תמונת האי
גיאוגרפיה
קורסיקה, ששטחה 8,680 קמ"ר, היא האי הרביעי בגודלו בים התיכון. האי נמצא בים הליגורי, שהוא זרוע של הים התיכון המפריד בין איטליה, צרפת וספרד. קורסיקה שייכת לצרפת (מאז שנות התשעים היא מוגדרת כחבל שלטוני מיוחד), למרות שהיא קרובה יותר לאיטליה. האי נמצא 200 קילומטרים מניס שבריוויירה הצרפתית, 110 קילומטרים מחופי איטליה, ו־11 קילומטרים בלבד משכנתה הדרומית, סרדיניה, השייכת לאיטליה. אורכו של האי 183 קילומטרים, רוחבו 83 קילומטרים בנקודה הרחבה ביותר. אורך חופיו המתפתלים הוא אלף קילומטרים והם כוללים כמאתיים מפרצים חוליים. זהו האי ההררי ביותר בים התיכון — הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר מונטה סינטו (Monte Cinto) שפסגתו מתנשאת לגובה של 2,706 מטרים.
גיאולוגיה
למרות שנהוג לקרוא לקורסיקה "אי הגרניט", ומקובל לפטור את הרקע הגיאולוגי כמסד גרניט עצום, אין זה נכון. המאפיינים הגיאולוגיים של קורסיקה מתחלקים לשניים, לאורך קו אלכסוני מהעיירה איל דה רוס (L'Ile Rousse), בחוף הצפון־מערבי דרך קורטה (Corte), במרכז האי, ועד לפאבון (Favone) בחוף הדרום־מזרחי.
ממערב לקו זה נמצא אזור גיאולוגי המכונה "קורסיקה ההרציניאנית" על שם התקופה הגיאולוגית שבה נבנו רכסי ההרים, בין 345 מיליון שנים לפני זמנינו לבין 225 מיליון שנים. הסלע שנוצר בתקופה זו הוא מחדר מגמה עצום שנדחף ממעמקי האדמה אל תוך קרום כדור הארץ, בעוצמה רבה ובטמפרטורה גבוהה. החומר שעלה על פני קרום כדור הארץ היה במצב נוזלי. במשך מיליוני השנים שבהם המחדר הזה התקרר, הוא יצר קריסטלים (גרגרים) של היסודות קוורץ, פלדספר ומיקה — מה שמאופיין כיום כסלע גרניט. רובו של המחדר העצום הזה כבר נשחק במיליוני השנים שעברו, אבל הרי הגרניט הגבוהים של קורסיקה הם הגרעין הפנימי של אותו מחדר עתיק.
כל מה שממזרח לקו הזה מכונה "קורסיקה האלפינית" כיוון שהסלעים באזור הזה נוצרו בתקופה מאוחרת יותר מקורסיקה ההרציניאנית, והם תוצאה של הלחצים בקרום כדור הארץ שיצרו את הרי האלפים. הסלעים כאן, כמו הרי האלפים, הורבדו וקופלו, התקערו והתקמרו בדיוק כמו האלפים. הם כוללים סלעים מותמרים (מתמורפיים), כגון סלעי שיסט, שנוצרו בחום ובלחץ שהופעל עליהם, או סלעי גיר — כמו אלה המוכרים לנו בארץ, שנוצרו על קרקעית הים ואחר כך הורמו לגובה על ידי הכוחות הטקטוניים. המערכת ההררית הזו נוצרה בתקופה שלפני כ־300 מיליון שנה ועד ל־50 מיליון שנה טרם זמנינו.
לאחר שהסלעים וההרים עוצבו במקומם, כוחות הבלייה החלו לפעול עליהם. פעולת הבלייה קיבלה תנופה דראסטית בתקופות הקרח השונות, שהאחרונה שבהן הסתיימה רק לפני 10,000 שנה. עם התקררות האקלים העולמי נוצרו קרחוני ענק על האי וחרצו קניוני נקיקים צרים בהרים של קורסיקה. אלה עוצבו סופית על ידי גשמי הזעף שלוו את הקרחונים. כאשר האקלים התחמם, בסוף תקופת הקרח האחרונה, מדרונות ההרים והעמקים כוסו ביערות ובחורש, בעוד ראשי ההרים נשארו קרחים וחשופים — בדיוק כפי שהמצב נראה כיום.
