אוהד הכדורגל הממוצע חי בדיסוננס מובנה. מצד אחד, אתה נושא את עיניך אל עבר הכוכבים הגדולים שנמצאים על הדשא, הגיבורים שלך שלמענם אתה קורע את הגרון בתקווה שיביאו לך כמה רגעי אושר, יחד עם הקהילה שעוטפת אותך ומורכבת מאנשים שמחזיקים באותו חלום משותף. אתה אחד מני רבים, פיון קטן בתוך מכונה הולכת וגדלה של שחקנים, מאמנים, עסקנים וכסף.

מצד שני, כל אוהד משוכנע שיש לו את היכולת להשפיע בעצמו על תוצאת המשחק ועל מה שקורה על הדשא. הרי אחרת, למה אנחנו שם? כל אוהד, על הספה או ביציע, בטוח שלפעולות הקטנות שלו יש השפעה דרמטית על תוצאת המשחק: חולצות מזל, מקומות קבועים ותחתונים שלא מוחלפים, הם רק חלק מההשפעה הזו שמטרתה להסיר קללות, לגרש מנחוסים ולמנוע מה"מופה", כפי שמכנים אותה הארגנטינאים, להתלבש דווקא על הקבוצה שלך.

אבל מה קורה כאשר הטרגדיות של חייך ממש שלובות יד ביד עם הצלחות וכישלונות הנבחרת שאתה אוהד? שטעויות חייך מתורגמות על הדשא?

זה סיפורו של גבי, יוצא קיבוץ ארגנטינאי, שניצחונה של ארגנטינה במונדיאל הוביל לטרגדיה נוראית שקרעה את משפחתו, ובכל זאת הוא ממשיך להאמין בכל ליבו, שהנבחרת שלו עוד תרווה אותו נחת והוא ינצח את הקללה.

סיפור לטיני־ים תיכוני על אהבה, משפחה, מחילה ואמונות טפלות בקפיצות זמן של 4 שנים, כי ארגנטינאים אמיתיים חיים ממונדיאל למונדיאל.

מופה הוא ספרו הראשון של יואב הבל, יוצר, תסריטאי, איש משפחה ואוהד כדורגל. הספר נכתב בהשראת סיפור משפחתו, במקביל למסעה של נבחרת ארגנטינה לעבר זכייה נוספת בגביע העולמי הנכסף.