מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:אסנת קרסננסקי

יגאל צור

כותב בבוקר ועורך אחר הצהריים, מעדיף מוח רזה ופעיל, ורוכב על אופניים כדי להגיש לקוראיו ספר עם הקדשה. יגאל צור ("המחוז הצפוני") עונה לשאלון האישי
  • מה הספר הכי טוב שלא אתה כתבת?
  • ישנם ספרי מופת קלאסיים כמו האיליאדה והאודיסאה, שמעוררים השתאות ליכולת של הומרוס. אני כולי קנאה בסיפורים הקצרים של המינגווי ובאותה מידה גם באלה של פול באולס, אני נוטף ריר כשאני קורא משפטי נצח של ריימונד צ'נדלר. פניתי לכתיבת מתח בלבד ב-2011 ולכן אציין ספר מתח שיצא בארה"ב בעת האחרונה והוא מבחינתי מכה מתחת לחגורה. זהו ספרו השני של ס. א. קוסבי, סופר שחור מהדרום שכבר שם ספרו, Razorblade Tears, מעורר השתאות. ספר עוצמתי שעוסק בצורה עמוקה, ישירה ולירית במתח בין הגזעים. היכולת הספרותית של קוסבי היא יוצאת דופן, לתזמר באופן כה מיוחד בין אלימות, רגישות, מתח ואנושיות. ליצור דמויות כה עמוקות, מגוונות ואותנטיות בעיניי, ולטעמי זה מראה לאיזה פסגות ספרות מתח יכולה להמריא, בעיקר כאשר היא נוגעת בבעיות חברתיות ובאה מהבטן. הדבר הכי מדהים הן תגובות הקוראים לספריו והחום שבו הוא מתקבל, למרות שבסופו של דבר על מה הוא כותב - שני פושעים דפוקים שיוצאים למסע נקמה. אבל - איזה ספר!
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • כל ספר שהתיישבתי לכתוב סיימתי. אני לא שולף רעיונות, יוצר התחלות ואז זורק לפח. תהליך הכתיבה אצלי הוא מאוד מסוים, כמעט קבוע. אין לי אפילו הסבר ממשי כיצד זה קורה מעבר לכך שזהו תהליך פנימי, מודע למחצה. ספר מתחיל לנבוט כרעיון עוד בזמן שאני כותב ספר אחר, בדרך כלל לקראת סיומו. כאילו הוא חיכה שיתפנה מקום כדי להתחיל לנבוט ולפרוח. לעומת זאת, יש שני ספרים שלא פרסמתי: אחד ספר מסע באפריקה סביב החותם הגנטי היהודי. גיליתי שמישהו כתב על הנושא לפני והספר מאוד טוב; השני הוא אדפטציה מודרנית על חיי ישו, שמתחילה במלחמת יום כיפור. אבל זה היה הרומן הראשון שכתבתי, בוסרי, פרוע וכך הוא גם נותר.
  • ספר שתיקח לאי בודד כדי לקרוא?
  • זה יכול להיות רק מהספרות הקלאסית. אני חושב שאולי זו תהיה משנתו של אפיקורוס. לאחרונה גיליתי את אפיקורוס מחדש דרך ספר מקסים, "מסעותיי עם אפיקורוס" של דניאל קליין, אחד מחוג חבריו של טימותי לירי, שריד לשנות ה-60 שיוצא למסע מחודש ביוון. ביהדות שמו של אפיקורוס הפך למושג מקביל לכופר, אבל המשנה שלו מדהימה: על הצורך בהתאפקות, בחתירה לשלוות נפש, הצורך בחברויות ולצידה עבודה פיזית. האיש הזה יהיה לגמרי לרוחי באי הבודד. מה יותר נכון ממה שאמר: "מהאלים אין לנו מה לפחד, בקשר למוות אין לנו מה לדאוג, את הטוב קל להשיג, את הנורא קל לשאת".
  • האי הבודד הזה שאתה חולם עליו – איפה הוא בערך?
  • אני נוסע וטייל עם ותק של למעלה מ-40 שנות הסתובבות בעולם, הייתי בהרבה מאוד ארצות ובחלק ניכר - אם לא ברוב - האיים שעל הפוסטר שלהם יש דקל, חוף לבן וכוס של קוקטייל צונן. מוותר עליהם. יותר מדי תיירים, רועש, עמוס, מעייף. לטעמי אסתפק באי יווני שליו שאוכלוסייתו הקבועה לא עולה על 5,000 נפש, אין בו שדה תעופה ובעיקר שבחורף הכל נסגר. רק צריך לחפש אותו.
