם. הם עברו אותו בגטאות ובמחנות, בערים ובכפרים, במסתור ובמנוסה, במאבק ובלחימה. הם עברו אותו ברוסיה ובגרמניה, בפולין ובהונגריה, בהולנד ובאוקראינה, בצרפת ובאיטליה. כיצד יכול מי שלא היה שם, להבין את המשמעות של להיות שם? כיצד ממחישים את האירועים למי שחי שני דורות אחרי שהתרחשו? כיצד מעבירים את התחושות למי שהווייתו שונה תכלית השינוי מזו של שנות השואה? ספר זה בא לתת מענה, אולי ראשון מסוגו, לסוגיות אלו, באמצעות תיאור יום-יומי של ארבעה חודשים מרכזיים בתולדות השואה. אוקטובר 1940, אוגוסט 1942, מאי 1944 וינואר 1945 היוו נקודות מפנה בקורותיו של העם היהודי, הן בארצות שהיו תחת מגפו של הצורר הנאצי והן מחוצה להן. הקמת גטו ורשה, השמדת יהדות פולין, גירוש יהודי הונגריה לאושוויץ, צעדות המוות - הם רק מקצת האירועים שהתרחשו בחודשים אלו והפכו אותם לדרמטיים ומכריעים מאין כמותם. למעלה ממאה מקורות ומאות תצלומים קובצו כדי ליצור את התמונה הייחודית שבדפי יום חושך ואפלה. רבים מהם מתפרסמים כאן לראשונה, ומאפשרים מבט חסר תקדים על חייהם של היהודים הנרדפים, של אחיהם החופשיים באותו הזמן; של הרוצחים ומשתפי הפעולה ושל העומדים מנגד. איתמר לוין נרתם למפעל עיוני נרחב ורב-פנים על התקופה. אלה הדפים האחרונים ופירורי חיים אחרונים של עולם יהודי שהיה ואיננו עוד. פרופ' ישראל גוטמן, יד ושם.
