הארונית הקסומה של סבתא
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הארונית הקסומה של סבתא

הארונית הקסומה של סבתא

עוד על הספר

יוסיפיה פורת

תושבת נהריה. ספרה הראשון "פניצילין ועוד סיפורים" יצא לאור ב-2009. "הארונית הקסומה של סבתא" יצא לאור ב-2011. "לראות בשדות זרים-" יצא לאור ב- 2012  ספרה "צל האזדרכת" יצא לאור ב 2016. 

סיפורים מפרי עטה ראו אור ב ynet  ו'מאזניים' של אגודת הסופרים ובכתבי עת שונים.

תקציר

דנה עומדת לנסוע לאוסטרליה עם אמא ואבא, וסבתא ודנה יודעות שהן תתגעגענה זו לזו מאוד. כך מתחיל סיפורן של סבתא ודנה והארונית הקסומה, שבה סבתא שומרת הפתעות נפלאות שלוקחות את שתיהן למסע בזמן. מה יש בתוך הארונית הקסומה של סבתא? האם היא תעזור לסבתא ולדנה להתגבר על הגעגועים? המסע המרגש של סבתא ודנה הוא סיפור של אהבה גדולה וחיבור בין–דורי בעזרת טעמים וריחות, חפצים וזיכרונות. ספר המיועד לילדי כיתות א'-ג' שיוכלו לקרוא לבד או ביחד עם ההורים או סבתא וסבא. רק עם יציאתה לגמלאות, אחרי קריירה בת עשרות שנים בתחום "הפוך" לגמרי, תחום הכספים, גילתה יוסיפיה פורת, אם לשלושה וסבתא לתשעה נכדים, המתגוררת כיום בנהריה, את הכתיבה. זהו ספרה השני. ספרה הראשון "פניצילין ועוד סיפורים", הוא קובץ סיפורים למבוגרים.

פרק ראשון

כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי שֶׁטָּסָה עִם הוֹרֶיהָ לְאוֹסְטְרַלְיָה, בִּקְּשָׁה דָּנָה מִסָּבְתָא לִשְׁמֹר עֲבוּרָהּ אֶת הַבֻּבּוֹת שֶׁקִּשְּׁטוּ אֶת חַדְרָהּ וְגַם אֶת הַקֻּפְסָאוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁבָּהֶן אָסְפָה אֶת הַפֵיוֹת הָעֲדִינוֹת עִם כַּנְפֵי הַמַּלְאָכִים, חֲרוּזִים וְכָל מִינֵי צְדָפִים וַאֲבָנִים.

 

"חֵלֶק מֵהַסְּפָרִים וּמֵהַצַּעֲצוּעִים שֶׁלִּי אֲנִי לוֹקַחַת אִתִּי," הִסְבִּירָה דָּנָה לְסָבָתָהּ. "חֵלֶק נוֹסָף נָתַתִּי כְּמַזְכָּרוֹת לַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי, וְאֶת אֵלֶּה, סָבְתָא, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁמְרִי אֶצְלֵךְ."

 

"בְּשִׂמְחָה!" הֵשִׁיבָה סָבְתָא אִילָנָה. "אֶשְׁמֹר אוֹתָם בְּמָקוֹם מְיֻחָד שֶׁבּוֹ אֲנִי שׁוֹמֶרֶת אֶת כָּל הָאוֹסָפִים הַיְּקָרִים שֶׁלִּי."

 

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר נִכְנְסָה דָּנָה עִם שְׁתֵּי שַׂקִּיּוֹת עֲנָקִיּוֹת בְּיָדֶיהָ, לְבֵיתָהּ שֶׁל סָבְתָא אִילָנָה.

 

סָבְתָא קִבְּלָה אוֹתָהּ בִּנְשִׁיקָה וּבְחִבּוּק וְהִזְמִינָה אוֹתָהּ לַחֶדֶר שֶׁהָיָה פַּעַם חַדְרוֹ שֶׁל אָבִיהָ, יוֹנָתָן.

 

דָּנָה הִתְיַשְּׁבָה לְצִדָּהּ שֶׁל סָבְתָא אִילָנָה וְהִבִּיטָה סְבִיבָה. הַחֶדֶר הָיָה קָטָן. הָיוּ בּוֹ מִטַּת נֹעַר, שֻׁלְחַן כְּתִיבָה לָבָן, כִּסֵּא מִסְתּוֹבֵב עִם מִשְׁעֶנֶת לַגַּב וְכַמָּה מַדָּפִים מְלֵאִים בִּסְּפָרִים.

