לקראת פליאה
מה משותף לכל בני־אדם? נשים וגברים, צעירים וזקנים, דתיים וחילוניים, מזרחיים ומערביים, עניים ועשירים, ילידי הארץ ועולים, שכנים וזרים, בני עמנו ובני עמים אחרים, היש משותף לכולם?
כולנו בני־אדם.
אבל מי מבינינו נתנו אי־פעם דעתם על השאלה: מהו להיות אדם? ובמה ייחודם של בני־אדם כולם, כבני־אדם?
ראשית, נבחן תשובה מקובלת מאז ימי קדם המצוּיה בספר בראשית: אדם נברא בצלם אלהים. כל אדם. אבל עד מהרה נגלה שתשובה זו מקפלת בתוכה תעלומה הולכת וגדלה: מהו בכלל צלם? דמות קבועה שעשינו לעצמנו מאיזה שהוא דבר? ומיהו אלהים שבצלמו אדם אמור להיות? היש לו בכלל דמות קבועה והאם אדם יכול בכלל לדעת מיהו? או שאלהים נשגב מדעת אדם? ואם אלהים נשגב מדעת אדם, כיצד ידע אדם להיות בצלם הנשגב מדעתו?
כיצד נשיב על תעלומה זו?
בשיחה עם משה, ששואל מה שמו, משיב לו אלהים: אהיה אשר אהיה. ואם אלהים אהיה אשר אהיה, הרי אדם שנברא להיות בצלמו, נברא להיות בצלם אהיה אשר אהיה. אך כאן טמון הקושי העצום: כיצד נדע מהו אהיה אשר אהיה? והאם יש בכלל צלם לאֶהיֶה אשר אהיה?
מה צופן בתוכו אהיה אשר אהיה? האם אהיה אך ורק בצלם אשר ידעתי להיות? או אהיה אשר אהיה משמע: לא אהיה אך ורק בצלם אשר ידעתי להיות; אלא גם אהיה אשר מעולם עוד לא ידעתי להיות. כלומר, אהיה מגלה עולמות ובורא עולמות שמעולם עוד לא ידעתי; ושעוד אין להם צלם. שכן עולמו של אהיה אשר אהיה הוא עולם של התהוות מתמדת, עולם של בריאה; ואין אנו יודעים ביום בריאה אחד מה תהיה הבריאה למחרתו. כך למשל אפילו הורים אינם יודעים מה יהיה עולמם של ילדיהם לכשיגדלו; וילדיהם אינם יודעים מה יהיו העולמות שיגלו הדורות הבאים אחריהם, ויבראו מחדש.
קשה לו לאדם להיות בצלם אהיה אשר אהיה, שלעולם לא נדע מה עוד יהיה ומה עוד יברא. לכן מאז ומעולם, וגם בימינו, בני־אדם עושים לעצמם צלמים שאותם הם יודעים ושיהיו כביכול אל כל־יכול בעולמם. כלומר, במקום שבני־אדם יהיו בצלם אלהים שאין לדעת אותו באמצעות צלם, הם מַאלילים צלם של מישהו או משהו, שאותו הם כבר יודעים. וכך יש מאלילים אב או גבר, יש מאלילים מנהיג, או רב, או מורה, או שחקן; יש מאלילים דת, כת, עם ומדינה; יש מאלילים תורה ואמונה; יש מאלילים פחד ושנאה; ויש מאלילים אף את אלהים.
כך, במקום שאדם ידע להיות אהיה אשר אהיה, הוא הופך להיות כעבד רתוק לאלילים שעשה לו בפנימיותו. הוא יודע רק את צלם האליל ולא יודע שהאליל אליל, לא יודע שהצלם מסתיר מפניו תעלומה שאותה איננו יודע; תעלומת אהיה אשר אהיה. כי צלם שאדם עשה לאלהים איננו אלהים, הנעלם מעבר לצלם. וצלם שאדם עשה לזולתו איננו האדם שאותו העלים מעבר לצלם. צלם אשה מסתיר עולם ומלואו של אותה אשה. צלם מנהיג מסתיר עולם ומלואו של אותו מנהיג. צלם של בני עם אחר מסתיר עולם ומלואו של בני־אדם שהם בני העם האחר. צלם תורה כלשהי מסתיר עולם ומלואו שמעבר לצלם, עולם שאותו המאמינים בתורה זו מסרבים לדעת.
על־מנת להוכיח לעצמם שהצלם שאותו האלילו בפנימיותם אכן עליון וכל־יכול בעולמם, בני־אדם בכל הדורות וגם בדורנו מקריבים לו קורבנות אדם. יש בני־אדם שהם קורבנות תמיד לאלילות בני־אדם, במשך כל חייהם; ויש בני־אדם שקטילתם בידי בני־אדם היא הקורבן. וכך בכל העולם גברים מקריבים נשים לאלילי עצמם, מבוגרים מקריבים ילדים, מנהיגים מקריבים את בני עמם, מאמינים באמונה אחת מקריבים מאמינים באמונות אחרות, בני עם אחד מקריבים בני עמים אחרים. גם בימינו מאות מליונים בני־אדם, בכל הארצות, הם יום יום קורבנות לבני־אדם שאלילות חוסמת בפניהם את אהיה אשר אהיה; חוסמת את דעתם ואת עולמם של בני־אדם המקריבים קורבנות אדם וחוסמת את חייהם ואת עולמם של בני־אדם שהם הקורבנות.
לפיכך אהיה אשר אהיה משמעותו קודם כול שלא אהיה רתוק כעבד לאלילים שאדם עשה לו בפנימיותו מאיזה שהוא דבר, או מאיזה שהוא אדם בעולם; אלא אהיה לעולם מתפלא לעומת העלום ממני בעולמי, ומבקש לגלות ולדעת עולמות אשר מעולם עוד לא ידענו, ולברוא עולמות אשר מעולם עוד לא בראנו.
כיצד אם כן יהיה אדם אהיה אשר אהיה נוכח זולתו שגם הוא אהיה אשר אהיה? יהיה פנים אל פנים, מתפלא לעומתו ומבקש לדעת מה מעבר לפניו. אך כיצד יהיו בני־אדם יחד כאשר כל אחד מהם מבקש להיות אהיה אשר אהיה בדרך משלו? האם יהיו אשר יהיו, בתוהו ובוהו, שבו כל אדם עושה לכל אדם ככל העולה על רוחו? או יהיו אשר יהיו תוך הסכמה על מערכת חוקים שכולם שותפים בקיומם ובתיקונם המתמיד?
חוק ראשון לכל אדם הוא חוק כבוד האדם: שיהיה אדם מכבד כל אדם, באשר הוא אדם, ולא מקל בכבודו ולא משפיל אותו כאדם. שמהו לכבד אדם? להוסיף לאדם, באשר הוא אדם, יהיה אשר יהיה, ולא להפחית ממנו כאדם. שכל אדם הוא עולם ומלואו, שאדם נותן ממנו לזולתו ומקבל מעולמו. שכל אדם עולמו עוד פליאה לעבר הנעלם עוד מעבר לעולמו.
