מעבר לקופה

ראש בראש

להכיר את האנשים מאחורי הספרים
צילום:תומי הרפז

יערה שחורי

יערה שחורי (שספרה החדש "אקווריום" ראה אור בימים אלה) מעדיפה לכתוב בבית קפה, תשמח לפגוש את מוריסי ולא תתנגד לקרוא ספר שתכתוב החתולה שלה
  • מה הספר הכי טוב שלא את כתבת?
  • "נהגה בחשיכה" של ונדה יוקנייטה (תרגמה מליטאית: סיון בסקין). הספר מאגד שיחות עם ילדים. כמה מהילדים עיוורים או חירשים, רבים מהם ילדים במצבי משבר, אבל הוא רחוק מכל מופע של רחמים או אומללות. זה ספר נפלא שיש בו מידה גדולה של צלילות ואמת. כפי שאמרה המחברת באחד הראיונות עמה, "האסון בחיים אינו המוגבלות, אלא חסרונה של האהבה".
  • כמה ספרים התחלת לכתוב והפסקת באמצע?
  • בחשבון אחרון, שלושה.
  • ספר שתיקחי לאי בודד כדי לקרוא?
  • אולי את "בעקבות הזמן האבוד". עד אז משהו ודאי יימצא, הזמן או אני.
  • האי הבודד הזה שאת חולמת עליו – איפה הוא בערך?
  • לונדון, אני מקווה כל כך שהוא בלונדון. אבל יש סיכוי שזאת לונדון ויקטוריאנית משהו.
  • כשאת תקועה בכתיבה – מה עובד בשבילך? מה לא?
  • ללכת לחנות ספרים יד שנייה, למצוא ספר (עדיף כזה שמעולם לא שמעתי עליו) ולהתחיל לקרוא. קריאה היא תמיד ולעולם הדלק.
  • כמה ספר חדש צריך לדעתך לעלות בחנות?
  • יותר מארבע במאה.
  • השלימי את המשפט: אם הילד שלי יוצא סופר/משורר, אני...
  • לא אהיה מופתעת.
  • כתיבה או ארוחה טובה?
  • כתיבה.
  • באיזה שעות ומיקום את כותבת הכי טוב?
  • בבקרים, לרוב בסביבת רעש לבן כמו בית קפה.
  • מציעים לך להשתתף ב"הישרדות וי.איי.פי" תמורת מאות אלפי שקלים. בא בחשבון?
  • לא.
  • רוצים להפוך ספר שלך למיוזיקל. זורמת?
  • אוי, כן. אבל אין לי מושג איך זה מן האפשר, ומן הסתם הספר יהפוך להיות יצירה אחרת לגמרי.
  • במכונת הזמן שקיבלת לנסיעת מבחן, לאיזו שנה את חוזרת ולמה?
  • 1920 בפריז. זאת תשובה רומנטית אך בוא נודה, כך גם השאלה.
  • את יכולה לפגוש לשעה כל אדם (חי) בעולם. במי תבחרי?
  • מוריסי. לאהבות נעורים יש טעם מיוחד.
  • מי הסופר החי הגדול בעולם?
  • אליס מונרו וטוני מוריסון, שתי סופרות שבעצם נוכחותן בו הופכות את העולם למקום שראוי יותר לחיות בו.
  • על מה אף אחד לא כותב, וחבל?
  • טוב, כמעט אף אחד; על מדע.
  • הפסדנו סופר פוטנציאלי גדול. לגבי מי את חושדת שזה עשוי להיות נכון?
  • החתולה שלי. אני מביטה בה ואני בטוחה שיש לה מחשבות עמוקות מאוד שלי אין כל דרך לבטא.
  • כשיוצא לך ספר חדש, את באופוריה/ חרדה/ חופשה בקאריביים/ אחר (פרטי).
  • חרדה מוחלטת. לאחר שאני שבה לחשוב בהיגיון אני מזכירה לעצמי שהגמול האמיתי זאת הכתיבה עצמה.
  • אבל מה עם מקצוע? מה את הולכת ללמוד אם אני שולח אותך עכשיו ללימודים?
  • למעשה אני חולמת על בית ספר לשפות.
  • כמה הכי הרבה שעות רצוף יצא לך לשבת לכתוב?
  • לא יותר מחמש שעות.
  • כושר גופני – מה את עושה בקשר לזה?
  • בפעם האחרונה שניסיתי להיות בכושר קרעתי שריר וגיד ברגל ימין. אומנם המגבלה הזמנית גרמה לי לסיים חלק מורכב בספר שכתבתי אבל את השיעור שלי אני למדתי.
  • איזה ספרים מבזבזים לך את הזמן אבל את מאפשרת להם את זה?
  • בסרט "קוקו לפני שאנל", אודרי טאטו, בתפקיד קוקו, משוחחת עם אחד ממאהביה, שמביט בה בהתנשאות כשהיא קוראת ספרות זולה. היא אומרת לו שאפשר ללמוד הרבה מספרים כאלה והוא עונה, "ותארי לך מה היית יכולה ללמוד מספרות גדולה באמת". מבחינתי יש צדק בשני צידי הדיאלוג. תובנות ועונג מסוימים מתגנבים אליך דווקא מקריאה בספרים שנחשבים נחותים.
עוד ראיונות עם סופרים