לאן הולכים כל החפצים שאנו מאבדים? מהיכן באים אלו שאנו מוצאים? תנועתם המעגלית מאבדון למציאה וחוזר חלילה נדמית כשולית, פרי רשלנות אנושית, אך לעין הנכונה היא חושפת טפח מעולם נסתר, עולמם של החפצים: הקירות הם הכוחות הקמאיים שמחלקים את העולם, מנתבים את כולנו בשבילים הכרחיים. הדלתות והחלונות מנסים לפעור בהם נתיבים של הזדמנות, אך כל החפצים כמהים לגאולה שתגיע עם הישמע השירה השקטה של הכיסאות.

אוניברסיטת תל אביב, שנות השבעים.

כרמי זקס כבר חשב שהכול אבוד. הוא סטודנט נצחי ששואף לגדולה אך מתקשה להתמקד ומדלג מחוג אחד למשנהו, הוא מנהל מחלקת אבדות שמאבד דברים, וגרוע מכול – השותפה היפה שלו לדירה, שנראה שהכול מתארגן סביבה כבמטה קסמים, נמלטת מאי־הסדר שמלווה אותו כקללה. אך אז הוא נקלע להרצאה של פרופסור זקן, שטוען שחשף את חייהם המסתוריים של החפצים הדוממים. סוף סוף העולם מתחיל להסתדר. כשגם הפרופסור נעלם, כרמי מנסה להתחקות אחריו, בידו רק נעל הזכוכית הפילוסופית שנותרה מאחור: תיקיית רשימות, כל אחת מוקדשת לחפץ שמאיר את העולם מנקודת מבט אחרת.

כרמי יוצא למסע בלשי סוריאליסטי שיוביל אותו אל מאחורי הקלעים של האוניברסיטה, למנהרות תת קרקעיות, ספריות נסתרות וכתות אקדמיות חורשות רע. בדרך הוא יצטרך להכריע בין הסיכוי לאהבה בעולם הזה לבין המרדף המתמיד אחר האמת המוחלטת.

של ברמן הוא פיזיקאי ומטאפיזיקאי. ספרו הפילוסופיה הבלתי גמורה של העכברים יצא בסוף האלף הקודם וקנה לו מעמד של קאלט שוליים ליודעי ח"ן. הספר השירה השקטה של הכיסאות, שהוא ממשיכו אך לא המשכו, התבשל במשך שנים רבות והוא ספק הרפתקה פילוסופית, ספק רומן בלשי, אבל יותר מכל – הוא מסיבה שציפו לה ימים רבים.

שלמה זילברמן

השירה השקטה של הכיסאות