המומלצים של גיא בן נון

מנכ"ל "עברית"

אפשרות של אי / מישל וולבק
מישל וולבק אהובי שאת כל ספריו אני מקפיד לקרוא מציג כאן את פסגת כתיבתו (מבחינתי); יכולת יוצאת דופן לספר סיפור קטן ורווי יצרים המתכתב עם האני העתידי של עצמו תוך כדי הצגת עולם אוטופי המעלה שאלות על עצם התרבותנו, על חיי נצח ועל האופן שבו אנחנו מתקשרים. יצירת מופת.

אסתר ועדינה / נגה אלבלך
שתי נובלות נהדרות. לכאורה כל סיפור בפני עצמו אבל סופו שיש קשר בין הדמויות – שתי הגיבורות עושות אמנם חשבון נפש אבל גם לא ממש דופקות חשבון. למרות שבסופו של דבר הן נשארות בתלם, התעוזה שלהן גרמה לי לחשוב שוב ושוב על הנכונות שלנו להסתכן כדי להישאר נאמנים לעצמנו. עושה רושם שאנחנו חיים בתקופה פחות אמיצה וסיפורים כמו שטוותה נגה אלבלך תמיד יהיו עבורי השראה.

אנשים כמונו / נעה ידלין
אני כל-כך אוהב את ספריה של נעה ידלין; סגנון הכתיבה הייחודי רק לה, ההומור והיכולת יוצאת הדופן שלה לקלוט ניואנסים אנושיים. 'שטוקהולם' עשה יותר רעש מספר זה (וגם לו יש בלבי מקום של כבוד) אבל בחרתי דווקא את הספר הזה משום שהוא הציב מולי מראה ולימד אותי שכמה שכולנו מנסים להיות מיוחדים, להשאיר חותם ולהרגיש שהם-הם נזר הבריאה, בסופו של דבר כולנו כלואים בסוג של בנאליה, כולנו ממוצעים, לכולנו תשוקות ורצונות דומים. כולנו פרבריים. מבחינתי ספר חשוב שמכניס לפרופורציות ואולי מלמד משהו על צניעות. במיוחד בימים אלו.

שיר ענוג / לילה סלימאני
שני ספריה של לילה סלימאני מצוינים בעיני. שיר ענוג התנגן לי בראש כמו קונצרט קלאסי. יש קצב אחיד ויפיפה המספר סיפור לכאורה פשוט – הכינורות מנגנים ואתה נסחף עם העלילה – נהר זורם. אתה יודע שהמפל האימתני בדרך - אתה שומע את הלמות התופים ולמרות שאתה מוכן לזה עדיין אתה מופתע. אה, ועלילה בפריז אמרנו? מושלם.

ארבעה אבות / אמיר זיו
מסוג הספרים שאני פשוט נהנה לקרוא ונהנה להמליץ, מבחינתי יש בו את כל המרכיבים: חוש הומור משובח – הכי חשוב, מציצנות – תמיד מעניין, שלושה סיפורים מתקופות שונות המלכדים באופן אלגנטי וחכם – לתפור נכון את הפאזל זו אמנות, וחליפת מכתבים מעולה והזויה בין תושב עיר לפקיד עירייה – הלרייס!

טוהר / ג'ונתן פראנזן
בכל פעם שאני לוקח לידי ספר חדש של פראנזן אני חושב שלא יכול להיות שהוא יצליח להתעלות על קודמיו. אז זהו. שכן. כי אם ה'התיקונים' ו'חירות' היו מופתיים הרי שעסקו בעיקר בחיים האמריקאים בעוד ש'טוהר' מסתכל רחב יותר ובאיזשהו אופן מחובר יותר לאקטואלי, בן דמותו של ג'וליאן אסאנג' סוחף, מרתק, אלים ומעורר מחשבה.

