הקמצן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הקמצן

הקמצן

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: אהוד מנור
  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: 2009
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 95 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 35 דק'

מולייר

ז'אן-בטיסט פּוֹקלֶן, (בצרפתית: Jean-Baptiste Poquelin), שנודע כמוֹלְיֵיר (Molière)‏; (15 בינואר 1622 - 17 בפברואר 1673), היה מחזאי, במאי ושחקן צרפתי.

מחזותיו הראשונים של מולייר הושפעו מן הקומדיה האיטלקית של זמנו. מולייר הושפע גם מן הפילוסופים, המשוררים והמחזאים של העת העתיקה, כמו לוקרטיוס וטרנטיוס. מולייר כתב קומדיות בנושא מעמדה של האישה בצרפת של זמנו, כמו: "הענוגות הנלעגות" ו"בית ספר לנשים", הוא כתב גם קומדיות בלט לבקשתו של המלך לואי ה-14, כמו: "האוהבים הנפלאים" ו"גם הוא באצילים". אך יצירות המופת של מולייר הן אלה המטפלות באופי האדם, כמו: "טרטיף", "החולה המדומה", "שונא הבריות" ו"הקמצן". במחזות אלה מולייר חשף את הצביעות ששררה בחוגי החברה הגבוהה, השלטון ובחוגים הדתיים בצרפת של זמנו, ובמיוחד את הצביעות המתחסדת במעטה של דת. בסגנונו העוקצני והסאטירי הוא הסיר את המסכה מעל פניהם של המתחסדים למיניהם, המתחנפים והמעמידים פנים. במקום לכעוס הוא לגלג עליהם, דבר שהיווה ביקורת קשה יותר מן הכעס. לכן, הוא עורר את חמתם של חוגי החברה הגבוהה והחוגים הדתיים.

 

מולייר מעולם לא תקף את הנצרות במחזותיו, אך התעוררו ויכוחים בציבור בדבר נאמנותו הדתית. כך למשל, עם העלאתו על הבמה של המחזה "טרטיף" במאי 1664, פסח המלך לואי ה-14 על שני הסעיפים. מצד אחד אסר על העלאת המחזה על הבמה בפרהסיה, אולם העלים עין מהצגתו במסגרות פרטיות. רק ב-5 בפברואר 1669 הרשה המלך למולייר לשוב ולהציג בפני הציבור את המחזה "טרטיף" בגירסתו המלאה. מאז זכה מחזה זה למספר הצגות רב יותר מכל מחזה של מולייר.

תקציר

בהוצאת הקיבוץ המאוחד רואה אור מחזהו של מולייר "הקמצן" בתרגום אהוד מנור.
 
במרכז המחזה, הכתוב במסורת "קומדיה  דל'ארטה", דמותו של אב תאב בצע, המונע מבנו ובתו להינשא לבחירי ליבם. העלילה מסתבכת כאשר אוצרו של האב נעלם, ולבסוף באה על פתרונה. ביסודו של דבר זהו מחזה על תשוקות ועל הניסיון לממשן במסגרת האילוצים החברתיים. מן הבחינה הזאת, לא נס ליח יצירתו הנודעת של המחזאי הצרפתי בן המאה השבע-עשרה גם בימינו.
 
אהוד מנור תרגם את "הקמצן" עבור תיאטרון "הקאמרי", שהציג את המחזה ב-1995. שפתו של התרגום עכשווית וקולחת, וכך יוכלו קהלים חדשים להתוודע ליצירת מופת זו.
 
לצד זאת, תמשיך הוצאת הקיבוץ המאוחד להדפיס ולשווק את תרגומו של נתן אלתרמן למחזה (משנות ה-50' המאוחרות), תרגום שקנה לה מעריצים רבים.

