תאופיל גוטייה

צילום:Atelier Nadar

תאופיל גוטייה

תאופיל גוטייה (בצרפתית: Théophile Gautier;‏ 30 באוגוסט 1811 - 23 באוקטובר 1872), משורר, סופר ומבקר אמנות צרפתי.

ב-1833 פרסם את קובץ השירים "אנשי צרפת הצעירה" שבו תיאר את אורח חייהם של האמנים והסופרים שהשתייכו לחוגים הספרותיים בפריז. ב-1835 פרסם את הנובלה "מדמוזל דה מופאן" שגרמה לשערורייה.
הוא הקדיש את מרבית זמנו לפרסום מאמרים בכתבי עת שונים - מה שאפשר לו לפגוש רבים מאנשי החברה הגבוהה ולהיכנס לעולם הספרות של פריז. בתקופת מהפכת 1848 כתב כמעט 100 מאמרים במשך תשעה חודשים. הוא זכה להתפרסם בחוגים הספרותיים של פריז אחרי שהסופרים הנודעים, ובהם פרנסואה רנה דה שאטובריאן, אלפרד דה ויניי, אלפונס דה למרטין ואלפרד דה מיסה, חדלו מלהיות פעילים בחוגים אלה.
תאופיל גוטייה שימש כמנהל "כתב העת של פריז" (1851 - 1856), כתב ביקורת על האמנות, התיאטרון והספרות, הרבה לנסוע באירופה וביקר גם ברוסיה, במצרים ובאלג'יריה. ב-1852 פרסם את קובץ השירה "זגוגיות וקמיעות" ששימש כמודל לאידאל של "אמנות לשם אמנות" שבו דגל.
ב-1862 נבחר ליושב ראש "החברה הלאומית לאמנויות יפות" שבה היו חברים בין היתר הציירים אז'ן דלקרואה ואדוארד מאנה. ב-1863 שארל אוגוסטן סנט בו, שהיה מבקר הספרות הנודע של התקופה, הקדיש לפחות שלושה מאמרים ליצירתו של גוטייה.
 
;