  • כשאתה תקוע בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • הפתרון שלי פשוט. לבדוק את מצב הים: שליו, אין ג'יפה, אני שוחה קיץ וחורף. הזרימו שפכים (לא יאומן שזה עדיין קורה) או הים סוער - אני לוקח את האופניים ומדווש במרץ שעה-שעתיים. אם יורד גשם אני הולך לרוץ - חולה על זה, לרוץ בגשם. המוח מתנקה, המשפטים מסתדרים מאליהם. לא עובד עבורי - תמריצים טבעיים או סינתטיים. הוויסקי גורם להנאה ורביצה ולא לרצון לכתוב, הקפה טעים ומעורר רצון לחברותא. כל השאר עבורי הם סיפורי מעשיות או מיתוסים.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • ספר מודפס בין 68 ל-74 ₪, עם הגנה על המחיר לשנה. ללא שום מבצע. 50% מהמחיר הקטלוגי לסופר. ההוצאה והחנות/ רשת, שיסתדרו ביניהן. רק אחרי שנה ספר יכול להיכנס למבצעים. ביטול חוק הספרים הוא ביזיון ישראלי מצוי.
  • השלם את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר, אני...
  • נתתי לילדיי לבחור את דרכם העצמאית מגיל מאוד מוקדם. אף אחד מהם לא בחר בדרך שלי ומוטב שכך. לצערי, זאת לא מדינה שמעודדת ותומכת ביצירה למרות כוחות היצירה המעולים והמגוונים שבה. ומאחר והעולם כיום נע רק סביב דבר אחד בלבד, כסף, אני מאוד שמח שהם בחרו בנתיבי חיים ותעסוקה אחרים.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • כתיבה. אולי בחירה לא פופולרית. מה לעשות? אני תמיד נזכר באבי המנוח. היינו חוזרים אחרי הטשולנט של דודה פאולה ביום שבת, אבי ואמי היו נכנסים לחדר השינה ואחרי כמה דקות היינו אחי ואנוכי מתחילים לשמוע את הנפיחות שהיו עולות משם. התפוצצנו מצחוק. ואז אבי היה נאנח ואומר, די בעצב: "למה הייתי צריך לאכול את כל זה?" אינני נוטה לסגפנות, אבל מעדיף מוח רזה ופעיל.
  • כתיבה או סקס טוב?
  • שאלה מביכה. אינני מהגברים שמדברים על סקס. גם לא עם חברים גברים. אי אפשר שלא להתעסק בסקס. מאחר ויש רומן מצוין בין כתיבה לסקס, אני מעדיף להישאר במרווח הזה ולהתבטא בנושא רק דרך כתיבה. חייב לציין שבעוונותיי (כי היום לא הייתי כותב אותו) כתבתי ספר שנקרא "טאנטרה של אהבה" – על ארוטיקה ומין בדרום-מזרח אסיה. מי שבאמת חשוב לו לדעת מה אני יודע, שינבור וימצא אותו. כל השאר הוא אינטימי ופרטי מדי.
  • באיזה שעות ומיקום אתה כותב הכי טוב?
  • שעות בוקר. מהמוקדמות שבהן או קצת יותר מאוחרות, עם הקפה ועד לשעות הצהריים. אחר כך המוח שלי מת. הוא מתעורר מחדש אחר הצהריים. בערך בחמש, אני עושה תה אנגלי/ הודי חזק ומקדיש את הזמן לקריאה, עריכה ובעיקר ניקוי של מה שכתבתי בבוקר. ותמיד יש הרבה לזרוק או לחדד.
  • קמפיין ל"פוקס" או "הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים – בא בחשבון?
  • ברור. כמה זמן אפשר להיות סופר במדינת ישראל, חסרת תמיכה בתרבות (למעט המוסדית), חסרת הפירגון, המלגות, שסופריה מתחרים על כל פרס אפשרי ובוכים בראש חוצות. אבל במחשבה שנייה, אני לא בטוח. אני הולך על האופציה היותר טובה של האי הבודד.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורם?
  • אני לא ממש רואה את נימר בקרמן, חוקר בדואי-יהודי משני ספריי האחרונים "המחוז הדרומי" ו"המחוז הצפוני", מפזז על הבמה ושר על רצח ליד קבר הבבא סלי. אבל כידוע הדרמטורגים היוונים הגדולים כמו אייסכילוס, עשו מטעמים בטרגדיות מפשעים נוראיים. אישה רוצחת את בעלה, בן רוצח את אימו. עם זה אני זורם.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה אתה חוזר ולמה?
  • שאלה מאוד קשה. ברור לי שזוהי שנה שבה נערך מסע טוב כלשהו, של מחקר או תגליות. התלבטות באמת קשה. מבין כל הנוסעים הגדולים שאני חי בצילם שנים רבות: מרקו פולו; וילפריד טסיגר – חוצה מדבר החול רובע אל חאלי; שוא'ן דזאנג – הנוסע הסיני בודהיסטי; תור היירדאל ועוד רבים וטובים - אני חושב שהבחירה שלי היא ללוות את אבן באטוטה במשך שנה תמימה באחד ממסעותיו. בעיני הוא הנוסע הגדול של כל הזמנים. איש לא השתווה אליו. אם כך, אני חוזר בזמן למסע שערך בין 1325 ל-1327 (זה רק אחד ממסעותיו). הסיבה היא שבמהלך אותו מסע הגיע לכמה מקומות שאני עוד לא הייתי בהם, והם סעודיה של היום, כי בשאר חצי האי ערב הייתי: כווית, האמירויות, עומאן, בחריין. הוא היה בדמשק – נון שלי שלא הייתי בה - וכך גם באיראן. האיש עשה קרוב ל-140 אלף קילומטר, אני חושב שאנחנו די משתווים במקומות בעולם הישן, וכנראה עברתי אותו. מה שכן, לו תמיד היה זמן להתיישב, לשאת אישה, לעשות ילדים ואז יום אחד מתעורר לו הג'וק והוא נע הלאה. אנחנו דומים רק בג'וק.