פרק ראשון

מערכה ראשונה
 
תמונה ראשונה [ואלר, אליז]
 
ואלר מה קרה, אליז יקרה שלי? למה את כל כך מתוחה? ועוד אחרי כל האהבה הנפלאה שנתת לי? אני כל כך מאושר ואת אומללה! תגידי לי, את מצטערת שעשית אותי מאושר? או מתחרטת על האירוסין שלנו, שאולי כפיתי עלייך מרוב אהבה?
אליז לא, ואלר, אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי בשבילךָ. אני מכורה לקסם המתוק הזה, ואני לא מסוגלת אפילו לחשוב על אפשרות אחרת. אבל האמת היא שאני פוחדת ממה שעלול לקרות; ואני פוחדת מאוד לאהוב אותך יותר ממה שצריך.
ואלר אליז! למה את צריכה לפחד מהאהבה שלך אלי?
 
אליז אני פוחדת מאלף ואחד דברים: מהכעס של אבא שלי, מהביקורת של המשפחה שלי, ממה שיהיה לכל העולם להגיד; אבל מה שהכי מפחיד, ואלר, זה שפתאום לא תאהב אותי, שתתנהג אלי כמו שגברים מתנהגים לפעמים עם נשים, במקרה של אהבה תמימה ויוקדת — בקרירות ובאכזריות.
 
ואלר את עושה לי עוול כשאת שופטת אותי על סמך אנשים אחרים. את יכולה לחשוד בי בכל מה שאת רוצה, אבל לא באהבה שלי אלייך. אני אוהב אותך יותר מדי בשביל זה, והאהבה שלי תחיה כל עוד אני חי.
 
אליז הה, ואלר, כולם משמיעים אותם נאומים. כל הגברים דומים בהבטחות שלהם; רק המעשים מגלים את ההבדלים ביניהם.
ואלר אם רק המעשים מגלים את האופי האמיתי שלנו, אז לפחות חכי ותשפטי אותי לפי המעשים שלי. אל תחפשי אצלי את הפגמים שקיימים רק בפחדים הלא מוצדקים שלך. אל תהרגי אותי עם החששות הכבדים שלך, אני מתחנן. תני לי זמן ואני אוכיח לך באלף מעשים שהרגשות שלי כנים.
 
אליז אה, כמה קל לשכנע אותנו כשאנחנו מאוהבות! כן, ואלר, אני בטוחה שאתה לא מרמה אותי. אני מאמינה שאתה באמת אוהב אותי ושתהיה נאמן. אני בכלל לא רוצה לפקפק בזה, ובכל זאת אני דבקה בפחדים האלה, שלא יגידו לי אחר כך: "אמרנו לךְ!".
ואלר אז מה כל חוסר השקט הזה?
 
אליז לא הייתה לי שום סיבה לחשוש אם כולם היו רואים אותך כמו שאני רואה אותך, כי אני רואה בך מספיק מידות טובות שמצדיקות את כל מה שעשיתי. הלב שלי מסתפק להגנתו במעלות הטובות שלך ובהכרת הטובה שקושרת אותי אליך מהשמיים. לעולם לא אשכח את האסון שהפגיש בינינו; באיזו נדיבות סיכנת את חייך כדי להציל אותי מגלי הים הסוער; הטיפול העדין והמסור שלך אחרי שמשית אותי מהמים. אהבתך הלוהטת, שגם הזמן והקשיים לא הצליחו לצנן, שבשבילה עזבת את הוריך ואת ארצך. את המעמד האמיתי שלך הסתרת בשבילי, והיית מוכן ללבוש בגדי משרת בבית אבי — רק כדי לראות אותי. כל הדברים האלה עשו עלי רושם נפלא, ודי בהם כדי להצדיק את ההסכמה שלי. אבל אולי לא די בזה כדי להצדיק אותה בעיני אחרים, ואני לא בטוחה שהם יוכלו להבין מה אני מרגישה.
 
