נתן ויינשטוק (יליד אנטוורפן, 1939) הוא משפטן בהכשרתו, קרימינולוג, חוקר והיסטוריון, חבר במכון מרטין בובר באוניברסיטה החופשית של בריסל. בצעירותו היה ויינשטוק פעיל טרוצקיסטי בתנועת הסטודנטים בפריז, וניסה לשווא לתווך בינה ובין תנועת מצפן הישראלית. ספרו הראשון, הציונות נגד ישראל, ראה אור ב-1969 בהוצאת פרנסואה מספרו וזכה למעמד של כבוד בקרב קוראי השמאל החדש ולתרגומים רבים. דרכו של ויינשטוק הוליכה אותו מעיסוק מרקסיסטי בסוציולוגיה וקרימינולוגיה למחקרים היסטוריים של תנועת הפועלים היהודית באירופה, ומאוחר יותר למחקר, תרגום והוצאה לאור של ספרות יהודית ויידית ושל יומנים מגטו ורשה. במהלך השנים שינה ויינשטוק בהדרגה את עמדותיו, חזר בו מכתביו המוקדמים והחל מתחילת המאה הנוכחית שב לעסוק בסכסוך הישראלי ֿפלסטיני, הפעם בניסיון להבין אותו דרך ההיסטוריה הארוכה של היחסים בין יהודים ומוסלמים בכל רחבי העולם הערבי והמוסלמי. "נוכחות כה ארוכה" הוא ספרו הראשון הרואה אור בעברית.