פייר לוֹטִי (1923-1850) חי חיים כפולים: במקביל לשירותו הממושך כקצין קבע בחיל הים הצרפתי הקולוניאלי, הוא פיתח קריירה של סופר פורה ונחשב, אחד היוצרים האקזוטים והחושנים ביותר בסופרי צרפת בכל הזמנים. לוטי הוא נוסע גדול המאוהב ביפי העולם, גבר של נשים וגברים. רגישותו הגבוהה וכושר ההתבוננות המחודד שלו העמידו את האהבה והמוות בלב יצירתו, ועמם הגעגוע לחיים שחלפו ולא ישובו עוד. הפלגותיו הממושכות בירכתי תבל העשירו את רוחו והשפיעו על כתיבתו העדינה ועל השקפת עולמו המלנכולית ורווּיַת החמלה למצב האנושי. לדברי רולאן בארת ב"המסות הביקורתיות החדשות" שלו, קצין חיל הים, ז'וליאן וִיוֹ, אימץ לעצמו את זהותו של "פייר לוטי", ובכך נמלט ממסגרות המוסר של ארצו, של תרבותו ושל הציוויליזציה שלו. האובססיה שלו "להתחפש" לטורקי עות'מאני, לאלבני ולדרוויש ולהצטלם בתור שכאלה חושפת את משבר הזהות שעמו התמודד. גישתו ה"אוריינטליסטית" מאפיינת את ערכיה של החברה שממנה סלד ושמפניה חיפש מחסה.