ואלר מכל הדברים שאמרת עלי, רק האהבה שלי מקנה לי איזושהי זכות להיחשב בעינייך. ובקשר לחששות וללבטים שלך, אביך בעצמו עושה כל מאמץ אפשרי כדי להצדיק את הצעד שלך בעיני העולם. הקמצנות הקיצונית שלו ואורח החיים הנזירי שהוא כופה על הילדים שלו, יכולים להצדיק תופעות הרבה יותר מוזרות. סלחי לי, אליז, על שאני מדבר איתך בגילוי לב, אבל את בטח יודעת שבעניין הזה אי אפשר להגיד עליו אפילו מילה אחת טובה. אבל אם אני אצליח, כפי שאני מקווה, למצוא את הורי, לא יהיה לנו קשה במיוחד לקנות את ליבו. אני מחכה בקוצר רוח לשמוע חדשות מהם, ואם הם יאחרו להגיע, אני אצא בעצמי לחיפושים.
 
אליז הה, ואלר, אל תלך לשום מקום, אני מתחננת. רק נסה לעורר את האמון של אבי.
 
ואלר את הרי רואה איך אני משתדל. הטכסיסים הערמומיים שהשתמשתי בהם כדי להתקבל אצלו לעבודה כמשרת; איזו מסכה של חביבות והכנעה לבשתי כדי לספק את רצונו. ואיזה תפקיד שיחקתי לפניו כל יום כדי לרכוש את חיבתו. אני יכול לדווח על התקדמות טובה מאוד. גיליתי, שכדי להתחבב על אנשים, אין דרך טובה יותר מאשר להסכים עם דעותיהם, ללטף את הפגמים שלהם, ולהריע ממושכות לכל דבר שהם עושים. כשמדובר בחנופה אין שום צורך לחשוש מהגזמה; אפשר לעבוד על אנשים באופן הגלוי ביותר — ואפילו הפיקחים הכי גדולים נופלים עמוק במלכודת החנופה. חנופה לוקחת את כל הקוּפה. נכון שהיושר קצת סובל בעסק הזה; אבל כשאתה זקוק לאנשים אתה חייב להתאים את עצמך אליהם. אין זאת אשמת המתחנפים, אלא אשמת המבקשים להיות מוחנפים.
אליז אבל למה אתה לא מנסה לגייס את אחי לעזרה, במקרה שהמשרתת תגלה את הסוד שלנו?
ואלר אני לא יכול להרוג שתי ציפורים במכה אחת. הראש של האבא כל כך שונה מהראש של הבן, עד שקשה מאוד לשמור על האמון של שניהם ביחד. אבל את יכולה לפנות אל אחיך, ובהסתמך על הידידות שביניכם, לדרבן אותו לפעול לטובתנו. הנה הוא בא עכשיו. אני אסתלק. נצלי את ההזדמנות הזאת לדבר איתו. אל תגלי לו יותר ממה שצריך על המצב שלנו.
אליז אני לא יודעת אם יהיה לי אומץ לגלות לו את הסוד.

מולייר

ז'אן-בטיסט פּוֹקלֶן, (בצרפתית: Jean-Baptiste Poquelin), שנודע כמוֹלְיֵיר (Molière)‏; (15 בינואר 1622 - 17 בפברואר 1673), היה מחזאי, במאי ושחקן צרפתי.

מחזותיו הראשונים של מולייר הושפעו מן הקומדיה האיטלקית של זמנו. מולייר הושפע גם מן הפילוסופים, המשוררים והמחזאים של העת העתיקה, כמו לוקרטיוס וטרנטיוס. מולייר כתב קומדיות בנושא מעמדה של האישה בצרפת של זמנו, כמו: "הענוגות הנלעגות" ו"בית ספר לנשים", הוא כתב גם קומדיות בלט לבקשתו של המלך לואי ה-14, כמו: "האוהבים הנפלאים" ו"גם הוא באצילים". אך יצירות המופת של מולייר הן אלה המטפלות באופי האדם, כמו: "טרטיף", "החולה המדומה", "שונא הבריות" ו"הקמצן". במחזות אלה מולייר חשף את הצביעות ששררה בחוגי החברה הגבוהה, השלטון ובחוגים הדתיים בצרפת של זמנו, ובמיוחד את הצביעות המתחסדת במעטה של דת. בסגנונו העוקצני והסאטירי הוא הסיר את המסכה מעל פניהם של המתחסדים למיניהם, המתחנפים והמעמידים פנים. במקום לכעוס הוא לגלג עליהם, דבר שהיווה ביקורת קשה יותר מן הכעס. לכן, הוא עורר את חמתם של חוגי החברה הגבוהה והחוגים הדתיים.

