הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • הקץ לנשק
  • הקץ לנשק
    ארנסט המינגוויי | תרגום: יואב כ"ץ
    ידיעות ספרים, פן | 2005 | פרוזה תרגום | 372 עמ' מודפסים

    הספר הזה הוכתר כרומן האמריקני הטוב ביותר שנכתב אודות מלחמת העולם הראשונה. זהו סיפורו הבלתי נשכח של נהג אמבולנס אמריקאי שנשלח לחזית האיטלקית ונשבה בתשוקה לאחות אנגלייה יפהפייה. התיאור הכן של האהבה המתפתחת בין סגן הנרי וקתרין ברקלי, על רקע המלחמה הקשוחה, לוהט בעוצמה שאין לה תקדים בספרות המודרנית; בעוד שתיאור ההתקפה הגרמנית על קפורטו, שורות של גברים עייפים הצועדים בגשם, רעבים, יגעים ומיואשים, הוא אחד הקטעים הגדולים ביותר שנכתבו בספרות מאז ומעולם. הקץ לנשק הוא סיפור אודות אהבה וכאב, נאמנות ועריקה, והוא אקטואלי היום לא פחות משהיה כשיצא לאור לראשונה, לפני 76 שנים.

     

    ארנסט מילר הֶמינגוויי (באנגלית: Ernest Miller Hemingway; ‏21 ביולי 1899 - 2 ביולי 1961) היה סופר ועיתונאי אמריקאי. סגנונו הספרותי הייחודי, המאופיין בשפה תמציתית ובמשפטים דקלרטיביים קצרים, השפיע רבות על הפרוזה במאה ה-20, וכמה מספריו נחשבים כיום ליצירות מופת. המינגוויי זכה בפרס פוליצר בשנת 1953 על ספרו "הזקן והים", ובפרס נובל לספרות בשנת 1954.

    מכר מאות עותקים
  • ספר דיגיטלי
     
    37 26
    ספר מודפס
     
    98 68.6
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • 1



    בסוף הקיץ של אותה שנה גרנו בבית בכפר שצפה אל מעבר לנהר ולמישור, עד להרים. בקרקעית הנהר היו חלוקי נחל וסלעים, יבשים ולבנים משֶמֶש, והמים בערוצים היו צלולים, זריזים וכחולים. חיילים עברו ליד הבית והמשיכו במורד הדרך, והאבק שהעלו הלבין את עלי העצים. גם גזעי העצים היו מאובקים והעלים נשרו מוקדם מאוד באותה שנה, וראינו את הגדודים צועדים לאורך הדרך, את האבק עולה, את העלים מסתחררים ברוח הקלה, נופלים, את החיילים צועדים, ולאחר מכן את הדרך חשופה ולבנה מלבד העלים.
    המישור היה עשיר ביבולים; היו בו בוסתנים רבים של עצי פרי ומעבר למישור היו ההרים חומים וחשופים. בהרים היו קרבות ובלילות יכולנו לראות את הבזקי התותחים. בחושך הם נראו כמו ברקים של קיץ, אבל הלילות היו קרירים ולא היתה תחושה של סערה מתקרבת.
    לפעמים בחושך שמענו את החיילים צועדים מתחת לחלון ואת התותחים נגררים על-ידי טרקטורים. בלילות היתה תנועה רבה: פרדות בדרכים עם ארגזי תחמושת משני צידי אוכפי המטען שלהן, משאיות אפורות שהובילו חיילים, ומשאיות אחרות עם תאי מִטען מכוסים בברזנט שהתקדמו לאט יותר בצירי התנועה. היו גם תותחים כבדים שנגררו בשעות היום על-ידי טרקטורים, הקנים הארוכים של התותחים הוסוו בענפים ירוקים והטרקטורים כוסו בזמורות ירוקות של גפנים. כשהבטנו צפונה מעבר לעמק יכולנו לראות יער ערמונים ומעבר לו עוד הר על אותה גדה של הנהר. גם על ההר הזה נלחמו, אבל ללא הצלחה, ובסתיו כשבאו הגשמים נשרו כל העלים מעצי הערמון, הענפים היו עירומים, והגזעים שחורים מגשם. גם הכרמים היו דלים וזמורותיהם חשופות, והארץ כולה היתה חומה, רטובה ומתה בסתיו. ערפילים כיסו את הנהר, עננים את ההרים, המשאיות התיזו בוץ על הדרך, והחיילים היו מכוסים בבוץ ורטובים מתחת לשכמיות שלהם. הרובים שלהם היו רטובים, ומתחת לשכמיות היו שני נרתיקי תחמושת מעור בחזית החגור, נרתיקי עור אפורים וכבדים מרוב חפיסות של מחסניות כדורי 6.5 מ"מ דקים וארוכים, שבלטו קדימה מתחת לשכמיות, כך שהחיילים שעברו בדרך צעדו כאילו הם בהריון מזה שישה חודשים.
    מכוניות קטנות ואפורות חלפו שם במהירות. בדרך כלל ישב קצין במושב הסמוך לנהג וקצינים נוספים במושב האחורי. הם התיזו אפילו יותר בוץ מהמשאיות, ואם אחד הקצינים מאחור היה קטן מאוד וישב בין שני גנרלים, קטן כל-כך שאי-אפשר היה לראות את פניו אלא רק את קצה שכמייתו ואת גבו הצר, ואם המכונית נסעה מהר במיוחד, קרוב לוודאי שהיה זה המלך. הוא גר באוּדינֶה ונסע בדרך הזאת כמעט מדי יום כדי לראות מה המצב, והמצב היה רע מאוד.
    בתחילת החורף באו הגשמים הבלתי-פוסקים ועם הגשמים באה הכולירה. אבל המחלה הודברה ובסופו של דבר רק שבעת אלפים מתו ממנה בצבא.

    • ארנסט המינגוויי
    • ארנסט המינגוויי

      ארנסט מילר הֶמינגוויי (באנגלית: Ernest Miller Hemingway; ‏21 ביולי 1899 - 2 ביולי 1961) היה סופר ועיתונאי אמריקאי. סגנונו הספרותי הייחודי, המאופיין בשפה תמציתית ובמשפטים דקלרטיביים קצרים, השפיע רבות על הפרוזה במאה ה-20, וכמה מספריו נחשבים כיום ליצירות מופת. המינגוויי זכה בפרס פוליצר בשנת 1953 על ספרו "הזקן והים", ובפרס נובל לספרות בשנת 1954.

      סגנונו הספרותי של המינגוויי מתאפיין במשפטים קצרים ודקלרטיביים, תיאורים קונקרטיים והשמטה מכוונת של פרטים במטרה לאפשר לקורא להשלים את הפערים במידע בעצמו, ובאופן כזה "לערב" אותו בסיפור. בספרו מוות אחר הצהריים כתב המינגוויי: "הוד התנועה של הקרחון נובעת מכך שרק שמינית ממנו נמצאת מעל המים". בספרו חגיגה נודדת מתאר המינגוויי כיצד כאשר שהה בפריז הבין כי "ניתן להשמיט כמעט כל פרט בסיפור, כל עוד אתה עושה זאת במודע".
     
  • נושאים
  • המלצות נוספות