דני קֶרמן (נולד ב-11 בינואר 1940) הוא מאייר, סאטיריקן ומעצב ישראלי. בגיל 16 התקבל לבצלאל, שם למד במגמה לעיצוב גרפי וסיים ב-1959. בצה"ל שירת ביחידת נ"ט מוצנחת. ב-1962, הקים יחד עם דודנו אריק קרמן סטודיו לעיצוב שפעל במשך 14 שנים ובמסגרתו עסק בעיצוב, איור ותכנון תערוכות ומוזאונים. החל משנות ה-60 עיצב קרמן את כל העדלאידות הגדולות בחג הפורים בעיר תל אביב. כמו כן עיצב מספר תפאורות לתיאטראות בארץ.
בשנת 1982 נמנה עם צוות המקימים של מדור הסאטירה "דבר אחר".
בשנת 1984 הציג קרמן סדרת פסלים "ראשי צפרים" בתערוכה משותפת עם חברו יוסל ברגנר.
קרמן אייר כ-450 ספרים, מרביתם ספרי ילדים, ושיתף פעולה עם בולטי הכותבים לילדים בארץ ביניהם: יהודה אטלס, יורם טהרלב, אפרים סידון, אפרים קישון, בנימין תמוז, נורית זרחי ונירה הראל.
כמו כן, יזם את הופעתם בעברית של ספרים קלאסיים ואייר אותם. ביניהם: "ציד הסנרק" של לואיס קרול וסיפורי "דווקא ככה" של רודיארד קיפלינג.
קרמן לימד איור במשך 30 שנה במוסדות שונים בארץ, ביניהם בית הספר "בצלאל" בירושלים ומכללת ויצו חיפה. הציג כ-16 תערוכות יחיד והשתתף בעשרות רבות של תערוכות קבוצתיות בארץ ומחוצה לה.
בשנת 2009 זכה בתואר יקיר הפסטיבל לקומיקס, אנימציה וקריקטורה. ב-2012 ראה אור ספרו "שלושה בברלין" (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן), ב-2017 ראה אור ספר ילדים פרי עטו, "רודולף התנין מכרכור".
פרסים
עיטור אנדרסן לספרות ילדים, על איוריו בספרה של שלומית כהן-אסיף "גבעת הכפתורים".
פרס נחום גוטמן לאיור.
פרס סוקולוב לעיתונאות.
זכה שלוש פעמים בציון לשבח בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק: ב-1978 עבור הספר "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס (כתר 1977), ב-1990 עבור הספר "ציד הסנרק" מאת לואיס קרול (שבא 1989) וב-1996 עבור הספר "ציפה ודון זרגוזה" מאת יוסי עופר (ביתן 1995).
ב-2013 זכה בפרס סטימצקי יחד עם יהודה אטלס על הספר "והילד הזה הוא אני - אוסף ראשון".
ב-2015 זכה בפרס על מפעל חיים בתחומי האמנות הפלסטית מטעם משרד התרבות והספורט.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/3c5bdwxm