 

מולייר מעולם לא תקף את הנצרות במחזותיו, אך התעוררו ויכוחים בציבור בדבר נאמנותו הדתית. כך למשל, עם העלאתו על הבמה של המחזה "טרטיף" במאי 1664, פסח המלך לואי ה-14 על שני הסעיפים. מצד אחד אסר על העלאת המחזה על הבמה בפרהסיה, אולם העלים עין מהצגתו במסגרות פרטיות. רק ב-5 בפברואר 1669 הרשה המלך למולייר לשוב ולהציג בפני הציבור את המחזה "טרטיף" בגירסתו המלאה. מאז זכה מחזה זה למספר הצגות רב יותר מכל מחזה של מולייר.

עוד על הספר

  • תרגום: אהוד מנור
  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: 2009
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 95 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 35 דק'
הקמצן מולייר
מערכה ראשונה
 
תמונה ראשונה [ואלר, אליז]
 
ואלר מה קרה, אליז יקרה שלי? למה את כל כך מתוחה? ועוד אחרי כל האהבה הנפלאה שנתת לי? אני כל כך מאושר ואת אומללה! תגידי לי, את מצטערת שעשית אותי מאושר? או מתחרטת על האירוסין שלנו, שאולי כפיתי עלייך מרוב אהבה?
אליז לא, ואלר, אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי בשבילךָ. אני מכורה לקסם המתוק הזה, ואני לא מסוגלת אפילו לחשוב על אפשרות אחרת. אבל האמת היא שאני פוחדת ממה שעלול לקרות; ואני פוחדת מאוד לאהוב אותך יותר ממה שצריך.
ואלר אליז! למה את צריכה לפחד מהאהבה שלך אלי?
 
אליז אני פוחדת מאלף ואחד דברים: מהכעס של אבא שלי, מהביקורת של המשפחה שלי, ממה שיהיה לכל העולם להגיד; אבל מה שהכי מפחיד, ואלר, זה שפתאום לא תאהב אותי, שתתנהג אלי כמו שגברים מתנהגים לפעמים עם נשים, במקרה של אהבה תמימה ויוקדת — בקרירות ובאכזריות.
 
ואלר את עושה לי עוול כשאת שופטת אותי על סמך אנשים אחרים. את יכולה לחשוד בי בכל מה שאת רוצה, אבל לא באהבה שלי אלייך. אני אוהב אותך יותר מדי בשביל זה, והאהבה שלי תחיה כל עוד אני חי.
 
אליז הה, ואלר, כולם משמיעים אותם נאומים. כל הגברים דומים בהבטחות שלהם; רק המעשים מגלים את ההבדלים ביניהם.
ואלר אם רק המעשים מגלים את האופי האמיתי שלנו, אז לפחות חכי ותשפטי אותי לפי המעשים שלי. אל תחפשי אצלי את הפגמים שקיימים רק בפחדים הלא מוצדקים שלך. אל תהרגי אותי עם החששות הכבדים שלך, אני מתחנן. תני לי זמן ואני אוכיח לך באלף מעשים שהרגשות שלי כנים.
 
אליז אה, כמה קל לשכנע אותנו כשאנחנו מאוהבות! כן, ואלר, אני בטוחה שאתה לא מרמה אותי. אני מאמינה שאתה באמת אוהב אותי ושתהיה נאמן. אני בכלל לא רוצה לפקפק בזה, ובכל זאת אני דבקה בפחדים האלה, שלא יגידו לי אחר כך: "אמרנו לךְ!".
ואלר אז מה כל חוסר השקט הזה?
 
