מונרו גדלה בעיירה הזעירה ווינגהם, אונטריו, אזור פריפריאלי של אנשים קשי יום, שבהם עסקו רוב עלילותיה. היא תמיד התבלטה על רקע סביבתה, בעיסוק שלה בקריאה ובעולמות הרוח, וכך גם הגיבורות שלה - נשים אינטליגנטיות שהן נטע זר. מונרו נחשבת לאחת מענקיות הסיפור הקצר והנובלה בהיסטוריה המודרנית, יכולת־על שזיכתה אותה בפרסים רבים ובהם או. הנרי, פן־מלמוד, בוקר הבינלאומי ב-2009 והנובל הנכסף ב-2013. ספריה הבולטים הם יצירות המופת "יותר מדי אושר" ו"חיים יקרים".

אישה, לא אקדמאית, עקרת בית, שהייתה כותבת סיפורים בזמנה הפנוי בין הכביסות, ורק בגיל 40 התחילה להתפרסם. מונרו נהגה לספר שהכתיבה נחשבה למלאכה נחותה בסביבתה - גברים עושים את העבודה ה"חשובה", ונשים מספרות סיפורים. הגישה הזו הביאה אותה לכתוב על אנשים רגילים כביכול, עלילות כאילו פשוטות שמתחתן רבדים עצומים של עומק וסאבטקסט, המורכבות בחיים הלכאורה פשוטים. מונרו שואלת האם יש דבר כזה בעצם,  חיים פשוטים? תמיד יש מורכבות ביחסים בין אימהות לבנות, מתחים בין גברים ונשים, בעולם שלא מחולק לטוב ורע; אצל כולם יש רבדים פסיכולוגיים שונים, ולרוב הם מרגישים כלואים בעולמם, מנסים למצוא מוצא, אבל החיים זורקים אותם לכיוון אחר מזה שעליו חלמו, חזרה לאחור לחיים שמהם ניסו להימלט. ובכל זאת, תמיד – החיים יקרים.

רן בן נון