עידן הדחיפות

פתח דבר

מזה שלושים שנה אנו תומכים בהנהלות ארגונים בתהליכי טרנספורמציה. אנחנו מלווים תהליכי התייעלות, מיזוג, פיצול, גלובליזציה, הקמה וסגירה של אתרים יצרניים ותפעוליים, פתיחה וסגירה של סניפים ועוד סוגי טרנספורמציה המעבירה את הארגון ממצב אחד לאחר.

בשנות התשעים חווינו גאות של בועת ההייטק, משם נבעו גם המחשבות על כלכלה חדשה. חלק מהבועה נעלם, חלק עדיין מלווה את הכלכלה העולמית, אך אין ספק שהיא יצרה שינוי בתפיסות עולם והשפיעה רבות על האופן שבו שאנו חיים.

בכל תהליכי הטרנספורמציה בכל תקופה שהיא, עסקו המנהלים במשמעויות שכללו ענייני תקציב, תפעול, תוכנית פרויקט וניהול מערכים לשינוי. עם זאת, בשנים האחרונות ובעיקר בשנתיים האחרונות חל שינוי מהותי בתופעות המתרחשות לנגד עינינו ובתהליכים שאנו מעורבים בהם.

בעבר הורגלנו לחשוב ולהאמין שלא משנה מה השינוי – תמיד מדובר באנשים, ולכן ניהול השינוי הוא המרכיב הקריטי להצלחת מהלכי הטרנספורמציה. והנה, בניגוד לאמונה זו, הפכה פתאום הטכנולוגיה למרכיב הדומיננטי, והדבר משנה לחלוטין את כללי המשחק.

בשנים האחרונות אנו עדים ללחץ ההולך וגובר בארגונים שונים – ברמת המנכ"ל, ההנהלה ובדרגי הארגון השונים. ברוב המקרים, עד היום, סיבות הלחץ לא היו מוגדרות ונבעו מתחושה של "משהו באוויר".

אלא שלא כך הדבר.

בעבר האמנו ששינוי מוצלח מבוסס על תוכנית והיערכות נכונות, ולכן על הארגון להיערך בצורה מיטבית לפני שיצא לדרך. אלא שכללי המשחק השתנו באופן דרמטי. מהות השינוי הוא בקצב שבו הוא מתחולל, דבר שהופך את כל ההנחות המוקדמות על פיהן.

בספר זה ננתח את מגמות השינוי על ממדיו השונים. נצביע על ההשלכות שכבר נראות לעין, בין אם כולנו מכירים בהן – ובין אם אנו רק מתחילים להבחין בהן.

יתרה מזאת, נצעד קדימה ונציע דרכי התמודדות כתוכנית בסיס לארגונים בעולם של הפרעה, בעידן של דחיפות.

החלטתי להוסיף תכנים חדשים לספר זה, שרבים קראו, לאור השינויים המתחוללים בכל תחום בחיינו הארגוניים ובכלל. אחד הפרקים המרכזיים עוסק בשינוי האיזון ההיסטורי בארגונים, בין היותו של הארגון אורגניזם חי ובין האמצעים והפיכתם של האמצעים למרכיב מרכזי באורגניזם הארגוני. פרקים נוספים שודרגו ועודכנו על מנת להתאימם לשינויים שחלו בין זמן הוצאת הספר לראשונה ועד להוצאת גרסה זו.

מאחל לכם קריאה יעילה ומועילה,

רם יאולוס

הקאמבק הגדול של האמונות והשמועות

במשך אלפי שנים הייתה החברה האנושית מונעת על ידי אמונות ושמועות.

עד כמה הן השפיעו על מהלך ההיסטוריה?

בואו נבדוק.

האמונה היא הרוצח הגדול בהיסטוריה, שכן מלחמות רבות פרצו בעקבותיה. מסעות הצלב הנוצריים, מלחמות הקודש של האסלאם (רובן מלחמות בין פלגים מוסלמיים שונים), כיבוש אמריקה על ידי הספרדים ועוד מקרים רבים.

