הדסה בן-עתו

הדסה בן-עִתוֹ (נולדה ב-16 במאי 1926 בפולין) כיהנה כשופטת ישראלית, בעבר סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ושופטת במינוי זמני בבית המשפט העליון. ידועה גם בשל מחקרה אודות הפרוטוקולים של זקני ציון, שפורסם בספר "השקר מסרב למות" משנת 1998.

בן עתו הייתה חברה פעמיים במשלחת ישראל לאו"ם (1965 ו-1975), ופעמיים חברה במשלחת ישראל לוועידת אונסקו לזכויות האדם (ביניהן בפריז 1982). מונתה ב-1988 לנשיאת הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים. ב-1991, לאחר 31 שנים בהן כיהנה כשופטת בדרגות שונות בבתי משפט בישראל, פרשה בן עתו מתפקידיה במערכת המשפט.
ב-1999 זכתה בפרס צלטנר לחקר המשפט, פרס יוקרתי למשפטנים ישראלים. ב-2007 הוענק לה פרס חיים הרצוג על תרומה ייחודית למדינת ישראל והתפוצות. ב-2011 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן, כהוקרה על מאבקה באנטישמיות ותרומתה למערכת המשפט ולחברה.