מובן שכל החיים אינם אלא תהליך של שבירה, אבל המכות שמבצעות את הפן הדרמטי של העבודה – המכות הגדולות והפתאומיות שמגיעות או כביכול מגיעות מבחוץ – אלה שאתה זוכר ומאשים אותן בכול ושברגעי חולשה מספר עליהן לחברים, ההשפעה של אלה לא מיד נראית לעין. יש גם סוג אחר של מכות שמגיעות מבפנים – שלא תרגיש בהן עד שיהיה מאוחר מכדי לעשות משהו בעניינן, עד שתפנים בתחושה של סופיוּת שבמובן מסוים לעולם כבר לא תהיה שוב אדם שלם. נדמה כי השבר מהסוג הראשון מתרחש מהר – הסוג השני מתרחש כמעט בלי ידיעתך, אבל אז מתממש בפתאומיות.
לפני שאמשיך בסקירה הקצרה הזאת הרשו לי לציין הערה כללית – מִבחנה של אינטליגנציה משובחת הוא היכולת להכיל בַּמחשבה שנֵי רעיונות מנוגדים בה בעת ועם זאת לשמר את יכולת התפקוד. להיות מסוגל, למשל, להבין שהמצב חסר תקווה ועם זאת להתעקש לשנות אותו. הפילוסופיה הזו התאימה לי בראשית חיי הבוגרים, כשראיתי איך מתגשמים
הלא ייתכן, הבלתי סביר ותכופות גם ה”בלתי אפשרי”. אם היית שווה משהו, יכולת לשלוט בחיים. החיים נכנעו בקלות לאינטליגנציה ולמאמץ או למידה כלשהי של שניהם גם יחד. זה נראה כמו עסק רומנטי, להיות איש סֵפר מצליח – לא מפורסם כמו כוכב קולנוע, אבל בעל שם שיישמר קרוב לוודאי לאורך זמן רב יותר; לא בעל כוח כמו אנשים בעלי אמונות פוליטיות או דתיות חזקות, אבל ללא ספק עצמאי יותר. מובן שבמהלך העיסוק שלך במקצוע לעולם אינך שׂבע רצון – אבל אני לדוגמה לא הייתי בוחר בשום מקצוע אחר.
