הדסה בן-עתו

הדסה בן־עִתּוֹ (16 במאי 1926 – 14 באפריל 2018) הייתה שופטת ישראלית, סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ושופטת במינוי זמני בבית המשפט העליון. ידועה גם בשל מחקרה על אודות הפרוטוקולים של זקני ציון, שפורסם בספרה "השקר מסרב למות" משנת 1998.

ב־1955, לאחר התמחות בבית המשפט המחוזי ביפו ובפרקליטות מחוז תל אביב, התקבלה ללשכת עורכי הדין בישראל, ומאז עבדה חמש שנים במשרד עורכי דין, עם התמחות במשפט פלילי. ב־1960 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בתל אביב. ב־1991, לאחר 31 שנים שבהן כיהנה כשופטת בערכאות שונות בבתי המשפט בישראל, הקדימה בן־עתו ופרשה מתפקידיה במערכת המשפט כדי לעסוק ב"פרוטוקולים של זקני ציון".

לאחר פרסומו של "השקר מסרב למות", עסקה בן־עתו גם בכתיבה ובהרצאות על הקשר בין אנטישמיות ובין אירועים עכשוויים, כגון מלחמת לבנון השנייה וגל המחאות בארצות ערב (2010–2011). כן כתבה שני ספרים נוספים. ב־1999 זכתה בפרס צלטנר לחקר המשפט, פרס יוקרתי למשפטנים ישראלים. ב־2007 הוענק לה פרס חיים הרצוג על תרומה ייחודית למדינת ישראל ולתפוצות. ב־2011 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר־אילן, כהוקרה על מאבקה באנטישמיות ותרומתה למערכת המשפט ולחברה.

נפטרה ב־14 באפריל 2018, והיא בת 91.

מקור: ויקפדיה
https://tinyurl.com/47r7nsar