במחקרו ההיסטורי הפנורמי 'אחרי המלחמה: תולדות אירופה מאז ,'1945 ביקש ההיסטוריון טוני ג'אדט לתקן טעות נפוצה ביחס להתפרקות ברית המועצות והגוש הקומוניסטי. הטעות לטענתו היא הבנת ההתפרקות הזו כניצחונה של ארצות הברית והשיטה הקפיטליסטית שלה. זו שגיאה, אומר ג'אדט. העמים המזרח אירופאים שהשתחררו מעול הקומוניזם הרוסי נשאו עיניים לא אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי אלא קרוב הרבה יותר, למערב אירופה. הם ביקשו לעצמם את דרך האמצע הסוציאל-דמוקרטית. אולם עד מהרה הידרדרו חלקם לקפיטליזם פרוע אף יותר מזה האמריקאי.
'נמר השלג,' מאת הסופר הקירגיזי צ'ינגיס אייטמטוב, הכותב ברוסית ומוכר לרבים מהרומן 'והיום אינו כלה,' הוא עדות מובהקת למעבר, הרה האסון לרבים, משיטת השלטון והכלכלה הקומוניסטית למציאות של שוק פרוע. הרומן מתרחש בקירגיזסטן העצמאית שבלב אסיה, לשעבר אחת הרפובליקות של ברית המועצות, בעידן הפוסטקומוניסטי. הגיבור, ברומן שכתוב בגוף שלישי, הוא אַרסֶן סָ מַ נצ'ין, עיתונאי עצמאי כבן ארבעים, ידוע למדי בקירגיזסטן. מתברר שלהיות עיתונאי חופשי במציאות החדשה לא פחות קשה מבעבר. "רק מעטים מבינים שנפטרנו מהמונופול הסוציאליסטי ונלכדנו במונופול השוק. ומי שאינו מסתדר עם המונופול, אותו הורגים," מהרהר סמנצ'ין. במציאות החדשה "אפשר לקנות רעיון ולמכור אותו כמו סחורה, אפשר להטיל עליו חרם, תמורת כסף אפשר הכל... ובמצב הזה אתה לא הטיפוס הנכון, אי אפשר לקנות אותך."
במניפסט הקומוניסטי כתבו מרקס ואנגלס כי השיטה הקפיטליסטית גורמת לכך ש"כל המיוחס והקבוע ועומד מתנדף, כל הקדוש נעשה חולין," וסמנצ'ין נוכח לדעת על בשרו כמה אמונתו בערכים מסוימים, כמה אי הסכמתו לנדף ולחלל אותם תמורת ממון, אינה מותאמת לרוח הזמן. ייאושו גובר בעקבות התאהבותו בזמרת אופרה לשעבר בשם אַ יד ַ נָה סמרובה. אחרי רומן קצר ולוהט ביניהם כתב סמנצ'ין לסמרובה ליברית לאופרה בשם 'הכלה הנצחית,' המבוססת על סיפור עממי קירגיזי על אהבה ונאמנות. אולם סמרובה נכנעה לרוח הזמן, ובהשפעת אמרגן רב עוצמה זנחה את האופרה ונהפכה לזמרת פופ זנותית ששרה באחד משיריה המפורסמים: "אתה אוהב אותי? אתה אוהב אותי? תיתן לי לימוזינה במתנה? תיתן לי לימוזינה במתנה"?
כדאי לשים לב שבעולמו של אייטמטוב/סמנצ'ין, האופרה ו"התרבות הגבוהה" אינן אמצעי פוליטי-חברתי לבידול סנוביסטי של האליטות. "התרבות הגבוהה" בעולמו של הסופר היא דוגמה לאותו "קדוש" שמסרב להיעשות "חולין," כלומר למוצר שלא נועד בראש ובראשונה להימכר. "אני יודע," אומר סמנצ'ין, "שהסולנים והסולניות הטובים ביותר התפזרו לכל עבר והם רודפים עכשיו אחרי בעלי המאה או מצעד הפזמונים [...] ועדיין, אסור שהאמנות הגבוהה תמות."
לא רק התרבות והאהבה עומדות למכירה. דבר נוסף שניצב בעבר מחוץ למערכת החליפין של השוק הולך ונכנע למרותו - זהו עולם הטבע. בחלקו השני של הרומן נשכר סמנצ'ין לשמש כמתורגמן במסע ציד של שני נסיכים ערבים, עשירים כקורח, שהרחיקו עד קירגיזסטן במטרה לצוד את אחד מסמלי המדינה ההררית, נמר השלג. המציאות הכלכלית החדשה פגעה לא רק באינטלקטואלים או באמנים עצמאיים, אלא גם בחברה הכפרית הקירגיזית: "העם חי חיי מצוקה, מעט הרווחה שהייתה לו בימי הקולחוז, ימי הצמיתות, הלכה לעזאזל, וכל אחד צריך להסתדר כפי יכולתו, אם בעבודה קשה ואם בגניבות [...] עכשיו יש לך חופש, אומרים לך. ואתה לך תבין מה שווה החופש אם אין לך הכנסה." יזם כפרי החליט לפיכך לעסוק בתיירות-ציד, כשגולת הכותרת היא ציד נמר השלג. החיה האצילית, הגאה והבודדה מושווית בין השיטין הן לעמידתו העצמאית הגאה של סמנצ'ין, הן לגאוותם הגאה של הקירגיזים. שלוש הגאוות עומדות להתנפץ במסע הציד: הנמר ייצוד, העיתונאי יעניק את שירותיו תמורת בצע כסף והטבע הקירגיזי יימכר לזרים.
