יהושע בר-יוסף

יהושע בר-יוסף

יהושע בר-יוסף (29 במאי 1912 - 7 באוקטובר 1992) היה סופר עברי, מחזאי, מבקר ועיתונאי ישראלי. חתן פרס ביאליק לספרות יפה (1984).

בר-יוסף נולד ב-1912 בצפת בשם יהושע ציינווירט. בצעירותו יצא ללמוד בטרנסילבניה. חזר ב-1924 וחי בירושלים בשכונת מאה שערים. בשנות העשרים לחייו עבר משבר אמונה שהשפיע עליו מאוד, ואף ספרו "אפיקורוס בעל כורחו" עוסק ביציאה בשאלה של אברך, מהמגזר שממנו הגיע בציבור החרדי. היה חבר מערכת 'דבר' בשנים 1942 עד 1949, ולאחר-מכן בעל טור קבוע, תחילה ב'מעריב' (1951 עד 1954) ואחר כך ב'ידיעות אחרונות'. במלחמת השחרור שירת ככתב צבאי. החל לפרסם סיפוריו מחיי היישוב הישן והחדש ב'דבר' (1955). פרסם סיפורים ומחזות וכן רפורטָז'ות (כתבות שטח) ומאמרים פובליציסטיים בעיתונות העברית בארץ. זכה בפרס אוסישקין לשנת תש"ט ובפרס ביאליק לספרות יפה לשנת 1984. בראשית שנות השישים נענה לקריאתו של אבא חושי, ראש עיריית חיפה, והתיישב בעירו עם סופרים נוספים.

בנו הבכור יוסף בר-יוסף הוא מחזאי וסופר, זוכה פרס ישראל. בתו בלהה רובינשטיין עוסקת בספרות השוואתית. בנו יצחק עיתונאי וסופר אף הוא. ב-1969 חזר והתיישב בצפת בקריית-האמנים יחד עם אשתו אביבה (אשכנזי לבית מנהיים), שאותה נשא כמה שנים קודם. הותיר אחריו עיזבון ספרותי גדול. חי וכתב בצפת עד לפטירתו ביום כיפור ה'תשנ"ג.