במשך מאות בשנים חששו ימאים להפליג למרחקים. מדוע? כי האמינו שהעולם שטוח ופחדו ליפול אל תהום אינסופית לכשיגיעו לקצה. בימי הביניים הועלו נשים רבות על המוקד בגלל שילוב שטני בין אמונה ("צריך לשרוף מכשפות") לבין שמועה ("האישה הזאת היא מכשפה").

לאורך השנים רצינו להאמין כי האדם התפתח ונעשה נאור יותר ויותר. אחרי הכול, לאנושות יש גיליון ציונים מכובד לנפנף בו, מלא בהישגים מדעיים, רפואיים וטכנולוגיים. אך האם באמת התפתחנו כגזע? האם טבע האדם עצמו השתנה?

שאלה טובה.

בואו ננסה לענות עליה תוך שימוש בתחום ה"מדעי" ביותר: המדע עצמו.

במשך מאות שנים נחשבו מלומדים וחכמים (לצד אנשי דת ופוליטיקאים) לסמכות מנהיגותית המכוונת את האנושות. אותם מלומדים ומדענים עסקו בהרחבת הידע האנושי, בתיעוד סוגים שונים של עובדות, במחקרים ובלמידה. חוקרים מכל העולם התחרו ביניהם על זכות ההוכחה האמפירית של תופעות על ידי ביצוע ניסויים וקבלת תוצאות אמינות ותקפות.

הידע הזה תועד במאמרים שהתפרסמו בכתבי עת.

אלא שמשהו מעניין קרה בדרך. איכשהו, פחתה חשיבותו של ההישג המדעי עצמו אל מול העובדה שהוא התפרסם.

קשה להאמין? חשבו על ממציא הטלפון. האם היה זה אלכסנדר גרהם בל? על פי הקונגרס האמריקני – לא! בשנת 2002 נעשה צדק היסטורי כאשר המהגר האיטלקי אנטוניו מאוצ'י הוכרז כממציא הטלפון – שנים רבות לפני בל. לצערו של אותו מאוצ'י, לא היה לו די כסף לרשום את המצאתו כפטנט קבוע, ולכן זכויותיו כממציא אבדו בדרכיה הפתלתלות של המציאות.

על פי ממצאי הקונגרס האמריקני, בל פשוט מצא את מסמכי המהגר האיטלקי, והשאר... היסטוריה.

כמובן, אין זה מקרה יחיד. כל מדען בימינו יודע שאם לא יפרסם את מחקרו בכתב עת מדעי מכובד – יהיה זה כאילו המחקר לא נערך כלל. כך היו פני הדברים מאז ומעולם. לאורך הדורות התייחסה האקדמיה לפרסום המחקרים המדעיים בכתבי עת מקצועיים כאל פסגת ההישג של החוקר, ואף ביססה תארים אקדמיים על פרסומים אלו. גם היום הדרך האקדמית לקבלת תואר מתקדם עוברת בכתב עת מדעי מוכר שיפרסם את המאמר.

נמשיך למדע מעט יותר פופולרי.

נוכחותם של כרכי אנציקלופדיה על המדף בבית הייתה מקור לגאווה ולמעמד במשך שנים. כרכי האנציקלופדיה היו יקרים ויוקרתיים, ודורות של תלמידים עיינו בהם ובאטלסים במשך שעות. הם חונכו לסמוך על ספרים אלו כמקור לידע האנושי, ועל המדענים הרבים שעמלו במשך דורות על התכנים המצויים בהם. ככל שהערכים באנציקלופדיה היו רבים יותר ועסקו בנושאים מגוונים יותר, כך היא נחשבה למושלמת ומקיפה יותר.

כיצד הגיע הידע הזה להמונים? באמצעות המחקרים שפורסמו, כמובן.

אלא שהידע האנושי לא עצר עם הוצאתן של האנציקלופדיות, וכל אנציקלופדיה נזקקה לעדכונים תכופים. פרט לשאלה הברורה מאליה – "אם צריך עדכון, האם המידע הקודם היה אמין?" עניין זה הטריד את הכותבים והם ניסו לפתור זאת בהוצאתם לאור של עוד ועוד כרכים משלימים.