על אף שהרומן סובל לפרקים מרומנטיקה אנכרוניסטית (ביחס לאופרה, למשל) וסנטימנטליות (סיפור האהבה המלודרמטי בין סמנצ'ין לאידנה,( אייטמטוב הוא מספר בחסד והרומן עוסק בנושא חשוב מאין כמוהו. ג'אדט כתב בזעם שהפוליטיקאים שעסקו בפירוק "מדינת הרווחה" מאז שנות השבעים סמכו על זיכרונו ההיסטורי הקצר של הציבור. "מדינת הרווחה" לא צמחה מרגשות חמלה ואלטרואיזם, אלא הייתה התגובה הרציונלית המקובלת כמעט על כולם בתום מלחמת העולם השנייה. המוות וההרס שזרעו שתי מלחמות העולם הובילו ב 1945-לקונצנזוס: חוסר יציבות כלכלי ופערים חברתיים גדולים הם הרי אסון. רק שחיקת הלקח ההיסטורי הזה איפשרה את חזרתן של תפיסות כלכליות וחברתיות שמשלו בכיפה במאה ה.19- 'נמר השלג' הוא תמרור אזהרה נוסף מפני חזרתה של ההיסטוריה על עצמה.
עוד 3 ספרים על עולם פוסט סובייטי:
יום מחייו של אופריצ'ניק > ולדימיר סורוקין
המוות והפינגווין > אנדריי קורקוב
רוסיה של פוטין > אנה פוליטקובסקיה
בתמונה: מתוך הסדרה 'Case History' של בוריס מיכאילוב, 1997-8
אוהב אותי? תביא לימוזינה
המעבר מהקומוניזם לקפיטליזם בברה"מ לשעבר עומד ביסוד הרומן החשוב של אייטמטוב. הקורא הישראלי ירגיש בו כמו בבית
במחקרו ההיסטורי הפנורמי 'אחרי המלחמה: תולדות אירופה מאז ,'1945 ביקש ההיסטוריון טוני ג'אדט לתקן טעות נפוצה ביחס להתפרקות ברית המועצות והגוש הקומוניסטי. הטעות לטענתו היא הבנת ההתפרקות הזו כניצחונה של ארצות הברית והשיטה הקפיטליסטית שלה. זו שגיאה, אומר ג'אדט. העמים המזרח אירופאים שהשתחררו מעול הקומוניזם הרוסי נשאו עיניים לא אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי אלא קרוב הרבה יותר, למערב אירופה. הם ביקשו לעצמם את דרך האמצע הסוציאל-דמוקרטית. אולם עד מהרה הידרדרו חלקם לקפיטליזם פרוע אף יותר מזה האמריקאי.
'נמר השלג,' מאת הסופר הקירגיזי צ'ינגיס אייטמטוב, הכותב ברוסית ומוכר לרבים מהרומן 'והיום אינו כלה,' הוא עדות מובהקת למעבר, הרה האסון לרבים, משיטת השלטון והכלכלה הקומוניסטית למציאות של שוק פרוע. הרומן מתרחש בקירגיזסטן העצמאית שבלב אסיה, לשעבר אחת הרפובליקות של ברית המועצות, בעידן הפוסטקומוניסטי. הגיבור, ברומן שכתוב בגוף שלישי, הוא אַרסֶן סָ מַ נצ'ין, עיתונאי עצמאי כבן ארבעים, ידוע למדי בקירגיזסטן. מתברר שלהיות עיתונאי חופשי במציאות החדשה לא פחות קשה מבעבר. "רק מעטים מבינים שנפטרנו מהמונופול הסוציאליסטי ונלכדנו במונופול השוק. ומי שאינו מסתדר עם המונופול, אותו הורגים," מהרהר סמנצ'ין. במציאות החדשה "אפשר לקנות רעיון ולמכור אותו כמו סחורה, אפשר להטיל עליו חרם, תמורת כסף אפשר הכל... ובמצב הזה אתה לא הטיפוס הנכון, אי אפשר לקנות אותך."
