מבוא
המבוא נועד לתת סקירה קצרה של תוכן החיבור הזה כולו.
בספר זה שני חלקים. החלק הראשון סוקר את תולדות הדת הבהאאית מאז לידתה עד ימינו ואת התפתחות עקרונותיה. החלק השני הוא תרגום עברי ראשון של אַלְכִּתַאבֻּ אלְאַקְדַס – הספר הקדוש ביותר, משפת המקור הערבית. התרגום מלווה בפרוש שבלעדיו יִקְשה לקורא להבין, במקרים רבים, את דברי החזון של בהאא אללאה.
לדת הבהאאית שתי התחלות, זו של הבאב וזו של בהאא אללאה. היא נולדה בפרס מתוך השיעה כאשר במאי 1844 הכריז עלי מחמד שיראזי על עצמו כעל הבאב – “השער.” עד מהרה הסתבר שהוא התכוון לכך שהוא התגלות אלוהית והאמאם הנעלם שלו ציפתה השיעה. הוא זכה להצלחה לא מבוטלת בקרב השיעים בפרס ועד מהרה קמה קהילה באבית אשר למדה ולימדה את תורתו. הוא הציג את עצמו כנביא הפותח עידן חדש והכריז למעשה על קץ עידן האסלאם ועל כך שנבואתו מבטלת את הקראן, אם כי הוא לא כפר בקדושתו של ספר הקודש המסלמי. ספרו הדוקטרינאלי החשוב ביותר הוא הבַּיַאן (הספר הברור) וקהילתו נקראה על כן על ידיו ועל ידי תלמידיו בשם “קהילת הביאן (אַהְלֻ אלְבַּיַאן)” כדי להבדילה מ”קהילת הקראן, או הפֻרְקַאן” היא קהילת המסלמים הישנה, שמשעה שהוא הופיע צריכה היתה לקבלו כנביאה.
הממשלה הפרסית ראתה בעין רעה את הופעתם של הבאבים, רדפה אותם, לחמה בהם ובסופו של דבר הוציאה להורג את הבאב ב-1850. בכתביו חזר הבאב על הרעיון שהוא איננו נביא אחרון, אלא נביא הפותח מעגל נבואה חדש וציין שכמו שהוא בא אחרי מֻחמד עתיד להופיע אחריו נביא שהוא כינה אותו “זה שאלוהים יגלה אותו” והוא יביא ספר קודש חדש ותורה חדשה אשר יבטלו את ספרו ותורתו. הוא האיץ במאמינים לתמוך בנביא החדש הזה לכשיופיע.
אחד מתומכיו, מירזא חסין עלי נורי, אף הוא שיעי מפרס, טען שזכה להתגלות בהיותו בבית הסוהר בטהראן לשם הוא הושלך בעקבות גל רדיפות ממשלתיות שפגע קשה בבאבים בשנת 1852. בתולת גן העדן אשר נגלתה לפניו, בשרה לו שהוא ולא אחר הינו “זה שאלוהים יגלה אותו,” שהבאב בישר את בואו. הוא נטל במשך הזמן את התואר בהאא אללאה, לאמור תפארת האל, זוהר האל וגדולתו, והעמיד את עצמו בראש הקהילה הבאבית. זו, שהוכתה קשות בעקבות מותו של נביאה, הבאב, קבלה ברובה המכריע הן את טענתו שהוא הינו ההתגלות האלוהית הגדולה ביותר לדור והן את מנהיגותו.
בהאא אללאה הוגלה בשנת 1852/3 מפרס לעיראק, ושם הוא גילה את זהותו הנבואית ואת מעמדו האלוהי לתומכיו. במקביל הוא כתב והפיץ חיבורים שבהם הוא גיבש את תורת האלוהות שלו, ואת העקרונות התיאולוגיים, והמוסרים של שיטתו הנבואית. הוא המשיך את הבאב, אולם גם סטה ממנו בכל מקרה שדברי הבאב לא נראו לו. כבר מתחילת דרכו הוא הציג תורה מוסרית חברתית ומדינית ברורה לחלוטין המבוססת על שוויון מוחלט של בני המין האנושי, על דחיית כל סוגי האפליה, על התביעה ליצור מן העולם כולו מולדת אחת של המין האנושי, על הצורך לבטל את הגבולות בין העמים והמדינות, ולאסור שימוש בנשק. סביב רעיונות אלה הוא פיתח כל ימיו את חזונו לסדר עולמי חדש והבטיח כי יום ה’ המציין את התגלותו עתיד להוליך אל השלום העולמי הגדול ביותר.
מעיראק הוא הוגלה על ידי הממשלה העות’מאנית לאדריאנופול (אדירנה) ומשם לעכו בשנת 1868. בעכו הוא בילה את שארית ימיו עד מותו בשנת 1892. בתחילה היה אסיר בכלא במבצר עכו ואח”כ בעיר עצמה ובאחוזה מחוץ לעיר שנודעה בשדם אחוזת בהג’י, שבה הוא נפטר ונקבר. קברו הוא כוון התפילה (הקבלה) של הבהאאים בעולם כולו.
בהיותו בעכו הוא כתב, בשנת 1873 לערך, את הספר הקדוש ביותר שהוא היצירה הדוקטרינאלית החשובה ביותר שלו ובה הוא סיכם את תורת האלוהות, ואת תורותיו המוסריות, החברתיות והמדיניות והניח בה את היסודות האיתנים למערכת ההלכה הבהאאית הנוגעת לחיי הפרט, המשפחה, החברה והמדינה.