 

מְשֻׁנֶּה, חָשְׁבָה דָּנָה לְעַצְמָהּ, סָבְתָא אָמְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מָקוֹם מְיֻחָד לָאוֹסָפִים, אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹאֶה פֹּה אָרוֹן. מְעַנְיֵן אֵיפֹה סָבְתָא מִתְכַּוֶּנֶת לִשְׁמֹר אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלִּי.

 

פִּתְאוֹם נִשְׁמְעוּ צְלִילִים בַּחֶדֶר.

 

דִּינְג־דּוֹנְג, דִּינְג־דּוֹנְג...

 

"סָבְתָא, מַה מְּצַלְצֵל פֹּה?" שָׁאֳלָה דָּנָה.

 

"שְׁשְׁשׁ... שְׁשְׁשׁ..." הִסְּתָה אוֹתָהּ סָבְתָא. הִיא כִּוְּצָה אֶת גַּבּוֹתֶיהָ וְהֶאֱזִינָה בְּקֶשֶׁב רַב.

 

דִּינְג־דּוֹנְג, דִּינְג־דּוֹנְג...

 

"כֵּן, גַּם אֲנִי שׁוֹמַעַת צִלְצוּל," אָמְרָה סָבְתָא. "הַצִּלְצוּל הַזֶּה מַזְכִּיר לִי מַשֶּׁהוּּ... מַה הוּא מַזְכִּיר לִי?" הִיא גֵּרְדָה בְּרֹאשָׁהּ.

 

"אוּלַי זֶה הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר?" שָׁאֲלָה דָּנָה.

 

"זֶה לֹא הַשָּׁעוֹן!" קָרְאָה סָבְתָא, "זֶה לֹא הַשָּׁעוֹן!" הִיא גָּרְרָה אֶת הַכִּסֵּא הַמִּסְתּוֹבֵב לִקְצֵה הַחֶדֶר וְסִמְּנָה לְדָנָה לָבוֹא אַחֲרֶיהָ.

 

כְּשֶׁסָּבְתָא הִתְיַשְּׁבָה עַל הַכִּסֵּא, עֵינֶיהָ שֶׁל דָּנָה נִפְעֲרוּ בְּתִמָּהוֹן. לְיַד הַקִּיר עָמַד עַכְשָׁו רָהִיט כָּמוֹהוּ לֹא רָאֲתָה דָּנָה מֵעוֹלָם: הוּא הָיָה צִבְעוֹנִי וְהָיוּ בּוֹ מְגֵרוֹת הַשּׁוֹנוֹת אַחַת מֵהַשְּׁנִיָּה בְּצוּרָתָן וּבְצִבְעָן.

 

"מֵאֵיפֹה הִגִּיעַ פִּתְאוֹם הָרָהִיט הַזֶּה?" הִשְׁתּוֹמְמָה. "אֵיךְ הוּא נִכְנַס לְכָאן? הֲרֵי רַק לִפְנֵי דַּקָּה לֹא הָיָה פֹּה כְּלוּם!"

יוסיפיה פורת

תושבת נהריה. ספרה הראשון "פניצילין ועוד סיפורים" יצא לאור ב-2009. "הארונית הקסומה של סבתא" יצא לאור ב-2011. "לראות בשדות זרים-" יצא לאור ב- 2012  ספרה "צל האזדרכת" יצא לאור ב 2016. 

סיפורים מפרי עטה ראו אור ב ynet  ו'מאזניים' של אגודת הסופרים ובכתבי עת שונים.

עוד על הספר

הארונית הקסומה של סבתא יוסיפיה פורת

כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי שֶׁטָּסָה עִם הוֹרֶיהָ לְאוֹסְטְרַלְיָה, בִּקְּשָׁה דָּנָה מִסָּבְתָא לִשְׁמֹר עֲבוּרָהּ אֶת הַבֻּבּוֹת שֶׁקִּשְּׁטוּ אֶת חַדְרָהּ וְגַם אֶת הַקֻּפְסָאוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁבָּהֶן אָסְפָה אֶת הַפֵיוֹת הָעֲדִינוֹת עִם כַּנְפֵי הַמַּלְאָכִים, חֲרוּזִים וְכָל מִינֵי צְדָפִים וַאֲבָנִים.

 

"חֵלֶק מֵהַסְּפָרִים וּמֵהַצַּעֲצוּעִים שֶׁלִּי אֲנִי לוֹקַחַת אִתִּי," הִסְבִּירָה דָּנָה לְסָבָתָהּ. "חֵלֶק נוֹסָף נָתַתִּי כְּמַזְכָּרוֹת לַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי, וְאֶת אֵלֶּה, סָבְתָא, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁמְרִי אֶצְלֵךְ."