במניפסט הקומוניסטי כתבו מרקס ואנגלס כי השיטה הקפיטליסטית גורמת לכך ש"כל המיוחס והקבוע ועומד מתנדף, כל הקדוש נעשה חולין," וסמנצ'ין נוכח לדעת על בשרו כמה אמונתו בערכים מסוימים, כמה אי הסכמתו לנדף ולחלל אותם תמורת ממון, אינה מותאמת לרוח הזמן. ייאושו גובר בעקבות התאהבותו בזמרת אופרה לשעבר בשם אַ יד ַ נָה סמרובה. אחרי רומן קצר ולוהט ביניהם כתב סמנצ'ין לסמרובה ליברית לאופרה בשם 'הכלה הנצחית,' המבוססת על סיפור עממי קירגיזי על אהבה ונאמנות. אולם סמרובה נכנעה לרוח הזמן, ובהשפעת אמרגן רב עוצמה זנחה את האופרה ונהפכה לזמרת פופ זנותית ששרה באחד משיריה המפורסמים: "אתה אוהב אותי? אתה אוהב אותי? תיתן לי לימוזינה במתנה? תיתן לי לימוזינה במתנה"?
כדאי לשים לב שבעולמו של אייטמטוב/סמנצ'ין, האופרה ו"התרבות הגבוהה" אינן אמצעי פוליטי-חברתי לבידול סנוביסטי של האליטות. "התרבות הגבוהה" בעולמו של הסופר היא דוגמה לאותו "קדוש" שמסרב להיעשות "חולין," כלומר למוצר שלא נועד בראש ובראשונה להימכר. "אני יודע," אומר סמנצ'ין, "שהסולנים והסולניות הטובים ביותר התפזרו לכל עבר והם רודפים עכשיו אחרי בעלי המאה או מצעד הפזמונים [...] ועדיין, אסור שהאמנות הגבוהה תמות."
לא רק התרבות והאהבה עומדות למכירה. דבר נוסף שניצב בעבר מחוץ למערכת החליפין של השוק הולך ונכנע למרותו - זהו עולם הטבע. בחלקו השני של הרומן נשכר סמנצ'ין לשמש כמתורגמן במסע ציד של שני נסיכים ערבים, עשירים כקורח, שהרחיקו עד קירגיזסטן במטרה לצוד את אחד מסמלי המדינה ההררית, נמר השלג. המציאות הכלכלית החדשה פגעה לא רק באינטלקטואלים או באמנים עצמאיים, אלא גם בחברה הכפרית הקירגיזית: "העם חי חיי מצוקה, מעט הרווחה שהייתה לו בימי הקולחוז, ימי הצמיתות, הלכה לעזאזל, וכל אחד צריך להסתדר כפי יכולתו, אם בעבודה קשה ואם בגניבות [...] עכשיו יש לך חופש, אומרים לך. ואתה לך תבין מה שווה החופש אם אין לך הכנסה." יזם כפרי החליט לפיכך לעסוק בתיירות-ציד, כשגולת הכותרת היא ציד נמר השלג. החיה האצילית, הגאה והבודדה מושווית בין השיטין הן לעמידתו העצמאית הגאה של סמנצ'ין, הן לגאוותם הגאה של הקירגיזים. שלוש הגאוות עומדות להתנפץ במסע הציד: הנמר ייצוד, העיתונאי יעניק את שירותיו תמורת בצע כסף והטבע הקירגיזי יימכר לזרים.
על אף שהרומן סובל לפרקים מרומנטיקה אנכרוניסטית (ביחס לאופרה, למשל) וסנטימנטליות (סיפור האהבה המלודרמטי בין סמנצ'ין לאידנה,( אייטמטוב הוא מספר בחסד והרומן עוסק בנושא חשוב מאין כמוהו. ג'אדט כתב בזעם שהפוליטיקאים שעסקו בפירוק "מדינת הרווחה" מאז שנות השבעים סמכו על זיכרונו ההיסטורי הקצר של הציבור. "מדינת הרווחה" לא צמחה מרגשות חמלה ואלטרואיזם, אלא הייתה התגובה הרציונלית המקובלת כמעט על כולם בתום מלחמת העולם השנייה. המוות וההרס שזרעו שתי מלחמות העולם הובילו ב 1945-לקונצנזוס: חוסר יציבות כלכלי ופערים חברתיים גדולים הם הרי אסון. רק שחיקת הלקח ההיסטורי הזה איפשרה את חזרתן של תפיסות כלכליות וחברתיות שמשלו בכיפה במאה ה.19- 'נמר השלג' הוא תמרור אזהרה נוסף מפני חזרתה של ההיסטוריה על עצמה.
עוד 3 ספרים על עולם פוסט סובייטי:
יום מחייו של אופריצ'ניק > ולדימיר סורוקין
המוות והפינגווין > אנדריי קורקוב
רוסיה של פוטין > אנה פוליטקובסקיה
בתמונה: מתוך הסדרה 'Case History' של בוריס מיכאילוב, 1997-8
אריק גלסנר
7 לילות
26/10/2012
לקריאת הסקירה המלאה >