תופעה גיאולוגית יוצאת דופן התרחשה בקצהו הדרומי של האי. שם הורבדה רצועה של קירטון רך (כמו הסלע שקיים בראש הנקרה) שנוצרה בים והורמה על ידי הפעילות הטקטונית של קרום כדור הארץ. רצועת הקירטון הזו יצרה נוף של מצוקים ימיים בוהקים בלובן ובתוכן לשונות ים עמוקים, מערות תת־ימיות ואיים קטנים. זהו נוף ייחודי לדרומו של האי מסביב לעיירה בוניפאצ'יו (Bonifacio).
חי וצומח
צמחייתה של קורסיקה מוכרת לישראלים היטב. זו צמחייה ים־תיכונית, כדוגמת צמחיית הגליל והכרמל. באביב, בחודשים אפריל ומאי, מכסים מרבדי פריחה צבעוניים את מדרונות ההרים. הפריחה נמשכת ביוני ובאזורי ההר הגבוהים גם ביולי. החורש הים תיכוני של קורסיקה הוא בין הצפופים והמפותחים בעולם, והבתה הים תיכונית, אותו ריכוז של צמחים ושיחים המכונה מאקי (maquis) — מדיף ניחוח עז בחודשי הפריחה. 22,500 מינים של צמחים גדלים בקורסיקה, 140 מהם אנדמיים לאי.
בין הצמחים הבולטים בבתה נמצאים ריכוזים גדולים של שיחי הדס, צמח הנמצא בסכנת הכחדה, הבולט בפריחתו הלבנה באביב ובפירותיו בסתיו. עליו ריחניים ביותר. גם צמח האלוורה הבשרני גדל במקומות רבים באי. לצמח פרחים אדומים או צהובים מרהיבים, והוא פורח בין ינואר לאפריל.
יערות של אלונים מכסים את מדרונות ההרים עד לגובה של 1,000 מטרים. בגובה שבין 1,000 ל־1,800 מטרים גדלים יערות אורנים. בגבהים שמעל 1,200 מטרים גדל האורן הקורסיקאי (laricio var Corsicana) עץ הגדל כמעט אך ורק בקורסיקה. גזעו ישר וזקוף והוא מגיע לגבהים של 50 מטרים ומעלה. קוטר הגזע יכול להגיע ל־2 מטרים, והעץ יכול לחיות במשך 500 שנה. בעבר הוא שימש לבניית ספינות, בתים וביצורים. יערות האורן הקורסיקאי, בעיקר באזורי הגרניט הגבוהים של האי, הם מהנופים המרשימים בקורסיקה. עץ מעניין נוסף הצומח בקורסיקה הוא הערמון. הערמונים ניטעו על ידי שלטון גנואה בימי הביניים, וכיום הפכו לעצי בר או חצי בר. פירות הערמונים מבשילים בסתיו ונופלים אל הקרקע — זמן אידיאלי לטייל ביערות הללו. הערמון משמש כמרכיב מרכזי במטבח הקורסיקאי — החל מקמח ערמונים ועד למאכל לחזירי בר הניזונים מהפרי. מבשרם מייצרים את אחד מסוגי הנקניק הפופולאריים באי.
בראשי ההרים אפשר לצפות בדורסים רבים. ברי המזל יוכלו להיפגש עם כבש המופלון, הנחשב לכבש הבר שממנו בויתו עדרי הכבשים במשק האדם. שטח המחיה של המופלון נמצא באזורים ההרריים בקורסיקה, סרדיניה וקפריסין. בשלושת האיים הצטמצמה אוכלוסיית המופלון באופן משמעותי, וכבש הבר הזה נחשב לבעל חיים בסכנת הכחדה. החל משנות הששים נעשים מאמצים רבים למנוע את הכחדתו: על ידי טיפוח גרעיני רבייה, ואיסור על פיתוח ובנייה באזורי המחייה שלו. בקורסיקה נותרו כ־600 פרטים בלבד, בסרדיניה כ־700 ובקפריסין 200.