נוטות החסד / ג'ונתן ליטל
הספר לאי הבודד שלי? זה! קראתי הרבה ספרי שואה בחיי, הנושא מעסיק אותי. אבל הספר הזה טלטל אותי לחלוטין. לרוב אני לא זוכר לפרטי פרטים ספרים שקראתי. את הספר הזה אני זוכר היטב; את ההתעקשות בציון כל דרגה ודרגה במערך הנאצי, את התיאורים המזעזעים המתוארים בחזית המזרחית, את מהלך מסעו של הגיבור – קצין אס-אס, בצמתים המכריעות והמרתקות ביותר במהלך השואה: באבי יאר, סטאלינגרד, ברלין. וממעל המחשבה הטורדת כל – מה אני הייתי עושה במקומו של מקסמיליאן אואה. ספר חובה.

דיוויד בואי / מארק ספיץ
ספר שקראתי כעותק מודפס טרם הגיע ל"עברית". אני זוכר את עצמי קורא את הספר לאט-לאט ובכל ציטוט מהופעה או שיר, רץ לאינטרנט להעמיק. היום בקריאה הדיגיטלית הרבה יותר קל ונוח (וחשוב) להתענג על כל ציטטה. הספר מצליח להעביר בצורה מרתקת את סוד הקסם והגדולה של דיוויד בואי. כמי שנולד שנה אחרי 'זיגי' לא תמיד הייתה ברורה לי גדולתו, שכן נולדתי לתוך מציאות קיימת שהוא כבר רוקסטאר. הביוגרפיה מצליחה לספר סיפור של גיבור תרבות ענק, נמנעת מלהיגרר לצהוב ונותנת מידע רחב ומרתק על פועלו של בואי מבחינת תפישותיו, מבחינת יכולותיו המוזיקליות הטקסטואליות, ובעיקר בהבנתו את הצייטגייסט טוב מכולם וכמעט תמיד לפני כולם.

ארול אחד, מאיר אריאל – ביוגרפיה / ניסים קלדרון
מאיר אריאל עבורי הוא תבנית נעורי ובגרותי. תמיד מלווה אותי. עד כדי כך אהבתי אותו ואת יצירתו שמצאתי עצמי בהלווייתו. דמותו המשתקפת בספר אותנטית מאוד, לפחות באופן שאני חוויתי אותו ומבלי להכירו אישית; פערים בלתי נתפשים בין יכולות ורבליות, טביעת טקסט חד פעמית מחד. ומאידך צדדים כל-כך אנושיים, לוקליים וקטנים הממחישים עד כמה מיוחד היה מאיר אריאל. פער זה אולי מסביר למה באופן אינסטינקטיבי כשילדיי שואלים אותי מי הזמר/משורר האהוב עלי נפלטת תשובה אוטומטית. מאיר היה ונותר יחיד ומיוחד וביוגרפיה זו מעבירה היטב את הקסם.

דוקטרינת ההלם / נעמי קליין
אני זוכר שכשיצא NO LOGO של נעמי קליין חוויתי הארה. הרגשתי איך נפקחות עיניי ואני מתחיל להסתכל אחרת על התרבות התאגידית. דוקטרינת ההלם מספר סיפור הרבה יותר קשה שרובנו איננו מודעים לו כלל. קליין משרטטת בשפה בהירה וקולחת את נתיב התפתחותה של "אסכולת שיקגו", היא אסכולת ה"השוק החופשי", שיסד הכלכלן, זוכה פרס נובל, מילטון פרידמן. החל מצ'ילה של פינושה, פולין של ולנסה, רוסיה של ילצין ופוטין, סין, דרום אפריקה, ארצות הברית שאחרי הוריקן קתרינה, סרי לנקה ותאילנד אחרי הצונמי ועד כיבוש עירק. הסיפור חוזר על עצמו בכל פעם; הפרטה, שחרור מפיקוח וקיצוץ חד בשירותי הממשל הובילו בכולם ליצירת פערים אדירים בין עניים לעשירים וסופם להפוך למקומות שהרבה פחות טוב לחיות בהם. היום על רקע הקורונה והמשבר העולמי הפוקד אותנו כדאי לפקוח עיניים, להיות מעורבים ולשים לב שזכויותינו נשמרות, כי הספר החשוב הזה מראה פעם אחר פעם – אלו הזמנים בהם נזרעים זרעי פורענות.