 

"בְּשִׂמְחָה!" הֵשִׁיבָה סָבְתָא אִילָנָה. "אֶשְׁמֹר אוֹתָם בְּמָקוֹם מְיֻחָד שֶׁבּוֹ אֲנִי שׁוֹמֶרֶת אֶת כָּל הָאוֹסָפִים הַיְּקָרִים שֶׁלִּי."

 

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר נִכְנְסָה דָּנָה עִם שְׁתֵּי שַׂקִּיּוֹת עֲנָקִיּוֹת בְּיָדֶיהָ, לְבֵיתָהּ שֶׁל סָבְתָא אִילָנָה.

 

סָבְתָא קִבְּלָה אוֹתָהּ בִּנְשִׁיקָה וּבְחִבּוּק וְהִזְמִינָה אוֹתָהּ לַחֶדֶר שֶׁהָיָה פַּעַם חַדְרוֹ שֶׁל אָבִיהָ, יוֹנָתָן.

 

דָּנָה הִתְיַשְּׁבָה לְצִדָּהּ שֶׁל סָבְתָא אִילָנָה וְהִבִּיטָה סְבִיבָה. הַחֶדֶר הָיָה קָטָן. הָיוּ בּוֹ מִטַּת נֹעַר, שֻׁלְחַן כְּתִיבָה לָבָן, כִּסֵּא מִסְתּוֹבֵב עִם מִשְׁעֶנֶת לַגַּב וְכַמָּה מַדָּפִים מְלֵאִים בִּסְּפָרִים.

 

מְשֻׁנֶּה, חָשְׁבָה דָּנָה לְעַצְמָהּ, סָבְתָא אָמְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מָקוֹם מְיֻחָד לָאוֹסָפִים, אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹאֶה פֹּה אָרוֹן. מְעַנְיֵן אֵיפֹה סָבְתָא מִתְכַּוֶּנֶת לִשְׁמֹר אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלִּי.

 

פִּתְאוֹם נִשְׁמְעוּ צְלִילִים בַּחֶדֶר.

 

דִּינְג־דּוֹנְג, דִּינְג־דּוֹנְג...

 

"סָבְתָא, מַה מְּצַלְצֵל פֹּה?" שָׁאֳלָה דָּנָה.

 

"שְׁשְׁשׁ... שְׁשְׁשׁ..." הִסְּתָה אוֹתָהּ סָבְתָא. הִיא כִּוְּצָה אֶת גַּבּוֹתֶיהָ וְהֶאֱזִינָה בְּקֶשֶׁב רַב.

 

דִּינְג־דּוֹנְג, דִּינְג־דּוֹנְג...

 

"כֵּן, גַּם אֲנִי שׁוֹמַעַת צִלְצוּל," אָמְרָה סָבְתָא. "הַצִּלְצוּל הַזֶּה מַזְכִּיר לִי מַשֶּׁהוּּ... מַה הוּא מַזְכִּיר לִי?" הִיא גֵּרְדָה בְּרֹאשָׁהּ.

 

"אוּלַי זֶה הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר?" שָׁאֲלָה דָּנָה.

 

"זֶה לֹא הַשָּׁעוֹן!" קָרְאָה סָבְתָא, "זֶה לֹא הַשָּׁעוֹן!" הִיא גָּרְרָה אֶת הַכִּסֵּא הַמִּסְתּוֹבֵב לִקְצֵה הַחֶדֶר וְסִמְּנָה לְדָנָה לָבוֹא אַחֲרֶיהָ.

 

כְּשֶׁסָּבְתָא הִתְיַשְּׁבָה עַל הַכִּסֵּא, עֵינֶיהָ שֶׁל דָּנָה נִפְעֲרוּ בְּתִמָּהוֹן. לְיַד הַקִּיר עָמַד עַכְשָׁו רָהִיט כָּמוֹהוּ לֹא רָאֲתָה דָּנָה מֵעוֹלָם: הוּא הָיָה צִבְעוֹנִי וְהָיוּ בּוֹ מְגֵרוֹת הַשּׁוֹנוֹת אַחַת מֵהַשְּׁנִיָּה בְּצוּרָתָן וּבְצִבְעָן.

 

"מֵאֵיפֹה הִגִּיעַ פִּתְאוֹם הָרָהִיט הַזֶּה?" הִשְׁתּוֹמְמָה. "אֵיךְ הוּא נִכְנַס לְכָאן? הֲרֵי רַק לִפְנֵי דַּקָּה לֹא הָיָה פֹּה כְּלוּם!"