13 אדום

מופע הקסמים של ג'וליאני

האולם היה חשוך, רק הבמה היתה מוארת באורות מהבהבים ששיוו לה מראה מסתורי. המסך נפתח לאטו וענני עשן מילאו את הבמה. מוזיקה קצבית התנגנה בעוצמה, ודקות ארוכות לא קרה כלום. תחושה של חוסר ודאות שררה במקום. אפילו של חשש. משהו השתבש כאן?
ואז זה התחיל.
ענני העשן התפוגגו, וכדור זכוכית ענקי נחשף במרכז הבמה. המוזיקה התגברה לעוצמות לא סבירות, והלב שלי הלם בפראות לגמרי לא לפי קצב המנגינה. ללא כל רמז מוקדם זה קרה: כדור הזכוכית התפוצץ ומיליון רסיסים קטנטנים מילאו את הבמה. מתוכו יצא בצעד בוטח קוסם גבה קומה, עם כובע שחור מקטיפה וגלימה ארוכה בצבע זהב.
"קבלו אותו, את ג'וליאני הקוסם!"
מחיאות הכפיים החרישו את האולם. אנשים נעמדו על הרגליים והריעו עוד לפני שהספיק לעשות קסם אחד. הוא לא צריך לעשות משהו כדי להצדיק את השם שיצא לו בכל העולם. כולם יודעים, לפחות מי שמתמחה בתחום, כמוני, שג'וליאני הקוסם הוא לא סתם עוד קוסם שיודע להעלים מטבעות (את זה גם אפילו אני כבר יודע לעשות) או לשלוף כדור מאחורי האוזן. זה קוסם שמפריח עשרות יונים, מנסר אנשים, גורם לילדים לרחף באוויר ויודע לנחש על מה חשבת בלי שמישהו ירמוז לו. הוא נעזר בשוליה שמתרוצץ כל הזמן על הבמה ואני יודע שאנשי צוות רבים עוזרים לו בכל מופע. רק ג'וליאני נראה כאילו אינו מתאמץ ועושה הכול בנחת ובשלווה. כזה קוסם אני רוצה להיות.
בינתיים אני מתאמן על דברים קלים יותר. כבר למדתי איך להעביר כדורים מכוס לכוס דרך הדפנות, למדתי איך להפוך קנקן מלא כך שהמים בתוכו לא יישפכו, אני גם מכיר הרבה טריקים יפים עם קלפים. לא רק הפשוטים שכל אחד יודע. אני עושה אותם לחברים שלי, וכולם אומרים לי שאני צריך להיות קוסם כשאהיה גדול.
הסתכלתי על ג'וליאני הזה. ככה בדיוק אני רוצה להיות כשאהיה גדול. אם לא יותר מזה. אני אעשה מופעים מיוחדים, עם חידושים שרק אני אמציא. כבר היום אני עובד על זה. יש לי בחצר הבית מחסן קטן, ששם אני עושה את כל הניסויים שלי עם כל מיני חומרים שאני ממציא. תמיסה שמשנה צבע של מים, מגנטים שקופים שגורמים למטבעות לרחף (בינתיים עוד לא הצלחתי להפוך את המגנטים לשקופים. אני עובד על זה) ועוד כל מיני דברים שאני לא יכול לספר כדי לא להרוס יותר מדי. אני מבלה במעבדה שלי די הרבה, בעיקר בחופשות, ואתם עוד תשמעו על הקוסם ארגמן. הקוסם המחונן, האמן, המגזימן, הקוסם הכי מפורסם בארץ, שהצליח במקום שאחרים נכשלו.
ההופעה של ג'וליאני היתה מדהימה. הקסמים היו מהירים כל כך, שאפילו אני, שמבין קצת בתחום, לא הצלחתי לעקוב אחריו. קשרו אותו בחבלים והוא הצליח להשתחרר, הוא עף באוויר, הוא בלע אש והוציא עשן מהאוזניים, הוא העביר חרב דרך הבטן שלו מצד לצד, הוא נכנס לקופסה קטנה ולאחר שסגרו אותה בשרשרת ברזל הוא הופיע בצדו השני של האולם.

