ערים תאומות

בגלל טעות של הגרפיקאי, הודפסה מפת העולם ללא שוויץ. המדינה נבלעה בסגול של צרפת, בתכלת הבהירה של גרמניה, בצהוב האיטלקי ובכתום האוסטרי. כל אחד מן הצבעים גלש קצת, הגרפיקאי לא הבחין בטעות, והמפה נדפסה והופצה באלפי עותקים בכל בתי־הספר היסודיים בסנגאל, מדווח ה״דקאר קורייר״. רק כשבנו של שגריר שוויץ בסנגאל ובגמביה חזר הביתה בדמעות, הבחין אביו בשגיאה האיומה. הוא שיגר מיד מברקים לבּרן ולצוּריך, ודיווח באיפוק נסער על התקרית. למרבה הפתעתו, איש לא ענה לו מברן, וגם מצוריך לא נתקבלה כל תשובה.

מתוך המוסף המשפטי של ה״דקאר קורייר״:
בשנת 1930, בחצי הדרך בין סרי־לנקה והודו, טובעה בטעות על ידי משחתת סינית ספינה ועליה שלושים פרקליטים שהיו בדרכם לייצג את הנסיך פ׳, מושל סרי־לנקה ועל פי הערכות זהירות האדם בעל הרכוש הרב ביותר במזרח הרחוק, בתביעה שהגישה נגדו איכרה, ששמה לא נשתייר ברשומות אך ידוע שהיתה בת יותר מתשעים, על תשלום־יתר של מס־גולגולת בסך ארבע רופיות. מכיוון שפרקליטי ההגנה אחרו להגיע, ולא היה ידוע דבר על סיבת העדרם באותה שעה, המשפט נדחה לשבוע שלאחר מכן. האיכרה, שחיכתה שבע או תשע שנים למשפט, יצאה מאולם המשפט והחלה לעשות את דרכה ברגל לכפרה שליד דלהי בצפון הודו, מתוך מחשבה מוטעית כי תספיק להגיע לכפר ולשוב לדיון בצֶ׳נַאי בשבוע הבא. להישאר בעיר הגדולה שבוע שלם לא היה בא בחשבון, כמובן. אחרי כמה שעות של הליכה רגלית לאורך החוף - ההליכה אל המשפט ארכה כמעט חצי שנה - פגעה בה משאית דוהרת והרגה אותה במקום. אחרי כמה שניות של דממה ירדו מן המשאית עשרים ושמונה פרקליטים בגלימות רטובות ובשיער שחור דבוק למצח. לאחר התייעצות קצרה נחפר בור בשדה סמוך, והאיכרה נקברה בו בחשאי, תוך שהפרקליטים מבטיחים זה לזה, בלי מילים, לא לומר לעולם דבר על מה שהתרחש. הם הגיעו למשפט באיחור רב, לאכזבתם, אבל השופט הורה למזכיר בית־המשפט לתת להם שמיכות צמר וקנקני תה. ״היה לנו יותר מדי מה להפסיד״, אמר אחד מהם לסוהר כמה שנים מאוחר יותר, כשגזר־הדין, מוות בטביעה, עמד להיות מבוצע בכולם בבת אחת. הסתבר שמישהו ראה אותם - כלומר, את אלו שֶניצלו.