מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:דור מלכה

שמי זרחין

שמי זרחין, יליד טבריה, הוא תסריטאי ואחד מבמאי הקולנוע הבכירים בישראל. שמי הוא זוכה פרס משרד החינוך והתרבות לקולנוענים לשנת 1996 ופרס מפעל הפיס ע"ש לנדאו לשנת 2008. סרטיו ("לילסדה", "הכוכבים של שלומי", "אביבה אהובתי" ועוד)
  • שמי זרחין, האם אתה נמצא בתהליך כתיבת ספר חדש?
  • אני לקראת סיום העבודה על "העולם מצחיק", סרט קולנוע חדש. ברגע שעותק הפילם הסופי יחתם, אקח אויר ואצלול לכתיבת רומן חדש. הרעיון הבסיסי ושורת הפתיחה מחכים.
  • האם אתה יודע מראש את סיפור העלילה או שהיא נבנית ומתפתחת תוך כדי כתיבה?
  • גם אם אני יודע, קצת או הרבה, אני מעדיף לשים בצד ולהתהלך בזהירות בעולם הנבנה, עיר אחר עיר, חדר אחר חדר. הדבר הקסום ביותר בעבורי הוא תהליך ההיכרות עם הדמויות. הן גדלות לנגד עיני, מפתיעות אותי בכל יום מחדש ותובעות את שלהן. ולכן אני מעדיף לא לדעת עליהן יותר מידי. ומכיוון שסיפור העלילה הוא הבמה שעליה נפרשים חייהן – אני משתדל להניח להן לביים את עצמן, לתכנן את התפאורה ואת התאורה ולהודיע לי מתי הכניסות והיציאות ומתי להוריד את המסך.
  • האם וכיצד אתה רושם לעצמך רעיונות לכתיבה שצצים במהלך עיסוקים אחרים?
  • לפעמים רושם בפתקים ואז עובר זמן ולא תמיד אני מבין מה בכלל כתוב שם בפתק. רוב הפתקים בוגדניים ולכן מאלצים את הזיכרון לשמור על חדות. ועדיין - רובם נשכחים. כנראה שהיו צריכים להישכח. סינון טבעי שכזה.
  • האם ומה אתה קורא במהלך כתיבה של ספר?
  • אותם דברים אבל פחות.
  • איך אתה מסתדר עם העורכים הספרותיים שלך? איך בכלל נמדד עורך ספרותי טוב?
  • "עד שיום אחד" הוא ספרי הראשון והיחיד לעת עתה. רוב ניסיון הכתיבה שלי הוא בתחום תסריטי הקולנוע ואותם אני כותב ללא ליווי עריכתי. ולכן ניסיוני מול עריכה ספרותית מצטמצם כרגע לחוויה המופלאה שהייתה לי עם רונית וייס ברקוביץ'. רונית קראה שמונה עמודים שכתבתי מבלי שידעתי מה זה בכלל. היא הריחה שם רומן ובעקשנותה והתלהבותה הובילה בעצם לכתיבת "עד שיום אחד". תוך כדי הכתיבה היא עזרה לי להבין מה המילים האלה מבקשות להיות, היא הציבה תמרורי אזהרה בכל פעם שלדעתה נכנסתי לסמטה מיותרת או שקעתי בהסתלסלות מעייפת. רונית לימדה אותי את ההנאה שבמחיקה ובפרידה, ובעיקר עשתה לי חשק לכתוב.
  • מי הראשון שקורא את הספר החדש? האם אתה מביא בחשבון את הערותיו?
  • היחידות שקראו את "עד שיום אחד" בזמן כתיבתו ולאחר סיומו היו רונית וייס ברקוביץ', העורכת הספרותית של הספר, ועינת גלזר זרחין, רעייתי (ועורכת סרטי). התגובות של רונית היו "מקצועיות" כמובן, ושל עינת "אישיות" יותר. אלה וגם אלה השפיעו עמוקות על הכתיבה.
  • כשמתרגמים את ספרך לשפה זרה לך לחלוטין, עד כמה אתה רגוע?
  • אין לי מושג כי טרם עברתי את ההתנסות הזאת. אבל באופן כללי אני אף פעם לא רגוע, ובכלל, מתקשה עם הנהייה הזאת, המובנת מאליה, ל"שלווה". בשביל מה זה טוב השעמום הזה?
  • מהי יצירת האמנות המרגשת ביותר שנתקלת בה לאחרונה?
  • חלל התפילה הפנימי שטרם הושלם של כנסיית "סגרדה פמיליה" (גאודי) בברצלונה ; הרומן "תפילה לאוון מיני" מאת ג'ון אירוינג ; תערוכת מכלול יצירותיו של הצייר אדוארד הופר ; הסרט "רשת חברתית" של דיויד פינצ'ר ; ג'לי של סרטני נחל עם קוויאר אדום ושחור, יצירתו של השף כריסטיאן קונסטנט במסעדת "לה ויולון דינגרה" בפאריז ; ההפקה המחודשת של "אורזי מזוודות" של חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי ; ועוד רבים רבים אחרים. כל יום גדלה הערימה.
  • כאשר כותב מתחיל מראה לך את יצירתו, האם תגיד לו את דעתך הכנה?
  • לא מעט שנים אני עוסק בליווי של כתיבת תסריטים, כעורך תסריטים בפרויקטים מקצועיים, וכחונך של סרטי סטודנטים. כמובן שהאמת מעל לכל, ולכן הכנות מובנת מאליה, אלא שבתהליכי הכתיבה האלה האמת הפרטית שלי לא תמיד עוזרת לכותבים. ולכן אני מקפיד קודם לשאול אותם מה הם צריכים ולהגיד את דברי רק אם אני משוכנע שיש בהם את הכוח לעזור. כי אחרת זאת ביקורת, וביקורת כמו ביקורת – היא מיועדת לקוראי עיתונים ובלוגים ולא ליוצרים המצויים בעיצומו של תהליך יצירה.
  • האם אתה יכול להיות חבר של מישהו שאינו אוהב את כתיבתך?
  • כן. מוכח.
  • האם יש סופר או יצירה ספרותית נעלמים שגילית ושאתה רוצה לעשות איתם צדק?
  • כל תשובה לשאלה הזאת תהיה יהירה במידה כזאת או אחרת. ולכן מעדיף שלא לענות. קטונתי. באמת.
  • אם לא היית סופר, במה היית רוצה לעסוק?
  • בישול (אגב, אני עוד לא מעיז להשתמש במילה "סופר". לקח לי הרבה זמן עד שהרגשתי מספיק ביטחון להגדיר את עצמי כ"במאי". לאט לאט).
עוד ראיונות עם סופרים