בלילה שלאחר ההופעה בקושי יכולתי להירדם. כל הזמן ראיתי יונים מתעופפות וחרבות מתהפכות. דמיינתי את עצמי בגלימת קוסם מוזהבת, מצליח לעשות כל מיני קסמים שעד היום רק חלמתי לעשות. עמדתי מול קהל גדול. נדמה לי שזה היה באולם בית הספר, מול קהל ילדים שהריע לי על כל קסם שהצליח וקפץ מרוב התלהבות והתרגשות. אני עמדתי מולם, מצליח ללא כל מאמץ לשלוף קסם אחר קסם, מאושר כפי שמזמן לא הייתי.
כנראה בכל זאת נרדמתי מתי שהוא, כי כאשר התעוררתי בבוקר, השעה כבר היתה מאוחרת, כמו שקורה לי בדרך כלל בחופש הגדול. החלטתי ללכת לחבר שלי, שלומי, ולהציע לו שנתאמן יחד על מופע קסמים משותף. כבר כמה חודשים אנחנו יחד בעניין, אפילו בנינו יחד את המעבדה שבחצר שלי. הוא אמנם פחות מנוסה ממני, הוא רק מְתַרגל את מה שאני מלמד אותו, אבל נוכל להופיע יחד. אני אהיה הקוסם האמן, והוא יהיה השוליה.
אבל שלומי לא היה בבית, ומצאתי אותו עם כולם במרכז, יושבים על הדשא סביב גלי, שבדיוק סיפר את הסיפור של סבא שלו.
זה לא נשמע אמיתי. הסבא הזה והחברים הטייסים שלו שהשתתפו בסרט בתור שחקנים־טייסים, ופשוט המשיכו עם המטוסים לארץ... לא ייאמן... לחשוב שכך קם חיל האוויר שלנו! אחלה של סיפור. הלוואי שגם לי היה איזה סבא כזה, אמיץ ונועז ושובב.
קינאנו בגלי ובסיפור שלו וביקשנו שיספר עוד פרטים. יש לי תחושה שהוא כבר עבר לשלב ההמצאות, כי כמה פרטים הוא כבר יכול לדעת, ולנו הוא סיפר כאילו הוא בעצמו ארגן את כל המבצע. אבל ככה זה עם גלי, אנחנו כבר יודעים לא לקחת את הדברים שלו יותר מדי ברצינות.
"והחלק הכי מוצלח בכל העסק הזה," גלי לא חס עלינו, "הוא שהעבודה שלנו על השמות מוכנה."
העבודה הזאת.
כשהמורה פנתה בחופש שעבר והודיעה לבנות שהן צריכות להכין עבודה לקראת הבת מצווה, שמחנו לאידן. כאילו שלא ידענו שיעברו כמה חודשים והעניין יגיע גם אלינו. המורה ביקשה מהבנות למצוא את המשמעות של השם שלהן ולכתוב על זה עבודה, ואנחנו חייכנו כאילו אין מחר. כאילו לא נצטרך גם אנחנו לעשות את זה בעוד כמה חודשים. בסוף דווקא התברר שזה רעיון לא רע. היו בנות שיצא להן מהמחקר הזה סיפור מעניין מאוד. והנה עכשיו, החופש הגדול, וברור שהגיע גם תורנו. אבל מי חשב על זה, עד שגלי השוויץ לנו שהעבודה שלו מוכנה. ולא רק שלו, גם של אחיו, דידי. ובלי להתחשב ברגשותינו העדינים הוא המשיך לדרוך לכולנו על היבלות:
"...זה בגלל שאצל אבי הכול צריך להיות מוכן בזמן, וככה יצא שגם לדידי ולי יש עבודה מודפסת ומוכנה. אפילו עם קישוטים של פרחים ולבבות," גלי עשה פרצוף נגעל. "טוב, ברור שלא נכתוב אותה מחדש. אז לקחנו את העבודה כמו שהיא, כולל הפרחים הוורודים..."
כי גלי הוא חלק משלישייה. תמיד קינאתי בהם על זה. זה אפילו יותר כיף מתאומים. לפעמים הוא מקטר על השנישים שלו (כך הם קוראים לשני השליש האחרים בשלישייה שלהם), אבל במקרה הזה, למשל, הוא יצא ממש מורווח כי אבי עשתה להם את כל העבודה.
וכן, שכחתי לומר, מי שלא מכיר את הספר בין ים לים לא יודע שאבי היא בת. קיצור של אביטל. כמו שגלי הוא קיצור של יגאל ודידי הוא אירוך של דוד. ועכשיו, אחרי ששמענו את הסיפור על סבא של גלי והטייסים שלו, אנחנו גם יודעים למה קוראים להם ככה.