אליז לא הייתה לי שום סיבה לחשוש אם כולם היו רואים אותך כמו שאני רואה אותך, כי אני רואה בך מספיק מידות טובות שמצדיקות את כל מה שעשיתי. הלב שלי מסתפק להגנתו במעלות הטובות שלך ובהכרת הטובה שקושרת אותי אליך מהשמיים. לעולם לא אשכח את האסון שהפגיש בינינו; באיזו נדיבות סיכנת את חייך כדי להציל אותי מגלי הים הסוער; הטיפול העדין והמסור שלך אחרי שמשית אותי מהמים. אהבתך הלוהטת, שגם הזמן והקשיים לא הצליחו לצנן, שבשבילה עזבת את הוריך ואת ארצך. את המעמד האמיתי שלך הסתרת בשבילי, והיית מוכן ללבוש בגדי משרת בבית אבי — רק כדי לראות אותי. כל הדברים האלה עשו עלי רושם נפלא, ודי בהם כדי להצדיק את ההסכמה שלי. אבל אולי לא די בזה כדי להצדיק אותה בעיני אחרים, ואני לא בטוחה שהם יוכלו להבין מה אני מרגישה.
 
ואלר מכל הדברים שאמרת עלי, רק האהבה שלי מקנה לי איזושהי זכות להיחשב בעינייך. ובקשר לחששות וללבטים שלך, אביך בעצמו עושה כל מאמץ אפשרי כדי להצדיק את הצעד שלך בעיני העולם. הקמצנות הקיצונית שלו ואורח החיים הנזירי שהוא כופה על הילדים שלו, יכולים להצדיק תופעות הרבה יותר מוזרות. סלחי לי, אליז, על שאני מדבר איתך בגילוי לב, אבל את בטח יודעת שבעניין הזה אי אפשר להגיד עליו אפילו מילה אחת טובה. אבל אם אני אצליח, כפי שאני מקווה, למצוא את הורי, לא יהיה לנו קשה במיוחד לקנות את ליבו. אני מחכה בקוצר רוח לשמוע חדשות מהם, ואם הם יאחרו להגיע, אני אצא בעצמי לחיפושים.
 
אליז הה, ואלר, אל תלך לשום מקום, אני מתחננת. רק נסה לעורר את האמון של אבי.
 
ואלר את הרי רואה איך אני משתדל. הטכסיסים הערמומיים שהשתמשתי בהם כדי להתקבל אצלו לעבודה כמשרת; איזו מסכה של חביבות והכנעה לבשתי כדי לספק את רצונו. ואיזה תפקיד שיחקתי לפניו כל יום כדי לרכוש את חיבתו. אני יכול לדווח על התקדמות טובה מאוד. גיליתי, שכדי להתחבב על אנשים, אין דרך טובה יותר מאשר להסכים עם דעותיהם, ללטף את הפגמים שלהם, ולהריע ממושכות לכל דבר שהם עושים. כשמדובר בחנופה אין שום צורך לחשוש מהגזמה; אפשר לעבוד על אנשים באופן הגלוי ביותר — ואפילו הפיקחים הכי גדולים נופלים עמוק במלכודת החנופה. חנופה לוקחת את כל הקוּפה. נכון שהיושר קצת סובל בעסק הזה; אבל כשאתה זקוק לאנשים אתה חייב להתאים את עצמך אליהם. אין זאת אשמת המתחנפים, אלא אשמת המבקשים להיות מוחנפים.
אליז אבל למה אתה לא מנסה לגייס את אחי לעזרה, במקרה שהמשרתת תגלה את הסוד שלנו?
ואלר אני לא יכול להרוג שתי ציפורים במכה אחת. הראש של האבא כל כך שונה מהראש של הבן, עד שקשה מאוד לשמור על האמון של שניהם ביחד. אבל את יכולה לפנות אל אחיך, ובהסתמך על הידידות שביניכם, לדרבן אותו לפעול לטובתנו. הנה הוא בא עכשיו. אני אסתלק. נצלי את ההזדמנות הזאת לדבר איתו. אל תגלי לו יותר ממה שצריך על המצב שלנו.
אליז אני לא יודעת אם יהיה לי אומץ לגלות לו את הסוד.