  • אתה יכול לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחר?
  • פגשתי בחיי אנשים מרתקים מכל תחומי החיים. רוב אלו שעניינו אותי יותר באו מהשוליים ולכן הם צצו לרגע ונעלמו. לא אחת הם הותירו חותם של מפגש, משפט, דמות, שאחר כך צצו מחדש באחד מספריי. לכן האנשים שמסקרנים אותי עדיין כיום הם הלא צפויים. אבל מה לעשות, אין רשימה שלהם.
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • אין דבר כזה וטוב שכך. אינני מאמין בגילויים של "הסופר הכי גדול". זה טוב בשביל למלא עיתונים או למכור ספרים. לרוב כשדשים בשם אחד, אני נרתע. זה לא טוב לספרות, שכן יש יצירה רבה, מגוונת, טובה ולעיתים מופלאה ומרתקת בכל תחום של כתיבה.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • אכתוב זאת, אם כי ברור שמישהו יגנוב את הרעיון: לכתוב על פרשת רצח תאיר ראדה ומשפט רומן זדורוב, אבל רק אם זה יהיה ברמה של "בדם קר" של טרומן קפוטה. אחרת חבל על הנייר.
  • כשיוצא לך ספר חדש, אתה באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרט).
  • די בשלווה למען האמת. אינני טיפוס חרדתי, גם לא נוטה לאופוריה. אני מסתכל בסיפוק על מה שכתבתי, בודק אם אני שלם עם עצמי. הקדשתי לשולחן, למחשב ולספר הרבה שעות של חשיבה, הקלדה, מחיקה. הנה הספר החדש יצא ואני מקווה שהוא הטוב ביותר לאותו רגע נתון, שמאחוריו תהליך עמוק וזמן ממושך.
  • אבל מה עם מקצוע? מה אתה הולך ללמוד אם אני שולח אותך עכשיו ללימודים?
  • אמא שלי ז"ל תמיד דאגה לי. "אולי תעשה תעודת הוראה?", "אולי תעשה רישיון למונית? שיהיה". אני השבתי תמיד בחיוך והמשכתי בשלי, מתוך אמונה שהכל יסתדר. אם אני הולך ללמוד, הבחירה היא על לימודים קלאסיים, היסטוריה של הזמן העתיק וגם קצת יוונית. במקום לטינית עדיף ערבית.
  • מהו פרק הזמן הממושך ביותר שבו ישבת וכתבת ברציפות?
  • אם מדובר בשעות, היו ימים שכתבתי 11-12 שעות ברציפות. אם מדובר על ספר, הרי ש"שזיף שחור" שיצא בקיבוץ המאוחד היה הרומן שעבדתי עליו הכי הרבה זמן, כמעט חמש שנים של תחקיר וכתיבה. עשיתי הפסקה במהלכו וכתבתי את התסריט ל"מנליק – נסיך יהודי שחור" שביים דניאל וקסמן. הספר יצא חודש לפני האינתיפאדה של שנת 2000, התחיל נפלא והאירועים שלאחר מכן קברו את הספר והכתיבה השתתקה לכ-10 שנים. כשחזרתי לכתוב עברתי לכתיבת מתח בלבד.
  • כושר גופני – מה אתה עושה בקשר לזה?
  • פשוט אוהב פעילות בחוץ, באוויר ולבד. אני למשל השליח של עצמי. אני מדווש עם אופניים לעיתים 25-30 ק"מ רק כדי להביא למישהו ספר שלי שהזמין עם הקדשה. כך שאני מערב את הכושר עם יצירה של מגע אישי עם הקורא ושניהם נפלאים באותה מידה. מעבר לכך כתבתי: שוחה בים, מדווש, רץ, ומאחר ולפרנסתי (למעט השנתיים כעת של ישיבה בבית) אני מדריך טיולים. מי שנוסע איתי יודע שאני תאב הליכות.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל אתה מאפשר להם את זה?
  • אין כאלה. אני בורר בקפדנות את הקריאה שלי ויחד עם זאת אני עדיין סקרן ופתוח להפתעות בכל תחום ובכל נושא. מאחר ואני עורך תחקיר עמוק לפני כל תחילת כתיבה, אני לא יכול לבזבז זמן על ספרים טפלים, לא מעניינים. ואם התחלתי משהו לא מעניין, אני נותן לו כמה עמודים, לדעת שאינני שוגה ואז שם בצד. יש הרבה שמחכים, גם אם אני עדיין לא יודע עליהם.
עוד ראיונות עם סופרים