בפרקים העוסקים בבהאא אללאה ובתורתו פרטתי את תוכנו של הספר הקדוש ביותר ובפרשנותי לתרגום העברי הרחבתי בפרטים נוספים. ספר הקודש הבהאאי תורגם לאנגלית ולשפות אחרות אולם זהו התרגום הראשון שלו לעברית. בתרגומי השתמשתי בלשון חגיגית שבה שולטת יותר מכל הלשון המקראית, וכשחסרו לי ביטויים מן המקרא נזקקתי לרבדים מאוחרים יותר של השפה העברית.
לאחר מותו של בהאא אללאה הנהיג את הקהילה הבהאאית בנו עבאס אפנדי, המכונה עבד אלבהאא, והוא זה אשר הביא את בשורת הדת החדשה לאירופה וארצות הברית. קהילות בהאאיות קמו כך לאט לאט ברחבי העולם והיום הן קיימות בכל היבשות. הדת הבהאאית אסורה בארצות המוסלמיות ומאמיניה נרדפים במיוחד בפרס ארץ מולדתה. מנקודת ראות מסלמית הדת הבהאאית היא סטית כפירה מן האסלאם אשר העונש עליה, מבחינת ההלכה המסלמית, הוא מוות. על כן נאלצים הבהאאים במדינות המסלמיות לקיים את דתם במחתרת. יחד עם זאת קנו להם הבהאאים מעמד בינלאומי חשוב והם משתתפים כגופים חוץ ממשלתיים בכל המוסדות של האומות המאוחדות וגופים בינלאומיים אחרים.
כשבהאא אללאה היה בעכו הוא ביקר פעמים מספר בחיפה. את הר הכרמל הוא זיהה כהר סיני וכהר ציון שלו. וכשעמד על ההר ב-1891 קבע את המקום שבו יקברו את עצמותיו של הבאב אשר נשמרו על ידי המאמינים בפרס מאז הוצאתו להורג. ב-1909 הוקם ההיכל הראשון של הבאב על הר הכרמל וב-1953 הסתיימה בנייתו של מבנה העל המפואר, שעליו מתנוססת כיפה מוזהבת המציינת את המקום הקדוש השני בחשיבותו לבהאאים (הראשון הוא קברו של בהאא אללאה בבהג’י) בכל העולם, ומוקד עליה לרגל.
אחרי מותו של שוקי אפנדי, המנהיג הבהאאי האחרון ממשפחתו של בהאא אללאה בשנת 1957, מנהיגה את הקהילה הבהאאית בעולם הנהגה נבחרת. ב-1963 נבחר בית הצדק העולמי, שהוא המוסד העליון העומד בראש כל העולם הבהאאי. מקום מושבו הוא על הר הכרמל בחיפה וסביבו מרוכזים כל המוסדות הבהאאים החשובים: מרכז הייעוץ וההדרכה העולמי, הארכיון הבהאאי המרכזי, מרכז המחקר הגדול והספרייה, ומזכירות הקהילה הבהאאית העולמית על שלוחותיה השונות וכל אלה יוצרים את המרכז העולמי של הדת הבהאאית. מכאן יוצאות ההנחיות, הן האדמיניסטרטיביות והן הדתיות, לכל הבהאאים באשר הם ולכאן מתנקזות כל בקשות ההדרכה של הפרטים והקהילות בכל עניין, בין אם הוא נוגע לעניינים של הנהגה ובין אם הוא נוגע לעניינים של הלכה, פרשנות כתבי הקודש, או עניינים דוקטרינאליים אחרים. שיטה זו מחויבת מציאות שכן בדת הבהאאית אין כלי קודש, ואין בה פולחן ציבורי ומנהיגיה בכל הרמות, המקומית, הארצית והעולמית נבחרים בזמנים קבועים בבחירות דמוקראטיות.
***
אני מבקש להודות בראש וראשונה לעמיתים רבים במרכז הבהאאי העולמי בחיפה שלא חסכו ממני את עזרתם בכל דבר שפניתי בו אליהם בכל הנוגע למקורות מידע על הדת ותולדותיה. הם ספקו בטובם מטעם המרכז הבהאאי העולמי את התמונות והחומר הגראפי המופיע בספר הזה ונתנו את רשותם לפרסמו ועל כך נתונה להם תודה כפולה ומכופלת. במיוחד יבואו על הברכה כל חברי בית הצדק העולמי אשר גילו לא פעם את תמיכתם בעבודתי, את עניינם בפעילותה של הקתדרה ללימודים בהאאים באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה אני מכהן ואת דאגתם האישית הכנה לי מעל ומעבר לעניינים הקשורים רק במחקר מדעי; ועמם הד”ר אלברט לינקולן המזכיר הכללי של הקהילה הבהאאית העולמית, הד”ר וחיד ראפתי מנהל מרכז המחקר, הספרנים של הספרייה הבהאאית המרכזית במרכז המחקר, מורי סמית’ סגן המזכיר הכללי של הקהילה הבהאאית העולמית, ועובדים רבים אחרים של המרכז הבהאאי העולמי בחיפה.
תודה מיוחדת חב אני לעמיתי באוניברסיטה העברית בירושלים אשר עזרו לי כל אחד בדרכו: הפרופסורים איתן קולברג, יאיר זקוביץ ואלברט ארזי. תודה מיוחדת לאשתי יהודית שעצותיה הטובות מלוות אותי בכל עבודתי המדעית.
משה שרון, ירושלים, ראש חודש שבט תשס”ה
